הנה אנחנו שוב פותחים את שידורי החירום* שיעסקו במצב ב״עוטף״ שספג הלילה כ־400 רקטות. עוד רגע יחצו השיגורים את ״מחסום ה־40 קילומטר״ שקבענו בשידורים הקודמים ובסבבי המלחמה שהיו.
נמצאים איתנו המומחה לענייני דיבורי־ביטחון, המומחה לעניינים־ערביים, בכיר־לשעבר בשב״כ־לשעבר, וחזאי מזג־האוויר והצבע־האדום.
תחילה אליך דני (או משה, או אלמוג או תמיר):
מה צפוי לנו היום? יהיה ״צבע אדום״ או שאפשר לחזור לשיגרה?
ראשית אומר שאין לי מושג, אבל אם תרצו בהרחבה אז אומר בזהירות: תהיה התרחבות של האש, או אולי דווקא צימצום הירי. הכל תלוי בחמאס, או בהחלטות הקבינט. יש ״בנק מטרות״ ומצד שני יש ״ניהול סיכונים״. יש גם מחשבה מדינית, ומצד שלישי – המדינה זה לא הכל. בסופו של דבר יש סוף לכל התחלה.
אז מה עושים? מנסים להכיל את ההסלמה או להסלים את ההכלה?
השאלה כמובן, האם הסבב ייסגר אחרי המהלומה האחרונה של צה״ל והחמאס. מצד אחד ברור שלחמאס יש עניין להגביר את הירי, או שיש לו אינטרס לצמצם אותו. וגם צה״ל לא ממהר להסתער, או שהוא נערך לפריצה וכיבוש עזה בתוך כמה ימים.
מה אפשר להגיד לציבור שקם בבוקר ושואל שאלות?
אני יכול להרגיע את הציבור שהשקט שנימשך כבר משעה ארבע בבוקר יימשך כל עוד החמאס מתחמס ומתחמן (ברקע נשמעת התראת צבע אדום: 230, 240) אבל אם הם הם ימשיכו בשיגורים, יתכן שהתקפות חיל האוויר יוגברו. בינתיים נתקפו הלילה מאגרי תחמושת, מחסני מזון וחנויות בגדים ברחבי הרצועה. חמאס יודע שלא כדאי לו, ומצד שני הוא כבר הבין שכדאי לו לשמור על אש קטנה, או גדולה.
האם הם יעברו את מחסום 40 הקילומטר ויירו גם על ״ישראל הישנה״?
בהחלט יתכן שדבר כזה יקרה וצריך להיערך, אם כי סביר שגם הם יודעים שאנחנו לא יודעים מה שהם לא יודעים. כללי המשחק עדיין נשמרים, או נשברים. המצב מוכר לנו מהסבבים הקודמים, יש כאן אירגון טרור שמתמחה משום מה דווקא בטרור, אבל גם הוא יודע שבסוף זה יגמר בהסכם הסדרה או במלחמה כוללת.
אם לסכם את המצב כרגע (לפני שנצא לפרסומות) המצב נזיל מאוד ויתכן שיתקבלו החלטות קשות (או קלות), ישיבת הקבינט הוקדמה וצפויים שינויים רבים באיזור או שהכל ישאר אותו דבר.
תחזרו אלינו אחרי הפרסומות לעידכונים נוספים. בינתיים שיהיה יום שקט (או פחות שקט). ושיהיה בוקר טוב לכל תושבי הדרום, המרכז והצפון.
(* התמונות נלקחו מהסבב הקודם של ״צוק איתן״, אבל מה ההבדל?)
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
החזיקו מעמד. בתקווה לימים (ולילות) טובים יותר
בסוף באמת החזקנו מעמד (למרות שידורי תוכניות החדשות). תודה, עידן.
יגאל, דבריך אומרים לי שיש יש תקווה.
עפ"י דברי הימים או הלילות, האוראקל מדלפי השמיעה את תחזיותיה המעורפלות כשהיא ישובה בתא קטן מתחת לפני הקרקע. אני מניח ש"התא הקטן" היה גרסת הממ"ד של התקופה. כלומר אנחנו התקדמנו.
כמו בסלולריים, הממ"ד דור 2 יכלול – לאור החלטת קבינט – גם שירותים ובדור 3 או שנתקדם או חלילה נחזור לתא קטן מתחת לפני הקרקע.
אנחנו נעבור את זה בטוב מינוס או ברע פלוס. כצופה קבוע – פחות או יותר – בערוץ 10 אני רק מבקש – בלי אלמוג בוקר. יחד עם זאת ביחסי קללה/ברכה, הוא עוזר לי להיגמל מהטלוויזיה.
ובכמה שניות של רצינות – תבורך על כך שאתה מזכיר שוב ושוב שגם מעבר לגדר חיים אנשים שמגיע להם לחיות.
תמיד יש תקווה, דוד.
אנחנו כאן שייכים לקבוצת ״אופטימיים ללא תקנה״ שהולכת וגדלה מיום ליום. אנחנו כבר מונים לפחות ארבעה אנשים. כן, גם מעבר לגדר יש אנשים. וגם לחלק קטן מהם עוד נותרה תקווה.
הו יג-אל, אין ספק שהיום, בפרספקטיבה של שעתיים ורבע, מסתבר שצדקת במאה אחוז (כלומר טעית לגמרי). כל הכבוד! (איך אתה עשית זה?) .
הו הלל־ניו (שים לב קו מחבר עליון, קומנד אופשן מקף). בסוף צדקנו בחמישים אחוז. זה גם משהו בימינו. יותר מביבי ויותר מגבאי (שלא לדבר על לפיד).