הבית ליד המסילה מועמד להריסה ||| האם אין תקציב לשמר את ״הבית של אהוד מנור״ בבנימינה?

בדרך כלל אין כותבים ביום שישי פוסט, כי הקוראים עסוקים וטרודים במלאכת ההכנות לשבת ונערכים לטיולי הסתיו, או לכיבוי השריפות שנגמרו (לכאורה).
אבל הכתבה העגומה ששודרה אתמול בערוץ 10, על כך שביתו של הפזמונאי (המשורר) אהוד מנור בבנימינה עומד להיהרס עבור פרויקט נדל״ני מודרני שיבשה את התוכניות.
אהוד מנור מזוהה יותר מכל משוררי ארצנו עם ארץ ישראל שהייתה כאן פעם, ואם משרד התרבות ״עטוף החדשנות״ ומופעי הראווה לא יימצא את התקציב להפוך את הבית לאתר מורשת, נדמה שהגענו אל סוף הדרך.
לא נדרשים הרבה מאמצים כדי למצוא את עשרת (ואולי אפילו מאה!) השירים האהובים שנחקקו בליבותיהם של אוהבי הארץ כדי להיזכר מי היה אהוד מנור.

לטובת אלה שזוכרים, וגם עבור אלה שצריך להזכיר להם, בחרתי עשרה משיריו של אהוד מנור, שקולו החם, הרך והמלטף, זכור מהתוכניות הרבות ששידר בארץ ישראל הישנה והנשכחת. עוד לא מאוחר! אני בטוח(?) שבסוף תימצא הדרך ודמעותיה של הזמרת עופרה פוקס, רעייתו של אהוד מנור, לא היו לשווא.

ואלה עשרת השירים שבחרתי (כאמור הייתי יכול להוסיף עוד עשרות או מאות):

1. ״פעם בבית ליד המסילה / ראיתי פנים מאירות / כי הבית הריק, ליד המסילה / ידע גם שעות אחרות״.


2. ״לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה״


3. ״אחי הצעיר יהודה, האם אתה שומע? / האם אתה יודע? / השמש עוד עולה כל בוקר / ואורה לבן״

(רק בעיון בדף היזכור של יהודה (יהודלה) ויינר גיליתי שהיה בן המחזור שלי בשיריון. בדיוק היום לפני 51 שנים היה יום הגיוס. איזו מקריות. לא זכיתי להכירו, אבל שירו של אהוד מנור ליווה את בני המחזור מאז ששמענו אותו לראשונה בביצועה של להקת גייסות השיריון, עם אבי טולדנו ותיקי דיין)

4. ״מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים״, ״הימים היחפים של בנימינה״, ״חבר היה חבר״


5. ״א-ב-ני-בי או-בו-ה-בב / א-ב-ני-בי או-בו-ה-בב או-בו-ת-בך. 
כשהיינו ילדים / אהבנו בסודי סודות / אל מי היינו נחמדים? / רק לדודים ולדודות״. 


6. ״זו ילדותי השניה / עול השנים כבר נשכח / זו ילדותי השניה / ליבי נפתח״. 


7. ״גלי, גלי מדוע צחקת / כשלקחת את הדובון / והשכבת אותו לישון?״


8. ״אחותי הקטנה / היא כמעט בת שנה / קיבלתי אותה מהורי מתנה / אחותי הקטנה 
כל היום ישנה / אני מדברת והיא לא עונה״. 


9. ״הם עזבו את ההורים / כשדונובן ודילן / הפריחו יונים במצעדי הפזמונים 
הם שרו לט איט בי / באישונים גדולים ובוערים / שילבו קולות ולבבות / כמו גשר על פני מים סוערים״


10. ״ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה / המדרון תלול יותר בדרך חזרה 
לו היית כאן לצדי בדרך חזרה / לא היתה זו בשבילי הדרך חזרה״


אני בטוח שנמצא בסוף את הדרך חזרה, למרות שהמדרון תלול יותר בדרך חזרה.
שבת שלום לכל אוהבי בנימינה ואוהבי הזמר העברי של פעם.

אחרי שסגרתי את הרשימה ופרסמתי את הפוסט נזכרתי בשיר האופטימי מכולם של אהוד מנור והייתי חייב, כחבר בקהילת ״אופטמיסטים ללא תקנה״, להוסיף אותו:

״עוד תראה, עוד תראו, כמה טוב יהיה בשנה הבאה״

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מוזיקה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על הבית ליד המסילה מועמד להריסה ||| האם אין תקציב לשמר את ״הבית של אהוד מנור״ בבנימינה?

  1. דוד לב נירים הגיב:

    עוד קרון ועוד קרון יורד/מורד מהמסילה הישנה והטובה בארץ בה הקטר איבד את הכיוון.

  2. שרון רז הגיב:

    עצוב עצוב עצוב. כידוע לך, לי ולכולנו- הנדל"ן כאן כוחני, אלים, חזק ומושחת במיוחד בישראל. לכן אין פלא. כמה עגום. תודה על השירים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.