הבלונים חזרו ואיתם גם השריפות. בזמן ש"מחלקת ההסתה" ב"רשתות הבלתי־חברתיות" עוסקות בנחל האסי בעמק בית שאן, כאן בעוטף הולכים ונשרפים נחל סחף המקומי ואיתו ערוצי נחלים נוספים – שמעניינים את התקשורת כשלג דאלף תשע מאות וחמישים – הנחלים המקומיים שזורמים אל הים של עזה.
בימים האחרונים הסתובבתי בכמה מערוצי הנחל (בשמו המקומי: ואדי) וצילמתי כמה צילומים של נופי שריפות.
הנופים הנראים בתמונות מדברים בעד עצמם, אבל הם לא מפתיעים אף אחד. זה הרי "סבב שריפות הקיץ" הרגיל כאו בנגב המערבי, זה המכונה לפעמים "עוטף עזה" וגם "דרום שחור". אנחנו כבר רגילים לראות את המראות, וגם כאן בבלוג כבר פורסמו אלבומים אפורים דומים.
למרות הבנאליות החלטתי לתעד גם את "סבב תבערות 2020" – כדי שההיסטוריה־על־פי־גוגל תכניס גם את התיעוד הזה לתולדות המין האנושי הדרומי.
פינת חמד שהציבו צעירי המקום בוואדי. למרבה המזל השריפות לא הגיעו עד הסלון
באופן סימבולי וגם מעודד, בדיוק אתמול בלילה התחיל קציר החמניות בשדותינו. הספקתי לצלם את הקומביין שקצר כל הלילה ועשה את השורות האחרונות (כדרכם של ״עושי שורות״ למיניהם) וגם את מיכלי הגרעינים שתוכלו לפצח בקרוב (אם הם לא יישרפו בשטח, לפני שתספיקו לקלות אותם).
אנפות בקר פשטו עם שחר על השדות הקצורים ללקט את הגרעינים שנשארו בשטח
מיכל גרעיני חמניות כתום ורכב כיבוי שחור שנפגע בעת מילוי תפקידו השבוע
וככה נראים הגרעינים הטריים לפני שהם מגיעים למוכר הפיצוחים בשכונה שלכם:
כשחזרתי בעקבות הקומביין, לתוך הכפר ראיתי שבכל פינה עומדים בכוננות רכבי כיבוי מסוגים שונים, מוכנים לקריאה להצטרף לכבאיות הגדולות של כב״א, קק״ל ורט״ג.
נאחל שיהיה המשך שבוע עם יותר מים מאש, ושתדעו שכאן יש כמה ״שמאלנים בוגדים״ וגם "ימנים אחים" חובבי חמניות שמצפים לשינוי שעוד יגיע (בקרוב).
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
יגאל,
אחרי הקיץ הזה, בגוגל יתווסף מושג חדש בנושא האבולוציה. מסתבר שבנגב המערבי חי זן מיוחד של בני אדם.
עֲזָטִיפּוּם אֶרֶקטוּס. עטוף עזה זקוף. רבים מהתושבים הם נפגעי משפחת המלוכה, בנוסף השתבשו חייהם בשל הקורונה, ואם לא די בכך, שוב שורפים את מעשי ידיהם. על אף זאת רבים עדיין מאמינים ומקווים שיהיה אחרת.
את משפחת המלוכה זהב האמירויות מעניין יותר מאשר לקרב את היום בו נוכל לפצח גרעינים עם שכנינו.
כפי שאומרים בבלפור: ״טוב אמיר אחד במשטרה וכמה אמירויות במפרץ משלום (או הסדרה) בעזה״
תודה על הפוסט המרגש והגרעינים.
תודה, שרה. הגרעינים יגיעו כבר קלויים (עם מלח) אצל מוכר הגרעינים…