״יש אומץ לפעמים להתערבב״? ||| משרד החינוך מציע להפריד את הבנות והבנים ב״משחקים של פעם״

הסיפור הזה הוא רק לכאורה סיפור על ״משחק ילדים״: משרד החינוך מארגן אירוע משחקים המוני שנקרא ״משחקים של פעם״. מסתבר שהאירוע החביב הזה כבר התקיים כמה פעמים בעבר, אבל ברוח ״הימים החדשים״ (או הישנים) המשרד הציע השנה להפריד את משחקי הבנות ממשחקי הבנים.

כך נכתב על האירוע במאקו״במשרד החינוך ביקשו להחזיר את המשחקים הקלאסיים של פעם לבתי הספר היסודיים – קלאס מחניים ודלגית [פעם קראו לזה: קפיצה על חבל] למשל – אבל בהנחיה המפורשת נקבע כי יש להפריד בנים ובנות. מנהלי בתי ספר בתל אביב: ׳רואים במהלך הפרדה זה פסול, לא מקדם, מחפצן את גופם של ילדים ומרחיב את הפערים המגדריים׳. המשרד מצידו טוען: ׳האירוע מיועד גם למוסדות חינוך ממלכתיים דתיים, בהם קיימת הפרדה מגדרית בכיתות אלה, וכן בשל דימוי גוף של בנים ובנות בגילאים אלה׳.

לא יודע על איזה ״משחקים של פעם״ מדברים במשרד־החינוך־מחדש. אנחנו לא ידענו בילדוּתנו (״שהייתה יפה״) כלום על מיגדר. קפצנו על חבל ושיחקנו קלאס ומחניים, ומחבואים ועמוּדוּ ועוד עשרות משחקי ילדוּת – הבנות והבנים ביחד! ויצאנו למחנות הקיץ של ״הנוער העובד והלומד״ (לעבודה, להגנה ולשלום – זוכרים?) בלי הפרדה ״מגדרית״ (מושג שאז עוד לא הומצא אפילו).
ואחר־כך ״הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים״ (ההר הירוק) וחזרנו כאחים: בנות ובנים.
הנה הביצוע של ילדי יגור לשיר היפה של יורם טהרלב ומוני אמריליו: הבנות ממש נוגעות בבנים, וליהפך:

אפשר לראות איך התהליך שהיום קוראים לו בשם הסטרילי ״הדתה״ הולך ומשתלט על כל חלקה טובה: בחינוך, בצבא ובאזרחות. השלטון הנוכחי, שכל-כך מזלזל בחוקים המיושנים של האיסלאם הקיצוני, מנסה להחזיר אותנו לימי הממלכה הגדולה של שלמה המלך עם אלף נשותיו, כולל המנהגים מלפני שלושת אלפים שנה.

״הנה באה הרכבת״ עם בנות ובנים רוכבים ביחד

מנהלי בתי ספר ב״מדינת תל־אביב״, החילונית־לכאורה, מחו נגד המגמה של משרד החינוך, וכאן בבלוג הפמיניסטי־אנכרוניסטי, לא נותר לי אלא להביא עוד כמה תמונות מקוריות וכמה ״משופצות ומעודכנות״ מתוך שני ספרי ילדים קלאסיים, בהם נראים ילדים ישראלים של פעם: קיבוצניקים של ״הוצאת הקיבוץ המאוחד״ מהספר הקיבוצי הקלאסי ״ניסע אל השדה״ ועירוניים־לגמרי מהספר ״עוגה, עוגה, עוגה״ משחקים ״בנים־בנות ביחד״, ממש כמו בשיר ״אגדת דשא״ של מאיר אריאל ושלום חנוך, שצפוי בקרוב להיאסר לשידור בשל מילותיו הבלתי צנועות, שלא לומר ״מופקרות״:
״יש ערמה של חברה על הדשא 
אני דברים כאלה מחבב 
בנים בנות ביחד, זה יפה ש – 
יש אומץ לפעמים להתערבב.״ 

  

מסתבר שלפני 10 שנים, בחגיגות ה־60 לישראל, הילדים של משרד החינוך עדיין שיחקו בנים ובנות ביחד (ואפילו עכברים וכלבות שיחקו איתם, כפי שמופיע בציור בקובץ הרשמי של המשרד). מעניין מי היה אז שר החינוך (או אולי שרת החינוך?).

