סימנים בשמיים ||| למה אנחנו כל כך מתרגשים מהסימנים הלבנים שמשאירים מטוסי חיל האוויר בתכלת הרקיע?

אתמול בבוקר הלכתי בוואדי השרוף/הפורח, שאפתי את האוויר הקריר והנעים וצילמתי כמה תמונות של פריחה צהובה עם קצת אדום ועם שדות ירוקים שמגיעים עד קו האופק ועד גבול הרצועה. כשהרמתי את העיניים ואת האייפון כדי לצלם את תכלת השמיים ראיתי עקבות לבנים שהשאירו מטוסינו בשמי הדרום.

סימני מטוסים בשמיים הם לא דבר חדש. דורות של ילדים שמחו לראות איך אפשר לצייר על השמיים קווים מעוקלים וצורות לולייניות משובבות נפש. כחובב בולים משחר ילדותי נזכרתי בבול יום העצמאות התשיעי של ישראל שכל כך ריגש אותנו בילדותנו. בבול המיוחד נראה מטוס ישראלי מצייר את הסיפרה 9 בשמיים והסמל הזה נתן לנו ביטחון שיש מי ששומר עלינו מלמעלה.
יום העצמאות התשיעי חל בשנת 1957, קצת אחרי מבצע קדש – המלחמה הגדולה הראשונה שאני זוכר והראשונה שכבשנו בה את חצי האי סיני. איזו גאווה! מי תיאר לעצמו אז שנמשיך לכבוש (ולהחזיר) את סיני שוב ושוב. איזה ילד חשב אז שגם הוא ״יזכה״ לעבור במערב סיני ולחצות את התעלה לאפריקה. בתור ילד קטן רק התלהבתי מהבול עם סימני המטוס בשמיים ושמרתי אותו באלבום ליד בולי העצמאות האחרים.

חצי דף מאלבום הילדות שלי כולל בולי עצמאות 8, 9, 10

 
בול יום העצמאות התשיעי, עיצוב: אוטה וליש, 1957

ואז חשבתי פתאום, כשריונאי לשעבר (פעם טנקיסט תמיד שריונאי) – למה אנחנו כל כך מתרגשים מסימני המטוסים על השמיים ופחות מתרגשים מה״קוֹליס״ (״קוֹליסים״ – סימני שרשראות הטנקים על אדמת ישראל ועל אדמות האויב). הרי מלחמה אמיתית, עם כל הכבוד למטוסים, מוכרעת בסוף על הקרקע עם הח״ירניקים ועם הטנקיסטים. למה סימני הטנקים שגם בימי אימונים וימים של שיגרה חורצים את אדמות המדינה בשתי וערב של סימני שרשאות לא זכו לכבוד המקביל ואולי אפילו לבול משלהם.

התשובה היא ברורה: השמיים הם ההבדל! ואז חשבתי שמה שחסר זו הדמייה של עקבות הטנקים בשמיים!. בימים אלה כשרכב החלל האמריקאי נוחת על המאדים, זה לא נראה כל כך דימיוני. וגם אם כן, תמיד יש לנו פוטושופ (שלא היה לנו ביום העצמאות התשיעי ולא במבצע קדש).
עשיתי את ההדמייה שתסתובב בגוגל, ואולי ביום העצמאות ה-73 בעוד כמה חודשים, אחרי בחירות 5.0 וסגר 6.0 נדפיס גם את הבול עם סימני השרשראות בשמיים של הארץ המובטחת.

עקבות טנקים (״קוליסים״) בשמי הדרום, פברואר 2021 (הדמייה בלבד)

ולסיכום, כמו בפעמים קודמות שכתבתי על גאוות השריונאים, אני חייב להוסיף שוב את השיר המרגש ״בעקבי הדרך״ בביצוע להקת השיריון. (וחורקים שריוני הפלדה בזכותם / שיניהם בעקבי הדרך).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פוסט זה פורסם בקטגוריה היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, עיצוב גרפי, צבא וביטחון, שעשועים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.