עדיין אנחנו מחפשים את הצפון ||| המפות שמבלבלות אותנו עוד נמצאות בשטח

נושא קביעת כיוון הצגת הצפון במפות (של ישראל ושל העולם כולו) כבר זכה להופיע בבלוג. גם על הדגשת המזרח מול המערב (״מערב ישראל״ זה מה שקוראים בחדשות ״עוטף עזה״) כבר נכתב כאן.
האפליקציה של וויז, החליפה מזמן את האטלסים של ״מפה״ ואת מפות הניווט 1:50,000, אבל כיוון הצפון נשאר נושא חשוב גם היום. ביטויים נפוצים כמו ״מחפשים את הצפון״ ו״איבדנו את הצפון״ מבטאים חיפושי דרך או אובדן של דרך ומשתשמשים בהם לא מעט אצלנו, כשהכוונה, בדרך כלל, הרבה מעבר לדרך הפיזית שבשטח.

מפת ״ישראל ההפוכה״ ששרטטתי כאן לפני כמעט חמש שנים הוצגה בתערוכת ״המפה״ במוזיאון הארץ והיום היא תלויה מאחורי פינת המחשב שלי, כדי להזכיר לי שהצפון (או כיוון המחשבות) נמצא בראש שלנו ולא בסימון על המפה.

 
מימין: מפת ישראל ההפוכה – אילת למעלה, לבנון למטה. משמאל: ״עוטף עזה״ הוא ישראל המערבית

מפת העולם ההפוכה: אוסטרליה וארגנטינה למעלה, ארה״ב ורוסיה למטה

מפת העולם ההפוכה (Upside down) היא נושא מוכר ומי שרוצה לקרוא קצת על השתלשלות הדברים שגרמו למיקומו של הצפון למעלה (וכתוצאה מכך – הדרום למטה) מוזמן לקרוא את הפוסט הקצר והמעניין של מיכל שליו ״למה הצפון נמצא למעלה במפה?״ באתר ״אלכסון״ (או באנגלית את הפוסט הזה).

לרגל פסטיבל ״דרום אדום״, הפוסט הזה עוסק במפות השטח. מדובר על מפות התמצאות שהוצבו על ידי קק״ל ותפקידן לסייע למטיילים ולרוכבים למצוא את נתיבי ההליכה והנסיעה ליעדי התיירות המרכזיים. במפות האלה (ראו בדוגמא למטה) הצפון תמיד למעלה. וכך יוצא שמטייל שאיננו בן המקום ואינו מכיר את השטח בלי מפה, יכול בקלות למצוא את הצפון. אבל הוא יתקשה מאוד למצוא את הדרך. באופן טבעי אם אדם עומד מול המפה ורואה את נתיב התקדמות שמולו, הוא יבחר להמשיך לפי המצויר. אבל אם הוא מתעמק קצת יותר הוא רואה שבעצם חץ הצפון מכוון אותו לדרום!

כל מי שאי פעם אחז מפת ניווטים וחיפש את הדרך אל הקוד המסומן בשטח (כמו שפעם עשו בקורסים השונים בצה״ל) יודע שדבר ראשון צריך ״להצפין את המפה״, כלומר לסובב את הצפון המסומן עליה לפי המצפן שביד. אילו היו עושים כך גם במפות־השטח אפשר היה בקלות רבה יותר למצוא את הדרך ל״חניון הבאר״ שליד בארי  או ל״באר מרווה״ שליד עלומים.

סובבתי את המפה שצילמתי מהשלט ב-180º, כמו שעושים בניווטים וככה היא נראית כשהיא מתייחסת אל הכיוונים בשטח. עכשיו אין שום בעיה להגיע ל״חניון הבאר״ או למרכז הכלניות (לא סובבתי את כל הכיתובים, השארתי לאנשי קק״ל קצת עבודה)

פתרונות נוספים: באתר קק״ל (קרן קימת לישראל ב-י׳ אחד, כפי שהם כותבים) ניתן למצוא מפה באיכות גבוהה יותר ואז לסובב אותה בסמארטפון. בגוגל-מפ זה עוד יותר פשוט. יש סימן סיבוב משמאל למטה – ופשוט מסובבים. בשטח – ההצפנה תחייב עיצוב והדפסה מחדש, כך שלא נראה שמשהו יתהפך בקרוב.

כמובן שכל מה שתואר כאן היא זוּטוֹלוגיה קרטוֹגרפית קטנוּנית – רוב המטיילים פשוט זורמים עם זרם המכוניות ונהר המטיילים אל המרכז עם הדוכנים והשלטים. שם אפשר לרכוש שתיה וסנדוויצ׳ים, ואפשר גם לזרוק את כוסות הפלסטיק החד־פעמיות בצד הדרך (או אפילו באמצע).

  

  

שיהיה סופ״ש מלא כלניות, בכל כיוון שתבחרו ללכת (ומי שארץ ישראל יקרה לו – ידאג לאסוף את השאריות לפחים הירוקים החדשים של קרן קימת לישראל).

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כא