יונתן הקטן חוזר אל העץ ||| עוד כמה זוויות לשיר הילדים הכי מפורסם בישראל

חשבתי שהכל כבר נאמר על ״יונתן הקטן״.
כבר בראשית ימי הבלוג הזה עסקתי בספר הילדים הדקיק ״עוגה, עוגה, עוגה״ שערכה ואיירה מירה לוֹבֶּה והוא אחד מספרי הקלאסיקה של הילדים הישראלים בכל הזמנים. (לא ניתן להשיג את הספר הזה בחנויות הספרים, אלא רק באתר ״סימניה״ במחירים הנעים בין 120 ל-350 ש״ח. לא הגיע הזמן להדפיס מחדש?)

והנה יונתן חוזר.
בבלוג ״הספרנים״ של הספריה הלאומית הועלה לפני חודש וחצי פוסט מרתק על ״מסע הייסורים של יונתן הקטן״, ובו כל גלגוליו הספרותיים מ״הַאנְס הקטן״ בגרמנית של תחילת המאה ה-19 (Hänschen klein/Ging allein), ועד הגירסה המוכרת לכולם מ״עוגה, עוגה, עוגה״. חובבי ספרות הילדים מוזמנים להתעמק בפוסט שכתב נתי גבאי שמתחיל בפתיח: ״הכירו את הילד עם משבר הזהות הגדול ביותר בספרות העברית, שבסך הכל רצה לטפס על העץ״.

וכאן בבלוג – שבתחילת הדרך עסק במדף ספרי הילדים הישראלי יותר מאשר ב״מר כלוּם״ – מצאתי שהגיע הזמן להתייחס בהרחבה הראויה לאיורי הספר, ובעיקר לאיור של ״יונתן הקטן״, השיר שחותם את הספר.

בפוסט הישן כתבתי ש״ציורי דמויות הילדים, ובעיקר לבושם, מעידים שלא היו אלה הילדים הקיבוצניקים של הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית פועלים, כמו ילדי ׳בוא אלי פרפר נחמד׳ ו׳פלוטו מקיבוץ מגידו׳, אלא ילדים ׳עירוניים׳ גמורים״. ובאמת, גם חמש וחצי שנים אחרי פרסום הפוסט ההוא (וכשנוספו עוד שני נכדים, חובבי ספרי הילדים הקלאסיים, למניין המשפחתי) נדמה לי שזה אחד הדברים הבולטים בספר.

  

הבגד האדום של יונתן, עם הכתפיות, דווקא דומה ל״גדי־של־פלוטו״, אבל התיק המשובץ באדום-צהוב  והתסרוקת עם הבלורית ה״מצויצת״ (לעומת זו הפרועה של גדי), רחוקים מאוד מ״פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו״ שצייר ארי רון ושהפך מזמן ל״משחק זיכרון״. והוא שונה גם מילדי ״ניסע אל השדה״ היחפים שציירה מיכל אפרת מגבעת חיים לספר השירים של פניה ברגשטיין מקיבוץ גבת. ובודאי שהם שונים מהילדים והילדות (היחפים גם הם) של ״בוא אלי פרפר נחמד״ שציירה אילזה קנטור דאוס (חפציבה).


״בוא אלי פרפר נחמד״, שירים״ פניה ברגשטיין; איורים: אילזה קנטור דאוס

  

הפוֹזה העליזה וה״יוֹרָמית״ באיור הראשון בסדרה, עם התיק המתנפנף (חכו עד לאיור האחרון כדי לראות מה טמון בתיק של יונתן), הנעליים החצאיות(!) והלחיים הסמוקות מלמדים שלא היה זה ילד מהקיבוץ כמו רוב הילדים בספרים של ראשית ימי המדינה. רוב הספרים האלה ראו אור ב״הוצאת הקיבוץ המאוחד״ או ב״ספריית פועלים״. וכמובן ששמלות פרחוניות(!) כמו אלה של הילדות המביטות על יונתן בהשתאות ופליאה (״אוי ואבוי לו לשובב״) נראו בקיבוצים רק בחג הפורים (הקרב ובא).

ואם כבר הגעתי להוצאות הספרים הישנות והטובות, מן הראוי להתעכב רגע על הסמלים שלהן. השיבולת עם הנוצה והמגילה של ״הוצאת הקיבוץ המאוחד״ והספר עם הפטיש (והעיוות המסוים שלו בפרספקטיבה) של ״ספרית פועלים״ – ממש כמו שמות ההוצאות עצמם – מקרינים אנכרוניזם מעורר נוסטלגיה.
הרי כבר מזמן אין גוף כזה: ״הקיבוץ המאוחד״, ואפילו התק״מ כבר תויק בערכים ההיסטוריים של ויקיפדיה. הקיבוצים רובם כבר מופרטים (לא שלנו!) ומעמד ה״פועלים״ המופיע בשמה של ספריית הקיבוץ הארצי נחשב כמטרד של שביתות ולא כדוגמאות הראויות להערצה.

אבל, למזלנו, הספרים נשארו. היום אפשר לראות ב״סטימצקי״ וב״צומת ספרים״ עשרות ספרי ילדים חדשים שאיירו המעצבים המוכשרים הצעירים של ימינו (שרמת האיור שלהם גבוהה לא פחות, ובהרבה מקרים הרבה יותר!), אבל הספרים הישנים האלה, ובראשם ״יונתן הקטן״ או ״הַאנְס? גד? דן? שמואליק?״ מהפוסט באתר ״הספרנים״ – ישארו איתנו תמיד.

(עיקר שכחתי: בתיק המשובץ של יונתן הייתה חבויה כל הזמן בננה! היא נופלת רק במערכה האחרונה. הילדים בקיבוץ לא היו צריכים בננה בתיק. הם פשוט ניגשו אל העץ במטע וקטפו מה שבא להם).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ספרי ילדים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s