האם חוק פוֹ כבר פה? ||| 😊 ״ללא סמיילי לא ניתן ליצור פרודיה על קיצוניות מבלי שמישהו יטעה ויחשוב שמדובר בדבר אמיתי״

בשבוע שעבר פרסמתי – בפייסבוק תחילה ואחר־כך בבלוג – את האיור הפרודי/אירוני/סטירי על הרשת נגד עפיפונים (״כלוב היונים של עזה״ קראתי לזה) שתיבנה כביכול (😊) מעל רצועת עזה.
זה היה הפוסט הנצפה ביותר בפייסבוק של ״קווים ונקודות״, וגם בבלוג עצמו בזמן האחרון (יותר מ־6,000 צופים, ועשרות שיתופים ותגובות).
בזכות הפוסט הזה גיליתי (בעזרת סמדר) את חוק פוֹ שלא שמעתי עליו עד השבוע. החוק הזה קובע:
"ללא סמיילי קורץ או סימן בולט אחר של הומור, לא ניתן ליצור פרודיה על קיצוניות מבלי שמישהו יטעה ויחשוב שמדובר בדבר אמיתי."

עוד גיליתי (את מה שידעתי גם קודם) שהעם שלנו הולך ונהיה קיצוני, חסר סבלנות לקרוא יותר מסיסמא אחת (למשל: ״לא יהיה כלום״) ומצפה לפתרונות ״פשוטים״, קיצוניים וברוטליים. וגם ש״אי אפשר לעשות צחוק מכל דבר״ – טיעון שאני מכיר מזמן (ולא מסכים איתו). ובעיקר נוכחתי שוב בכך שקשה, בימי האינטרנט והפייסבוק לצפות שמי שקורא את מה שכתבת או ציירת יבין את הטון והרוח בהם נוצרו הדברים: האם מדובר על סאטירה, פרודיה, ציניות או הומור (הומור ״גרזני״ מדי, כנראה).

״כלוב היונים״ של עזה: ה״הצעה״ שזכתה לאלפי אוהדים ומבקרים

עוד גיליתי שלא מומלץ לייצר פרודיות סטיריות אם רוצים לתקשר עם כולם. אבל אל תדאגו אני אמשיך בשלי, כי זו הדרך היחידה שאני יודע להגיב על מה שקורה מסביב. וכשאני אומר ״מסביב״ – מדובר בזמן האחרון ממש־ממש מסביב: יום יום, גם בלי שהתקשורת מדווחת על כך, יש שריפה ביער בארי, תבערה בשמורת בארי, או שריפה ליד קיבוץ בארי.

התגובות לשרטוט האירוני/סטירי/ציני שפרסמתי היו מגוונות. מצד אחד היו מגיבים ומשתפים רבים שחשבו שזוהי הצעה אמיתית ורובם (לצערי) חשבו שזו אפילו הצעה מצוינת! חלקם חשבו שהיא לא מספיק נועזת ותקיפה והוסיפו רעיונות משלהם. מגיבים אחרים, ״סמולנים־חסרי־חוש־הומור״, חשבו שההצעה אכזרית, מטורפת, מתכתבת עם תקופות קשות בהיסטוריה (בלשון המעטה) ושהכותב איבד צלם אנוש וגם את שפיותו. האיור הופיע קודם בדף הפייסבוק של ״קווים ונקודות״, וכשראיתי שיש אי־הבנת־המצויר, צירפתי לשם את החותמת ״סתאאם״ שהופיעה גם בפוסט שבבלוג. אבל למי יש זמן לקרוא 500 מילים בימינו (ולהעיף מבט על שבע ״גרפיקות״).

השרטוט שלי היה סכמתי וחפוז, והיו כאלה שאמרו שאינני מבין דבר בקונסטרוקציות וככה לא בונים כלוב. תגובה אחת ציערה אותי במיוחד (או שגם אני לא הבנתי משהו).
בבלוג ״לא למות טיפש״ של הפרופסור לבלשנות עידן לנדו – אחרי פוסט ארוך, מפורט ומנומק בשם: ״אין מחיר למלחמה, אין עילה לשלום״ – הציג לנדו בתגובות, קישור לאיור שלי (יש להניח מבלי שהוא קרא את מה שכתוב בפוסט עצמו). את רוב העובדות והמסקנות המוצגות בפוסט החשוב שלו אני יכול להבין, אבל לפני הקישור לפוסט שלי על ״כלוב היונים של עזה״ הוא הוסיף את המשפט: ״שימו לב להצעה הזאת שמישהו העלה אתמול: לעטוף את עזה בכלוב יונים מסורג. המשוגע של היום הוא השפוי של מחר״.

