ביקור ביער המתאושש ||| חצי שנה אחרי: ביקור חוזר ביער שנשרף בקיץ

זה פוסט אופטימי־פסימי־אופטימי לחג פורים ״השמח והמבדח״. הרי גם בסיפור המגילה שקוראים בפורים יש קטעים קשים עם סוף שמח. הסיפור כאן הוא על התאוששות הטבע. התאוששות המומחשת בעזרת כמה תמונות קודמות מלפני חצי שנה ותמונות עכשוויות מלפני יומיים.

מדובר על קרחת יער סמלית בלב אחד מיערות קק״ל, כאן בנגב העוטף. פעם קראתי לעיגול האחו הירוק ״יער הגמדים״ והכנתי הדמייה מיוחדת של גמדים הזכורים לי מספר ילדים ישן שכאילו מטיילים ביער שלנו.

מראה ״רחבת הגמדים״, נובמבר 2014 (עם הנפשה מדומיינת)

בקיץ האחרון גיליתי שגל השריפות הגיע גם ל״יער הגמדים הקסום״, פרסמתי פוסט עצוב וכתבתי כך:
״היום בבוקר גיליתי למרבה הצער – באותו עיגול ירוק, בין עצי אקליפטוס, קזוארינות וברושים – מעגל שריפות נוסף. למרבה המזל השריפה הזו כובתה מהר יחסית על ידי מתנדבי הכיבוי המקומיים האמיצים והחרוצים, לפני שהבעירה את היער שמשמש כמסלול אופניים של מטיילים ישראלים בכל עונות השנה״.

פרק ראשון​

כך נראתה רחבת הגמדים הירוקה, הצמחים הפכו לאפר אפור שחור וגזעי וענפי עצי האקליפטוס והאורנים נשרפו וחלקם נפלו על האדמה השחורה. ואלה כמה מהתמונות שפרסמתי בפוסט לפני חצי שנה, אחרי הביקור שגרם לי תחושות של צער:

 

פרק שני

באוקטובר השנה עברתי שם שוב וראיתי – כמו שיודעים כל מומחי הטבע ותושבי ״סבבי השריפות״ – שלאקליפטוסים יש כושר התאוששות מדהים. תכונה שהם למדו, כנראה, באוסטרליה מולדתם.
צילמתי כמה תמונות מעודכנות בשביל הפוסט האופטימי. על השטח האפור ומתחת לשלדי העצים השחורים השרופים בצבצו עלים ירוקים טריים שמבשרים התחדשות המשמחת ומרנינה את הלב.

 

וכמו שאוהבי הטבע כותבים בתגובה על כל אלבום תמונות של פוסט־שריפות: ״לטבע כוחות משלו… הוא תמיד יידע לשקם את עצמו״.
ואכן בביקור השבוע באותה רחבת יער אורו עיניי. הפריחה הצהובה של החרדלים מילאה את כל הרחבה השרופה והסתירה את העצים השרופים, שגם הם מתאוששים כבר.רק כמה ענפים וגזעים שכבר לא יתאוששו לעולם מסמנים את מה שקרה כאן בקיץ האחרון (ולפי הניסיון, כנראה יקרה גם בקיץ הבא…)

פרק שלישי (לא סופי)

אלה התמונות מהביקור ב״רחבת הגמדים״ בסוף פברואר 2021. הכל נצבע בצהוב ירקרק, חלק מהפרחים שעברתי ביניהם היו יותר גבוהים ממני וההרגשה הייתה נהדרת. כמובן שעם פריחה כל כך גבוהה וסמיכה אי אפשר היה להחזיר ליער את ״הגמדים המצוירים״, אבל סביר להניח שבאביב הם ישובו חזרה.

 

כאן נחתם הפרק השלישי, האופטימי שהותאם לחג פורים שנחת עלינו בין הסגרים של שנת הקורונה.

שיהיה חג שמח לכל מטיילי ה״דרום־אדום־צהוב־ירוק״ (וגם שחור). כל הצבעים הם צבעי ארצנו וכולם יפים ואהובים על חובבי הטבע והארץ.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.