ימי המסכות, זווית אישית ||| ההיסטוריה של המסכות המשפחתיות בתולדות דור המדינה (שבסיכון)

מסכות הן לא דבר חדש בתולדות העם היהודי, ולא בתולדותיו של כל מי שגדל בישראל המודרנית. לכל אחד יש את הזיכרונות והקישורים למסכות משלו. יש מי שמתחבר בעיקר לחגיגות פורים עם ה״מסכות, רעשנים, שירים וריקודים״, ויש מי שנזכר במסכות אב״כ (אטומי, ביולוגי, כימי) מתרגילים צבאיים בשטחי צאלים. ומי שנמצא בגיל המתאים, זוכר גם את המסכות המפחידות של מלחמת המפרץ (הראשונה!).

ימי המלחמה ההזויה ההיא (כאילו שיש מלחמה שהיא לא הזויה) זכורים היטב למי שהיה כאן בעת ההיא: עם מסכות הגז המפחידות/מצחיקות ועם החדר האטום והניילונים, וערכות המגן עם מזרק האטרופין והברדס לקטנטנים. בתמונה המשפחתית ההיסטורית שלמטה נראים ילדי המשפחה מעל מסך הטלוויזיה של 1991 עם השדרן הפופולארי מנשה רז ועם כיתובי האזעקה המפורסמת שהקדימה בכמה שנים טובות את אתרעות ״צבע אדום״ של זמננו. ברקע נראים דגמי המטוסים מקרטון – התחביב האהוב על הבנים באותה תקופה.

והנה החבר׳ה המצחיקים של ״זהו זה״ לפני 29 שנה, מדברים על אותם נושאים, ומצחיקים ממש כמו שהם חזרו להצחיק בימים אלה. תגידו אתם מה השתנה, חוץ מסגנון המסכה.

היום, בימי הקורונה, הפכו מסכות הפנים על סוגיהן המגוונים לקוד לבוש רשמי – אביזר הכרחי על פי חוק ממשלתי.
לרגל הכרזת המסכה כלבוש לאומי, ואפילו בינלאומי, שלפתי ממגירות הנוסטלגיה המשפחתית כמה עשרות מסכות אחרות לגמרי שציירתי וגזרתי והדבקתי לפני הרבה שנים, במסגרת התא המשפחתי (227). חלק מהן היו יוזמה שלי, חלק הוזמנו על ידי בני המשפחה. הן נצבעו בכל מיני ״לורדים״, טושים צבעונים וארטליינים, בסגנונות חופשיים ובלי יותר מדי הקפדה אמנותית.

לרגל יומולדת 3 של הנכדה המקומית, אליו הגיעו, אחרי כמה חודשי קורונה, כל הנכדים היותר גדולים ממרכז הארץ, הדבקנו את המסכות על הקיר, בתוספת מסכת קורונה אקטואלית משומשת וכך ציינו גם את חגיגות תחילת הסוף של חג הקורונה הלאומי (חק״ל).
בינתיים הסוף אומנם הולך ומתרחק, ובמקום מה שאהבו לכנות בהומור שחור אס״ק (אווירת סוף קורונה) אנחנו עוברים לקרכצ״ן – קורונה רב כרונית צמודת נגיף.

וזה אוסף המסיכות המשפחתיות ההיסטוריות שאף אחת מהן איננה מתאימה להגנה מפני טילי סאדאם ולא מפני קורונה מודרנית, אבל בהחלט אפשר להשתמש בהן כדי להעביר את הזמן בין האזעקות השונות של העולם המודרני.

וזו ילדת היומולדת בת השלוש עוטה כמה מהמסכות שבחרה בצילומים חפוזים בתאורה קצת מבלבלת.

 

 

מזל טוב לילדה המתוקה ולכל הילדים שחגגו יומולדת בזמני הקורונה המבודדים. מי ייתן ונישאר רק עם מסכות הקרטון הילדותיות ועם הצחוקים והשטויות שעושים איתן.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פוסט זה פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, מלחמה ושלום, שעשועים, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.