אחת התופעות המרתקות בקשר למלחמות ישראל בעת החדשה הוא השלב בו המלחמות (וה״פעולות״ שבין המלחמות) מקבלות את השמות שלהן, אלה שמכניסים אותן להיסטוריה הצבאית שלנו ומתקבעים בתודעה הלאומית. רוב המלחמות שלנו היו בלתי מתוכננות ולא צפויות. אבל אנחנו כבר עם למוד מלחמות, וכשמסתיימת מלחמה אחת אפשר לצפות שניערך למלחמה הבאה, שברור לכולם שתגיע, במוקדם או במאוחר (בדרך כלל – ״במוקדם״!).
ההכנות הקרביות האלה יכולות לכלול גם את הכנת השם מראש. אפשר היה לצפות מעם כל כך מתורגל בקרבות שהסיסמה המובילה של מנהיגיו היא ״לנצח נאכל חרב״ שנדע להכין מלאי של שמות ולהתאים אותם למלחמות הבאות עלינו לרעה. (בנושא ה״מבצעים״ המצב הרבה יותר מסודר וכבר הצגתי כאן את כל המבצעים מסודרים ומבוארים).
אם שמתם לב, כל מלחמה מביאה איתה שידרוג של מילה עברית שהייתה קיימת במשך דורות, ואחרי תיוגה של המילה הזאת בהקשר של מלחמה – ״מלחמת ההתשה״ למשל – המילה הזאת (במקרה הזה ״התשה״) מתקבעת כשייכת בעיקר למלחמה שלה.
כך קרה גם למילים שמתייחסות לשלבים במלחמות השונות: ההבלגה והזליגה, הבלימה וההמתנה – כולן מתויגות כיום כ״מילים ביטחוניות״, ואי אפשר יותר לתאר גשם קיצי קטן כ״זליגה״, עצירת היריב בכדורגל כ״בלימה״, או הציפיה לאהובה במדרגות ביתה כ״המתנה״.
סידרתי כאן מעין כרזה בה מופיעות רוב המילים שכבר חוילו וגויסו לשירות מחלקת ההיסטוריה של מלחמות ישראל. סביר שיש עוד כמה מילים כאלה שאצטרך להוסיף במקצה התיקונים הנוסף.
הוספתי קישורים לכל מילה המופיעה בכרזה, עבור אוהבי המילים העבריות וחובבי ההיסטוריה המלחמתית של ישראל בעת החדשה (יש כמובן עוד עשרות ״מילות ביטחון״ שאפשר להוסיף, אבל קצר המקום):
בלימה | הבקעה | הגנה | הידרדרות | היערכות | הכחשה | הכרעה | המתנה | הסדרה | הסחה | הפוגה | הפסקת אש | הרעשה | התקפה | התרעה | התשה | זליגה | מגננה | נצחון | סבב | פעולה | פשיטה | צליחה | רגיעה | ריכוך | תגמול
ורק מילה אחת קטנה ״שלום״ המשמשת גם כברכה פשוטה שאתה מברך את מי שפגשת בבוקר, על המדרכה או ברחוב – הולכת ויוצאת מהמילון הישראלי של ימינו, ועוד מעט אולי אפילו תיאסר לשימוש במקומות ציבוריים. אשמח לשמוע שאני טועה.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
"זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו" גרסת משה דיין לנצח נאכל חרב, מתוך ההספד על רועי בנחל עוז.
ידעתי שדיין הוא אבי ״הלנצח נאכל חרב״, אבל יש לו יורש, לא פחות זחוח. מקווה שהסוף לא יהיה דומה.
אם בידך האחת חרב ובשְׁנִיָּה – מגן תאחז, איזוהי היד אשר תושט לשלום?
אז אולי אפשר להחזיק את המגן והחרב באותה יד, כמו שלימדונו בשיריון: ״שילוב בין ניידות, כוח אש. ומיגון״. ואת היד השנייה אפשר להושיט לשלום.