חולות נודדים ||| מהמעפילים של ״שבתאי לוז׳ינסקי״ וקפריסין, ועד מגורשי רואנדה ו״סהרונים״

הדיון על ״גירוש״ / ״סילוק מרצון״ / ״עזיבה נעימה״ – של ״מבקשי המקלט״ / ״המסתננים״ / ״הפליטים״ הוא דיון עקרוני ומורכב. או שבעצם הוא די פשוט, ומגדיר את הרשמיוּת הממלכתית שסיגלנו לעצמנו כאן בארץ היהודים בשבעים השנים של ״מסורת של חדשנות״.
קראתי (בהארץ, אלא מה) את המסמך נוטף החביבות וטוּב הלב של רשות האוכלוסין וההגירה. הוא מחולק למועמדים לגירוש והיה לי קשה להאמין שמכתב אטוּם, רשמי ומיופיף כזה נכתב על ידי מדינה, ועל ידי נציגי העם שרק לפני שבעים שנה המילה ״גירוש״ הייתה עבורו הקשה מכל המילים.

מבצע הגירוש, ״הארץ״, 21.1.2018

מבצע חילוץ מעפילי ״שבתאי לוז׳ינסקי״ בחוף ניצנים, 12.3.1947

משום מה נזכרתי דווקא בסיפור של אניית המעפילים ״שבתאי לוז׳ינסקי״. ולמה נזכרתי דווקא בה? הרי תקופת ההעפלה מזוהה ומוכרת (באמת מוכרת?) לרבים יותר עם ״אקסודוס״ (בזכות פול ניומן, כמובן). אלא שאצלנו ב״כפר״, וגם במשפחה – הסיפור שסופר מילדותנו הישנה היה הסיפור של שבתאי לוז׳ינסקי. רבים מהחברים (כולל אבא שלי) השתתפו במבצע חילוץ המעפילים של האוניה הזו. האוניה שנשאה 823 מעפילים נקראה גם שושנה (סוזנה), ויש אומרים שעלייה כתב חיים חפר את השיר  ״שושנה, שושנה״.

מבצע חילוץ המעפילים בוצע על ידי חברי הפלמ״ח בחוף ניצנים במרץ 1947, והמיתוס של האמירה: ״אני יהודי מארץ ישראל״ – שהתבקשו להגיד המעפילים והמחלצים כשנעצרו על ידי השלטונות הבריטיים – סוּפר במשפחה עשרות ומאות פעמים. וגם את הסיפור על המעפילים, שנתלו על כתפי המחלצים והתחננו ביידיש להגיע כבר אל החוף, שמענו פעמים רבות.
״הצבא (הבריטי) עצר מאות יהודים וכל אלה שנחשדו כמעפילים, כולל מאות ארצישראליים, הועברו במשאיות לנמל חיפה. שם ערכו הבריטים סינון נוסף, כ-240 שזוהו כארצישראלים הושארו בארץ, וכ-700 הועלו על שתי אניות גירוש והובלו למחנות קפריסין. ב-15 במרס הוחזרו ארצה 250 איש, וב-28 במרס – עוד 75 איש. בין השבים היו גם כ-85 מעפילים שהצליחו להתחזות לארצישראליים״ (מאתר הפלי״ם).

יתכן בהחלט שגם היום יש ״מסתננים״ שיצליחו להתחזות כ״ארצישראליים״, כמו 85 המעפילים של ״שבתאי לוז׳ינסקי״. ועכשיו ״רשות האוכלוסין וההגירה״ מחלקת להם את המכתב הזה, המכונה בכותרת הסימפטית: ״דף מידע למסתנן היוצא למדינה שלישית בטוחה״ (תוכלו לקרוא כאן את המכתב המלא).

והנה עוד ״מסמך״ שמצאתי ברשת, המספר לילדי ישראל (עם ניקוד!) מה הייתה ״ההעפלה״:

קבוצת סופרים המתנגדת לגירוש הפליטים כתבה מכתב לראש הממשלה, ובו נכתב בין היתר: "ההיסטוריה שלנו כעם מתהפכת בקבר הזה שכורים לה. אסור שיהודים ירדפו ויגרשו פליטים, אסור שמדינת ישראל תחולל את האסון ההומניטרי הזה, ובידיכם הזכות למנוע אותו".
כמובן שהנושא הוא ״לא כזה פשוט״, והוא מורכב ובעייתי, וכל הסופרים השמאלנים ואנשי האקדמיה יפי הנפש לא מבינים את הקושי הרב של תושבי דרום תל־אביב, שתומכים בממשלה ומחכים שתפתור גם את בעיות הקיום הקשות שלהם.
ישראל היא לא ה״מולדת״ של הפליטים האפריקאיים האלה, בניגוד למעפילים ״ההם״, וגם ״אין מה להשוות״ ו״זה לא גירוש, אלא עזיבה מרצון״. המגורשים יקבלו ״מענק של 3,500 דולר״ (״תאמינו לי – לנו זה עולה יותר!״ כרוח דבריו של ראש ממשלת הגירוש ושר האוצר לשעבר של מדינת היהודים: ״אל תשכחו שישראל משקיעה כאן הון תועפות בזמן שהייתם כאן, וגם במעבר שלהם לאותה מדינה שלישית להמשך חייהם״).

