על סירים וקלסרים ||| כשה״מצחיק-בקושי״ מתחלף ל״מביך מאוד״?

ראש הממשלה שוב נתן מופע שחילק את 898,000 הצופים בסרטון החג שלו ל״מתמוגגים עממיים״ ו״חמוּצים מתנשאים״. קל להראות למה זה לא היה מצחיק, ואפילו קצת מביך (או הרבה). אבל כנראה שמכונת תעמולת הבחירות המודרנית פועלת מזמן בשיטות שבן גוריון ואשכול ובגין ושרון לא ממש הכירו.

בעולם הרשתות והיוטיוב מספיק למצוא צירוף של שתי מילים (למשל ״הם מ-פ-ח-ד-י-ם״, או ״אליהוּ? נתניהוּ!״) ולצרף אליהן תמונה אווילית שנשארת בזיכרון, ואם חוזרים על זה מספיק פעמים זה עשוי (או עלול) להצליח. ככה זה במופעים רציניים (לכאורה): ״הערבים נעים בכמויות״ או ב״מצגת הדיסקים והקלסרים״, וככה זה בהשתטויות התקופתיות של ביבי ה״סטאנדאפיסט״, שמנצלות את המימיקה הזחוּחה של הרה״מכהן עם הבעות הפנים הלכאורה־קוֹמיוֹת, למופעים מגוחכים ונלעגים. הדוגמא האחרונה היא מופע ״הסיר עם האורז והקלסרים הפרסיים״ בערב ראש השנה תשע״ט.

ההיסטוריה שזוכרת אירועים מיוחדים בתולדות האומה לא תזכור כנראה את ״סיר הסירים של בנימין״ (במקור זה היה דווקא ״נפתלי״, איזה צחוק גורל). היא תזכור (אם היסטוריות באמת מסוגלות לזכור משהו) שבערוב שלטונו ראש הממשלה התשיעי עשה מעשים נוֹאשים כדי לכסות ולגמד את שלל הפרשיות שהסתבך בהן. הוא עשה את זה באמצעות תצוגות מגוחכות ששמות ללעג, הן את משרת ראש הממשלה בישראל שאחראי בין היתר על מלחמה ושלום, והן את תפקיד הסטנדאפיסטים והשחקנים, האחראים על צחוק ודמע.
נתניהו קיבל ציון נכשל בשני התחומים, נשאר לראות מה יקרה – אחרי החגים, אחרי המינויים, אחרי הסירים והקלסרים – כשיגיע יום הדין והמילה ״חמגשית״ כבר לא תשמש כמילת קוד לכיסוי על כל פרשיית שחיתות. וכשהזלזול בערכי החוק הישראלי יגיע לסוף המסלול ולחגיגות הסיום.

כרגיל בימים הנוראים, נסיים בברכת ״גמר חקירה טובה״. להתראות אחרי החמגשית האחרונה ואחרי שייחתם ספר ״סיר הסירים של בנימין-אליהו״. שנה טובה.

״מפכ״ל דווח בצדי הדרך״