רבותי הפרה-היסטוריה חוזרת ||| הפיל הזקן מהוואדי נשרף שוב בשבוע שעבר

מי שהתחיל לדפדף בבלוג הזה עוד לפני ״סבב השריפות״ הנוכחי יודע שיש לי חולשה לכמה דברים שאין ביניהם קשר מובהק. הסבבים החוזרים ונשנים מושכים אותי לתיעוד פוליטי־אקטואלי (לכאורה) ואפילו ״בּיבּיופובי״ (לא עלינו), אבל בתחילת ימי הבלוג נמצא מקום גם לצילומים ותיאורים של הסביבה והאיזור, עם יחס חזק להיסטוריה הקרובה של ההתיישבות בנגב (של הורינו המייסדים). ונשמר גם מקום להיסטוריה ופרה־היסטוריה הרבה יותר רחוקות – מימי הקניון הקבור והאירוע המסיני מלפני יותר מ־5 מיליון שנים, דרך אברהם אבינו (שהוא גם ״אביהם״, אסור לשכוח) ועד 11 הנקודות בנגב.

התבערה הנוכחית היא סמלית ועצובה מאוד ומתאפיינת בקונטרסט הצבעוני שלה – זה שבין ימי הכלניות והירוק־הירוק האופייניים כל כך לאיזור בתקופת האביב (רק לפני חודשים ספורים) וימי ראשית הקיץ שבדרך כלל מתאפיינים בצהוב וחום, והשנה הפכו שחורים ואפורים.

יער שוקדה: פברואר-יוני 2018

השדה הקרוב: שינויי צבע לא רק בגלל מזג האוויר

מטעי האגבות: יער בארי, יוני 2018

בתוך כל האירועים השוטפים, שתמונות שלהם מוצגות בעיקר בפייסבוק של הבלוג, היו כמה וכמה אירועים שיש להם מימד סמלי־היסטורי:
שריפת מטע האגבות – מיזם חקלאי מ־1947 לייצור חומר גלם לחבלים, שלא המריא אף פעם אבל נשאר כאנדרטה חיה בשטח עד שנשרף בחלקו הגדול ביוני 2018.
השריפות ביער שוקדה שמסמל את כלניות החורף. שלטי ה״דרום־אדום״ של קק״ל עדיין תלויים שם, כי לכבאיות (״יעריות״ הם קוראים להן בקק״לית אופטימית) יש עיסוקים אחרים.

השריפה בנחל סחף ויובליו – סיפור נוסף וסמלי מכולם הוא השריפה שהובערה בשבוע שעבר בערוץ המוביל לנחל סחף. בדיוק באותו מקום בו נמצא חט של פיל קדמון שהתהלך באותו פלג של הוואדי לפני כמאה אלף שנים, הרבה לפני שהגיעו לכאן הפלסטינאים והיהודים. יתכן שהפיל הנגבי הזה ניצוד על ידי איזה הומו-סאפיינס, מין קרוב רחוק של כל העמים שמתכתשים כאן כבר אלפי שנים. הסאפיינס הזה השאיר באדמה שנחרכה כלים מאבני צור שעדיין אפשר למצוא כמעט בכל ואדי באיזור.

חט של פיל בבארי

תיעוד מציאת החט של הפיל הקדמון בוואדי שנשרף (האוסף הארכיאולוגי המקומי)

לפי המתועד באוסף הארכיאולוגי המקומי שהקימה רינה הברון – בדיוק בוואדי שנשרף השבוע נמצאה ה״שן״ של הפיל הקדמון. אם הפיל הזה היה חוזר לוואדי שלו, הוא ודאי היה מתפלא ואומר: ״למה לשרוף, אם אפשר לדבר?״. אבל מי מקשיב לפילים, בטח לא לפילים פרה-היסטוריים ולפילים שרופים.


אולי רק הנסיך הקטן.
אבל גם הוא כבר לא כאן.

שיהיה המשך שבוע קצת יותר מוצלח – לפילים ולבני אברהם, בארץ גרר, בנחל הבשור וסעיפיו, ובארץ ישראל כולה.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי חיים, היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, מלחמה ושלום, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s