״היער עולה בלהבות״ ||| על עפיפוני־התבערה ועפיפונים־של־תקווה

הסיפור על יד אנז״ק הוא סיפור מתמשך. סיפרתי אותו כבר בפוסט די מקיף לפני כמעט שנה.
בסוף השבוע הזה שוב עלתה יד אנז״ק לכותרות עם תבהלת ״השריפה ביער בארי״

חנוכת אנדרטת ״יד אנזק״ עם נציגים מאוסטרליה וניו זילנד, 1967

ב-1967 מלאו 50 שנה לקרב ההיסטורי לכיבוש עזה במלחמת העולם הראשונה בו לקחו חלק היחידות האוסטרליות-ניו־זילנדיות  של הצבא הבריטי. אז נחנכה אנדרטת יד אנז״ק בנוכחות נציגים מכובדים מהיבשת הרחוקה. בשנה שעברה מלאו 100 שנה לקרב הזה. האנדרטה הפכה במהלך השנים לאתר טיולים המאפשר תצפית קרובה מאוד על הנעשה ברצועה.
אני לא יודע כמה מטיילים מגיעים אל האתר ההיסטורי, אבל מי שטורח יכול לטפס למרומי האנדרטה ולראות את מעוף הדיות מעזה לישראל ובחזרה. ציפורי הטרף התמימות הגדולות האלה, חוצות את הגבול ממש כמו ״עפיפוני־הנפץ״ החדישים – מהמזבלה של עזה ישר לאקליפטוסים של יער בארי.

דיות שעוברות מרצועת עזה ליער בארי

שטח ״ער בארי״ לפני השריפה הגדולה, 2018. גוגל־מפ

צילום השריפה ביער בארי, וואלה, 2.5.2018

השלטים של יד אנזאק אחרי השריפה, מאי 2018

ביום חמישי התמלאו כל מהדורות החדשות בתיאורים משולהבים על יער בארי ש״עולה בלהבות״, ומייד הוצפנו במבול של טלפונים מודאגים, כמו בימי המבצעים הבלתי מסתיימים: ״עופרת״, ״עמוד״, ״צוק״ וכיו״ב (אני מקצר את השמות, כי קצרה היריעה והמבצעים רבים).
נסענו לשם בדרך ל״מפגש התקווה״ הקבוע המתקיים בכל יום שישי במפעל הגופרית הישן. המפגשים האלה שווים פוסט מיוחד, שעוד ייכתב, ובינתיים תוכלו לראות בפייסבוק של הבלוג הזמנות שבועיות (מי שמגיע – יכול לשמוע כמה זוויות מבט חדשות בקשר ל״סכסוך״ הבלתי נגמר עם הבני־דודים השכנים, ולהתרשם מכמה נקודות אור קטנטנות וכוכבים של תקווה).

Stars of HOPE – בשטח השרוף של יער בארי. צילום: Jeff Parness

נושא השריפות בשדות וב״יערות״ של האיזור מזמין דיון בפני עצמו. אש היא תמיד מוטיב נוח לשילהוב הרוחות וראינו את זה כבר בכמה אירועים. ומי ששלטונו מבוסס על הסתה והסטה ממהר להבעיר את השטח התקשורתי בכל אירוע של שריפה.

לא עשיתי סקר נרחב כמה דונמים נשרפו, רק רציתי לראות אם התבהלה הייתה מוצדקת. ראיתי את האקליפטוסים שנחרכו, את השטחים השחורים שביניהם וגם קצה שדה שרוף. מכל אלה הצער הגדול הוא על השדות שנחרשים ונזרעים בעמל רב (הרבה פעמים בעזרת עובדים ערביים ישראלים) ולא תמיד זוכים להיקצר. אבל שילהוב הרוחות וההתלהמות מול האירוע מוגזמים כרגיל אצלנו. כמובן שבשולי הטוקבקים על סיקור האירועים לא שוכחים נאמני השלטון המשולהבים לכתוב את דברי ההסתה ששמעו ממנהיגם (ראו בטוקבקים מתחת לכתבה בוואלה).

שריפה ביער בארי, מאי 2018

במקרה הזה קל לי יותר להתחבר לדבריו של יואב גלנט, אלוף פיקוד הדרום לשעבר, שהופיע בערוץ 10 הסמולני בתוקפנות אופיינית ואמר: ״זה בעיקר מצטלם יפה. הנזק של זה הוא קטן. זה עושה הרבה רעש. זה מדליק לצערנו גם שדה פה ושם. בואו לא נוציא את הדברים מפרופורציה, לא מדובר על הפצצה האיראנית. מדובר על זוטות שבזוטות״.
נדמה לי שלמרות ההסתייגות הכללית מהסיגנון השחצני של השר הנכבד, יש משהו בדברים. ככל שנעשה פאניקה מכל פגיעה מינורית יחסית, אנחנו מעודדים את המדליקים, שאמצעי הלחימה העיקרי שלהם הם עפיפוני־תבערה ורוגטקות־נפץ.

