הזמן הצהוב 2018 ||| השאלה הגדולה של היום: כמה עלי כותרת יש לחרצית?

הזמן הצהוב הגיע. כבכל שנה אחרי כל הטררם של הצבע האדום – כולל פסטיבל ״דרום אדום״ והתראות ״צבע אדום״ שרובן (בינתיים) התראות שווא – מגיע זמן הפריחה הצהובה. המרבדים האדומים של הכלניות (עם עזרה מינורית של הפרגים והנוריות והצבעונים) מתייבשים, והצהוב של החרציות (עם עזרה מינורית של הסביונים, החרדל, ציפורני החתול ושאר הצהובים) משתלט על שטחי המערב הפרוע של הנגב המערבי.

בשנים קודמות כבר כתבתי והעליתי לבלוג מספר תמונות צהובות כאלה. החרציות נמצאות עכשיו בכל מקום: בשדות ובמרחבי הטבע – כמובן. אבל גם בכל פינה ב״מחנה״: ליד שרידי גדרות וצינורות ובשולי השיכון החדש שהולך ונבנה. אפשר למצוא אותן אפילו ב״חצר החמורים״ של א׳ ובכל פינה פנויה.

 

מילה על שם הפרח חרצית (מתוך האתר ״צמח השדה״): ״שֵׁם הצמח בלועזית משמעו פרח הזהב, וזה גם מקור שמו בעברית (חרוץ – זהב). או אולי נקרא הצמח כך גם כי מראה התפרחת וצבעה מזכירים שמש, והפרח נקרא על שם אחד משמות השמש בעברית – חרס״.
מעניין מאוד, עד עכשיו לא ידעתי שחרוץ = זהב ושהשמש נקראת גם חרס.

אבל השאלה הדחופה בקשר לחרציות, שלא נתתי עליה את הדעת עד היום היא:
כמה עלי כותרת יש לחרצית?

אולי זו נראית שאלה טיפשית, למי שרק עכשיו נחלץ מפקקי ה״דרום אדום״ ורוצה בסך הכל להגיע הביתה בשלום. אבל כל מי שתלש פרח חרצית, כמו שהיה מקובל פעם (אסור לקטוף את פרחי הגן המוגנים אבל החרצית איננה פרח מוגן ויש מיליונים כמוה, כמתואר למעלה) יודע שזו שאלה חשובה מאין כמותה.

זה הזמן להזכיר  את המנהג הישן לשאול את הילדה (או הילד) שאהבתם: ״אוהב, לא אוהב״, או בגירסת הפזמון שכתבה מירית שם אור: ״כן אוהב, לא אוהב״ ושר אותו צביקה פיק בפסטיבל שירי הילדים ה-15.

הנה קטע קטן מהסיפור ״החרצית הביישנית״ של עמוס בר מתוך ״פרחי אגדה״ (שמצאתי באתר סלוּנה):
״…נעצב הרועה, ובעיצבונו החל למרוט את עליו של פרח החרצית, עלה אחר עלה. בעת תלישת העלה הראשון לחש “אוהבת?” וכשתלש את העלה השני אמר:”לא אוהבת!” וכך הלאה:”אוהבת… לא אוהבת… אוהבת… לא אוהבת…” והנה הגיע לעלה האחרון ותלש אותו, ובדיוק אז קרא “אוהבת!”- עתה היה העלם בטוח, כי העלמה אוהבת אותו, כפי שהוא אוהב אותה. דלג על הגבעות והגיע אל העלמה. והנה ראה אותה יושבת על סלע ותולשת עלה אחר עלה מפרח החרצית. תולשת ולוחשת: “אוהב… לא אוהב… אוהב… לא אוהב” התקרב העלם לעלמה, ובדיוק כאשר עמד לפניה- תלשה את העלה האחרון וקראה: “או-הב!!! גם הוא אוהב אותי!!! העלמה קמה ונפלה לזרועותיו, כשכל אלפי החרציות סביבם זוהרות בזוהר זהב״.

ומאז, כאשר נערות או נערים אינם יודעים אם אהובי לבם אוהבים אותם, הם נוטלים פרח חרצית, תולשים עלה אחר עלה ולוחשים: “אוהב… לא אוהב…” “אוהבת… לא אוהבת…” כך עד העלה האחרון, עד שמתגלה הסוד.

מעכשיו תיזכרו: לא כל כך חשוב כמה עלי כותרת יש לחרצית, מה שחשוב באמת זה אם לחרצית יש מספר עלי כותרת זוגי או לא זוגי. האיור העתיק מהספרון (שכתבה סמדר אחותי המומחית) ״פינת טבע״ (שם מופיעה גירסה אחרת למבחן החרצית: ״אהבה, שנאה, קנאה, ידידות״) הוא מאוד סכמתי ולא מייצג פרחי חרצית אמיתיים. בכל הפרחים שבדקתי (ובדקתי הרבה) יש בערך 13 או 14 עלי כותרת. וכשאני אומר בערך זה כבר פיספוס גדול, כי יש הבדל של יום ולילה (או של ״יש-אהבה״ או ״אין-אהבה״) בין 13 ל-14.

אם באמת ברוב פרחי החרצית יש 13 עלי כותרת, משתמע מכך שאם תגידו: ״אוהב, לא אוהב״ בצורה שיטתית – תגיעו תמיד ל״אוהב״ (או ״אוהבת״). וזה הרי כל מה רציתם(ן). לכן, זיכרו: לפני שניגשים לבדוק את עניין האהבה, יש לספור את עלי הכותרת ולהתחיל במשחק ״ניחוש האהבה״ רק אחרי שוידאתם(ן) שמספרי עלי הכותרת או אי־זוּגי (בדרך כלל 13, כאמור).

שבוע טוב ומלא אהבה (וחרציות) ושמש לכל הקוראים – בטבע, בכבישים, בשדה ובמשרד.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, סיפורי הכפר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.