מי שקרא את הפוסטים שאני מעלה כאן ובדף הפייסבוק, ודאי שם לב לעיסוק האינטנסיבי (שלא לומר אובססיבי) שלי במפות, ובעיקר במפת ישראל. עד כדי כך הוא אינטנסיבי שכבר סיפרתי לכם שחלק מהמפות האלה נלקחו לתערוכה המקיפה (והמומלצת) ״המפה – לקרוא בין הקווים״ המוצגת בימים אלה במוזיאון ארץ ישראל. התערוכה פתוחה עד סוף אוקטובר – אז נצלו את שלהי הקיץ הבוער ורוצו לראות (יש שם אפילו מיזוג אוויר וגם מסעדה! ועוד תערוכות מעניינות נוספות).
אני אוהב לעשות וריאציות על מפת ישראל והעולם לכן הוספתי, כבר בראשית ימי הבלוג, את העמוד ״קרטו־גרפיקה״ בו יש קישורים לכל הפוסטים בנושא. השבוע הגזמתי קצת עם המפות ועשיתי את מפת הרילוקיישן של עוטף עזה לצפון-מזרח הים התיכון ליד קפריסין. זו הייתה חזרה על כל הרילוקיישנים שכבר הצגתי: לישראל כולה (כאי ליד הריביירה הצרפתית או כמדינה בתוך ארה״ב), לרצועת עזה ול״מדינת תל־אביב״. אבל צחוק צחוק, רילוקיישן למדינות זה לא דבר מומלץ. לכן אני מציג היום את מפת ״המוצב הקדמי של ישראל״.
אחותי המוכשרת (שיודעת לכתוב קצת פחות מבולגן ואסוציאטיבי ממני) הזכירה לי שכדאי גם לכתוב פוסט ציוני אמיתי. הדגש הוא על החזרת הציונות של פעם למרכז, לא ״פוסט־ציוני״ כמו שמכנים את חלוצי הציונות האמיתיים, כל מיני ״צייצנים ציונים של טוויטר ופייסבוק״.
ראו כאן גלויה מ-1924 מארכיון המשפחה המונח במגירותיי:
גלויה ששלחו סבתא וסבא החלוצים להוריהם בליטא, תרפ״ד 1924
הגלויה ששלחו סבתא וסבא שלי היא הביטוי המדויק לציונות של פעם. היא צולמה ונכתבה באוהל במושבה מגדל בשנת 1924. הם עלו לארץ כחלוצים מליטא, כל אחד במסלולו, התחברו כזוג בגדוד העבודה ובקבוצת ״אחווה״ החלוצית, ובנו, בין היתר, את כביש העמק ואת מפעל החשמל של רוטנברג בנהריים. כשרצו להודיע להורים ולאחים שנשארו בליטא הרחוקה על המשפחה החדשה שהקימו, הם שלחו את הגלויה המוצגת למעלה שעברה אלי בירושה.
אני מצטט שוב את המילים שבגלויה, כי למרות שחלפו תשעים וארבע שנים מאז נכתבה, מילותיה הנחו את ההורים שלנו – בניהם של החלוצים מליטא ורוסיה – להקים כאן בנגב המערבי את הישוב הפורח (שנקרא בבלוג הזה: ״הכפר״), והן שמסייעות לנו לעבור את כל המלחמות והמבצעים, הסבבים והתקופות הבוערות – מאז שהגענו לכאן, כילדים ישראלים רגילים, בני־חלוצים בני־חלוצים.
כך כתוב בגלויה (למי שמתקשה לקרוא בסריקה הישנה):
״הנה אנו מקימים בית חדש בישראל. אף כי ביתנו הוא לעת עתה רק אוהל. אבל אם יחזקו אותו בחבלים סביב סביב וישגיחו עליו טוב. יבואו כל רוחות העולם ולא יזיזו אותו ממקומו.
תהי לכם התמונה הזאת למזכרת מבניכם החיים לעת עתה באוהל.
אליהו וחביבה. מגדל תרפ״ד״
והנה אני ״בן החלוצים״ ו״נכד החלוצים״ עם סבתא וסבא והדודה הצעירה, בכפר שבנגב בשנות החמישים, ״בטרם עצים, בטרם בתים״.
אנחנו כאן, ונשאר כאן תמיד. ב-48, ב-56, ב-67, ב-73 ובכל הסבבים שבאו אחר כך.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
איזו גלויה נהדרת, שפר עליך מזלך.
תודה, אסתר.
באמת זה יפה שאצלנו במשפחה נשמרו כמה מהזכרונות המתעדים תקופות כל כך שונות מימינו.