ועוד דברי עידוד נכתבו – במכתב הרשמי של מדינת ישראל –  לפליטים / המסתננים / מוותרי המקלט: ״צוות מקומי ימתין לך, ילווה אותך בימים הראשונים ויערוך לך מפגש היכרות״, אבל ״דע לך שבמקרה של הרחקה, המענק הכספי שהוצע לך יקטן באופן משמעותי״.

ובזאת באנו על החתום, בצורה מסודרת והוגנת, רשות האוכלוסין ההגירה, ממשלת ישראל 2018.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חולות נודדים ||| מהמעפילים של ״שבתאי לוז׳ינסקי״ וקפריסין, ועד מגורשי רואנדה ו״סהרונים״

  1. תרצה הכטר הגיב:

    תיאור ההעפלה לחוד ונושא הפליטים/מסתננים לחוד. הנושא שלהם בעייתי ביותר. יש להביא בחשבון את השואה בעיקר אבל לא רק. עוד לפני השואה לא שפר מנת חלקם של יהודים במזרח אירופה ובמרכזה. במהלך כל חייהם הם היו אזרחים. לא סוג א' אלא סוג ב' , בעיקר במזרח אירופה. הם הגיעו לארץ אבותיהם ו"למקלט הבטוח". בן גוריון והסוכנות היהודית היו זקוקים לאייש את הארץ והם די כפו על קהילות יהודיות שלמות לעלות ארצה. עד כאן אין כל אפשרות להשוות בינם לבין מבקשי המקלט שהגיעו לכאן. מצד שני, אנחנו עם שסבל דיו ומבין היטב מהו סבל. לכן רבים מאיתנו ממשיכים להתגורר כאזרחים במדינה "אוכלת יושביה" ואומרים לעצמם "עלינו לקבל הכל באהבה" גם אם זאת איננה בדיון "ארץ זבת חלב ודבש". מבקשי המקלט סובלים. הרקע לסבל שלהם אינו נובע ממעשה ידינו. מבקשי המקלט אינם זכאים לקבל מקלט בארצנו. עד לא מזמן הם נוצלו היטב על ידי בתי המלון באילת ובמקומות אחרים, הם נוצלו בחקלאות ובכל העבודות שיפי הנפש הישראלים מושכים ידיהם מהן. הם טעמו את ה"טוב" כאורחים במדינה וכעת הגיע הזמן לומר תודה ולהמשיך הלאה. זעקת תושבי דרום תל אביב מוצדקת. הפליטים חייבים למצוא פתרונות יצירתיים ולא – הם יישלחו חזרה למקום שממנו באו. אחד הפתרונות היצירתיים הוא הגירה לאירופה (ברלין לדוגמא). רבים מהם מסתדרים שם לא רע ואף זוכים לקבל תעודת תושב. הטיעון של הסופרים אינו רלוונטי.

    • igalz הגיב:

      תרצה, תודה על התגובה המפורטת.
      ודאי שסבלם של ״מבקשי המקלט״ איננו מעשה ידנו. השאלה אם ״עם של פליטים״, שרוב העולם התעלם מהם (כולל הבריטים כמשתמע מהגליית המעפילים), יכול לקבל מבחינה מוסרית גירוש של ״מבקשי מקלט״ שאולי יביא למותם. שאלה קשה, והמצב בדרום תל אביב גם הוא מעשה ידי השלטונות, שאולי היו יכולים אחרת. לו רצו לעזור לפליטים, ולא רק לקצור רייטינג.

      • תרצה הכטר הגיב:

        היינו עם של פליטים. היום אנחנו חברה שבנתה מדינה המושתת על חוק. קיים כאן שוויון בפני החוק ואין מצב שמישהו יהיה מעל לחוק. קיבלנו על עצמנו את העקרון שעיניה של אלת הצדק רעולות. לא בנינו מדינה שבה יש דין אחד לפלוני ודין אחר לפלמוני. לפיכך, אין אפשרות להתעלם מקודקס החוקים בשם המוסר והצדק. פשוטו כמשמעו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.