סיפורם של ״הביצורים״ ||| מתחם התחמושת הבריטי בתוך השדות הירוקים

כמה פעמים יצא לי להעלות כאן תמונות של מה שנקרא ״אתרי תיירות בארי״. בדרך כלל אני נוהג להתייחס באירוניה וקורטוב של הומור עצמי להגדרה הבומבסטית הזו, וכתבתי פעם באיזה פוסט: ״אתרי תיירות? כאילו מדובר כאן על מגדל אייפל, פסל החירות והביג בן…״. אבל אם מסתכלים בצורה יותר אובייקטיבית, באמת יש לנו כאן בחצר האחורית אתרי תיירות של ממש.

למכרות הגופרית יש ערך שלם (עם הרבה תמונות) בוויקיפדיה, והם שווים בהחלט ביקור וגם פוסט נפרד. אבל ״מתחם התחמושת״, שאצלנו קראו לו בדרך כלל ״הביצורים״ לא זכה ליותר מדי איזכורים בגוגל. היו כמה אורחים מבחוץ שביקרו במקום והתרשמו. למשל מיכאל יעקובסון, בפוסט מלפני 6 שנים שצולם בקיץ היבש, בבלוג ״חלון אחורי״. יובל בן עמי הגדיל לעשות ובספרו ״ארץ הפלאות -מקומות מוזרים, הפתעות ותעלומות בישראל״, מתואר מתחם התחמושת כאחד האתרים המפתיעים השווים ביקור. ״הביצורים״ שלנו מתוארים שם כ״קברי ענקים השוכבים על צידם״.

בסוכות 1996 נחנך פרוייקט פיסול בדרך נחאביר שבאיזור מתחם התחמושת ובתחילת המאה ה-21 עוטרו חלק מהביצורים בעבודות פיסוליות של בוריס ב׳, ממייסדי בארי ומי שכתב את זכרונות ״הכפר״ בכמה ספרים מקומיים. רוב הפסלים האלה עדיין מקשטים את ״אתרי התיירות״ שלנו.

בשבוע שעבר התקרבתי קצת יותר אל חלק מקירות האבן המזדקרים מתוך השדות – שעכשיו הם ירוקים (וגם רטובים בבוקר) – וצילמתי כמה תמונות להמחשה. רציתי שהפוסט הזה יהיה בעיקר ויזואלי, אבל מה לעשות שלפעמים מתבקש לתת הסבר קצר, כפי שנהוג לומר בימינו: ״אבל אני מסביר, אבל אני מסביר״.

צילום אוויר של ״מתחם התחמושת״ כולל פירוט הפסלים ב״דרך הפסלים״ מתוך הקטלוג בחנוכת הפרויקט

אז הנה ההסבר: תיאור הרקע ההיסטורי (מאתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, במילותיו של ידידי איש השטח רמי ח׳, שמכיר כל אבן וגבעה באיזור – מלפני מיליוני שנים ועד היום):
״פעילותו האינטנסיבית של מפעל הגופרית נגדעה עת הגיעה מלחמת העולם השנייה לאזורנו ולא ניתן היה לייבא חלקים למכונות ולייצא את הגופרית. המקום הסב את ייעודו והבריטים זיהו בו תשתית טובה למתחם צבאי וניצלו את התשתיות הרבות, כולל מסילות רכבת צרות, מתקני המים ומבני מפעל הגופרית, להקמת מתחם גדול לאחסון פצצות אווירונים, כחלק ממערך ההגנה נגד פלישה אפשרית של צבאות גרמניה לארץ. שדה התעופה הוקם בעזה (סמוך למעבר קרני של היום), וממנו נסלל כביש מבטון אל עבר בית החרושת לגופרית. הכביש נסלל מבטון, זאת בעיקר מאחר שיועד לשאת משאיות כבדות עם פצצות אווירונים. בשטח נבנו למעלה מ-170 מחסנים בצורת האות ח', חלקם עם קיר אבן בחזית וחלקם ללא, אלה יועדו לאחסון פצצות עבור האווירונים שיחנו בשדה התעופה בעזה. רשת כבישי הבטון נמצאת בשימוש עד היום ובשני מקומות על גבי כביש הבטון ניתן להבחין גם בכתובת החקוקה בבטון שבה רואים סמל בצורת האות V וראשי התיבות R.A.F – חיל האוויר המלכותי הבריטי״. (הכתובת שבצילום למעלה נחשפה לא מזמן וצולמה השבוע).

והנה כמה מהתמונות שצילמתי בשבוע שעבר:

אם מתקרבים אל הביצורים אפשר לראות כמה כתובות מהמקורות ואפילו תיאור היסטורי מקומי שכתב ס.ב.א. (שהוא בוריס). חלק מהכיתובים והפסלים כבר נפגעו משיני הזמן ופגעי מזג האוויר.

סיפורה של וירנדה – אם תרצו לקרוא הסבר על מקור עמודי הבטון ועל המטעים שהיו – לחצו על התמונה להגדלה ותוכלו לקרוא את הסיפור המעניין שכתב ס.ב.א.

כאן ניפרד מ״ארץ הפלאות״ רבת השכבות והמשמעויות ובטח עוד אחזור אליה הרבה פעמים, כי הרי היא נמצאת בסך הכל קילומטר וחצי מהבית שלי.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, סיפורי הכפר, תמונות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s