משחק המונופול חוזר לאופנה בימים האחרונים בזכות הסרטון החביב עם המשחק של פיקוד העורף. משחק הכורסה הפופולארי הזה הומצא בארה״ב לפני 84 שנים וכך הוא מתואר בוויקיפדיה:
"המשחק הוצא לאור על ידי חברת הסברו בשמם של האחים פרקר ב-5 בנובמבר 1935, בעיצומן של שנות 'השפל הגדול'. הצלחת המשחק הייתה גורפת והוא זכה לגרסאות שונות בעולם בעשרות שפות. המשחק פורסם לראשונה בחנות כלבו בפילדלפיה".
בכל העולם וגם בישראל כבש המונופול את לב הילדים והוא נמכר במיליוני עותקים.
בגירסת פיקוד העורף החדשה לומדים הילדים המשחקים ב״מונופול העורף״ את שמות הערים והישובים בארץ, בעזרת ההסבר על שינוי סימון אזור ההתרעה – ממספרים שקשה לזכור – לשמות הערים.
בנימה אישית אוסיף, שהעיר הראשונה שנבחרה להדגמת שיטת ההתרעה החדשה היא רחובות, העיר בה נולדתי כשהמדינה עוד הייתה ממש בחיתוליה. המצחיק בכל הסיפור הזה הוא שגם את מספר איזור ההתרעה שלנו (227) היה לנו קל מאוד לזכור, משתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא שהיו מספיק התרעות בעשור האחרון (כולל קסאם אחד ממש בדשא שלנו) שאפשרו לנו ללמוד ולשנן את המספר. הסיבה השניה שמספר הכביסה שלנו (יש עדיין דבר כזה בקיבוצים השיתופיים) הוא – איזה צירוף מקרים משעשע! – 227! (הסיפור המלא מאחד הסבבים – כאן).
ככה נראה הסרטון הנחמד של פיקוד העורף. סביר להניח שהוא גורם ל״ילדי ההתרעות״ לעטות חיוך גדול ולנסות לנחש מתי ואיפה תגיע ההתרעה הבאה:
המונופול העברי עבר גילגולים רבים לפני שהגיע לפיקוד העורף. הגירסה שנמצאת אצלנו בבית היא ודאי לא האחרונה, אבל גם לא זו שזכורה לי מילדותי בכפר (אחרי שעזבתי את רחובות בגיל 10 ימים, ואת גדרה בגיל 11 חודשים).
בתמונה למטה תוכלו לראות את לוח המשחק בגירסה ישנה. כל מי ששיחק במונופול הזה זוכר בעל פה את סדר הערים (ובעלי הזיכרון המופלג זוכרים גם את סדר הרחובות שלהן) וגם את הצבעים שלהם: אשקלון (סגול), טבריה (תכלת), באר שבע (ורוד), נתניה (כתום), רמת גן (אדום), ירושלים (צהוב!), חיפה (ירוק) ותל אביב (כחול, אבל למה רק שני רחובות: אלנבי ודיזנגוף?).
ואיפה אשדוד, פתח תקווה וראשון לציון (ורחובות?).
קדם למונופול העברי משחק ״הריכוז״ (1940) שאני זוכר אותו במעומעם. זה היה משחק מלפני קום המדינה (ימים שאפילו אני לא מכיר באופן אישי) והוא התנהל על פי אותם כללים של המונופול, אבל עם ערים אחרות לגמרי. המעניין הוא שגם ערים פלסטינאיות כמו שכם וג׳נין (ואפילו עזה!) היו אז חלק מהמשחק. ב״ריכוז״ במקום כל עיר היו איזורים, כשבכל איזור שלוש (או שתי) ערים וישובים. למשל באיזור הגליל העליון (מסומן בצהוב) היו שלושה אתרים: מטולה, תל־חי וצפת, ובאיזור הנגב היו עזה ובאר שבע.
אם נחזור לגירסת המונופול המוכרת יותר – החלוקה הצבעונית הייתה כל כך משמעותית שכשעיצבנו את פוסטר המונופול בשנות ה-80 לא היה קשה לזכור את הסדר – מסגול לתכלת, ורוד, כתום, אדום, צהוב, ירוק וכחול. כך נראה הפוסטר הזה, שהדגש העיקרי בו היה על המוסדות הישראליים שהתנשאו מעל כל הערים הקטנות: חברת החשמל, סולל בונה (היום: ״שיכון ובינוי״) ומפעל המים (היום: ״מקורות״).
ולסיום – בשביל התיעוד ההיסטורי – זאת הגירסה שציירתי השבוע. מין וריאציה אקטואלית כשצבעי המונופול המוכרים מותאמים לאירועי הסבב והעוטף (והרה״מ כמובן) האחרונים. את התמונות הפסטורליות מלוח המונופול הישן החליפו באיזורי המושבים, הקיבוצים ו״צמודי הגדר״ תמונות חדשות ומעודכנות של שריפות ותבערות.
לפי ויקיפדיה (בניסוח שנשמע אקטואלי למדי): ״מטרת המשחק היא: להיות המשתתף היחיד שלא פשט את הרגל וכך גם לנצח, אולם לעיתים מפסיקים את המשחק לפני שמצב זה קורה וכאשר זה קורה בעל הרכוש הרב ביותר בנדל"ן ובמזומן מוכרז כמנצח״.
ולא הזכרנו כלל את משבצת ״לך לכלא!״ ואת ״דרך צלחה!״ (לפרטים אפשר ללחוץ להגדלה).
נאחל לכל ילדי ישראל דרך צלחה, ובעזרת פיקוד העורף נזכה לחזור לשחק במונופול הילדות, עם הרחובות הישנים, ההפתעות וצו הקופה. ושיבוא כבר החופש הגדול ונוכל לחזור לכדור (ולאייפד).
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
את הריכוז אני זוכר היטב, כנראה שלקח זמן עד שהמונופול ירד דרומה מכפר לכפר.
נכון. למרות שכבר בימי ילדותנו הוא לא היה מעודכן לערי ישראל בשנותיה (ובשנותינו) הראשונות.
כתבה יפה, ומעוררת זכרונות ילדות. רק חבל שאובססיית נתניהו לא יכולה להרפות. אולי תנסה כמה פוסטים להתעלם, פשוט לשכוח בכח שהוא קיים, גם אתה תהיה שלו יותר, וגם יותר קוראים יוכלו להנות מגוף הדברים, בלי טעם לואי.
תודה, יהושע, על התגובה. לקחתי את הערתך לתשומת לבי. אני משתדל לתעל את ה״אובסבּיבּיות״ שלי לפייסבוק, ובבלוג לפרסם פוסטים בנושאים קצת יותר כלליים, עיצוביים, ישראליים־סביבתיים. כביטוי לנסיון ה״היגמלות״ החלפתי את לוח המונופול המדומיין האחרון ללוח נטול-בּיבּי. את השריפות ואת השינויים בשמות הערים והישובים השארתי.
יגאל יקר, תודה שאתה מקפיד שלא נשקע בחול הטובעני של האירועים, וביצירתיות המתפרצת שלך מאפשר לראות אחרת… לוקח את המילים ומסדר אותן יותר נכון ויותר בהיר. שוב תודה עדה ח. מהכפר (בעצם עדה ב.)
תודה, עדה ח׳ וב׳. שמח שהמילים מסתדרות לי לפעמים נכון (לא תמיד, אבל בחלק מהמקרים..)