״בשבילנו זה בית״ ||| שיר שכתבתי ב־1976 ועדיין אני עומד מלפניו, מאחוריו ומשני צדדיו

השישי באוקטובר, בכל שנה – מאז 1946 (תאריך שעוד לא הייתי כאן, בעולם הזה) ו־1973 (שהייתי שם) מתחברים לשני אירועים מהחשובים ביותר בחיי (חוץ מאירועי המשפחה שהם מעל הכל, כמובן).

בשישי באוקטובר 1946 עלו להתיישבות – במסגרת עליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב – שלושים חלוצים וחלוצות. אחת מחמש ה״בחורות״ (ככה קראו אז לנשים) בקבוצת החלוצים הייתה אמא שלי שהייתה גאה על העובדה הכמעט־מקרית הזו כל חייה. אני לא השתתפתי באירוע, רק שנתיים וחדשיים אחרי זה הגעתי לאוויר הארץ (בגדרה – במחנה הזמני, כפי שסיפרתי לא מזמן, במוצאי כיפור).

בשישי באוקטובר 1973, חודשיים אחרי החתונה, יצאתי עם חיילי המילואים של השיריון לסיני, לתעלה ול״אפריקה״ כפי שהרביתי לספר ולצייר גם כאן.

בשישי באוקטובר 1976, כשאני כבר אבא לילד בן שנה, נערך ״חג ה־30 לעלייה להתיישבות״ ונתבקשתי, (או התנדבתי) לכתוב ״שיר״ או ״פזמון״ חגיגי. השיר שיצא לי היה אולי קצת רומנטי ונאיבי, אבל גם מעט ציני וסטירי. ולמרות שהיה מלא אהבה והזדהות עם המקום הזה – שקראתי לו כבר אז ״בית״ – מילות השיר ניסו להתנער מהסיסמאות הגדולות שחונכנו עליהן במסגרת האמונה של המייסדים ש״זה לא רק בית״ – זו דרך חיים, אידיאולוגיה! בקיצור ציונות בלי מרכאות (וגם סוציאליזם בלי להתבייש).

הייתי כמעט בן עשרים ושמונה, אבא לילד בן שנה, כשכתבתי את המילים האלה – אחרי לימודים בבית הספר המקומי הקטן, שנת שירות ב״נוער עובד״, שירות צבאי של שלוש שנים, תקופת מילואים קצרה אחת עם באלי״ש ותרג״ד, ומלחמה אחת לא קצרה בכלל. וחשבתי שלקרוא למקום בו גדלתי ואליו חזרתי, כמובן מאליו -״בית״, זו המחמאה הגדולה ביותר שיכול בן המקום לתת ל״כפר״ שלו.

לא כולם חשבו ככה, אבל ה״שיר״ נשאר, והולחן על ידי מימי והושר באירוע המרכזי של חגיגות שנת ה־30.
אתמול פירסמו אותו, כהרגל מובן מאליו, ב״יומון״ שלנו, שהוא מין מקומון עם הודעות, החלטות, דיווחים משקיים וכמה דברי ברכה שמוסיפים באירועים חגיגיים. אני לא יודע עד כמה המילים שכתבתי לפני ארבעים ושתיים שנה מדברות אל 1,209 תושבי הכפר: חברים, תושבים, מועמדים ובעיקר ילדים. בשבילי זה עדיין בית. לא פחות לא יותר. וזה בעצמו את הכל כבר אומר.

הנה דוגמה לביצוע מחודש של השיר הישן בחגיגות ה-70 עם זמרים בני כל הדורות:
https://youtu.be/F-cn4poBOb4?t=1750

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, קיבוץ, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s