אז ה״מישהו״ הזה הוא אני, ולא בטוח שרק אני הוא ״המשוגע של היום״. במסגרת הקריאה החפוזה יתכן שעידן לנדו, שכל־כך ״נזהר בצוננין״ (לפי ההגדרה שהוא מגדיר את עצמו בבלוג) שפך עלי רותחין בלי שירד ממש לכוונת המחבר. ומכיוון שאני הרבה פחות בטוח במסקנות ובתובנות שלי אוסיף לסיכום גם את החותמת הקבועה: ילש״ט (יכול להיות שאני טועה).
אני לא יודע איך להתייחס למילים של לנדו: האם זה היה היתול? הפוך־על־הפוך? אי הבנת הסאטירה? בכל מקרה: הכשלון הוא שלי. לפחות זכיתי למאות ״כניסות״ ועשרות תגובות. חלקן באו מהקישור הזה. ובימינו זה נחשב להישג העיקרי: שידברו על מה שכתבת (או ציירת).
עידן לנדו דווקא בחלט יודע לכתוב גם סאטירה מצחיקה מאוד, אלא שאצלו בבלוג יש הפרדה ברורה. אצלי, מה לעשות, כ״משוגע־של־היום״ – הכל מעורבב, כמו ב״חיים עצמם״.

בסוף הפוסט על ה״כלוב״ כתבתי: ״אני יודע שיש לא מעטים שמקבלים ״פתרונות״ מוזרים, כמו זה שפרסמתי כאן, ברצינות תהומית ואפילו מתווכחים על החוכמה שבמעשה ועל המגבלות הטכניות, או שמציעים פשוט לזרוק את כל העזתים לים: ״שילכו לעזה״ כאילו שהם לא שם כבר… מדובר בהצעה ״הומוריסטית / פארודית / צינית / סטירית״ ואין לה כל היתכנות מעשית. את הפתרון נצטרך, כנראה, להמשיך לחפש בהידברות / הסדרה / פשרה. הלוואי שנגיע לרגע הצפון־קוריאני הזה״.
כנראה לא הייתי מספיק ברור. אולי עכשיו יירדו לסוף דעתי (מי שהצליח להגיע עד סופה).

שיהיה יום נעים, עם מזג־אוויר סביר כפי שמופיע במפה שפרסמתי אתמול (והפעם הוספתי גם סמיילי בגודל של עוטף עזה – ליתר ביטחון).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, ישראל, פוליטיקה, צבא וביטחון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על האם חוק פוֹ כבר פה? ||| 😊 ״ללא סמיילי לא ניתן ליצור פרודיה על קיצוניות מבלי שמישהו יטעה ויחשוב שמדובר בדבר אמיתי״

  1. סמדר הגיב:

    תראה כמה זה בעייתי: במקרה הטוב, שבו הבינו את דבריך אלה – יתייחסו עכשיו אל מה שכתבת כאן כאל "הומור". יענו – לא כתבת "ברצינות" על זה שלא כתבת אז ברצינות… זה אינסופי, ההפוך על הפוך על הפוך על הפוך הזה. נראה לי שלציורי הקיר במערת שובה היה יותר סיכוי להיות מובנים על ידי האדם הפליאוליתי הממוצע, מאשר לפוסט בן 500 מילים עם איור וקטורי ממוחשב, על ידי האדם הרשתי הקדם-סייבורגי הממוצע.
    איך אתה לא מתייאש?

  2. מרטינה בובר הגיב:

    לא יאומן. או שבעצם כן.

  3. נ מעבר לדשא הגיב:

    אנחנו איתך באש (המים בכבאיות, אז לא נשאר) :}

  4. Georgvon1 הגיב:

    בהקשר של עידן לנדו, זו בעיה של של צד פוליטי מסוים יותר מצד אחר?

    • igalz הגיב:

      ▶ לא ברור עדיין, אבל נראה שגם מי שמתלונן שאין יותר נטיה לקרוא לעומק, לא קורא בעצמו לעומק ◀

  5. negev western הגיב:

    כנראה שבאמת המצב מורכב ומסובך. מי שלא הבין שזו סטירה/ציניות/פרודיה או כל הגדרה אחרת כנראה לוקה באי חוש הומר ותקיעות מסוימת בהבנת הנקרה והמצב המורכב בו כולנו נמצאים משני צידי הגדר.

    • igalz הגיב:

      חנן, תודה על השיתוף.
      מסתבר שאין חדש תחת השמש 🌞 הרבה לפני שהמציאו את הסמיילי והאמוג׳י 😀😜🙂😟 לפני כמעט 200 שנה כבר לא תמיד הבינו הסאטירה. אפילו לא של ג׳ונתן סוופט!

  6. עידן לנדו הגיב:

    תודה על האיזכור. רק חבל שלא ציינת שמחקתי את המשפט הזה כמה שעות אחרי שהעליתי, כשהפנו את תשומת לבי לכך שמדובר בסאטירה. כמו שאתה יודע, בארץ קשה להבחין בין מציאות לסאטירה.

    בינתיים ארץ נהדרת עשו לשנינו בית ספר:

    • igalz הגיב:

      עידן, תודה על התגובה. לא ציינתי שמחקת את המשפט, כי אני עדיין רואה אותו בבלוג שלך בתגובות – תשיעית מלמעלה. אני לא מתכוון לעורר פה פולמוס. בסה״כ מבחינת כיוון המחשבה אני לא כל כך רחוק מהדברים שאתה מפרסם (כולל הסאטירה). הפוסט האחרון הזה בא להדגיש שבימינו (ומסתבר שהרבה לפני ״ימינו״) קשה להבדיל בין סאטירה לכתיבה רצינית (או כתיבה ברצינות). אני בכל מקרה בצד של הסאטירה, בעיקר הגרפית, אבל לפעמים חוטא גם ברצינות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s