״מגדיר הטבע הישראלי החדש״ לתקופת הקורונה ||| המסכות התכולות תופסות את מקום בקבוקי הפלסטיק והפחיות

באחד מפסטיבלי ״דרום אדום״ לפני שלוש שנים וחצי, אחרי סיורי שטח רבים באתרי הבילוי של עמישראל, התרשמתי מאוד מהאשפה שאנשי ״העם הנבחר״ בוחרים לפזר בשטח, מחוץ לפחי האשפה של קק״ל. פירסמתי את המדריך לחפצי הטבע של ארצנו כספר משלים למדריכי הצמחים והציפורים שפעם היו נמצאים על כל מדף בבית ישראלי.

הנה כמה דוגמיות מהחפצים שהשתתפו ב״מדריך החדש של חפצי הטבע של ארץ ישראל״ של 2017:

אוסמית צהובה קטנה

בקבוקית נביעותית שקופה

נסקפית קרטונית חומה

קוֹלנית חטוּבה אדמדמה

בימים טרופים אלה, אחרי כמה סיורים ברדיוסים משתנים של קילומטר עד 6 ק״מ (הכל לפי הוראות הפרוייקטור), אני שמח להציג את המדריך החדש והמעודכן.
בעידן הקורונה, המלווה אותנו כבר שבעה חודשים, השתלטה המסכה התכולה לא רק על פניהם של מנהיגי ישראל והעולם, אנשי הטלוויזיה, השוטרים והגנבים (שלהם תמיד הייתה מסכה).  כיום ניתן למצוא אותה ברוב השטחים וcנופים הנשכחים, וגם לצידי הכבישים שעליהם נוסעים עדיין רכבים לא מעטים. המסכות החד־פעמיות מאיימות לדחוק את מקומם של הבקבוקים, הפחיות והניילונים למיניהם שממלאים את הנופים בימים כתיקונם.

כדי לתת ביטוי לשינוי שחל בנופים, עבור אלה שלא יוצא להם להסתובב יותר מדי, צילמתי כמה מסכות בשטח ה״טבעי״ שלהן. כך גם תוכלו לזהות את המסכות האופנתיות בין הבקבוקים והפחיות.

      

תוספת עבור מי שיקרא את הפוסט בעוד 1,000 שנים: החוקרים סבורים שהמסכה התכולה שכבשה את נופי ארצנו היא חפץ גמיש בעל גוון תכלכל, עם רצועות ארוכות, שהאדם בתקופה הקוֹרוֹנית הראשונה היה נוהג לעטות על פניו בעיתות משבר בריאותי, כמו זה שהתחולל בעולם בשנת 2020 (למניינם).

כדי להראות את התמונה המלאה, מצורפים כאן גם שני ממצאים נוספים מהתקופה הקוֹרוֹנית שנדחקו קצת לשולי הדרכים עם התפשטותה של המסכה התכלכלה.

 

הערת אגב אמיתית: החברה להגנת הטבע לא מתחברת להצעה שמסתובבת ברשת לגזור את חוטי המסכות לפני שמשליכים אותן בטבע, כדי להגן על הציפורים שעשוות להסתבך עם החוטים.
החברה מציעה (ואני מצטרף אל ההצעה), פשוט לזרוק את המסכות המשומשות אל הפח. ממש קלי קלות. אם רק תרצו.

שיהיה סוף סגר מוצלח לכל עמישראל, עם כמה שפחות מסכות מפוזרות בשטח.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.