בזכות הבלוג הזה (ובזכותכם, קוראי הבלוג) גם אני – כלומר ה״קווים והנקודות״ שלי – הגיעו למוזיאון ארץ־ישראל בתל־אביב להשתתף בתערוכה המקיפה ״המפה – לקרוא בין הקווים״ המוצגת שם בימים אלה.
לפני כמה חודשים פנתה אלי האוצרת בתיה דונר והציעה לי לשתף כמה מהעבודות שפורסמו בבלוג בתערוכה מקיפה בנושא מפות ישראל שתתקיים במוזיאון ארץ־ישראל.
כל מי שעקב כאן בשנים האחרונות ראה שנושא המפות ובעיקר מפת ישראל הוא נושא די מרכזי במכלול ה״עבודות״ (או כפי שאני מעדיף לקרוא להן – ה״דברים״) המוצגים כאן בין ״הקווים והנקודות״. הקדשתי עמוד שלם לתחום שקראתי לו ״קרטו-גרפיקה״.
מתוך ה״דברים״ האלה בחרה האוצרת כמה ציורים שעניינו אותה, ובתהליך בניית התערוכה סוננו מה״דברים״ האלה חמש עבודות (או שש, אם לכלול עבודה שנמצאת רק בקטלוג ולא מוצגת בתערוכה).
בטקס הפתיחה החגיגי לפני כשלושה שבועות, נחשפתי ליצירות הרבות האחרות ומצאתי את עצמי, במפתיע, בשכנות לכמה מבכירי אמני ישראל (ככתוב: ״150 עבודות של כ־50 אמנים ישראלים בולטים״). אולי הופתעתי קצת, אבל ניסיתי לשמור על איפוק. והיום – לקראת סיום שבוע הפסח – אני ממליץ לכל קוראי ועוקבי ״קווים ונקודות״ (אלה שהנושא קרוב לליבם) ללכת לתערוכה הגדולה והמקיפה במוז״א ברמת־אביב ולעצור להתבונן בעבודות הרבות המוצגות שם בביתן מרכז רוטשילד המרווח.
הקטלוג המקיף שיצא לקראת התערוכה כולל ניתוח והסברים על נושא ״המפה״. הנה קטע קצרצר מדברי הפתיחה של הקטלוג שכתבה האוצרת בתיה דונר:
״…מפת ישראל, כמו שמה של מדינת ישראל, נחווית בתודעה כמסמן של זהות ושייכות, שבכוחו לחולל חיבור רגשי, ומופיעה כייצוגם של שטח בעל קווי מתאר מוגדרים, נקודות ציון מוסכמות וטופוגרפיה ידועה. התערוכה חושפת מגוון זיקות בין המפה לטריטוריה באופן שייצוגה של הטריטוריה מבעד לעיניהם של אמנים מהדהד עמדות אתיות והיבטים חווייתיים שלא נוכל לראות במפות הרשמיות״
וכך כתוב על התערוכה באתר המוזיאון:
המפה | לקרוא בין הקווים
המפה באמנות הישראלית עם מיטב האמנים הישראלים
הקו הירוק? ארץ-ישראל השלמה? לא מה שחשבתם…
היחסים בין נופי המולדת, המפה ויוצריה כפי שהם באים לידי ביטוי בתרבות ובאמנות.
המפה היא דגם, היא תבנית נוף המולדת, היא מהדהדת מראות נוף, ריחות, טעמים וזיכרונות ומאחדת אידיאה סמלית וטריטוריה לחוויה של התקשרות אישית ולתחושות של שייכות.
בתערוכה מוצגים יחסי הגומלין בין נופי המולדת, המפה הישראלית ויוצריה, כפי שהם באים לידי ביטוי בייצוגיה בתרבות ובאמנות. בין העבודות מיטב היצירות של אמנים ישראלים מכל הדורות.
ולמרות שלא מקובל ש״הנחתום״ יעיד על יצירתו, אני מציג כאן את חמש העבודות שלי, שנבחרו (מבין כל עשרות המפות שפורסמו בבלוג) להופיע בתערוכה. אני ממליץ לכל חובבי המפות, האמנות וארץ־ישראל – ללכת לראות את התערוכה שתהיה פתוחה עד סוף אוקטובר 2018.
ישראל דו־קומתית, 2014
מפת ישראל הפוכה, 2014
מפה ורישומי מלחמה מחוויות מלחמת יום כיפור 1973:
העבודה האחרונה שלי, שנמצאת רק בקטלוג, והיא האקטואלית מכולן:
יש בתערוכה עוד עשרות עבודות מעניינות, כשבכל עבודה נחשפות זוויות ראיה והשקפה שונות. תוכלו לראות כמה מהן בדף הפייסבוק של המוזיאון, ובחרתי להוסיף כאן רק עוד שלוש מהעבודות. הראשונה: ״תעלת עזה״ – העבודה המושקעת והמקיפה של תמיר צדוק. שלא הסתפק, כמוני, בשרטוט חפוז של ״עשר נקודות״ מדומינות על גבי מפה, אלא יצר עבודת ווידאו עשירה ומרתקת. צפו:
ועוד שתי עבודות, עם זוויות הסתכלות שונות – של אסד עזי ושל אבנר בר-חמא
בקיצור. מהרו למוזיאון הארץ, לפני שכל היצירות והמפות יקופלו, יתויקו וייסגרו בארכיון המפות הלאומי. כי כידוע לכולם – אף מפה איננה סופית אצלנו.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
יישר כוח וחג שמח!
תודה וחג שמח