יום משפחה שמח ♥ ||| סיפור לילדים (והורים): מתי גילינו את ״הלינה המשפחתית״

מזל שיש גוגל. חשבתי לעסוק (גם) היום בעוד סיפורים תפלים וטפלים של ״המשפחה המלכותית״ שלנו, ופתאום כשפתחתי את האינטרנט קפץ עליי הדודל (עם הקקטוסים דווקא?!) של גוגל להזכירני שהיום הוא ״יום המשפחה״ בישראל.
כידוע נקבע יום זה במקום ״יום האם״ בתאריך ל׳ בשבט שהוא (בערך) יום פטירתה של הנרייטה סאלד שכונתה ״אם הילדים״.
ויקיפדיה העברית המשפחתית מספרת כך: בשנות התשעים הונהג בישראל לקרוא ל"יום האם" "יום המשפחה". יום זה בא להדגיש את הקשר בין בני המשפחה, ואת מחויבותם ותרומתם המשותפת לתא המשפחתי״.
ולמרות שיש לי משפחה נהדרת (כמו כל המשפחות הנהדרות) בבלוג הזה אני משתדל לא לחשוף יותר מדי את בני המשפחה (״הגרעינית״). הבוקר נזכרתי שבחמש וחצי שנות ה״קווים״ וה״נקודות״ לא עסקתי כמעט בענייני הלינה המשפחתית. הבאתי לא מעט זיכרונות ילדות והרבה ספרי ילדים – אבל את הסיפור הדרמטי של המעבר מ״לינה משותפת״ ל״לינה משפחתית״ לא תיארתי.

כבוגר ״החינוך המשותף״ אני נוטה לערבב (באופן מודע פחות או יותר) את השימוש בגוף ראשון וגוף ראשון רבים (״אנחנו״). הרבה פוסטים כתבתי על הילדים שהיינו: היינו העתיד, ילדי השמש, נסענו אל השדה, האוטו שלנו, ילדי הטבע ועוד ועוד. זה נובע מכך שבילדותי (ילדותנו) – למשפחה היה מקום די שוּלי בתוך כל מערכת החינוך המשותף. הקבוצה הייתה קבוצת ההתייחסות העיקרית (וגם על זה כתבתי לא מעט) וכל המבנה הבלתי-משפחתי והלא-נורמלי הזה נראה לגמרי טבעי.

וכשגדלנו והקמנו משפחות ונולדו הילדים – פתאום, אי שם במאה שעברה, גילינו שזה לא ממש נורמלי. הפכנו עולמות כדי לעבור (באיחור) למה שקראו ״לינה משפחתית״. עצם המושג הזה נשמע מוזר היום, מה פירוש: ״לינה משפחתית״?, הרי ידענו (או ידעתי) כבר אז שאפילו התרנגולות בפינת-חי לוקחות תמיד את האפרוחים תחת כנפיהן (״הנה אמא הדוגרת, היא הולכת ומנקרת, ואיתה הולכים-הולכים יחד כל האפרוחים״ – ראו באיור מתוך ״בוא אלי פרפר נחמד״), כפי שהוכיחו תצפיות עם הנכדים שהגיעו מהר, לשמחתי (שמחתנו).

כשעברנו ללינה המשפחתית (ב-17 במאי 1985) עיצבתי את ההזמנה לטקס המעבר בהשראת ספרי הילדים שהכרתי (הכרנו) עם הילד מ״פעוטים היינו״, פו הדוב ושמוליקיפוד. הם החזיקו תחת ידיהם כריות פרחוניות, מה שאנחנו, חניכי הלינה המשותפת, לא זכינו מעולם להחזיק בחינוך הספרטני של פעם, שלא כלל גם מוצצים.

היום, לשמחתי הגדולה, כולם כבר יודעים שמה שחשוב זה קודם כל המשפחה.
וכשהגיע היום תאריך ל׳ בשבט תשע״ח, נשאר לי רק לאחל לכל המשפחות: חג משפחה שמח!
תמשיכו ככה, ושנדע עוד הרבה חגים משפחתיים מאושרים.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יום משפחה שמח ♥ ||| סיפור לילדים (והורים): מתי גילינו את ״הלינה המשפחתית״

  1. תרצה הכטר הגיב:

    יום משפחה שמח גם לך, נהניתי מהפוסט.

  2. סמדר הגיב:

    נעים להיזכר (במה שנעים…)
    "קיבוץ הוא חווה גדולה בה כל האנשים הם משפחה אחת…" – זה ציטוט (בערך, מהזיכרון) מספר הילדים של אנה ריבקין בריק Eli lives in Israel
    https://www.amazon.com/Eli-lives-Israel-Anna-Riwkin-Brick/dp/B0006BMIDA
    כשמסבירים ל"זרים" מה זה לינה משותפת זה נשמע כמו שמסבירים לילדים אמריקאים מה זה קיבוטס… 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s