חלזונות אחרי הגשם ||| החלזונות חוזרים ולא נזהרים בחציית הכביש

כל ילד בישראל יודע שאחרי הגשם מגיעים החלזונות. ואם הוא במקרה לא יודע (או לא זוכר) אנחנו כאן כדי לצלם ולהזכיר.
בהליכת הבוקר בשבוע החולף, ראיתי עשרות, אם לא מאות, חלזונות נעים בכמויות על כביש השדות המוביל מהכפר מזרחה. הם לוקחים על עצמם סיכון גדול, למרות שהתנועה בכביש הזה איננה סואנת במיוחד: רק כמה מכוניות של חקלאים וטרקטורים שנעים אל ומהכביש הסואן של העוטף – שמספרו 232.

לחלזון, שהיה כאן בנגב המערבי (ובעולם כולו) הרבה לפנינו, אין הרגלי בטיחות והוא לא מקפיד על חציית הכביש בזהירות הנדרשת. אחסוך לכם את התמונות הקשות של החלזונות שלא שרדו את חציית הכביש, ואביא כאן כמה תמונות שצילמתי בהם נראים חלזונות דוהרים בפראות על הכביש בלי לשים לב לתנועה ולכללי הבטיחות של משרד התחבורה.

החלטתי לעצב תמרור אזהרה: ״זהירות חלזונות בדרך!״ כמו התמרורים האמיתיים שיש כבר לחיות קצת יותר פריבילגיות כמו הצבי למשל (שנבחר אצלנו, כזכור  לחיה הלאומית!) או הגמל.
ליתר ביטחון נכנסתי לגוגל לפני שאעצב תמרור חדשני ומצאתי לא מעט תמרורים כאלה. נדמה לי שכל התמרורים האלה הם בגדר ״היתול והלצה״, ולמרות זאת העתקתי תמרור אחד ועשיתי גם הדמייה אמיתית לתמרור מקומי ליד הגשר האירי (שגם הוא זכה כאן כבר לתיעוד בפוסט הישן: ״אירלנד זה כאן!״)

גם את הדרכים הפשוטות יותר חוצים החלזונות, שלא משנה להם אספלט או כורכר.

בהליכה נוספת בוואדי השרוף המתאושש (תמונות נוספות בהמשך) ראיתי גם חלזונות אחרים שהתמזל מזלם לגור במקומות קצת יותר מתאימים ויותר צמודי קרקע. הנה שניים מהם.

ולסיום, גם בתוך הכפר, בשולי המדרכה ליד גינה מטופחת, גילינו (הנכדה המקומית ואני) מושבה של חלזונות שמעלים קצף לבן. הקצף משמש להם, כפי שקראתי כהגנה מפני טורפים והוא נראה כמעט כמו ממתק ה״צמר גפן מתוק״ שילדים כל כך אוהבים (והוא, כמובן, לא מומלץ, כמו רוב הדברים שחביבים על בני האדם הקטנים).

שיהיה שבוע טוב לכל דיירי הארץ הזאת, אנשים ובעלי חיים כולל חלזונות. ותיזהרו בכביש, גם מחלזונות. הם היו כאן לפנינו ויישארו אחרינו.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.