31 בדצמבר 2018, והנה הגענו לסיכום של עוד שנה.
הסטטיסטיקות מספרות לי שפרסמתי השנה בבלוג 160 פוסטים (161 יחד עם הפוסט הזה, האחרון של 2018). זה כמובן יותר מדי! כל יומיים ורבע פוסט. כמו שאמר מאיר אריאל החכם: ״גם מזה עוד נצטרך להיגמל״.
וזו לא ההיגמלות העיקרית הנדרשת, מצפייה מהירה בדף ריכוז הפוסטים נראה שביבי (או בכינויים שהשתמשתי כאן, כדי לא להישמע יותר מדי סחבק וגם לא רשמי מדי: הרוה״מכהן או החשד״ר) הופיע ביותר מדי פוסטים.
זאת כמובן טעות מצדי משתי בחינות: א׳ – כי ככה מקבעים בקרב הקוראים שטרחו השנה להיכנס לבלוג את חשיבותו של ה״מנהיג״ השנוי במחלוקת מסוימת. ו-ב׳ כי זה לא הנושא הכי מעניין בעולם, ובעצם, אולי פשוט משעמם (״תביאו משהו חדש״).
כל פעם שכתבתי על עלילותיו ודבריו של ״מר כלוּם״ (״כי לא יהיה כלוּם״) ויתרתי על כתיבה בנושאים שהעסיקו את הבלוג בשנים הקודמות: טיפוגרפיה וזוטולוגיה, קרטו-גרפיקה ומפות, טבע בארצנו, ספרי ילדים, סיפורי הכפר. יש מה לשפר ב-2019.
שני דפים (המופיעים ברשימת הנושאים בכותרות למעלה בבלוג) נוספו השנה ל״קווים ונקודות״: סיפורי ״מר כלוּם״ והחינמון הפיקטיבי ״פייק ניוּז״. הם היו פופולאריים במיוחד וגררו אותי להשקיע בהם הרבה יותר מדי משאבים של זמן־מחשב־ומחשבה.
להגנתי המסוימת, אפשר לראות שהשקעתי בשנה זו – שעמדה בסימן קיץ השריפות וימי ״הכחשת האש״ – הרבה פוסטים (רבים מהם רק בעמוד הפייסבוק) בנושא של מה שנקרא בארץ למודת המלחמות והמבצעים שלנו – ״הסבב״.
את המסך המסורתי היורד על השנה (ראו למעלה) בחרתי לצבוע הפעם בצבעי שחור־ירוק. הכוונה בבחירת הצבעים היא לשטחי ״העוטף״ שנצבעו בקיץ האחרון בשחור ובסופה חזרו להיות ירוקים.
רבים מהפוסטים השנה (כולל אלבומי צילומים) עסקו בנושא. וכבר ציינתי שכ״פשוט־שריונר״ הצבעים האלה מחזירים אותי אל תג השריון של ביסל״ש שעדיין שמור באחת ממגירותי, לצד התג של חטיבה 7 (נושא ״תגי יחידות צה״ל – מבחינה סימבולית וגרפית״, הוא עוד פוסט לכתיבה, שמתעכב בגלל האירועים השוטפים והשורפים).
בסוף השנה, במהלך ישראלי אופייני, ״הסבב״ הנוכחי לא הפך (בינתיים) למבצע או מלחמה של ממש וימי המתיחות בדרום הוסבו, במהלך מניפולטיבי אופייני, לימי ״הקרבה״ בצפון – שגם הם הוחלפו בקול דממה דקה ל״ביקורי הקרבה״ בחופי קופקבנה בברזיל.
הסיכום הסטטיסטי של ״קווים ונקודות״ ל-2018 מונה 78,648 קוראים שנכנסו לבלוג בישראל, ועוד כמה אלפים ברחבי העולם. רובם במדינות ידידותיות לישראל (ולבלוג): מארה״ב והממלכה המאוחדת ועד ברזיל, הודו ורוסיה. סך הכל כמעט 100,000 קוראים. זה בהחלט לא רע בשביל כלי תקשורת משוּלי הארץ המובטחת. תודה לכולכם.
במדינה המשוגעת והמיוחדת שלנו עוברים ברגע אחד ממתח גבוה לעיסוק בשטויות זוטולוגיות. מדיבורים על פילוג בעם, מתאחדים תחת האיומים ואז מתפלגים שוב לבחירות שלא במועדן, עם תוצאות ידועות מראש (לכאורה) או מפתיעות מאוד (למעשה). החשדות והחקירות יימשכו עוד שנים (או שלא) ובא לציון גואל (לכאורה) או גועל (לכעורה).
נחתום את פוסט הסיכום הזה בשירו היפה והעצוב של יגאל בשן, זמר דור ילדי המדינה, ממנו נפרדנו בכאב בסוף השנה: ״אין לי יותר מה לומר״.
שתהיה 2019 שנה יותר טובה.
שנה (אזרחית) טובה לכל מי שטרח לזפזף כאן. או בהתחכמות פסבדו־נוּמרוֹלוֹגית נספור: 20,19 – 21! כלומר ברוכה הבאה 2019 למאה ה-21 לבריאת העולם (למניינם !!!!!!!!!1)
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 