עפיפונים של מלחמה ושלום. בעזה בבארי

תשובה הרבה יותר מוצלחת הייתה אם ה״עפיפוניאדה״ הנהוגה אצלנו בחג הסוכות תוקדם לשבועות ומאות העפיפונים הילדותיים מבארי יעלו לשמיים בשדה מול עזה, כמו בחג סוכות האחרון.
הייתי ממליץ למארגנים לכתוב על העפיפונים האלה מסרים של שלום בעברית וערבית (אפשר גם באנגלית – בשביל ביבי וטראמפ). עפיפוני־השלום הנאיביים האלה יכילו מיכלים קטנים של מים שיישפכו על עפיפוני־התבערה, ויביעו את המסר שכל כך חסר בתקשורת שבין העמים החולקים את אותו מרחב.

אני כבר מחכה לתגובות המסתייגות, המגנות והמשמיצות. התרגלנו. מי שגדל כאן ליד עזה, מאז ראשית ימי המדינה, וראה את כל שלבי המלחמות – יודע שלפעמים צריך רק הנהגה נועזת, פתרונות של ויתור הדדי, וכמובן מתווך הוגן וקשוח.
מה מכל אלה יש לנו היום? קשה לדעת. נשאר לנו רק להאמין שהכל עוד אפשרי ולא להצטרף לתבהלה שמנסים לגרור אותנו אליה.

משום מה התנגן לי ב״ימי העפיפונים האלה״ השיר הישן שכתב עמוס אטינגר ושרה ריקה זראי:

לעיר חזרנו אז עשונו גיבורים / העיר היתה שונה בעיר היה כבר חוק
הרגשנו את עצמנו קצת מיותרים / בעפיפון הבטנו אז אדום כחול ירוק
אל תשאלונו למה למה הבטנו דום / בעפיפון נקרע הצבע האדום
ורוח של שקיעה כבר לא נשבה בצחוק / נפל העפיפון לים אדום כחול ירוק

שבת שלום לכל מי שמזדהה, וגם למתנגדים. אנחנו, חברי רשת ה״אופטימיים־ללא־תקנה״, נמשיך להאמין גם אחרי ״השריפה הגדולה ביער בארי״.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ״היער עולה בלהבות״ ||| על עפיפוני־התבערה ועפיפונים־של־תקווה

  1. יגאל מוהר הגיב:

    תגובות מסוג״זוטות שבזוטות״ ו״פגיעה מינורית יחסית״ מכעיסות אבל לא רק, הן גם מייצגות גישה מוכרת האומרת שכל מה שאיננו איום קיומי על כלל היהודים ו/או על כל מדינת ישראל אינו איום. זוטות ומינורי עבור מי? אולי בשביל השר והכותב. הקביעות הנ״ל אולי נשמעות נכונות, חכמות, וכו אבל דבר אחד אין בהן, אין בהן אמפטיה וחמלה למקרה הפרטי, עוד מקרה פרטי יש לומר, של האדם היחיד שמאבד משהו שיקר לו, שעמל עבורו, שהוא אולי גם מקור פרנסה. זה לא מינורי ולא זוטות עבור האדם או האנשים שחוו את עמלם ויגיע כפיהם עולה באש. בשדותיהם בבתיהם וכדומה.

    • igalz הגיב:

      יגאל שלום מיגאל אחר,
      ציפיתי לתגובות כאלה ואני יכול להבין אותן. במקרה הזה הנפגע בין היתר הוא קיבוץ בארי, שאני נמנה אל חבריו מיום הולדתי.
      כל מקרה של פגיעה ברכוש, כולל מה שמתרחש בלב הארץ במסגרת מה שנקרא ״הטרור החקלאי״, מחייב תגובה (וגם מתן פיצויים לנפגעים). אני לא בטוח שהדברים האלה נעשים.
      הטענה העיקרית שלי שכשמנפחים כל אירוע לדרגת ״מלחמה על הבית״ מסייעים גם למפגעים להמשיך במעשיהם. עמידה יותר נחושה ופחות נוטה לתבהלה שמשדרת התקשורת – יתכן שתגרום לאלה שרוצים לפגוע לחשוב אם זה כדאי להם. וחוץ מזה – תמיד צריך לרדוף אחרי הסכם. הוא לא יבוא אם לא נחפש אותו. זכותו של כל מי שרוצה לחלוק עליי. שתהיה שבת שלום לכולם.

  2. תרצה הכטר הגיב:

    ראשית, מאוד חבל על כל עץ שעולה בלהבות והופך לגוש פחם שרוף. יער האקפליפטוסים ליד בארי יקר לליבם של רבים וברור שהשדות שיבולם לא יצמח ולא ייקצר מאוד מעציבים. דבריך אופטימיים למרות הכל. רעיון העפיפונים בשבועות ראוי לתהודה רחבה. אגב, לא הייתי מודעת לקיומה של רשת "אופוטימיים ללא תקנה", יישר כוח!

    • igalz הגיב:

      תרצה, תודה על תגובתך. לעניין הרשת "אופוטימיים ללא תקנה", היא בינתיים מדומיינת לחלוטין. אבל כבר גיליתי שדברים מדומיינים מתגשמים לפעמים. אולי באמת הגיע הזמן להקים רשת כזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s