משחקי כדור, חברה, כושר, מוטוריקה, קבוצות לגילאים שונים

שחקו-שחקו, בנים-בנות, ותראו שעוד נחזור בקרוב למאה ה-21 (בעזרת השם, או אפילו בלי עזרתו).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ספרי ילדים, שעשועים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על ״יש אומץ לפעמים להתערבב״? ||| משרד החינוך מציע להפריד את הבנות והבנים ב״משחקים של פעם״

  1. מרים הגיב:

    נולדתי בשנת 1970.
    גם אני רואה את ההפרדה המגדרית בכל תחום, ומתרפקת על הימים הטובים של פעם. אני גרה בקנדה, ולכן חלק מהגעגוע הוא לישראל, למרות שאני מגלה שאותו דבר קורה בישראל.
    אבל אז אני נזכרת שבעצם גם אז היתה הפרדה…
    הבנות שיחקו חבל וגומי, הבנים – כדורגל. אני לא זוכרת שראיתי אי פעם בן משחק קלאס. אני זוכרת משחקים משותפים, חיי שרה, הטלת ביצים, חמש אבנים, אג'ואים (גוגואים של ירושלמיים), אבל זוכרת גם משחקים שהייתי מעדיפה לשחק בלי הבנים כי הם היו משחקים בכח מידי (מעגל כח), משחקים שלא הבנתי את הכיף בהם (חמור ארוך), או כאלו שאי אפשר היה לשחק בהם ועד היום אני לא מבינה מה הקטע (היה איזה "משחק" שהבנים היו "שולקים" אחד לשני את האשכים. זה כאב, אבל הם בחרו לשחק בכל זאת).
    אני מנסה לגדל את הבת שלי בלי הפרדות, ומעודדת אותה לשחק עם מי שבא לה, ומה שבא לה, כי ככה היה פעם. לא היו בגדים של בנים ושל בנות, היו רק חולצות ומכנסיים. אבל אז אני שומעת ב'זרעים של מסטיק' על מחנות הבנים נגד הבנות. כן, יותר תמים, ולא כל הזמן, הם גם משחקים ביחד, אבל בכל זאת זה קיים. זה גורם לי לחשוב שכנראה גם אז היתה הפרדה. יותר ממה שאני זוכרת, או בוחרת לזכור. וברור שיש והיתה ותהיה הרבה התנייה חברתית ומסחרית (תינוקת מקבלת בובה, תינוק – כדור ואוטו), אבל בעקבות 'זרעים של מסטיק', אני מהרהרת בנושא ולא כל כך בטוחה שאין הבדלים בין בנות ובנים בגיל טרום ההתבגרות.
    כמובן שמכאן ועד הפרדה מוחלטת – יש פער גדול, ואני ממש לא בעד, כי תמיד היה מותר ואפשר להשתתף באיזה משחק שרוצים, ועם הפרדה מוחלטת אנחנו מונעים זאת, אבל אני לא בטוחה שהזיכרון של "לא היה הבדל בין בנים לבנות לפני גיל ההתבגרות" הוא מדוייק כל כך…
    רק רוצה לציין שאני גדלתי בחינוך הממלכתי דתי, והיה מותר לנגוע אז, לפחות במסגרות בהם אני למדתי. אולי במסגרות חילוניות היתה פחות חלוקה. לא בטוחה. הבנות היו עם חצאיות, אבל לבשנו מכנסי ספורט קצרים מתחת, כך שאפשר היה לשחק במה שרוצים בלי ש"יראו לנו".

