״מועמדים לשמחה״ בשביל אל הבריכות ||| הגיע הזמן להעניק את פרס ישראל לזמר העברי לחוה אלברשטיין ויורם טהרלב

בגיליון השבת האחרון של ״הארץ״ בעמוד מס׳ 5 נתקלתי במודעה צנועה הנחבאת בין כל הפרסומים. המודעה קוראת לציבור להציע מועמדים לקבלת פרס ישראל בארבעה תחומים ביום העצמאות הקרוב תשפ״ב. אחד התחומים בו מחפשת המודעה מועמדים הוא פרס ישראל לזמר העברי.
חשבתי ש​כבר מזמן היינו צריכים להעניק את הפרס הזה לשני אנשים שיותר משהפרס ייתן כבוד ליצירתם בת עשרות השנים, הוא ייכבד את עולם התרבות והאמנות הישראלית. ואלה המועמדת והמועמד שעלו בדעתי: חוה אלברשטיין הזמרת שמוגדרת בוויקיפדיה כ״גדולת הזמרות העבריות״, והמשורר, הפזמונאי והסופר יורם טהרלב, המוגדר שם: ״אחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים״.

כך כותבים בוויקיפדיה על הזמרת האהובה על ישראלים רבים: ״חוה אלברשטיין (נולדה ב-8 בדצמבר 1946 בשצ'צ'ין, פולין) היא זמרת-יוצרת, פזמונאית, מלחינה, מוזיקאית, סופרת ושחקנית ישראלית, הפעילה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20״.
וכך כותבים על יורם: ״יורם טהרלב (נולד ב-24 בינואר 1938) הוא משורר, פזמונאי, סופר, מתרגם וסטנדאפיסט (?!) ישראלי, אשר נחשב לאחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים״.

אין ספק ששני היוצרים הישראליים האלה היו צריכים לקבל את הפרס כבר לפני שנים. קטונתי מלתאר את מכלול יצירתם – משירים אייקוניים של ההיסטוריה הישראלית ועד שירי אהבה ושירים שכל אחד יודע לזמזם (כולל את רוב המילים), מפיזמוני ילדים האהובים על דורות של בני הארץ ועד שירים שהפכו לכמעט הימנונים – מ״מקהלה עליזה״ ועד ״ההר הירוק״.

לכל אחד משני היוצרים האלה יש מאות שירים שנכנסו לאתוס ולזיכרון הלאומי, שירים עליזים ומצחיקים ושירים כואבים ועצובים. אפשר להגיד בהחלט שהם מהמעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים. להמחשה שמתי כאן רק שני שירים לכל אמן ואת הארכיון המלא עם שמות השירים תוכלו לראות כאן (חוה אלברשטיין) וכאן ליורם טהרלב.

ישנן גם כמה יצירות משותפות של השניים שכתב יורם טהרלב ושרה חוה אלברשטיין:
"את חרותי", "בשביל אל הבריכות", "עץ הכוכבים", "בלדה על סוס עם כתם על המצח", "נשים רוקדות". ויש עוד עשרות ומאות יצירות שכל אחד מהם שותף ליצירתם.

המודעה הקטנטנה של משרד החינוך, עם האותיות הזעירות, מזמינה את כל העם להציע מועמדים לפרס ישראל תשפ״ט ושימו לב שנשאר לכם פחות מחודש וחצי לשלוח את שמות המועמדים הראויים לפרס וגם זה מנוסח במודעה ובקישור שבתחתיתה באותיות מיקרוסקופיות.
אולי היום כשמשרד החינוך מונהג סוף סוף על ידי שרה שהחינוך והתרבות באמת מעניינים אותה יחליטו שם שהגיע הזמן לתת פרס כפול לשני היוצרים. וכפי שכתוב בשולי המודעה:
כל תושב/ת מדינת ישראל רשא/ית להציע מועמד/ת. הצעת המועמדות תוגש על גבי טפסים של גף פרסי ישראל בהתאם לנהלים ולהנחיות המפורטים בטפסים אלה.

חיפוש קטן במרחבי הגוגל מגלה שההמלצה שלי היא לא מקורית כל כך. כבר לפני שלוש שנים נערך סקר באתר Mako בו בחרו הקוראים את חוה אלברשטיין כמועמדת ראויה לפרס ישראל. ובראיון ב״ידיעות אחרונות״ אמרה הזמרת ש״פרס ישראל לא דחוף לי…״. נדמה לי שעם ישראל חושב שבהחלט הגיע כבר הזמן לפרס לחוה.
וגם ליורם טהרלב הגיע הזמן לפרס ישראל. יש בפייסבוק קבוצה שפועלת למען המטרה החשובה, שחברים בה כבר יותר מחמשת אלפים תומכים. וגם טהרלב כבר לא חותר בכיוון הפרס אחרי כל האכזבות. אבל יש רבבות ישראלים ויותר שכן חותרים. הנה ציטוט מסוף הכתבה ב״מעריב״:
כשהשר בירך אותך, שאלת אותו מה עם פרס ישראל שמשום מה עד כה לא מצא את דרכו אליך? “מה פתאום. לאחר כל האכזבות שהיו לי בנושא הזה, כיום זה לא הדבר שאני חותר לקראתו. יגיע, יגיע; לא    יגיע, לא יגיע”.

הייתי מצפה שתהליך ההמלצה על המועמדים יהיה קצת יותר קל ושאפשר יהיה להמליץ על מועמדים בדרך קצת יותר מודרנית, כמו שמקובל היום בהרבה תוכניות ריאליטי ולא בסגנון הבירוקרטי של שנות החמישים, אבל אם פוסט שולי זה יחולל תזוזה של כמה מילימטרים לכיוון הענקת הפרס לשני היוצרים הישראליים החשובים – זה יעודד אותי מאוד.

אם גם אתם תומכים בשני האמנים – תוכלו להוסיף את תמיכתכם בתגובות
ולסיום: שני פוסטים ישנים שכתבתי בעבר, כאן בבלוג, על חוה אלברשטיין ועל יורם טהרלב (ויש עוד כמה):
האומנם עוד יבואו ימים
משק יגור טיוטה

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.