בין מאות הפוסטים שפרסמתי בפייסבוק בתקופת הבחירות ומיד לאחריהן היו כמה שזכו ליותר צפיות, לייקים ותגובות מהממוצע הרגיל. מעל כולם היה פוסט די מאולתר בנושא ״הבתים של מנהיגי הדור הנוכחי״. כותרת הפוסט הייתה ״ארבעה בתים וגעגוע״ כשמו של ספרו רב המכר של אשכול נבו (ובלי שום קשר מבחינת התוכן לספר המעניין הזה).
בפוסט הפייסבוק הנחתי, זו לצד זו, ארבע תמונות של בתים (או ״אחוזות״ או ״טירות״) שמסתובבת ברשת זמן רב. שלושה מהבתים האלה הם בני זמננו ואחד, של בן גוריון, מאמצע המאה שעברה. ואלה הבתים שהוצגו: האחוזה של נתניהו בקיסריה (עם העמודים והבריכה ורהיטי הגן), הטירה של גלנט במושב עמיקם (עם ארבעת הצריחים מימי הביניים והחלונות הגותיים), הבית רב המפלסים של משפחת דרעי במושב ספסופה. מול שלושת המבצרים הנחתי את ״צריף בן גוריון״ בשדה בוקר, כשלידו הפסל של ראש הממשלה הראשון עומד על ראשו.
הכוונה הייתה להציג תדמיות אקטואליות מול אלה של פעם. הפוסט הביא יותר מ-12,000 צפיות ומאות תגובות ושיתופים. כנראה ש״הבית היהודי של המאה ה-21״ מניע אנשים להגיב. רוב התגובות היו, כצפוי על ״עידן הנהנתנות״ שמתבטא בשלושת הבתים הראשונים. חלק מהמגיבים טענו שגם בן גוריון לא היה מי יודע מה צנוע, והצריף הוא רק חזית צנועה לכאורה, והיו שטענו שהיה לו אפילו צריף כפול! היו שטענו״ מה עניין גודל הבתים ואיכות המנהיגות. חלק אמרו שזו לא בושה לרצות בית יפה וגדול. כולנו רוצים כזה (נניח). אבל אותי מעניין למה דווקא הפוסט הזה משך את העין וגרם לתנועה כל כך עירנית בפייסבוק.
נדמה לי aמי שגר בבית/טירה/ארמון כזה בעצם רוצה בית שייצג, כמו פעם בימי המלכים והאצילים, את כוחו ומעמדו. היום כבר לא מנסים אפילו להיראות צנועים והמסתפקים במותרות ״סטנדרטיות״. בעלי הבתים האלה חושבים, כנראה, שמי שיכול לבנות טירה כזו, יש לו הכוח להיות גם השליט.
כזכור שלושת הבתים הראשונים היו מעורבים גם בכל מיני בעיות משפטיות קטנוּניות־לכאורה (רהיטי הגן בקיסריה, הפלישה לשטח ציבורי לכאורה של גלנט ופרשת מימון הבית של דרעי). אבל מה שקבע את רוב התגובות, שהיו שליליות בעיקרן, הוא בעיקר הפוזה. מה שפעם קראו הדאווין. מי צריך ארבעה צריחים ושלושה מפלסים לשימוש משפחתי? ברור שהכל נועד לסחוט את הקריאות ״מלך ישראל״ שאומנם נשמעות, עכשיו אחרי הבחירות, יותר מתמיד. נדמה שחצי מהציבור (54 אחוז לפי התוצאות) קונה את הפוזה וחצי אחר מגחך או מתעצבן.
ארמון המלך פרדיננד פדהצור (כתב: אפרים סידון; צייר: יוסי אבולעפיה)
כן, גם בענייני בתים הציבור מחולק. הפרשנים ומומחי הסקרים עדיין לא הוכיחו אם גודל וצורת הבית עוזרים או מפריעים לשליט לשלוט. נשאיר את זה מעורפל עד הפעם הבאה ותמיד צריך לזכור שיש בית אחר, הרבה פחות מרשים וגם פחות נוח, שממתין (כפוף לשימוע כמובן) למי שעושה עיסקאות מפוקפקות, מוכר וקונה מניות ובתים ושאר ירקות.
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 