    • igalz הגיב:

      מרים, תודה על שיתוף הזכרונות. נראה לי טבעי שילדים קטנים ישחקו בקבוצות של בנים ובנות. השאלה אם הבנות נוטות אל הבובות (הברביוֹת) הוורודות והבנים אל המכוניות וה״בניוֹת״ המורכבות – היא סוגיה שעוסקים בה חוקרים רבים עשרות שנים. הבעיה באירוע ״משחקים של פעם״ שמארגן משרד החינוך הנוכחי היא ששם נדרשה הפרדה מוחלטת בין בנים ובנות. שחס וחלילה לא יתערבבו בני שני המינים. פעם זה לא היה ככה. אצלנו, בקיבוצים, זה היה קיצוני לצד השני. כולם שיחקו יחד בכל הגילים, כמו שכתב מאיר אריאל: ״בנים ביחד, זה יפה ש-״. המחשה יפה הייתה בתערוכה ובספרה של עינת אמיתי ז״ל ״תרבות לילדים בקיבוצים״:

  2. רג'ול ורדי הגיב:

    אמן סלה! פחד איימים.

  3. spalterblog הגיב:

    האם ה"בנות" שניסו שחם "שיחק" איתן במשטרה הם חלק מה"משחקים" הנוסטלגיים? שמעתי שגם בקיבוצים היו "משחקים" כאלה שהביאו לדיונים משפטיים גדולים…

    • igalz הגיב:

      למגיב הבלתי מזוהה (ראיתי שמאחוריו יש בלוג ״ניסיוני״ עם פוסט על מנורת בית המקדש), ראשית, תודה על התגובה.
      שנית, בשום מקום לא רמזתי שמישהו אמור לכפות על המיגזר הדתי מנהגים ודרכי חינוך שלא מתאימים לו. כפי שלא הייתי רוצה שהמיגזר הדתי (שכזכור, הוא עדיין מיעוט בישראל) יכפה את מנהגיו על החילוניים.
      לגבי הרמיזות הקנטרניות בקשר ל״משחקים״ – נדמה לי שקשה להסיק שדווקא הדרך הדתית מביאה לחברה שאין בה עבירות ומעשים לא ראויים (כולל של רבנים ידועים). עבריין הוא עבריין – בכל מיגזר. ולא כדאי לעשות סטטיסטיקות. היו מספיק ״דיונים משפטיים גדולים״ שהתייחסו למיגזר הדתי. וההפרדה בין בנים לבנות – לא מנעה את האירועים הקשים שקרו. (הערה אחרונה: מה כל זה קשור לניסו שחם? – לא הבנתי).

  4. שלומית קדם הגיב:

    כמי שגדלה בישראל של שנות ה-50', אני יכולה להעיד בבירור, שאז,, וגם שנים אחר כך, בנים ובנות שיחקו יחד לפי רצונם. ברחוב התל-אביבי הקטן שלי שיחקנו יחד בנים ובנות בתופסת, מחבואים, גולות, גוגואים וטיפוס על עצים. טיפלנו יחד בחתולים ובצבים, שהסתובבו אז ברחובות תל אביב. כשבנות רצו לשחק לבדן, למשל לרקוד במעגל או לשחק בבובות, הן עשו זאת, וכך כשבנים רצו לשחק כדורגל, אבל ברוב משחקי הכדור שיחקנו יחד, אפילו ב"הנדס אפ", וגם כשהקמנו אגודה סודית, היא הייתה משותפת לבנים ובנות. גם בהפסקות בבית הספר איש לא העלה על דעתו להפריד בין בנים לבנות. כך היה גם בשנות ה-70' וה-80, אצל ילדי, וכך גם היום אצל נכדי.
    אני מקווה שרעיונות העיוועים האלה ייעלמו, ולפחות שהורים ומורים שפויים יתעלמו מהם.

    • igalz הגיב:

      שלומית, תודה על תגובתך.
      גם אני גדלתי באותה תקופה, ובדיוק כפי שתיארת, גם בקיבוצים, שיחקו ביחד בנות ובנים. ואיש לא עשה הפרדה מיגדרית. כמו שכתבתי בכותרת הפוסט (בציטוט של שלום חנוך): ״יש אומץ לפעמים להתערבב״ (בלי סימן שאלה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.