נושא הבלוקים, או יותר נכון ״הבלוק״, מעסיק בחודשים האחרונים את התקשורת, את הרשתות ה״חברתיות״ ואת המפלגות יותר מכל נושא אחר.
למילה ״בלוק״ יש פירושים רבים, והשימוש השכיח ביותר מוגדר כך בויקיפדיה (ההדגשות שלי): ״לְבֵנָה היא גוש של חומר קשיח המיוצרת באופן מלאכותי והמשמשת כחומר הגלם הבסיסי בבנייה מסורתית – בנייה בלבנים״.
ה״בלוקים״ במובן של לְבֵנָה לבנייה סימלו במשך דורות את בניין הארץ, אחד היסודות המוכרים של הציונות המתחדשת בארץ ישראל.
בשלהי 2019 – אחרי שתי מערכות בחירות מוזרות – המושג ״בלוק״ קיבל משמעות אחרת לגמרי. ״בלוק ה-55״ (שנקרא גם ״בלוק החסינות״) של ראש הממשלה היוצא (או ״הנכנס״, תלוי איך מסתכלים על זה) כבר איננו סמל לבניין הארץ. אפשר להגיד שהוא מסמל יותר את ״כרסום יסודות הדמוקרטיה״.
בחרתי לשים בפוסט הזה כמה מהגרפיקות של הבלוק הפוליטי שהתפרסמו בחודשים האחרונים בדף הפייסבוק של ״קווים ונקודות״. אותו דף שנחסם במוצ״ש בפעם הרביעית(!) אולי בגלל שפורסמו בו איזכורים רבים מדי של ״הבלוק״.
את כל תמונת הבלוקים, ממערכת בחירות 2019 א׳ תוכלו לראות בפוסט שפורסם אחרי הבחירות ההן. וכאן מצורפים אליהם עוד שני בלוקים שפורסמו בין מועד ב׳ ל-ג׳ (ובין חסימה 3 לחסימה 4).
״בלוק ה-55״ של נתניהו, 2019
״בלוק החשודים״ של נתניהו, 2019
מילים נוספות שנמצאות בחדשות לא מעט בעשורים האחרונים הן: מיגון, מיגונית וכל הנגזרות של השורש ג־נ־ן (למשל: ממ״ד – מרחב מוגן דירתי). מה שמקנה למיגונית ולממ״ד את החוזק והחוסן היא העובדה שהם אינם עשויים מבלוקים, אלה מיציקה אחת של בטון.
כדי לבדוק את הממ״ד והמיגונית הגיע בשבוע שעבר שוב זמן הצבע האדום, האזעקות והריצה למיגוניות ואיתם גם אי־שביעות־הרצון (בלשון המעטה) ממה שנקרא אצלנו ״המצב״.
לא כולם ערים לזה ששני המושגים האלה: ״הבלוק המפלגתי״ המברבר את כל תושבי המדינה ו״המצב הביטחוני״ – המטרטר את תושבי הדרום אל המיגוניות ואל הממ״דים – קשורים באופן מוזר זה לזה. אנשים נוטים לקבל את המילים, שמומצאות על ידי מנהיגים ודובריהם כדבר מובן מאליו ואינם נוטים לשאול: ״מאיפה נפל עלינו הבלוק החדש הזה?״ ו״למה צריך, שוב, לרוץ למיגונית בהגיע הסתיו?״
הנה כמה תמונות של מיגוניות טיפוסיות בדרום הארץ, אי שם בשטחים ש״בלוק ה-55״ סופר קצת פחות.
מיגונית מקורית של משרד הביטחון
מיגונית מתנת תורמי קרן היסוד
מיגונית מאוירת בפרחי האיזור, בצומת בכביש 232, צד אחורי
מיגונית מאוירת בפרחי האיזור, בצומת בכביש 232, צד קדמי
סיסמא אחרונה לסיום:
פעם רקדנו ושרנו בתנועה תחת הסיסמה: ״לעבודה, להגנה ולשלום״.
העבודה הפיזית הקשה – החקלאית והתעשייתית – היא לא בשבילנו (וגם מפלגת העבודה קצת ירדה מנכסיה, למרות שקיבלה גשר ואיבדה שפם).
על ה״שלום״ (״שלוֹם־שמלוֹם״ ככינויו על ידי ״הבלוֹק־שמלוֹק״) כבר ויתרנו מזמן (אפילו על ״הדיבור על השלום״ צריך להתנצל).
נשארנו עם ההגנה. לפחות בזה אנחנו לא רעים: מישהו אמר ״כיפת ברזל״? (ותודה לעמיר, עם או בלי השפם).
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
