רכבת לילה לעזה ||| קו הרכבת מלפני 100 שנים שאף אחד לא חושב עליו היום

זה סיפור מתגלגל, שמתחיל בכביש 232 ונגמר בעזה, או אפילו בקהיר (ולמי שיש תוכניות מרחיקות לכת עוד יותר – אולי במדריד, או פריז).
כידוע, ישראל מזרימה בין ״סבב״ ל״סבב״ חומרים וציוד רב לרצועת עזה. כל זה נעשה במסגרת הצעדים ה״הומניטריים״ שנועדו לשמור את עזה החמאסית כ״כלא הגדול בעולם״, או כ״סיר בישול״ ששומרים עליו שלא יעלה על גדותיו יותר מדי.

משאיות בחניון כרם שלום (צולם בימי ה״סבב״ כשהסגר על עזה עוד היה בתוקף)

הצד ה״הומניטרי־לכאורה״ זוכה מדי פעם למאמרים מלומדים המדברים בגנותו (או בשבחם וחוכמתם של אלה שמתחזקים את המצב). הרבה פחות מדברים על הפיכתו של כביש כמעט שוּלי, בקצה הפריפריה (״שוּלה״ בעברית) לאוטוסטרדה קטלנית. כביש 232 שנועד לחבר את ישובי העוטף – בעיקר מהמועצה האזורית אשכול – אל מרכז הארץ, הפך מזמן לנתיב נסיעה של אלפי משאיות וסמיטריילרים שמעבירים ״סחורות״ למעבר כרם שלום, בין הסבבים התכופים.
המשאיות הרבות דוהרות במהירות רבה ומסכנות, כבר שנים, את הנוסעים ואת הולכי הרגל שמנסים לחצות את הכביש בצמתים השונים. עשרות תאונות, חלקן קטלניות, כבר קרו ועדיין הרחבת הכביש מתעכבת, כמעט כמו בניית קו הרכבת ירושלים-תל־אביב שנחנך טרם זמנו אתמול.

אתמול הזכירה לי רעייתי היקרה שאולי אפשר היה אחרת. אולי אפשר לחדש את קו הרכבת ת״א-אשדוד-עזה. הקו הזה פעל בימי המנדט, וגם בימים שבין סוף מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. המסילה קיימת כבר מזמן, יש רק לתקן ולהשמיש אותה – ואז הרכבת לעזה יכולה לצאת לדרך מדי לילה ולהוביל את כל הסחורות הנדרשות מבלי לסכן נפש אחת בישראל ובעזה.

זה כל־כך פשוט, ולכן גם לא סביר שזה יקרה. אצלנו נהוג הרי לתכנן את קווי הרכבת בעיקר עבור טקס חנוכתם – לפי מועדי הבחירות, ולא בהכרח לפי הצרכים. מי היה מקבל קרדיט על חנוכת קו אשדוד-עזה? מה היה יוצא לשר התחבורה והאסטרטגיה ולשר החוץ והטקסים, אם במקום אלפי המשאיות המסוכנות הייתה נוסעת בלילה רכבת עמוסה לעזה ופורקת את הסחורות בביטחה בתחנה שאחרי מעבר ארז, או בעזה עצמה, ואפילו בחאן יונס?
למי שזה נראה דימיוני מומלץ להיכנס לוויקיפדיה ולקרוא על הרכבת המנדטורית שפעלה כאן כבר לפני מאה שנים והובילה נוסעים וסחורות בקו חיפה-קנטרה ומשם לקהיר. (כאן תוכלו למצוא את לוחות הזמנים של הרכבת ההיסטורית הזו, וצירפתי מוויקיפדיה גם את כרטיס הנסיעה לקנטרה, למי שאין לו רב־קו).

הרכבת היא כלי תחבורה זול, מהיר ובטוח הרבה יותר ממשאיות חסרות מעצורים. באופן אישי זכורים לי שני אירועים הקשורים ברכבת של קו עזה. האחד הוא תמרות העשן מהרכבת בעזה (כנראה קו קהיר-עזה) שהיינו רואים בילדותנו בטיולים בוואדי הקרוב. קראנו לנחל הזה ״ואדי חביות״, בגלל שורות החביות השוכבות ששימשו כמחסומים (נגד מה? כבר שכחתי) שהיינו רוכבים עליהן ומדמים שאנחנו על הרכבת.

