כמעט חזל״ש שלום ||| מצעד שירי התבערה ואהבת הארץ לקראת סוף ה״סבב״

ה״סבב״ שלא היה, או  ״טרור העפיפונים״ (שהיה או לא היה) הנה מסתיים, למרות שיש הטוענים שהסיום הוא רק בדיווחי התקשורת. נקווה (גם אם לא ממש נאמין על פי התקדימים) שסיום הסבב יפנה מקום לניסיונות פיתרון קצת יותר חכמים מעוד חזרה על אותה רוטינה של סבב-חזל״ש-סבב-מבצע-חזל״ש-ועדת חקירה.

לקראת סיום הסבב הנוכחי הרגשתי צורך לתייק בתיקי הבלוג את השירים הידועים ש״עדכנתי״ במהלך ימי מה שכונה ״האש בדרום״. השירים האלה שהצגתי בפייסבוק היו וריאציות על שירי ארץ־ישראל קלאסיים ויפים, שכל מי שחי כאן קצת יותר מעשור או שניים (חופף בערך לתקופת מלכות בנימין הראשון) מכיר ואוהב אותם. הווריאציות האלה נכתבו בשליפה מהמותן, בלי יותר מדי הקפדה על החרוז, המשקל והתחביר. פשוט כדי לשחרר לחץ ולצורך עידוד עצמי, אחרי הליכה ליד השדות השחורים, הוואדיות השרופים ויערות האקליפטוסים החרוכים.

בכל השירים המוסבים, כמו בשירים המקוריים, יש הרבה כאב וצער, אבל גם מידה של תקווה ואופטימיות. מי ייתן והפעם, לשם שינוי תיגבר הנימה הזו ותתחיל לשנות את האוויר ואת האווירה – כאן אצלנו בדרום וגם בכל הארץ.
ליד כל שיר הצגתי את השירים המקוריים שכתבו והלחינו מיטב כותבי השירים בישראל, והם (כמובן) הרבה יותר יפים מגירסת ״הדרום הבוער״. רבים מבני הארץ הזאת זוכרים את הרגעים האלה של הקלה גדולה ואופטימיות זהירה בתום מלחמות העבר: ״יוריק עוד העמק כפליים״, ״עוד שומרים על חלומה וחלומנו הישן״, ״יום יבוא והשמש יציץ חייכני״.
בחרתי בכוונה את השירים שיש בהם גם תקווה. חלק מ״שירי הסבב״ המוּסבים (שהייתה בהם גם מידה קטנה של ביקורת סמויה) זכו לעשרות אלפי צפיות ומאות שיתופים, כנראה שהם היו חסרים בין שלל הפרשנויות שהציפו והעכירו את האוויר, לא רק בנגב.
ניתן לשירים לדבר ולנגן.

את השיר הקלאסי הזה המספר על קיבוץ גדות של אחרי מלחמת ששת הימים כתבו יובב כץ ודוד קריבושי. הגירסה שכתבתי בימים אלה עוּבדה על ידי המלחין קריבושי ומבצע אותה רן אלירן, הזמר המיתולוגי של שנות החמישים והשישים. איזה כבוד. תודה רבה לכל מי שהשתתף בהפקה המחודשת (כמובן שקריבושי סיפר לי על כוונתו ואפילו הציע לי לשנות כמה מהמילים, כך שיסתדרו יותר טוב עם המנגינה).
הנה רן אלירן, בתי את בוכה או צוחקת, גירסת הנגב המערבי 2018:

בזמן המלחמות וה״סבבים״ אפשר לראות בישראל לא רק צער וכעס ועימותים בין שבטי ישראל. תופעות ההזדהות (לאו דווקא של ההנהגה) וההתנדבות מוכיחות שלמילים הישנות של יורם טהרלב עדיין יש מקום (תודה ליונדב מירושלים שצייר את עפיפון ״הלב איתכם״ שהגיע אלינו):

קום והתהלך בארץ
בתרמיל ובמקל.
וודאי תפגוש בדרך
שוב את ארץ ישראל.
יחבקו אותך דרכיה
של הארץ הטובה,
היא תקרא אותך אליה
כ
מו אל ערש אהבה.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה טבע ונוף, ישראל, מוזיקה, מלחמה ושלום, צבא וביטחון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.