ולפעמים האלונקה נופלת ||| אוסף סיפורי האלונקות הכמעט־מלא (שלב ביניים)

הביטוי ״להיכנס מתחת לאלונקה״ הוא ביטוי ישראלי שכיח.
בימי הממשלות האחרונות הוא הפך, כידוע, לנפוץ ביותר. כמעט מתחרה ל״לא היה כלום כי אין כלום״.
בארץ כל כך ״צבאית״ ומגויסת כמו זו שלנו – בה לכל אדם (כמעט) יצא, בקורס כלשהו או בשדה הקרב ממש, לסחוב אלונקה אמיתית ולא רק סימבולית – הביטוי הפך לנחלת הכלל ומשתמשים בו כל פעם שרוצים לגייס מישהו למשימות שהוא לא בהכרח מעוניין להירתם אליהן.

בממשלת הקורונה האחרונה – זו שהצליחה לגייס כמה רמטכ״לים־לשעבר למודי קרבות ותרגילים צבאיים – הביטוי הלך והתחזק, עד שנשחק לגמרי, כפי שקורה לאלונקות שמשתמשים בהן יותר מדי.

כותב ומצייר ה״קווים והנקודות״ לא היה אף פעם חי״רניק, אלא ״פשוט שריונר״, ולכן יצא לי לסחוב אלונקות רק בכמה קורסים בשירות הסדיר, ובטקס הזכור לרעה של החזרת הציוד מהטנקים לאפסנאות בבאלי״ש או ביסל״ש. בהיותי בעת הגיוס בעל ״סעיף (חוסר) משקל״ יצא שבכמה תרגילים נבחרתי להיות זה ששוכב על האלונקה כ״פצוע המדומה״. ומה אומר לכם: עדיף להיות אחד מארבעת נושאי האלונקה ולא ה״פצוע״ המוקפץ שעליה. בכמה מקרים יצא ש״הפצוע המדומה״ אפילו נשמט מהאלונקה באחד הסיבובים החדים על גבעות הנגב.

במהלך שנות הבלוג, ובעיקר בימים של הרכבת הממשלות השונות פורסמו בפייסבוק של ״קווים״ כמה וכמה גרפיקות עם אלונקות. היום, באווירת סוף מסלול, כשמסתמן שעוד רגע מחזירים את האלונקה הממשלתית המרופטת לאפסנאות, החלטתי לאסוף את הגרפיקות לפוסט אלונקות עם ה״לוחמים״ שמעל ומתחת לאלונקה הישראלית.

אלונקת אפיריון ישנה, בימים שבנט עוד היה חלק מנושאי הכלים. לפני מלחמת הקורונה הראשונה

ואז הגיעה הקורונה והפכה את האלונקה מסימבול צבאי למשהו ממשי לגמרי. כל הפוסטים הבאים עוצבו בתקופות הסגר הראשון והשני של מלחמת הקורונה.

 

לפעמים קורה שאפילו רופאים (ופרופסורים!) צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולסחוב פציינטים, שלא ממש מקשיבים להוראות שלהם. הנה אחד המקרים האחרונים:

והנה, לקראת השנה החדשה ולאחר הסכמי ״השלום־תמורת־שלום־וסיפוח״, הפרסומים המעודכנים של מסע האלונקות הישראלי שהתיש גם את הפצועים וגם את נושאי האלונקות.

עד כאן בנושא האלונקות. נקווה שאחרי החגים נשתחרר ממסע האלונקות האינסופי הזה (וגם מהכבאיות, המכתזיות והפרשים בשירות הנאשם המאומת) ונגמור את המסע ואת הקורס המתמשך הזה… ואולי אפילו נשתחרר סופית ונצא לאזרחות שמחים וחופשיים. הלוואי.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.