״הילד הבוכה״ ||| התערוכה החגיגית עם כל הגירסאות פתוחה מהיום לקהל הרחב

המוזיאונים סוף סוף נפתחו – כפוף להוראות משרד הבריאות, הפרויקטור והפרזנטור – וזה בדיוק זמן מתאים להציג כאן ״תערוכה רטרוספקטיבית״ של אוסף הווריאציות על פוסטר ״הילד הבוכה״.

תחילה קצת עובדות מוויקיפדיה:
"הילד הבוכה" הוא כינוי לציור שהיה נפוץ ומוכר מאוד בישראל, בו מוצגת דמותו של ילד לבוש מעיל, שדמעות זולגות על לחייו. ציור זה הוא אחד מתוך סדרת דיוקנאות של ילדים (ברובם בנים, אך גם בנות) בעלי הבעה רצינית או עצובה ודמעות על פניהם, שהיו נפוצים ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80.
הציור מיוחס לצייר האיטלקי ברונו אמאדיו (Bruno Amadio) שנודע גם בשם ג'ובאני בראגולין (Bragolin). בראגולין צייר מאות ציורים בסגנון זה. הציורים ברובם אינם חתומים ותאריכיהם אינם ידועים. התמונות היו מן הראשונות ששוכפלו בצבע בקנה מידה רחב כבר בשנות ה-60, וככל הנראה צוירו שנים לפני כן. ציורי הילדים הבוכים היו פופולריים באירופה ובדרום אמריקה, ונמכרו על פי ההערכה במיליוני עותקים, ללא תמלוגים כלשהם לצייר.

עד כאן ההיסטוריה של דימוי ״הילד הבוכה״.
הרבה וריאציות נעשו על הנושא וגם כאן בבלוג אימצתי את דימוי הילד, עם ניסיון להלביש אותו על ״הנאשם המכהן״ ״שלנו״. יש משהו בזחיחוּת הרברבנית שמתחלפת בשנייה אחת לקינה על מר גורלו של המנהיג הגדול, יחיד הסגולה, שמתאים מאוד לדמות הילד הבוכה. במהלך השנים האחרונות, כשנאומי הרהב וקינות הבכי והנהי נהיו חלק יומיומי מהחיים בארץ ישראל, עשיתי עשרות תמונות כאלה.

בחרתי לאלבום האוסף 21 דוגמאות ייצוגיות ואמשיך לעדכן ככל שדמעות השליש (או התנין) ימשיכו לזלוג מאחורי מסכת הקורונה ומעבר למסך השחור של בלפור. כשתסתיים (בקרוב?) תקופת השחץ והבכי הזאת ישמש האוסף כאלבום זיכרון לתקופה הזאת.

   

מתוך הסידרה האינסופית של שימוע-חסינות-משפט-אין־כלום-ולא־יהיה־כלום

 

מתוך אוסף ״הבכיינות בתקופת הקורונה״ – עם הבעיות הכספיות של ״הנכה הכלכלי״, בבית העבש ההוא בבלפור (כולל וריאציה עם ״הילד״, יועץ הטוויטר רך הדיבור ונעים ההליכות)

   ​

 

ֿ

והלקט האחרון (בינתיים) מהשבוע האחרון:

   

המשך יבוא, ונמשיך לעדכן לפי קצב הדמעות

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ישראל, פוליטיקה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ״הילד הבוכה״ ||| התערוכה החגיגית עם כל הגירסאות פתוחה מהיום לקהל הרחב

  1. levdave הגיב:

    פעם, אם אתה זוכר יגאל, לפני מה שנראה רחוק רחוק, תחנת האוטובוס הביתה הייתה ברחוב נווה-שאנן. בדרך הילד הבוכה ניבט מכל הדוכנים. והנה אחרי שנות דור, הילד הזה, מהדוכנים ממול קולנוע מרכז, הגיע לבלפור. מי היה מאמין?
    תודה
    דוד

    • igalz הגיב:

      זוכר מצוין את האוטובוס בנווה שאנן. וגם את הילד מהפוסטר, שבכה כבר אז… תודה שהזכרת את המקור. מצורף קישור לפוסט על האוטובוסים שכתבתי לפני יותר משש שנים – https://wp.me/p2HHrF-1Qh
      ואוטובוס אחד של פעם

  2. levdave הגיב:

    יגאל תודה.
    עוררת הרבה זיכרונות שגם אם לא חלקנו בפועל ביחד, הדרך בה עברנו את המסלולים הן לתל-אביב והן לבצלאל הייתה זהה. השוני הוא מתקופה קודמת יותר – ולא זוכר מתי היה השינוי – וובקה היה נוסע (וובקה, לא האוטובוס : – ) דרך גדרה רחובות וכו' והאמהות של חברי הגרעין שלנו אם ברחובות או תל-אביב היו מביאות לוובקה חבילות ל"ילדים" שנמצאים בנגב.
    היו ימים יפים לזמנם וטוב להיזכר בהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.