100 אחוז כותנה! ||| ״שדה כותנה קוטפת כל היום״: זיכרונות ילדי הכותנה של המאה שעברה

ע״א, מלכת הכותנה, 1955

לא מזמן קראתי בהארץ ראיון מעניין של איילת שני עם ההיסטוריון סוון בקרט מהרווארד. בקרט חקר את תולדות תעשיית הכותנה ואיך התעצבה הכלכלה של ימינו באמצעות עבודה בכפייה בשדות הכותנה של מדינות הדרום בארצות הברית של המאה התשע עשרה.
הוא מספר שהעבדוּת (של השחורים, כמובן), הייתה צורך חיוני בשביל לקיים את תעשיית הכותנה כבסיס לקפיטליזם. וכך הוא מתאר את הנושא הכאוב:
״קטיף כותנה זו אחת העבודות החקלאיות הקשות ביותר. צריך לקטוף אותה ביד, בעדינות, מן הענף. זה פוצע והורס את הידיים ומשחית את העור, כי הצמח מאוד קוצני. היבול עדין וצריך לשמור עליו, כך שהקוטפים נאלצו פשוט לשאת את כל מה שקטפו בשקים על צווארם או על גבם, בשמש הקופחת. דמייני מה זה אומר, לגחון עם שק של 150 קילו על הגב״.

הפרופסור מהארוורד נתפס דווקא לצמח הכותנה ולמשמעות העצומה שיש לו בהיסטוריה האנושית. משום מה לנו, ילדי הנגב המערבי (בטרם הפיכתו לעוטף ישראל) יש זכרונות אחרים לגמרי מהכותנה. זכרונות הרבה יותר טובים ונעימים.

 קטיף כותנה ידני בשדות הנגב המערבי, 1955

״כותנה היא סיב רך הצומח סביב זרעי צמח הכותנה (Gossypium) שבמשפחת החלמיתיים. סיב זה משמש לרוב לטווית חוטים ואריגתם לבד רך ונושם. כל סיב מורכב מעשרים עד שלושים שכבות תאית המאוגדות במבנה דמוי קפיצים. לישראל הובאה הכותנה על ידי אחיעם בן יעקב בשנת 1953, מחוות הכותנה של סם המבורג בלוס בנוס שבקליפורניה. שדה הכותנה הראשון נזרע על ידיו בתחילת אותה שנה בקיבוץ ניר עם שבנגב. (מתוך ויקיפדיה).

בשנות החמישים הרחוקות ההן – הרבה לפני שהגיעו קטפות הכותנה הפתוחות הישנות, ואחריהן אלה הסגורות והממוזגות – היו גיוסי החברים לקטיף הכותנה נושא לגאווה והערצה מצדנו. עוד לפני שהפועלים מתאילנד הגיעו כדי לסייע לחקלאות הישראלית, היו החברים מתגייסים, מחוץ ליום העבודה הרגיל, לקטיף הכותנה. הם היו קוטפים את פרחי הצמר־גפן (הסיבים) של הכותנה מתוך ההֶלְקֵטים בזריזות ואוספים ומהדקים אותם לתוך תרמילים גדולים. והייתה תחרות חשובה מאין כמותה: מיהו ״אלוף הכותנה״. היו שוקלים כל תרמיל ותרמיל ורושמים לכל קוטף את הישגיו ובסוף עונת הקטיף כולם ידעו מיהו הקוטף/ת שצבר הכי הרבה קילוגרמים.

ילדים מדור שני (בצבע מלא) על ערימת גרעיני כותנה ששימשו להזנת הפרות ברפת, 1982

ילדים דור ראשון במשחקי האסיף, שנות השישים של המאה ה-20

והילדים (כלומר אנחנו) נשלחו לעבוד עוד לפני זריחת החמה בדילול ועישוב צמחי הכותנה. לפעמים הרשו לנו גם לעזור בקטיף עצמו! ואיזה כבוד זה היה. אמנם לא הגענו להישגים (בקילוגרמים) כמו המבוגרים, אבל גם עשרה קילו צמר כותנה נחשב כבוד גדול מאוד.
בחג האסיף (בסוכות) היו נערכות תחרויות של קטיף כותנה משיחים שנלקחו מהשדה ונתקעו על חבילות קש שהונחו על הדשא בו התקיימו החגיגות.
אחר כך הגיעו הקטפות הפתוחות ואחריהן הסגורות ומאוחר הרבה יותר הוחלט שהכותנה היא לא גידול משתלם ושדות הכותנה מ״שיר העבדים״ המפורסם ״בים לבן קבוצת שחורים קוטפת״ פינו מקום לגידולים משתלמים קצת יותר: תפוחי אדמה, בוטנים, חמניות ושאר ירקות.

קטפת פתוחה. שדה כותנה קוטפת כל היום

עגלה מלאה בצמר כותנה גולמי

בחורף הזה הופתעתי למצוא על גדר הפרדס הרחוק כמה שיחי כותנה שכנראה נשארו משנות החמישים, או שהתעופפו משדות של כפרים אחרים שעדיין מתעקשים לגדל כותנה (ואולי בכלל הגיעו ממדינות הדרום של המאה ה-19).

ומי שגדל על הערצה ילדותית לאלופי קטיף הכותנה וישב על ערימות הצמר־גפן הרך, לא יכול להגיד כמו שאומר הפרופסור מהארוורד בתחילת הפוסט ש״נפצעו ונהרסו  לו הידיים והעור שלו הושחת״. לכל דור ודור, ולכל כפר וכפר יש כנראה את הכותנה שלו. לא כל הזכרונות דומים לכותנה של מדינות הדרום.

שבת שלום והמשך חנוכה שמח. 100 אחוז כותנה!

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על 100 אחוז כותנה! ||| ״שדה כותנה קוטפת כל היום״: זיכרונות ילדי הכותנה של המאה שעברה

  1. אבישי הגיב:

    הי
    גם אני יליד הנגב המערבי.
    שני תיקונים: הילדים בתצלום (בצבע מלא) על ערמת גרעיני כותנה ששימשו להזנה ברפת ולא על ערימת כותנה.
    אין שום סיכוי שבחג הביכורים היתה כותנה לתחרות. סביר יותר שזה צולם בסוכות. הכותנה רק נזרעת בתחילת הקיץ ונאספת בסופו.

    • igalz הגיב:

      תודה, אבישי. צודק ב-100%. תיקונים מתקבלים באהבה.
      התיקון על הילדים שעל ערימת גרעיני הכותנה (בני הדור שאחרי) הוכנס לגוף הפוסט. לגבי ביכורים-סוכות-חג האסיף. כתבתי מתחת לתמונה חג האסיף שהוא חג סוכות, לא ביכורים. בגוף הטקסט תיקנתי לחג האסיף במקום ביכורים.
      טוב שיש מי שמקפיד על פרטים חשובים. מייד אתקן כדי לא להטעות את מי שלא שמע על כותנה בכלל ומכיר אותה רק מהתג של בגדי 100% כותנה.

  2. ולא לשכוח את הגיוסים לאיסוף הזחלים הירוקים והשמנים והמגעילים של הפרודניות.

    • igalz הגיב:

      רותי, תודה על התוספת החשובה.
      מזיקים והעבודה ב"חיפוש מזיקים" בשדות הכותנה הוא נושא בפני עצמו שאולי פעם יקבל פוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.