הגלויות של חורף שנת 73׳ ||| ״אצלי הכל בסדר!״, ״אין לך מה לדאוג״ ו״שלחי לי תחתונים וגופיות״

גלויה תמימה אחת בת 44 שנים שגיליתי בפייסבוק של ״קבוצת חובבי היסטוריה״ החזירה אותי לציר ״מאדים״, לתעלת סואץ, ל״אפריקה״ ולמעבר המיתלה – שם בלמנו וחצינו ובילינו בהמתנה ובכתיבת גלויות יומיות, במלחמה הרחוקה והנשכחת ההיא.

הנוסח שנכתב על הגלויה, לכאורה בשם החיילים – התאים למה שהצבא רצה לשדר לעורף אחרי ההפתעה שנפלה על עם ישראל באוקטובר 1973: ״מצב רוחי מצוין, המורל הוא על הגובה, האוכל טעים ומשביע, לא חסר דבר…״ עם ציור של חייל עליז מחייך על צריח הטנק.

כתבתי כבר כמה פוסטים על זיכרונות המלחמה ההיא שהטביעה חותמה על דור שלם של ישראלים, הדור שלי. היום בחרתי לשתף כמה מהגלויות שנשמרו במעטפה חומה ומקומטת (על ידי אשתי היקרה, שקיבלה אותן לפני עשרות שנים). סרקתי את הצד האחורי, הפחות אישי, של כמה מהגלויות האלה ואני מציג אותן כתזכורת לימים הרחוקים ההם.

הגלויות שמופיעות כאן (בפרסום ראשון!) יצאו ב״הוצאת מטכ״ל״ וחולקו לחיילים מטעם קצין חינוך ראשי. על הגלויות צוירו קריקטורות ״שובבניות״ ומעודדות, חלקן מקצועיות למדי וחלקן די חובבניות. לאיורים נוספו כמה כותרות צבאיות אופייניות: ״דאר צבאי״ בתוך המשולש המוכר, ״בשירות פעיל״ והקריאה לחייל: ״חייל, כתוב למשפחתך״. הציורים העליזים מחפים על זיכרונות עצובים, המנוגדים קצת לשמחה המאולצת שקצין חינוך ראשי ניסה לשדר. החיילים (כלומר אנחנו) ישבו בשטח, בחודשים הארוכים שאחרי המלחמה וניסו להעביר למשפחות המחכות לכל מילה ולכל סימן חיים, איזשהו אות שהם עדיין שם, בסוף מערב. כזכור, טלפונים לא היו אז בשטחי ההמתנה-שאחרי-המלחמה, ועל סמארטפונים לא שמעו אפילו בסרטים העתידניים.

בגלויות הייתה נימה של התלוצצות שובבנית, שמשדרת לעורף תחושה ש״אצלי הכל בסדר!״ (עובדה! הנה זה אפילו מודפס על הגלויה). מתוך שמירה על דיסקרטיות לא אציג כאן את מה שנכתב בצד השני של הגלויות, למרות שלא היו שם הרבה ״השתפכויות״ ו״סיפורי גבורה״. כל גלויה הרי עברה מסלול שכלל את השלישוּת הגדודית, הצנזור הצבאי והמזכירה במזכירוּת, שהודיעה בקול גדול (כך סיפרו לי מאוחר יותר) לכל החברים בעורף: ״הגיעה גלויה מהדרום! הוא כותב שאצלו הכל בסדר!״. ״הוא מרגיש חמש חמש״…

הגלויות שחולקו לחיילים כללו גם אזהרות חמורות מה לא לכתוב: ״אל תפטפט! בטחון שדה״, ועכשיו ראיתי שהנושא קצת הצחיק אותי, לכן הוספתי אז בכתב יד (בגלויה הורודה) את ההערה ״בסדר״.
אין לי מושג למה במדור החינוך של פיקוד דרום בחרו להציג את החייל הכותב בדמותו של שייקספיר (אם זיהיתי נכון). אני לא ראיתי אצלנו אף חייל שהיה דומה במשהו למחזאי האנגלי הידוע. ולמרות זאת עשינו כמצוותו: ״שלחנו מילה הביתה!״ והשתדלנו ״לא לפטפט״.

בניגוד לאופוריה של ששת הימים, מעט שירים נכתבו בעקבות מלחמת 73׳, ונדמה לי שהשיר ״תחתונים וגופיות״ של עוזי פוקס מסמל בדיוק את רוח הדברים של הזמן ההוא. מלחמה (והחשש מהמשך המלחמה) היא לא דבר שקל להסביר למי שלא היה שם. עדיף להתמקד ב״תחתונים וגופיות״ ולשדר ש״אצלי הכל בסדר״. למרות שלפחות בהתחלה לא הכל היה ״ממש בסדר״ ובשבועות ״ההמתנה״ הראשונים שאחרי המלחמה חיינו לצד הטנקים בחורף של שנת 73׳, באוהלים מאולתרים מארגזי תחמושת ובמחסור של צרכים בסיסיים.
אחר כך הגיע הזרם הכבד של הבגדים החמים ו״התחתונים והגופיות״ והכפפות וכובעי-הצמר ודברי המתיקה. אבל אז הגיעו גם הדאגות: ״מתי כבר נשתחרר?״ לכל זה אין זכר, כמובן, באיורים האופטימיים ובגלויות העידוד.

 

 

אין לך מה לדאוג / עוזי פוקס
מילים: תלמה אליגון רוז; לחן: קובי אושרת

אין לך מה לדאוג / אני נזהר ולובש גם סוודר
אין לך מה לדאוג / זה מיותר הכל בסדר
אין לך מה לדאוג כאן נהדר / מפגיזים כהוגן
באמת שלא חסר דבר.

אין לך מה לדאוג / פה קייטנה ועושים שמח
ואתמול היה אפילו / פנאי להתקלח
אין לך מה לדאוג אני ישן / וחולם עליך
כשאחזור העירה נתחתן.

שלחי לי תחתונים וגופיות / כאן כולם כבר כמו חיות
נלחמים כמו אריות / מורל ממש גבוה
ואצלנו בפלוגה / מבקשים קצת הפוגה
מותק לא לשלוח לי עוגה.

אין לך מה לדאוג / אני נמצא במקום בטוח
ובין הפגזה להפצצה / יש זמן לנוח
אין לך מה לדאוג / פגז מתוק / סבלנות ילדונת
באמת שאין סיבה לדאוג.

 

אם אני זוכר נכון, די חיבבנו את השיר האירוני הזה (״אין לך מה לדאוג / פה קייטנה ועושים שמח / ואתמול היה אפילו / פנאי להתקלח…״) למרות שהמילים לא תמיד שיקפו את המציאות האמיתית, אלא את זו המדומיינת והכל-כך מבוקשת. עד כמה שאני זוכר, אצלנו בפלוגה באמת ביקשו ״קצת הפוגה״ לא רק תחתונים וגופיות.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גלויות, מלחמה ושלום, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.