ספסל השקיעות מעל הוואדי ||| יש נופים שלא צריכים הסברים. אז הנה אני אסביר…

בשבוע האחרון גיליתי, באחת מהליכות הבוקר מסביב ל״מחנה״, שלושה ספסלי עץ הצופים אל השקיעה (או אל עזה ואל הים של עזה) במערב. משום מה נשמט האתר היפה הזה ממסלולי ההליכה שלי. מביני עניין מסרו לי שהאתר קיים כבר שלושה חודשים.

מאז התגלית פקדתי את המקום מספר פעמים וצילמתי את הנוף הנשקף למי שמתרווח לרגע על ספסלי העץ שהוצבו על גדת אחד מערוצי נחל סחף המפורסם (הוא מפורסם כמובן רק במושגי המקום, אלה המתמקדים בשטח של 10 קילומטרים מרובעים).
הבנתי מגורמים ש״יודעים משהו על הנעשה בשטח״ שהספסלים האלה מוקמו על ידי אחד מצעירי הכפר (השם המלא שמור במערכת) שרצה לתת לחבר׳ה הצעירים מקום ממנו אפשר – כמו בסיפור הנסיך הקטן והכוכב שלו – לצפות בנחת בשקיעה 44 פעמים מבלי להתייגע.

בניגוד לנסיך הקטן אני מתחבר בשנים האחרונות יותר לזריחות מאשר לשקיעות, לכן הצילומים הראשונים, עם העננים הכבדים צולמו בשעת בוקר – מעל מצוק (מצוקון ליתר דיוק) הניצב מעל השדה החרוש ומעל עוד כמה ערוצים המוליכים אל נחל הבשור וממנו אל הים של עזה.
העננים בבוקר שצילמתי היו ציוריים במיוחד, לבנים, אפורים וכל גווני הביניים שביניהם וגם מאוד תלת־מימדיים. תמונה אחת כבר שמתי בפייסבוק של הבלוג. להשלמת התמונה ביקרתי אתמול ב״אתר הספסלים״ לפנות ערב, רגע לפני השקיעה וצילמתי עוד כמה תמונות.

ברור שגם בלי הספסלים, הנופים הנשקפים מכאן הם יפהפיים, והצבת הספסלים מקבעת את המקום כ״אתר טבע״ של ממש. אולי בעתיד מישהו יהפוך אותו ל״אתר לאומי״, או ״אתר תיירות״ מוכר. נקווה שזה לא יקרה, כי כך הוא יהפוך, כמו רוב אתרי הטבע, לאתר אשפה ישראלית, כמו אלה שתיארתי ברבים מהפוסטים כאן.

אתר הספסלים בבוקר משקיף אל רצועת עזה ואל הים־של־עזה

מראה מהספסל בבוקר

מראה מהספסל לפנות ערב

כל אחד רואה – חוץ משמיים, עננים ושמש של שקיעה – את מה שהוא מחפש. יש מי שנזכר בשדות ילדותו. יש מי שנזכר בטקס העומר האחרון שנערך בשדה החיטה שליד האתר. יש מי שנזכר במרבדים של סתווניות שפרחו כאן לא מזמן (וחלק עוד נשארו) ושל פרחי העיריות שיבואו מאוחר יותר. יש מי שנזכר בעפיפוניאדה בסוכות לפני שנה.

ולפעמים אפשר לראות – למרות המרחק, והמכשול והגדר – שאי שם, עוד לפני המקום בו השמש שוקעת, חיים מיליוני בני אדם (״בני־דודים״). רובנו נוטים, בגלל המצב המורכב, לסמן את כולם כ״אויבים״.
אחרים, מהארגון הדמיוני אח״ת (אופטימיים חסרי תקנה) מאמינים שפעם עוד נוכל לפגוש אותם בדרך השלום. ושלא כולם הם ״מחבלים״ שרק רוצים להשמידנו ולשרוף את בתינו ואת שדותינו.
אני בטוח שהנסיך הקטן היה מצטרף לתסריט האופטימי, אם רק היה מצליח להגיע לפני שאזעקת צבע אדום חזרה לאיזור בפעם הארבעים וארבע אלף.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, ספרי ילדים, תמונות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ספסל השקיעות מעל הוואדי ||| יש נופים שלא צריכים הסברים. אז הנה אני אסביר…

  1. אכן – יפה שקיעת שמש ללב עצוב (ויש הטוענים שגם לאחרים).
    בקטנה: אין "רדיוס של 10 ק"מ מרובעים". או רדיוס או שטח…

    • igalz הגיב:

      עידן, תודה על התיקון במדידה.
      אכן – תפסת אותי בבילבול מבולבל. תיקנתי לשטח של 10 קמ״ר, כי רדיוס היה מסבך אותי במדידות לא מדעיות.

  2. נמרוד הגיב:

    נהפכת לאח"ת ממש מהפך שלם שלם ופוסט שלם בלי להזכיר את הראש?

  3. סמדר הגיב:

    מתחת לשני האקליפטוסים שבעי-האש שעל גדת הוואדי יפרחו באביב מלאן נוריות. זה הצבע האדום הכי-הכי, ו"נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.