זחוח לי ואזחח לך ||| פוסט ״חמוּץ״ מול תופעת ״הזחיחוּת הלאומית״

המילה זחיחוּת, השורש זח״ח והפועל לזחוֹח – למרות קשיי ההגייה שלהם – לא חדשים עבור מי שנולד בישראל העצמאית והגאה. בימים אלה כשנדמה לכולם (באמת לכולם?) שהשמש זורחת לנו ממקום מושבנו, שמנהיג העולם, מולטי רב־זחוּח בזכות עצמו, מברך אותנו בפה מלא ובתנועות ידיים מבטיחות, וממטיר עלינו תוּפינים ושגרירויות. כשאירופה כולה נותנת לנו נקודות וצעצועים צבעוניים – נדמה שכל ישראל זחוּחים.

כותבים רבים כבר עמדו על הדימיון המסוים של הזמן הזה לקיץ 1967, ולשש השנים שבאו עלינו עד אוקטובר 1973. הישראלים שחיו בתקופה הזו – והם כנראה מיעוט מבוטל מאוכלוסיית ישראל של ימינו – זוכרים היטב את תקופת ״מלכות ישראל השנייה״ שזכינו לה, להרף עין היסטורי, בחסות דיין וגולדה וחבריהם ל״ממשלת המחדל (בדיעבד)״.
היינו אז כחולמים, שוטטנו ברחבי הארץ המובטחת והנכבשת, מגולן ועד סואץ, וטעינו לחשוב, ממש כמו בימים אלה, שהשמש תזרח לא רק בין עזה לרפיח, אלא אפילו ממלכות החרמון ועד עציון גבר. בקיצור כמעט וחזרנו לימי שלמה המלך. עד שבא אנואר סאדאת, "הפלאח" מממצרים והראה לנו מאיפה צולחים וגם מצליחים (בסופו של דבר, זו התקווה שכדאי להיאחז בה, אחרי שחטפנו והחטפנו הגענו למה שאולי אפשר היה להגיע גם בלי מכות מצרים).

  

היום נדמה שהזחיחוּת היא כבר נחלת הכלל בישראל – ממלך הזחוּחים, הנחקר הראשי, ועד אחרון שריו ודובריו ומיליוני תומכיו (בפייסבוק!), אלה שהולכים אחריו בעיניים עצומות ולא מתנצלים. האיור של סטיינברג שמצוטט כאן מתאים לכל זמן, הוא לא צוייר במיוחד עבור זמננו ועבור ״ממלכת בנימין״.

ישראל היא, כידוע לכל, מדינת ההייטק והסייבר והמים והסטארטאפ, וכל מדינות העולם מהודו ועד קוסטה ריקה רק רוצות להיפגש עם מנהיגנו הנערץ (והזחוּח) ורעייתו.
אבל כאזרח ותיק (קיבלתי אפילו תעודה כזו מהרה״מ, הוותיק בפני עצמו) אני זוכר שלזחיחוּת יש תוקף מוגבל, והיא באה עם ״אזהרת זחיחוּת״. כבר היינו בסרט הזה ולמרות מה שמשדרים לכם מליסבון עד ירושלים־השלמה ומן הכיכר העולצת בתל־אביב-יפו ועד שערי עזה. לא כולם בעולם כל כך מתלהבים מהפלא הזחוּח. אנחנו אולי לא צעצוע, אבל גם לא מי יודע כזה ״פלא עולמי״ כפי שיש מי שמתאר אותנו, באנגלית משובחת, מעל כל בימה אפשרית. נדמה שלא למדנו הרבה מההיסטוריה הכל־כך קרובה.

זה תמיד נגמר בבכי.

______
ציטוט מתוך מילוג – המילון העברי החופשי ברשתה

נדמה לי שמיגוון המילים הנרדפות של ההגדרה ״זחוח״ ב״מילוג״, המופיעות בכל הרמות של השפה העברית – מ״וָואסָח״ ועד ״מוישׁה גרויס״ – מגדירות בצורה יותר מובנת את המונח האקטואלי כל־כך:
״אָרוֹגַנְטִי, בַּעַל גַּאֲוָה, גֵּא, גַּאַוְתָן, גבה לֵב, גבה רוּחַ, וָואסָח, זַחְתָּן, חוּצְפֶּנְיָאק, חושׁב אֶת עצמו, חש את עצמו, יָהִיר, מוישׁה גרויס, מָלֵא מעצמו, מרים אֶת הָאַף, מִתְנַשֵּׁא, נֹאד נָפוּחַ, נָפוּחַ, קפוץ תחת, רַבְרְבָן, שְׁוִיצֶר, שַׁחְצָן״

סקרני זחיחוּת יכולים גם להיכנס לויקיפדיה, להקליד ״זחיחות״ ולהגיע לערך ״אופוריה״. שם תוכלו לקרוא הרבה דברים שמחים, בתוספת אזהרה מסוימת: ״במקרים פתולוגיים עלולה תחושת האופוריה להיות משוללת כל בסיס מציאותי ולכלול דלוזיות של גדלוּת וחסינות, עד כדי מאניה. במקרים כאלה האופוריה נחשבת להפרעה נפשית״.

שיהיה המשך שבוע שקט ונטול זחיחות (עד כמה שאפשר). בקרוב מגיע חג שבועות עם שבעת המינים.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, לשון, מלחמה ושלום, פוליטיקה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על זחוח לי ואזחח לך ||| פוסט ״חמוּץ״ מול תופעת ״הזחיחוּת הלאומית״

  1. נ מעבר לדשא הגיב:

    כמה עצוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s