שלושה אינטש? או שני צוֹל? ||| מאלומיניום לפלסטיק: חילופי הדורות של צינורות הנגב

השבוע הזכירו לי את המערכון הקישוני המשעשע הזה:

הרבה שנים עברו מאז כתב אפרים קישון את המערכון ומאז ששני השמוליקים, סגל ורודנסקי, שיחקו אותו. וגם היום, כשלכאורה היחסים בין מזמין עבודות התיקונים הביתיים והשיפוצניק השתנו לגמרי – זה עדיין מצחיק. דוגמא לאבחנה הקישונית המפורסמת של פרטי חיינו במאה שעברה, בראשית ימי המדינה.

הקטע במערכון הישן שרציתי להתרכז בו בפוסט הזה הוא לא יחסי השיפוצניק הישן והלקוח שלו אלא דווקא הדיבור על האינטשים של הצינורות (או בלשון הישנה: הצוֹל). ודווקא לא בהקשר האינסטלטורי אלא יותר בהקשר החקלאי.

למרות היותי ״בן כפר״ הייתי חקלאי די קטן. את שנותי כעובד בחקלאות אפשר לספור על אצבעות יד אחת מיוּבלת־לשעבר. כמה שנים לפני הצבא, בעבודות חקלאיות וב״גיוסים״ שכל בן משק עשה בימים ההם (כולל נהיגה בטרקטור, כמובן) וכמה שנים אחרי הצבא – בפרדס, ממנו יש לי רק זיכרונות טובים. וכשאני עובר, גם בימינו, בין שורות האשכוליות, הפומליות, התפוזים והקלמנטינות – הזיכרונות (והריחות) הנעימים חוזרים. אחר כך עברתי לתעשיית הדפוס, עם העופרת והסרגלים, וכמעט שכחתי את ריח השדות המרענן.

תמונת ״העברת קווים״ של צינורות שלושה צוֹל (מארכיון הכפר)

עכשיו, כשחזרתי ללכת בשדות ולצלם את נופי הנגב ואת ערוצי הואדיות שמסביב לכפר, מצאתי גם את ״בית הקברות״ לצינורות ההשקייה מאלומיניום, שנמצא רק כמה מאות מטרים מהבית שלי. שם, על גדת אחד מערוצי הואדיות שעכשיו עם בואו של החורף, חוזרים ומוריקים, פגשתי את הצינורות הקשישים, חלקם מקומטים, אחרים מעוּכים, מחכים למישהו שיאסוף אותם לאיזה אוסף ארכיאולוגי שיתעד את ״החקלאות העברית במאה העשרים״.

אחד הזכרונות המרעננים מימי החקלאות הקצרים שלי היא עבודת ״העברת הקווים״, כלומר העברת צינורות האלומיניום והממטרות משורה לשורה בפרדס הצעיר. שרידי הצינורות האלה, מקומטים ומגובבים בפינת השדה הנשכח, נגעו לליבי. צילמתי כמה מהם בשבוע שעבר ובניגוד ל״שמוליקים״ מהמערכון אני די בטוח שאלה היו צינורות 3 אינטש ולא 2 אינטש, או יותר נכון – שלושה צוֹל, כמו שהם אומרים במערכון, וגם אצלנו השתמשו בביטוי המיושן הזה.

שלא תחשבו שבימינו אין צינורות בנגב. יש גם יש! ואולי אפילו יש יותר צינורות. רק שכמו בענפי משק אחרים הפלסטיק מחליף את המתכת. רוב ההשקייה והובלת המים נעשית היום בצינורות פלסטיק, בעובי ובקוטר משתנים. וכשעצרתי לצלם כמה ממטרות וצינורות עכשוויים בשדה, פגשתי גם כמה צינורות אלומיניום ישנים. כמו חיילים וחקלאים ותיקים, הם לא מוותרים כל כך בקלות. בכמה שדות ראיתי את השילוב היפה של צינורות האלומיניום הקשישים מתחברים לקווי הפלסטיק השחור והמבריק. דור לדור יביע אומר. וכך גם צינור לצינור. עוד לא נשלמו חילופי הדורות המלאים של הצינורות.

הפלסטיק מחליף את האלומיניום, שדה בנגב המערבי 2019

צינורות אלומיניום 3 צוֹל ופלסטיק 2 אינטש: שילוב הדורות של הצינורות, 2019

ולסיום, איך לא? השיר הקלאסי של יחיאל מוהר: ״צינורות עורקי הנגב״ של מוהר ווילנסקי, עם מלכת הזמר שושנה דמארי:

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן