על רווחים וציורים סמליים ||| האם מה שרואים בציור ובתמונה מסמל את המצב אליו נקלעה ״מדינת היהודים״?

בתוך שלל תמונות הממשלה החדשה, הרחבה והכמעט־היתולית, בלטה תמונה אחת בה נראים שני ראשי הממשלה: הנאשם והחלופי יושבים בטרקלין שאגאל בכנסת, מתחת לציור ״יציאת מצרים״ של מארק שאגאל ושומרים על רווח כפול ומכופל ביניהם. זוהי תמונת חדשות אמיתית, לא פוטושופ היתולי, ויש הרבה דברים שאפשר להסיק ממנה. אז החלטתי להקציב לה פוסט־שבת קצר.

על האולם בה צולמה התמונה, ״טרקלין שאגאל״ נכתב כך באתר הכנסת:
טרקלין שאגאל נמצא בקומה 4, ממערב לאולם המליאה, ובו נערכים טקסים ואירועים ממלכתיים. האולם נושא את שמו של האומן היהודי יליד רוסיה, שחי ויצר בצרפת במשך שנים רבות, מארק שאגאל (1887–1985), מכיוון שכל עבודות האומנות בו הם פרי יצירתו. העבודות שעיצב שאגאל לטרקלין, ואשר יוצרו בידי מומחים, הן שלושה שטיחי קיר ענקיים הרקומים כגובלנים, פסיפס קיר ו-12 פסיפסי רצפה. ​​

כיום, בגלל גודל הממשלה ה-35 ובגלל הקורונה נערכות הישיבות בטרקלין, עם שולחנות מרווחים שכבר הביאו לפרסום כמה תמונות מוזרות עם ווריאציות עליהן. למשל זו שהצגתי בפייסבוק (הלצה בלבד).

מה אפשר לראות בתמונה?
ראש ממשלה מכהן (ונאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, ובקיצור: שמוה״א) וראש ממשלה חלופי ( בני גנץ, ובקיצור: ב״ג) יושבים ליד שולחן הממשלה ה-35 כשמאחוריהם הציור המפורסם של שאגאל ובו, בדיוק מעל ״הנאשם״, דמותו של משה רבנו נושא את לוחות הברית עם עשרת הדברות (עם ״לא תגנוב״, אבל לא מוזכר שם ״שוחד מרמה והפרת אמונים״). דמויות נוספות בציור הן גברים ונשים וילדים (ואפילו עז אחת), כשחלק מהנשים לא לבושות לפי הכללים החדשים של משרד החינוך. עוד בציור: אהרון הכהן ומנורת שבעת הקנים, עקדת יצחק, יעקב והמלאך, העיירה הבוערת ועוד מוטיבים מההיסטוריה היהודית.

״יציאת מצרים״, מארק שאגאל; טרקלין שאגאל בכנסת

מעל הדמויות של משה רבנו ודוד המלך מופיע (ככתוב באתר הכנסת): ״ענן המסמל את ההשגחה העליונה השומרת עליהם (על פי שמות י"ג, 21). מעל הענן מרחף מלאך התוקע בשופר, כמכריז על הגאולה״.

נחזור לתמונת המצב: הדבר הכי חשוב וסימלי בתמונת ״ממשלת הגאולה״ הוא הרווח הכפול שבין שני ראשי הממשלה. לפי אומדן משוער יש לפחות שני מטר ביניהם! כנראה שהאהבה וההערכה ההדדית לא צריכות את כללי הקורונה כדי לשמור על רווחים גדולים.
עוד בתמונה: שלושה(!) דגלי ישראל, כולם אצל ביבי, אבל בציור שמאחורי ראשי הממשלה נראה כאילו כל בני ישראל צועדים דווקא מביבי לכיוון גנץ, כשמאחורי האחרון יש בציור שטח ריק (בעצם בור) ובו ״דמותו של קורח שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותו עם עדתו״ (בתמונת העיתונות גנץ מסתיר את קורח).

בישיבה הממשלתית נראה ראש הממשלה המכהן משלב אצבעות בנינוחות מתוחה ולידו בקבוק מים מינרליים ישראליים וגם בקבוק אלכוג׳ל סימלי ואקטואלי. לגנץ יש רק אלכוג׳ל ושליש כוס מים, אבל עם שלט: ״ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון״. גנץ משלב ידיים ולא נראה נלהב במיוחד, בלשון המעטה.
כזכור שני ראשי הממשלה הסתבכו קצת בהדגמת השימוש באלכוג׳ל ופתרו את המבוכה בדרכים אופייניות: נתניהו פתח את המכסה ושפך בנדיבות אופיינית את תכולת הבקבוק על הידיים וגנץ פשוט הזיז את הבקבוק הצידה בעדינות ובלי להיות מודע לעשרות המצלמות המתעדות את הרגע הסימלי.

עד כאן על ציורים ופוליטיקה היסטוריים. נקווה שההיסטוריה תלמד משהו מכל הציורים והסיפורים ותדע איך לצאת מכל הבלגן שנקלענו אליו.

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן