לא נורא? 1958-2018 ||| אחרי 60 שנה חוזרים לדברי אפרים קישון (עם עידכונים ותוספות)

  1. לפני כמעט שש שנים, באחד הפוסטים הראשונים בבלוג הזה, כתבתי וריאציה על ההקדמה שכתב אפרים קישון, גדול ההומוריסטנים של ישראל, בספרו ״לא נורא״. הספר הזה היה בילדותי אחד מספרי המפתח (וכמובן שהעותק שלו עדיין נשאר על מדפיי הנוסטלגיים).
    מאז חלף קצת זמן, אבל ב״קצת־זמן״ הזה ישראל הולכת ומשתנה בקצב לא הומוריסטי בכלל. הבוקר כשקראתי מה שכתבתי לפני כמעט 6 שנים – ויותר חשוב מה שקישון כתב בדיוק לפני 60 שנה, ב-1958 – ראיתי שנדרשים עידכונים דחופים.

אז הנה העידכון:
(החיבור של קישון הוא, כאמור, משנת 1958 כשארץ ישראל שלנו הייתה בת 10.
באותיות בולד מופיעים דברי אפרים קישון, בדיוק כפי שנכתבו, ובאותיות רגילות הדברים שלי, מעודכנים ליולי 2018).

זוהי ארץ כל כך קטנה, ששטחה על מפות העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו.
מאז הרחבנו אותה קצת, ובעזרת השם ודונלד (ואולי אפילו פוטין) נוכל להרחיב עוד קצת וגם לסגור איזו מרפסת בדרום־מערב וגג דולף בצפון־מזרח.

זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי-מסיה בחוץ לארץ הקימו אותה.
נכון, ואולי אחת הארצות היחידות שראש הממשלה שלה, המיליונר בדולרים, מבקש פטור ממס על הארמון הפרטי שלו, כולל בריכת השחייה.

זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי-מוגבלים.
מאז התרחבנו והתכווצנו וכבשנו והחזרנו – ועדיין זה נכון, ואולי זו אחת הבעיות הגדולות שלנו. (לא נגענו)

זוהי הארץ הצרה בעולם, זוהי ארץ הצרות.
היא כבר לא כל כך צרה (בעיקר במותניים), אבל הצרות דווקא ממשיכות לגדול (בעיקר באיזור הפופיק).

זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי בניה.
זה נכון, אבל השפה שהיא לומדת היא לא עברית, אלא פייסבוקית. חחחחח!!!!!!1 (מאז נוספו גם וואטסאפ ואינסטגרם, ומנהיגי הארץ והעולם בכלל מנהלים הכל בטוויטר).

זוהי הארץ בה אכלו האבות בוסר, ושיני הבנים מצוינות.
זה אולי נכון, אבל השאלה מה עם שיני הנכדים (יש לי תור לרופא שיניים ביום ה' בבוקר, אם יוכל להגיע מירושלים, עקב המצב). (לא נגענו. לא במצב השיניים ולא ב״מצב״ הכללי)

זוהי ארץ בה כותבים עברית, קוראים אנגלית ומדברים יידיש.
כותבים עברית, אבל לא קוראים. אנגלית חייבים בגלל המחשבים, אחרת איך נדע כשמופיע על המסך: "Error you must restart". ויידיש – כבר מזמן נמחקה. היום מה שמדבר (אם בכלל) זה הסלפי.

זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו, אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
נכון מאד. ולפעמים באמת עדיף לא לשמוע את כל הטוקבקיסטים האנלפביתים (״ארור הסמוללל. עד מתי רשאים יהלוזו? נתניהו יישאר לנצך, אחלתם אותה!!!!!!!!1)

זוהי הארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לערבים.
את האמירה הזאת אימץ נתניהו כפשוטה ואתמול הצליח אפילו להעביר את חוק הלאום כדי לטשטש את חוק ״הסתרת התיקים״ ואת ״חוק הפטור ממס לנצח נצחים״ שהותאם במיוחד עבור ״מלך המלכים״.