הזיכרון השני הוא הרכבת שלקחה את הטנקים שלנו (ואותנו) עם סיום מלחמת יום כיפור מנקודת ההעמסה באל־עריש ועד ללוד, ומשם לימ״חים לתיקונים ושיפוצים ואיחסון עד המלחמה הבאה. עברנו אז דרך עזה, בנסיעה איטית מכיוון דרום, הטנקים ניצבו על רכבת המשא, וילדי עזה בירכו (או קיללו) אותנו בשמחת ילדים שרואים מחזה מוזר ונדיר.

נעזוב את הזיכרונות. כמומחה לקווים (של רכבות ושל אותיות) ולנקודות (של ישובים ושל רשתות דפוס) אני קורא לשר המתאים שירים את פרויקט רכבת הלילה לעזה. אני בטוח שהוא ייזכה לתשואות רמות ואולי יוכל להתמנות בממשלה הבאה לשר הרכבות וההיסטוריה. הרכבת הזו תוכל להמשיך מקהיר לטריפולי ומרוקו (לטיולי שורשים), ומשם דרך גיברלטר למדריד ואפילו לפריז (פעם תיארתי כאן את נתיב הרכבת הצפוני שיכול לחדש את החיבור מתל־אביב ואפילו משדרות לראש הנקרה, ביירות, איסטנבול ומשם לוונציה ופריז). גם בנתיב הדרומי לא נשאר הרבה מה לעשות: קצת תיקוני פסים והוספת שלטים ואפשר לצאת לדרך. ואם הטיול עד קהיר ומדריד נראה קצת פנטזיונרי – לעזה אפשר לשלוח רכבת כבר מחר. ואם לא מחר אז מחרתיים.
[מומחים מהשטח מדווחים לי שקו הרכבת לעזה כבר קיים, ואפילו התחנות והמסופים כבר נמצאים בצפון הרצועה. הסיבה היחידה לאי קיום החזון המתואר כאן היא פוליטית וביורוקרטית. הלוואי שבעקבות הפוסט השוּלי הזה ״מישהו״ יתעורר ויעשה ״משהו״. אולי לקראת הבחירות הקרובות. אשרי המאמין].

בתור ליווי מוזיקלי לפוסט התנגן לי, כמובן, השיר של משינה: ״רכבת לילה לקהיר״. עיינתי קצת בוויקי וגיליתי להפתעתי שקיים גם ביצוע הומוריסטי לשיר הקלאסי עם גדולי שחקני ישראל: השמוליקים – רודנסקי וסגל, רפאל קלצ׳קין, אלכסנדר יהלומי ועם המלחין דוד קריבושי – בתוכנית הנוסטלגית של מני פאר. צפו צפו ותוסיפו עוד כמה צפיות למניין הצנוע, זה שלפני עידן היוטיוב של המילניום הנוכחי.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, מפות, תחבורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רכבת לילה לעזה ||| קו הרכבת מלפני 100 שנים שאף אחד לא חושב עליו היום

  1. נמרוד חפץ הגיב:

    והמתמודד לראשות [וכנראה שגם הסגנית שלו -מהכפר שלך] מכריז במצע שלו על רכבת משדרות לכרם שלום כפתרון לעומס ב 232 – למה לא המשיך את הקו לתוך סיני וחיבור למצרים? כנראה שהוא לא איש חזון מספיק רחוק.
    רק שנזכה לסוע ברכבת כזו למצרים כמו בשיר השלום של נירים שכתב ציקי אחרי מבצע קדש [1956] /מלחמת סיני :
    "……דרומה ניסע בקרונוע כחול

    מדבר ענקי מסביב ים של חול

    נטפס זהירים למרומי פירמידה

    נצעק אז לחברה תזוזו הצידה.

    נשב על הקיר ולמטה נגלוש

    כשרק נעמוד יסתחרר קצת הראש

    לרכבת נחזור ונגיד לקונדוקטור

    רוצים כבר הביתה כל זמן שיש אור……….."

  2. מרטינה בובר הגיב:

    אני בעד!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s