פרשת המים והצניעות ||| מעצמת המים העולמית מתייבשת (אבל בהחלט לא מתביישת)

״פרשת המים״ האחרונה (״חזרתי בגלל הבצורת״) היא דוגמא מצויינת למקום בו נמצאת ישראל בתקופת שלטונו של מלך נאומי המים והסייבר (והפצצות!) – בעצרות או״ם, בכנסת ישראל ובעיקר בפייסבוק.
מדינת ישראל יושבת, מאז הקמתה, במזרח השחוּן, כשרגליה במדבר וראשה בגליל הגשום־חלקית (ומ-1967 גם בגולן הרטוב ובחרמון המושלג). עוד טרם הקמתה התפרסמו מפעלי המים ששינעו את המים המצומצמים שלנו מהצפון לדרום בקווי המים החלוציים שהיו תוצאה של חזון גדול וביצוע חרוץ של ״האחראים על המים״ ושל מנהיגי המדינה בימיה הראשונים.

השיר ״הורה ממטרה״ של יחיאל מוהר מיטיב לתאר בצורה כל כך נרגשת, אוהבת ונאיבית את חדוות הבאת המים לנגב. דורות שלמים של ילדי חלוצים גדלו עם השיר הזה בנגב היבש, שנרטב במים שזרמו מצפון לדרום – בקו המים ההיסטורי מנירעם לישובי ארץ האש המפויחת – קו ירקון-נגב ובמפעל השפד״ן שבא אחריו.

  

היום הרבה פחות חשוב להקים מפעלים חלוציים וקווי מים, ומה שחשוב הוא לדבר עליהם. מדברים עליהם בחגיגות ובהצהרות, תחת כל סככת נאומים ומול כל מיקרופון רענן. מסע הפירסום המחודש של ״ישראל מתייבשת שוב״, עם כל האמפטיה כלפי הפרזנטורית הנעימה רננה רז, הוא דוגמא מצוינת להתנהגות המנהיגות של ימינו: מצד אחד רצים לספר לכל העולם איך המצאנו את המים (״כך הפכה ישראל למעצמת מים עולמית״) ולקשור קשרים (״מעריצים את היהודים החכמים״) עם מעצמות כמו הודו וסין. וגם עם פרגוואי, הונדורס וגואטמלה (שכנראה לא צריכות את המים שלנו ומעדיפות את מפעלי הנשק שפיתחנו לצד מכוני ההתפלה). ומצד שני מספרים לאזרח הקטן (והצמא) ש״ישראל שוב מתייבשת״.

  

זוהי הדוגמא המזוקקת ביותר לברברת הגאוותנית של ישראל הנוכחית, שלפרזנטור הראשי שלה יש בריכה פרטית־קיסרית, והוא מצטלם במכנסיים, מופשלים באופן סמלי, צמוד לידידו מהודו, ואחר־כך מספר לנתיניו ש״ישראל מתייבשת״ ומחכה שנאמין לו ושנתקלח שתי דקות פחות, נוריד רק חצי מהמים בשירותים ונשקה את הפרחים בממטרה חסכונית.

חזרתי. ישראל מתייבשת שוב.

נדמה שהגיע הזמן שישראל תייצא, בנוסף לפתרונות מים מתקדמים גם טיפת ״צניעות״ כערך יהודי חשוב. כידוע נמצאו בדרום הארץ מאגרים נדירים של צניעות בלתי מתוקשרת (וכמה ״מחצבי־חוסר־רברבנות״ עדיין קיימים גם בצפון ובמרכז). אולי הגיע הזמן ש״ישראל המתייבשת״ תוצג גם כ״ישראל מתביישת״.
ואולי, אין ברירה, צריך להחליף את הפרזנטור שלא מכיר את המילה ״בושה״.
ישראל מתביישת שוב.
אין.
פשוט אין לנו מים (וזמן) לבזבז.

(הכרזה משמאל: ״חבל על כל טיפה״; עיצוב משנות החמישים של סטודיו רולי)

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, ישראל, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s