בימים בוערים אלה – מעבר לכל הפוסטים הפוליטיים אקטואליים-סאטיריים שאני שם בפייסבוק – מה שנשאר לכתוב בבלוג שייך בעיקר לנושא "סבב התבערות" (שאת מספרו הסידורי, בלוח העימותים עם השכנים, כבר לא סופרים).
היום בחרתי ללכת בהליכת הבוקר בחורשה שבצד המזרחי של כביש 232, מקום שיש סיכוי קטן יותר למצוא בו שטחים שרופים, כך חשבתי. נכנסתי למסלול ״היער הקסום״ והתחלתי ללכת במסלול הרגיל.
פעם, לפני כמה שנים, ״צילמתי״ באותו מסלול בדיוק, באחת מקרחות היער, מופע של ״גמדים מדומיינים״ שגילגלו מרכבה אגדתית בהשראה שקיבלתי מספר גמדים קלאסי ונוסטלגי (ראו תמונה משמאל). הסיפור כולו הופיע בפוסט הישן, שהתמקד בעיקר בספר הגמדים האמריקאי הישן ופחות ביער שבנגב המערבי (ובוודאי שלא בתבערות העונתיות באיזור).
את ה-gif עשיתי כדי לנסות להפוך את הדמיון למציאות צבעונית.
היום בבוקר גיליתי למרבה הצער – באותו עיגול ירוק, בין עצי אקליפטוס, קזוארינות וברושים – מעגל שריפות נוסף. למרבה המזל השריפה הזו כובתה מהר יחסית על ידי מתנדבי הכיבוי המקומיים האמיצים והחרוצים, לפני שהבעירה את היער שמשמש כמסלול אופניים של מטיילים ישראלים בכל עונות השנה.
כדי להציג את הקונטרסט של מציאות החיים כאן בנגב המערבי (״הפופיק של המדינה״, ״עוטף עזה״ או ״עוטף ישראל״ – כל אחד יכול לבחור את הכינוי שמתאים לו) בחרתי כמה תמונות שצילמתי הבוקר, ממש באיזור בו משכו ״גמדי שנות החמישים״ את מכבש־בול־העץ שלהם.
ולסיום, כדי להישאר עם טעם טוב, עוד תמונה ירוקה מתוך ספר הגמדים הקסום (אולי בכלל הכל קרה בגלל שהגמדים לא נזהרו עם המדורה והמחבת, וכל השריפה הזאת פרצה באשמתם?).
_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן
קווים ונקודות 
עצוב מאוד
עצוב, אבל אנחנו יודעים שעוד יבואו ימים ירוקים (ואולי גם הגמדים יחזרו…)