מזל טוב! הבלוג בן 6 ||| שמונה מאות פוסטים עברו על ״קווים ונקודות״ בריקודים, ציורים וסבבים

בדיוק היום מלאו 6 שנים ליום בו פתחתי את הבלוג. בתיזמון מקרי יצא שהיום גם רואה אור הפוסט ה-800.
כנהוג כאן, אני מציין את האירוע בחגיגה קטנה. הפעם היא מתחברת לחגיגת יום פתיחת שנת הלימודים, וכפי שיודע מי שעקב כאן אחרי הפוסטים, יש לי יחס מיוחד לילדים, לספרי ילדים ולמוסדות חינוך למיניהם.
לפי החישוב המתמטי המעודכן בערך 0.00000272727273 אחוז ממערכת החינוך הישראלית הם שלי (שלנו!) – מגיל 16 חודשים ועד בת־מצווה! היום הם נכנסים, או חוזרים, בשעה טובה, יחד עם כל ילדי ישראל, למערכת הזו – על כל שמחותיה ובעיותיה.

מאה הפוסטים האחרונים של ״קווים ונקודות״

אני כותב ומצייר ״ביאורים גרפיים״ מאז שקיבלתי את העיפרון הראשון שלי, אי שם באמצע המאה הקודמת – הרבה לפני שהומצא המחשב, האינטרנט והפורטנייט. הייתי שותף ליצירת כל מיני עיתונים, פוסטרים וספרים מקומיים, ומדי פעם השתרבבו כתיבות ו״עבודות״ שלי (גלויות ופוסטרים ודברים כאלה) למקומות נוספים – כמו גלריות, חנויות ואפילו מוזיאונים. כשהוקמה הבלוגוספירה הציעו לי ללקט את העבודות האלה לבלוג אישי, שכל אחד יוכל לבוא לבקר מתי שנוח לו.

-.-.-.-.-.-.

   

מכאן הסיפור התפתח למחוזות שלא חשבתי עליהם כשפתחתי את הבלוג. אחרי שהעליתי את העבודות הישנות שלי עסקתי קצת בהצגה והנגשה של ספרי הילדים הישנים שנשארו על מדפיי ונשארה לי אליהם חיבה נוסטלגית. הוספתי קצת מהסיפורים של הכפר הגנרי, בו אני חי וממנו אני ״משדר״. אחר כך הוספתי פוסטים בנושאים כמו מלחמה ושלום (שיצא לי, כמו כל ישראלי בן דורי, לקחת בהם חלק).
ואז ״נפלתי״ גם לעיסוק באקטואליה קשה (וכולכם יודעים כמה היא באמת קשה אצלנו). ככה ייסדתי את העמודים של ״מר כלוּם״ ופייק ניוּז ובמשך הזמן הם הלכו והשתלטו, לצערי, על שאר הנושאים.

זה לא היה בתיכנון מראש, אבל כנראה שמי שקשוּב לתקשורת (הסססמולנית) ולפייסבוק, צפוי ליפול ברשתות שלהן. ואולי זה דווקא מראה על איכפתיות ודאגה ממה שמתחולל כאן בישראל – בחילחול ובטיפטוף המתמידים של פילוג וקיטוב, ובעיקר בהשלטת סדר יום רעיל של ה״מנהיגות״ האגוצנטרית והנרקיסיסיטית שמשתלטת על התודעה הישראלית.

  

עוד כמה מילים על ״סבבים״. כתושב האיזור מאז הקמת המדינה בערך, זכיתי להיות שותף ל״אירועים ביטחוניים״ היסטוריים, ועל חלקם כתבתי כאן. בשש שנות הבלוג יצא שעברנו כאן באיזור כבר שלושה ״סבבים״ ביטחוניים. באופן טבעי הם השתלטו על הבלוג לתקופות ארוכות. לא זו הייתה הכוונה, אבל ככה יצא שנשמר תיעוד גרפי לתקופות האלה ותמיד אפשר לחזור ולעיין במצב הרוח שהיה בזמנים הקשים שהפכו לשיגרה כמעט מובנת מאליה, לצערי.

מילה אחרונה על קיצור וצמצום בכתיבה – אמ;לק בלשון הנוכחית: ״ארוך מדי, לא קראתי״. הבנתי מזמן שיותר מ-500 מילים (וגם זה המון!) לאף אחד בימי האמוג׳יז – אין זמן וסבלנות לקרוא. אז העברתי את התגובות היומיות לפייסבוק. זו הזדמנות למי שקורא את דבריי רק בבלוג לעבור גם לפייסבוק. שם מתפרסמות מדי יום הערות גרפיות שונות, שנשטפות עם המים והרוח מיד לאחר פרסומן (או אפילו עוד לפני).
לפעמים, כפי שקרה ב״סבב״ האחרון, זוכים הפוסטים האלה לאלפי צפיות ועשרות שיתופים, והם מגיעים לכל מיני מקומות שלא פיללתי שיגיעו (כמו הפוסט עם ״בתי את בוכה או צוחקת״). ולפעמים העבודות האלה מגיעות אפילו למוזיאון, כמו בתערוכת ״המפה״ במוזיאון ארץ ישראל (פתוחה עד סוף אוקטובר).

אז חג שמח כפול ומכופל –
לכל התלמידים, לעוקבים, לקוראים ולאוהבים.
(על הסטטיסטיקות ועל מבצע חלוקת המתנות מהעבודות שנשארו בארכיוניי – אספר בפוסט נפרד. הגעתי בדיוק למיכסת 500 המילים והזמן קצר, כפי שמספרים לי).

קיצור הקווים והנקודות בשנתיים הראשונות

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן