ארץ קטנה עם גדר ||| סיפור על גדר המערכת, ״הגדר הטובה״ ועל ״חומת המגן״

הסיפור על ״הגדר״ ו״החומה״ הוא סיפור מורכב עם הרבה רבדים והרבה פרשנויות ותובנות. אבל בסופו של דבר הוא גם סיפור מאוד פשוט. כילד ישראלי מהנגב, בן למייסדי נקודה אחת קטנה מול עזה ואל בוריג׳, זה נראה לי מתבקש לכתוב מדי פעם על הגדר ועל המשמעויות הסמליוֹת של הגדר הזו.

הדור שלנו, שלא ידע את הגדרות ״ההן״ באירופה ובקפריסין, נולד בתוך הגדר של מה שההורים קראו לו ״המחנה״. זו באמת הייתה ״נקודה״ קטנה, ללא עצים ובלי הרבה צל, והעיקר – מוקפת מכל כיווניה בגדר של עמודי ברזל (בזנ״טים) וחוטי תיל. היה ברור לנו, כבר מהילדות, ש״אסור לעבור את הגדר״ ״ללא אישור המא״ז״, ושלפעמים באים מ״שם״ מסתננים, שכן ״עוברים את הגדר״ – כדי לגנוב צינורות השקייה או דברים אחרים של חקלאים, ולפעמים אפילו כדי לפגוע באנשים ולהרוג.
ככה גדלנו. וגם אחרי שהארץ התרחבה, ועזה וסיני והבקעה והגולן כבר היו בידינו – עדיין נשארה הגדר. ולא רק נשארה, היא גם הלכה והשתכללה ככל שרבו המבצעים וה״סבבים״. היום זו גדר מבוקרת ומצולמת, הנותנת התרעות ואזהרות, וכמובן שאסור לגעת בה.

ילדי שנות החמישים בנקודה בנגב. מאחוריהם: גדר ושממה. ומוקשים!

כשגדלנו ויצאנו לצבא, נתקלנו שוב בגדר, הפעם זו היתה גדר המערכת – הגדר של המדינה. את רוב תקופות המילואים בילינו בסיורי לילה ובוקר מסביב ל״ממלכת ישראל החדשה״ – מהגדר בגבול לבנון, דרך כל המוצבים וגדרות המוקשים של רמת הגולן ובקעת הירדן. ואפילו לאורך הגדר בגבול המצרי (שהייתה בימים ההם די מצ׳וקמקת, לפני העידן של מהגרי העבודה – ה״מסתננים החדשים״ – והגדר המתוחכמת שנבנתה כדי לעצור אותם). בעצם, מאז ומתמיד הייתה לנו ״גדר מערכת״ וגדר ״עצור – גבול לפניך!״ והיו זמנים שלכמה קטעים בגדר המקיפה את המדינה אפילו קראו, בלי להתבייש – ״הגדר הטובה״.

כשרבו הפיגועים ומעשי האיבה הלכה הגדר הישראלית והשתכללה והפכה בקטעים רבים לחומה של ממש. חומת מגן המפרידה בין שני העמים הממשיכים לריב על אותה כברת קרקע תנ״כית.
ילדים שגדלים היום רגילים לגדר ומקבלים אותה כעובדת חיים, ממש כמו את השמש והשמיים, ואת השדות והכביש היוצא אל העיר. בגני הילדים מותקנות כיום גדרות גבוהות במיוחד, עם סורגי מתכת בצבע בהיר ואופטימי, והילדים מהדור הרביעי של ״הנקודה״ ו״המחנה״ מתרגלים לראות את העולם דרך הסורגים האלה. מילת הקודש ״ביטחון״, שאי אפשר להתעלם מנחיצותה גם היום (או בעיקר היום), מפרידה אותם מהעולם היפה שמסביבם – והם חיים בגן־ילדים מוגן בשלוש שכבות (לפחות): גדר־בתוך־גדר־בתוך־גדר. וכולם יודעים שככה זה היה וככה זה יישאר – כי חייבים גדר ביטחון בג׳ונגל שמסביבנו.

זה נראה לכולנו נורמלי ורגיל ומובן מאליו, ישראל הפכה כבר מזמן למעצמת גדרות, שאפילו מייעצת ומייצאת גדרות וחומות לכל ארצות תבל. אבל אם עוצרים לרגע לחשוב – זה לא לגמרי נורמלי! יתכן שאפשר אחרת? אולי יש חיים אחרי ומעבר לגדר. נוח לנו לחשוב שהקמנו כאן שמורת טבע, ״וילה בג׳ונגל״, אבל כדרכן של וילות בג׳ונגלים – הוילה חייבת להיות מגודרת היטב, שלא יבואו כל חיות הטרף של הג׳ונגל לטרוף, ממש כמו המסתננים שבאו מעבר לגדר בשנות ילדותנו.
נסו לדמיין איך היה נראה העולם והארץ ו״המחנה״ בלי גדרות. יהיו אולי חברות ״ביטחוניות״ שיפשטו את הרגל – אבל רוב ״הציבור״ יפרוש את ידיו וינשום לרווחה ויוכל סוף סוף לראות את הנוף, ללא הפילטר או המסננת של ״הגדר הטובה״ שהיא בעצם, אם חושבים על זה בצורה אוביקטיבית, די רעה.

לו יהי!

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s