חג ״מתן־תורה-שבועות-ביכורים-חג הקציר״ – כפי שקראה לו הנכדה המקומית בת השלוש, לפי מה שלמדה בגן שנפתח מחדש לא מזמן – היה השנה שונה מכל חגי הביכורים בכפר מאז שהגענו לכאן.
לא היו בחג הביכורים השנה ביתנים של ענפי החקלאות, התעשייה והשירותים, לא היה מצעד כלים חקלאיים, וילדי ״דור הקורונה״ לא חבשו מטפחות־חיתול לבנות עם זרי אספרגוס על הראש ולא ישבו על חבילות קש (או חציר) דוקרות כפי שתיאר יורם טהרלב לפני כמעט יובל שנים בספרו ״משק יגור טיוטה״.
כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, אנחנו בני דור הילדים הראשון, היינו ״ילדי השמש״ ובמובן מסוים גם ״ילדי המים״ (אחרי שקו המים שיזם ראש הממשלה לוי אשכול הגיע לנגב המערבי). וכשהיינו צריכים לחגוג, מה היה יותר עליז ומשמח עבור ילדי השמש והמים מאשר לקפץ ולרקוד עם סילון המים של הממטרה. ואם יש ממטרה שמסתובבת על הדשא(!) הגדול(!!) הרי השמחה הייתה מושלמת(!!!).
ילדי המים בנגב, 1950
נכון, הזמנים השתנו. היום יש ״מפעילים״ שבאים ברוב החגים והאירועים עם ״המתקנים המתנפחים״ שלהם ועם מערכות הטיפוס המתוחכמות, ולא צריך חבילות קש ולא זר דוקר ולא טנא מאולתר.
בעידן המודרני – לפני מגפת הקורונה – היה נראה קצת מיושן לפתוח, ככה סתם, ממטרה ולפזז מסביב לסילון המים שלה על רקע השיר של יחיאל מוהר:
״רון קילוח בצינור,
צינורות עורקי הנגב,
זה דרכו של המזמור
מן הברז אל הרגב
יעלו מימי תהום.
משאבה אומרת לחם!
נגב, נגב, מה מיום?
נגב, ממטרות עליך!״
ילדי המים בנגב, 2020
אבל זה בדיוק מה שהיה אתמול על הדשא הגדול! לא רחוק מהמקום בו צולמו ילדי 1950.
אחרי הטיפוס על המתקנים המשוכללים התאספו ילדי דור 3.0 של הכפר (אולי בעתיד יקראו להם ״דור הקורונה״) ופיזזו בדיוק כמו שאנחנו פיזזנו. ועין אחת לא נשארה יבשה (גם לא העין של האייפון המצלם שלי שספגה כמה קילוחים בדרך לתיעוד ההיסטורי).
כשיישבו המומחים והמחנכים וההורים והסבאים־שבסיכון לסכם את התקופה המשונה הזו, בין יתר הדברים ודאי יזכירו ש(לפי ״שיר הממטרה״ של מוהר ווילנסקי, בביצוע שושנה דמארי האחת והיחידה):
״המרחב כולו נצוד / צינורות פרשו הרשת,
והנה סימן ואות/ בטיפין נראית הקשת,
ברית הפרח והניר / ברית השקט והזמר,
ממטרה, שירך הוא שיר / רנניהו, עד אין גמר״.
שבוע טוב, שיהיו עוד כמה חגי מים שמחים ושנסיים כבר עם הקורונה הזאת…
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 