זוהי ארץ בה כל ההון נמצא בידי יהודים – ורבה ההתמרמרות על כך.
אף אחד כבר לא מתמרמר. בתנאי שהיהודים הם ״טייקונים חובבי־ציון״ ומקורבי־שלטון. ואם הם ״חובבי־שלום״ ותומכי־שמאל – נחוקק כבר חוק שיגביל אותם.

זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל, חוץ מדירה, שהיא יקרה מאוד.
כחלון שומע? כחלון שומע? אם אתה בסביבה השמיע קול? אה, שכחנו שאתה וביבי ״כבר לא־לא״.

זוהי ארץ של בחירות, שאין בה כל ברירה.
וזה הדבר היחידי שחשוב. בכפוף להחלטות היועמ״ש.

זוהי ארץ שהיא חלק בלתי-נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה.
כבר לא כל־כך. נראה את ניסנקורן בחודש ניסן שיבוא עלינו לטובה (או לרעה, לך תדע).

זוהי ארץ בה מסוגל פתק קטן להזיז הרים, אך ההרים מולידים נאומים.
אבל הנאומים בימינו (באנגלית-אמריקאית משובחת) השתכללו מאוד. והם מלווים במצגות גרפיות מושקעות עם פצצות, קלסרים, דיסקים ואפילו כנפי כטב״מים.

זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד, לכן בונים עיר חדשה תוך שלושה ימים – והולכים בטל עד סוף השבוע.
כבר לא בונים כל־כך ערים חדשות – אבל להרוס כפרים בדוויים ותיקים דווקא מצליחים לא רע.

זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת, ודווקא בה טרם מת איש מרעב.
אם האוכל הייתה הבעיה שלנו זה היה טוב. בכל מקרה יש לנו מספיק מלפפונים חמוצים.

זוהי ארץ בה לא מצפים לנסים, אלא מתחשבים בהם.
זה דווקא התפתח עוד ועוד. כמעט כל פעולה כאן מבוססת על ניסים (בעזרת ליצמן, גפני ועוד כמה מחוללי נסים נוספים).

זוהי ארץ בה קוראים למיניסטרים סתם "משה", ואחר כך מתים מרוב התרגשות.
משה כחלון היה דמות מפתח. נדמה שעכשיו איבדנו את המפתח ונשארנו עם החיוך בלבד.

זוהי הארץ היחידה באזור, שמשטרה המדיני – אוטובוסקואופרטיב.
את התחבורה כבר מזמן הפרטנו, עכשיו כבר אין קואופרטיבים, החברות הסיניות מנהלות את רוב העסקים.

זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת, אך תושביה מקבלים אולקוס דווקא מן השכנים הגרים למעלה.
הקיץ הזה הבעייה דווקא עם השכנים במרתף הנעול במערב. איזה נודניקים אלה! והילדים שלהם עושים כל־כך הרבה רעש ובלגן עם הבלונים. אתמול הם כמעט שרפו את חדר המדרגות עם השטויות שלהם.

זוהי ארץ בה כל אדם חייל, ובכל זאת כל חייל – אדם.
הלוואי שכל אדם היה חייל, לפחות כמה שנים. לחרדים – זה לא מתאים. והאחרים: חמישים אחוז לא מתגייסים בכלל. ואם הם כן מתגייסים – כולם הולכים ל-8200. על 401 ול-188 אף אחד לא קופץ. ואם הבנות רוצות להצטרף – כולם סופקים כפיים ואוסרים עליהן ללבוש גופיות לבנות בהתעמלות הבוקר.

זוהי ארץ בת תשע, אבל חכמה ומנוסה כמו בת עשר.
נכון! גם כשהיא בת 70 עם ״מורשת של חדשנות״ – היא נשארה עם מנטליות של בת עשר.

זוהי הארץ היחידה בעולם שאני יכול לחיות בה.
זה דווקא נשאר נכון מאד. אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת.

זוהי הארץ שלי.
נכון מאד. אפרים צדק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 
האיורים של דוש, מתוך ספרו של אפרים קישון "לא נורא", הוצאת ספרים נ. טברסקי, תל אביב 1958
הפוטושופ של ״הפופיק של המדינה״ – שלי.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, ישראל, ספרים, פוליטיקה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.