וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים ||| סיפורי חיטים אקטואליים ובוערים

וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ
בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים
הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְּבָשׁ.

מילים: מן המקורות; לחן: ידידיה אדמון
עיבוד: גיל אלדמע

חגיגות העומר במאה שעברה בכפר בנגב המערבי (מארכיון בארי)

חג שמח לקוצרים בדמעה, למכבי האש בשדות החיטה ולמפריחי עפיפוני השלום (ראו בסוף הפוסט החגיגי והעגמוּמי־משהו).

הסיפור של החיטה הוא ארוך ורחוק הרבה יותר מהסיפור התנ״כי הידוע של חג השבועות. בספר שמות  אומנם נכתב: ״וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים״, אבל למי שמאמין בתולדות האדם לא רק בגירסה התנ״כית ודאי ידוע שמרגע שההומו סאפיינס הצליח לביית את החיטה (לפני כ־12,000 שנה בסך הכל!) הוא נהיה, פחות או יותר, האדם המודרני ״המתוחכם״, עם כל הצרות שבאו עם התיחכום הזה.
על פי התיאוריה, כשהתחיל האדם לגדל חיטה הוא הפסיק לנדוד והקים את מקומות המגורים הראשונים. משם קצרה הדרך (כמה אלפי שנים בסך הכל) עד הקמת הערים, העמים והמדינות וכל המריבות שביניהן על שטחים וקרקעות.

שריפה בשדות, מאי 2018 (הצילום מהפייסבוק של נמרוד בריל)

גילוי האש על ידי האדם הקדמון (איור מהספר The Epic of Man; הוצאת לייף)

כך שבעצם החיטה, מלבד היותה הבסיס למזוננו, היא אם כל הצרות שנפלו על האדם. יש עדויות שמוקדם הרבה יותר, השיג אביו הקדום של האדם המודרני ההומו ארקטוס את השליטה באש. זה קרה לפני כ־1.5 מיליון שנים, והצירוף של שתי התגליות הקדומות – האש והחיטה – מתרחש ממש בימינו ובשדותינו.

היום, כשאנחנו חוגגים את חג השבועות, חג ביכורי קציר חיטים, חשוב שנזכור את ההיסטוריה והפרה-היסטוריה הזו. הדוגמה האקטואלית ביותר הם ״עפיפוני התבערה״ – ״פטנט״ שפותח בימי התנ״ך בערך – שמבעירים בזמן האחרון את שדות הנגב מדי יום (ולילה).

שריפה בשדות נחל עוז, מאי 2018 (הצילום מהפייסבוק של נמרוד בריל)

שריפה בשדות נחל עוז, מאי 2018 (הצילום מהפייסבוק של נמרוד בריל)

גם אתמול עמלו הכבאים והמתנדבים בישובי העוטף לכבות את השריפות התנ״כיות בשדות החיטים, וגם בשטחים שאינם שדות (העפיפונים המתוחכמים והפרימיטיביים האלה לא עושים הבדלה בין שדה חיטה לשמורת טבע). הסיקור התקשורתי מתבסס תמיד על ״צילומי שטח״ פוטוגניים עם אש אדומה בשדה המצהיב, רצוי על רקע חבילות הקש והחציר. ואדמה שחורה וחרוכה שה״רעים״ בסרט החוזר הזה, מבעירים באכזריות חסרת התחשבות.
הרקע ל״אירועים״ מזמן כבר נשכח, כשבינתיים חוגגים בירושלים, שכובדה לה בשגרירות ״חדשה מאמריקה״, ועוד רגע גם תקבל ״בית מקדש 3.0״ ממנהיג העמים החופשיים.
בזמן שבני ישמעאל מבעירים את השדות של צאצאי יצחק אבינו ורצים אל הגדרות – בתל־אביב, בירת הבילויים האסקפיסטיים, קופצים אזרחים משוחררים מדאגה לבריכה שבכיכר, כדי לחגוג את הזכייה בפסטיבל מזמורים אירופאי שכבר מזמן לא מעניין כאן אף אחד. אלא אם כן הגענו (בגוף ראשון רבים – עם ״נטע שלנו״) למקום הראשון!!!

ואם נחזור לחיטה. ביררתי אצל מומחי חקלאות מקומיים שסיפרו לי שלכפר שלנו יש 4,000 דונם חיטה. מחצית מתוכה כבר נקצרה לחבילות חציר בשל הגרעינים הבלתי מלאים. המחצית השנייה מחכה להתייבשות מלאה של גרעיני החיטה כדי שאפשר יהיה לקצור אותה. הקציר יתבצע (אם יתבצע) בקומביינים משוכללים וממוזגים, לא בחרמש ומגל, או קומביין פתוח, כפי שהיה נהוג לפני מאה אלף שנה או אפילו לפני יובל שנים.

ריקודי בנות על במת חג השבועות בנגב, ברקע: חבילות חציר וענפי דקל (מארכיון בארי)

ולמרות שהיום הוא חג ״ביכורי חיטים״ יתכן מאוד שגם השיבולים האלה, הכורעות ברוח ״מעומס גרעינים כי רב״ – לא יקצרו, אלא יובערו על ידי בני־הדודים השכנים.
שורש הרע הרי קרה אז כשהאדם התפצל לעמים ולדתות. או לפי התנ״ך – כשאברהם אבינו לא השכיל ליצור מערכת יחסים טובה בין בניו: יצחק היהודי, שהיה היחיד מאבותינו שלא עזב בחייו את ארץ ישראל (אפילו לא לסופשבוע באנטליה) וישמעאל ״אבי הערבים״ (על פי המסורת, אברהם בירך גם את ישמעאל ואת שנים עשר השבטים שיצאו ממנו״).

זאת הגירסה התנ״כית. לפי התיאוריה האבולוציונית – אם לא היינו מתחילים לגדל חיטה ולהתיישב בכפרים וערים, אלא ממשיכים לנדוד ולחפש את דרכנו ואת מזוננו – כל התבערות והמריבות אולי לא היו קורות.
ואולי גם לא היינו מגלים את החשמל והטלפון והאייפון, ולא חופרים מהאדמה את האינטרנט והפייסבוק והוורדפרס. ואז גם לא הייתי כותב את הפוסט ה״היסטורי-פילוסופי״ הזה ורק אומר לכל מי שקורא כאן:

חג שבועות שמח – לצאצאי יצחק
ורמדאן קרים – לבני ישמעאל
(רציתי לקדם בעפיפוני שלום מטפוריים את ״עפיפוני האש״ הישמעאלים, ואז ראיתי שבקיבוץ סעד השכן, כבר עושים את זה באופן מעשי, ולא בהדמיות וירטואליות).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן