המחברת הראשונה שלי ||| ״דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה אנו״

זוהי חשיפה (מלאה) ראשונה ואני קצת נרגש. מדובר בממצא ארכיאולוגי-אישי נדיר. יתכן שכבר פרסמתי בפייסבוק את העטיפה ואולי עוד עמוד מ״המסמך ההיסטורי״, אבל היום לרגל פתיחת שנת הלימודים תשע״ח, וכניסתה של הנכדה השלישית (למנייננו) לכיתה א׳, חשבתי שהגיע הזמן לשתף את כל המחברת. זוהי באמת המחברת הראשונה שלי, וכפי שיודעים העוקבים הותיקים, בעליות הגג ובמרתפי הזיכרון שלי שמורים עוד מסמכים רבים שעדיין לא הגיע השעה לפרסם.

ועכשיו למחברת עצמה, ותחילה הערה קטנה למי שהחינוך הקיבוצי רחוק ממנו. בימים ההם לא למדנו כיתה א׳. התיאוריה של ועדת החינוך המרכזית גרסה שילדים בני 6 עדיין לא בשלים להיכנס לבית-ספר של ממש. לכן עברנו למה שקראו ״גן מעבר״. שם עסקנו בלימוד הא״ב לצד ביקורים ברפת וטיולים לבוסתנים הרחוקים ולשדות הכותנה. זה היה בתשט״ז, השם של השנה הזו בילבל אותי מאוד. איך ילד בן שבע יכול להבין מהשם הזה את ספירת השנים. מילא אם זו היתה תשי״ח או תשי״ט, אבל תשט״ז? מי יכול לתפוס את זה? מה הפלא שהמתמטיקה (וגם לוח השנה היהודית) לא נקלטו עמוק מדי בתודעתי ובסוף התגלגלתי להיות מעצב גרפי (ובלוגר של בוקר) במקום רב שכונתי או מדען בעל שם מקומי.

הנושאים שלימדו באותן שנים מעידים כאלף עדים שלא הייתה, כפי שחוששים שרים מסוימים, הזנחה בטיפוח הגאווה הלאומית, מקורות התנ״ך ואהבת המולדת. נשאיר לפרשנים מומחים ולכם הקוראים הנאמנים להסיק מסקנות מקצועיות יותר. אני רק אציין כמה קווים ונקודות בקשר לדפי המחברת מתשט״ז:

כריכת המחברת הראשונה שלי: 12 דף מכיל עץ, מיוצר ע״י ״המשביר המרכזי״ בחסות ״מפעל החסכון״

1. הפתגם ההומניסטי-אקולוגי על הפרח עם לב ודם, תיקוני הטקסט ומחיקת ״סתם״ אחד, וגם זוויות הידיים והרגליים של הילד המצויר לעומת הפרח הענק, מסמלים את אהבת המחבר לצמחים ואותיות (והסתייגותו מהתעמלות אמנותית).

2. הפונט המקורי והנועז והטיפוגרפיה בעמוד 2 מעניינים בשל חריגת המילה ״אני״ אל הדף הימני של כפולת העמודים. הקומפוזיציה מעידה על ילד עם נטיה להסתייגות מסוימת ממסגרות ומדברים אחרים שיקרו בהמשך (ונמשכים עד היום).

3. עמוד שלוש מציג פתרון חידה, שכנראה הוכתבה על ידי המורה (התשובה בסוגריים ובכתב עפרון חלש). יתכן שנושא החידה נבע ממדגרת האפרוחים ששכנה בבית הסמוך לבית הילדים ולצריף הכיתה.

4. יום שישי הקדוש. שימו לב שגם בחינוך הסוציאליסטי המושמץ (בתשט״ז!) מופיע פסוק מהמקורות (ויקרא, י״ט, כ״ג. עדיף בגירסת זמרשת, עם לחן תימני עממי). אורינטציה חקלאית, כראוי למתיישבים חלוצים (ש״חמדו את אדמות המדינה״ כמשתמע מדברי ניסן שור ב״הארץ״ של יום שישי האחרון. על כך עוד נדבר, אולי, באחד השיעורים הבאים).

עמודים 6+5. מביאים ציטוטים נוספים מהמקורות עם זווית כפרית. ושימו לב לניסיונות הראשונים, והגמלוניים משהו, לצייר פרחים (כולל מקור החסידה!) ועמקים יעטפו בר (תהלים ס״ה י״ד).

7. עמוד זה עוסק בתולדות העם היהודי ובאירוע המכונן של יציאת מצרים. איור הגמל יצא לצייר הצעיר גמלוני במקצת, והדקל מופיע, משום מה כרגל חמישית(?) של הגמל. האיש שמוביל את הגמל נמחק, אולי בשל קוצר הזמן והיציאה להפסקה למשחק מחניים (כולל הבנות!).

8. העמוד האחרון הוא ממש ״בנטי״ (או ״ביביסטי״) עם הדגל והדמות בסנדלים הפוסעת ימינה. ״דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה אנו״. מי צריך יותר מזה.

ועדיין יש כאלה שאומרים שהסמולנים (והקיבוצים, ש״זה אותו דבר״) שכחו מה זה להיות יהודים.
נאחל, שוב, לכל התלמידים שנת לימודים מהנה ומעניינת, והרבה חברים טובים.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה היסטוריה, קיבוץ | עם התגים , | כתיבת תגובה

שלום כיתה א׳ ||| איזה כתב מלמדים היום את ילדי דור האמוג׳י?

זהו, אוגוסט נגמר והגיע היום הגדול. וגם לנו יש נכדה חכמה וגדולה שנכנסת היום לכיתה א׳ של מערכת החינוך הישראלית. היום זה לא הזמן לביקורות על הכיוון אליו מכוונים קברניטי מערכת החינוך (מה זה ״קברניט״? יש לו אמוג׳י בכלל?) את המערכת. לא נדבר היום על הדתה ולימודי אנגלית, וגם לא על הרלבנטיות של מסגרות החינוך היום: כיתת הלימוד, ספסל הלימודים, הלוח והגיר (יש עוד דברים כאלה?), צפיפות הכיתות, מערכת ההסעות וכל הגיבוב המיושן הזה שבמילא נשאר מותאם למאה הקודמת ומישהו שכח להוריד את גירסת העידכון.
במקום זה נתעכב שנייה (כי הרי ב״דור האמ;לק״ של ימינו אין זמן!) על איזה כתב מלמדים היום בכיתות.

כשניסיתי להוריד את דוגמת ״האלף-בית ללימוד״ שמציעים כל האתרים החינוכיים ברשת נתקלתי, כרגיל אצלנו, בסמטוחה הרגילה: אלף סגנונות של כתב יד (חלקם עם הפונט הקלוקל ״גוטמן יד ברש״ שכבר הושמץ כאן יותר מפעם אחת) ועוד אלפיים סגנונות של כתב דפוס.

גם אנחנו חטאנו פעם והדפסנו אצלנו את הכרזה ״מתחילים מאלף-בית״. עם דוגמת כתב יד שנלקחה מהכרזות הישנות שהיו תלויות פעם בכל כיתה (ואולי הן עדיין שם). ועם אות הדפוס הנפוצה ביותר, עד הימים האלה – האות פרנקריהל (עליה כתבתי ואכתוב עוד ועוד).
צירפנו לכרזה החינוכית את לוח הכפל (היום לכל ילד-נבון יש מחשבון-חכם בסמארטפון ואין לו צורך בלוח הכפל הישן) והוספנו כמה צמחים ופרחים הבנויים מחלקי אותיות הפרנקריהל (תוכלו לראות אם תלחצו להגדלה).
תוכלו להוריד את הכרזה אל הטאבלט ולהמשיך לשנן את כל צורות האותיות שכבר כמעט ואינן רלבנטיות (כפי שאסביר מייד אחרי ההפסקה).

צ-ל צ-ו-ל  הפסקה (עוד יש, או שגם הוא עבר לאינטרנט?)

ואם הפוסטר לא מספק אתכם, הנה ברכה לשנה החדשה באותיות האלף-בית באמצעותן מלמדים גם היום את ילדי כיתה א׳  – כולל חיצים המתארים את הכיוון הנכון של היד הכותבת – בכתב יד ובכתב דפוס:

היום, יודע כל מורה וכל הורה (וכל סבא), כמעט שאין צורך בכל התורה הזאת. הסיבוב הגדול שעשה המין האנושי – מציורי המערות של לפני עשרות אלפי שנים, דרך המצאת הכתב והמצאת הדפוס ועד הביטול האמ;לקי הקרוב של הצורך באותיות – תואר כבר בהרבה מקומות (כולל במצגות על גרפיקה וטיפוגרפיה שעשיתי אצלנו בדפוס הראשון בנגב, לפני עשור ויותר). היום הכל אמוג׳י! ומי שלא יודע לבחור את האייקון עם הפרצוף הנכון או את היד המתאימה, נשאר מאחור ומאבד את הקשר למציאות. (זה נושא לשיעור שלם, או אולי סמסטר, או בכלל שנת לימוד נוספת וכמובן שלא זה הזמן להתעמק בו).

ציור מערות של אדם ותאו מלפני 15,000 שנה ואמוג׳י של האדם הסמארטפוני מהמאה ה-21

הניסיון (הפתטי) שלי למצוא את המקבילה האמוג׳ית לכותרת ״שלום כיתה א׳״ נעצר בחומת הבדחנות ובמה שקוראים היום ״ציניוּת״ של כל הפרסומים ברשת. כמי ש״לא ידע את אמ;לק״ ורוצה להישאר פחות-או-יותר מחובר לתלמידי העתיד וההווה, עשיתי ניסיון מגושם לכתוב ״שלום כיתה א׳״ בכתב החדש והמעודכן. סליחה שפספסתי (המקרא המפורט והמבודח שפורסם בידיעות אחרונות יעיד על כך).

לכל ילדי כיתה א׳, וגם לכל הילדים מהכיתות האחרות (ובייחוד לילדה אחת, יחידה ותמה, מכפר-סבא, ולעוד חמישה ילדים נוספים מכפרים נוספים) – שתהיה

שנה טובה. שנת לימודים מעניינים והיכרות עם חברות וחברים נחמדים.

ולכ-ו-ל-ם, תלמידים והורים (וסבאים וסבתות) וחתולים וכלבים ואחרים,

שבת שלום

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, טיפוגרפיה, פוסטרים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

חפשו את ״אברהם״ ||| הפונט שאולי יביא את השלום! בשישה משקלים!!!!!

שנים האחרונות מסתבר שפונטים (גופנים) הם לא רק אמצעי טיפוגרפי לצירוף מילים ומשפטים. לאותיות יש כוח הרבה יותר גדול. לא מזמן דווח על משבר שכמעט הביא להפיכה בפקיסטן בגלל שימוש בפונט לא נכון (״פונטגייט: מה לגופן של מיקרוסופט ולהפלת ראש ממשלת פקיסטן?״). וכשחברת איקאה רבת ההשפעה החליפה גופן בקטלוג הנפוץ בעולם אחרי 59 שנה קמה זעקה גדולה בעולם (אצלנו הפונטים לא הגיעו לכזאת דרגת חשיבות והעיסוק בחמגשיות וצוללות עדיין גדול יותר).
הגיע הזמן לכתוב גם כאן על גופן שיכול להביא דווקא לקידום השלום באזורנו. אני מתכוון לפונט המהפכני שעיצב דניאל גרומר: ״אברהם״, פונט תלת לשוני בעברית, ערבית ואנגלית.

דניאל גרומר התחיל את הפרויקט המעניין הזה כסטודנט בבצלאל, כשעיצב פונט דו-לשוני עברית-ערבית. זה היה אחרי שזיהה בעיה אמיתית בשילוטי הדרכים בישראל. בלימודי התואר השני בהולנד הוא הרחיב את הפרויקט והוסיף לפונט היפהפה (והשימושי!) גם אנגלית, וכך הפך אותו לפונט התלת-לשוני הראשון בישראל. הנה הדוגמאות מהאתר של המעצב:


ציטוט קצר מדברים שכתב דניאל גרומר באתר שלו:
״למה צריך עוד פונטים?״
״אתחיל מהסיבה השטחית – זה קצת כמו אופנה. אני רוצה אותיות חדשות בדיוק מאותה סיבה שלפעמים אני רוצה בגדים חדשים. משהו בתוכי גורם לי לרצות להתחדש מדי פעם. בסיפורים חדשים, בדמויות חדשות, באתגרים חדשים וכן, גם בצורות חדשות.

אבל מעבר לאופנה, אסתטיקה וחיצוניות – לאותיות יש שימוש פונקציונלי. בין אם ארצה ובין אם לא – הן פשוט נמצאות בכל מקום. על הצמיד שהיה לי על היד 10 דקות אחרי שנולדתי, על המסך שנמצא מולי, ויום יבוא ואותיות ינוחו על המצבה שלי (אני מקווה שבפונט יפה). אנחנו צריכים אותיות בשביל לתקשר, להבין וללמוד. ובשביל לעשות זאת הכי טוב שאפשר אנחנו צריכים פונטים שיתעדכנו כל הזמן, שיתאימו במדויק לצרכים המגוונים ולטכנולוגיות המתפתחות. האם פונט שעוצב לפני 100 שנה יכול לשמש כפונט בממשק של מציאות מדומה? כן, הוא יכול. האם הוא הפונט הטוב ביותר למשימה? כנראה שלא.״


גם הבלוג שלי, בדומה לאתרים רבים אחרים, מרגיש צורך לציין את האירוע החשוב של הצגת הפונט התלת-לשוני. הסברים נוספים על הפרויקט המרשים תוכלו למצוא כאן וכאן וכאן.

אני מנסה לפנות בבלוג לא רק לאנשי מקצוע ולטיפוגרפים, אלא לכל משתמש מזדמן באותיות ובגופנים (שזה כמעט כולם). הרבה מהפוסטים שלי עסקו בשיבושי פונטים וטיפוגרפיה במרחב הציבורי – בשלטים, בכתיבה ברשת ובשימושים חובבניים (בלשון המעטה) כולל באתרים ממשלתיים רשמיים.
לפונט החדש נתן המעצב שם סמלי מתאים של האב הקדמון שלנו: אברהם בעברית, איברהים בערבית ואייבּרהם באנגלית. הוא עוצב ברוח הפונטים נטולי התגים המתאימים לכל שימוש. לפי סיפורו של המעצב הכוונה הייתה בראש וראשונה לשימוש בשילוטי דרכים, בהם הערבית מופיעה כנטע זר ולא קשורה לסגנון האותיות העבריות והאנגליות.
לדעתי הצנועה הפונט החדש מתאים לכל שימוש – בשילוט, ברשת, בשיעורי בית, בסיכומי ישיבות ואפילו באימייל ובוואטסאפ (אם נשאר עוד מקום לגופנים בדור האימוג׳ים. אבל זה נושא לדיון אחר לגמרי).

דוגמאות מהעיצוב הראשוני של הפונט (מהאתר של המעצב):

יש בפונט אברהם פשטות, אבל גם אופי, בצורה בה חלקי האות מתחברים ובחיתוכי האותיות (כפי שמודגם למעלה). הוא עוצב בשישה משקלים: דק, קל, רגיל, בינוני, שמן ושחור. דבר המאפשר שימוש בכל סוג של כתיבה: בכותרות, בטקסט שוטף, בהערות וגם בטקסטים עדינים במיוחד.

וזו דוגמת הפונט מאתר הפונטים ״פונטף״, שם תוכלו לנסות אותו בכל המשקלים, וגם לרכוש אותו:

ועכשיו מילה חוץ-טיפוגרפית. הגישה המהפכנית של הפונט החדש שעיצב דניאל גרומר נותנת מקום שווה לשפות השונות המקובלות בישראל. זו אמירה החורגת בהרבה מהפן האסתטי-טיפוגרפי. היא מנסה, בכלים של המעצב, לשנות מציאות. להפוך את השפה הערבית – שהיא כידוע אחת השפות הרשמיות של מדינת ישראל, ומשתמשים בה לפחות עשרים אחוז מאזרחיה – לשפה שוות ערך במרחב הציבורי. ובנוסף לכך יש בפונט גם את סט האותיות הלטיניות של השפה האוניברסלית של הרשת – כך שיש לפנינו פונט חלוצי וחשוב ביותר!
אני ממליץ לכל מי שמייחס חשיבות לאסתטיקה הגרפית – וגם לניסיון ליצור כאן חברה טובה וסובלנית יותר – לרכוש אותו ולהשתמש בו.
אחרי שנחשפנו לפרויקט החדשני, גם אנחנו רכשנו את הפונט מחברת פונטף. החברה מציעה מיגוון פונטים איכותיים (לרבות הגירסה המקורית של פונט הדסה, שנעשתה על ידי יאנק יונטף בדיוק על פי עבודתו המקורית של הטיפוגרף הגדול הנרי פרידלנדר).

(ובסוגריים אוסיף הלוואי שאברהם יחליף קצת את הפונט אריאל, המושמץ בצדק, שהשתלט על כל הסביבה הישראלית – בחסות מיקרוסופט. גם גופנים אחרים חדשים-יחסית: אלף, אופן-סנס, אלמוני ואחרים מנסים לעקור אותו, עד עתה בהצלחה חלקית בלבד).

בקיצור, לכו לחנות הפונטים הקרובה ותבקשו את ״אברהם״ בשישה משקלים ותכתבו: ״אברהם אל תלך לשם, כי יבוא זאב יאכל אותך הםםם״ (סתאאאםםם, אסוציאציה אישית, לא יכולתי להתאפק. זה הטקסט שאני תמיד מקליד כשאני בודק גופן חדש במחשב).

אולי בזכות גופנים כמו אברהם, יבוא שלום עלינו ועל כל בני ישראל וישמעאל (יש כבר גופנים עבריים בשמות האלה).

בוקר טוב לבני אַבְרָהָם إبراهيم Abraham (בפונט אריאל) או בפונט אברהם החדש:
.

(הערה ותוספת): מעדכנים אותי שהפונט אברהם איננו הגופן התלת-לשוני הראשון. אייל באומרט הוציא פונט תלת לשוני בשם אמיתי כבר לפני כמה שנים. זו בשורה טובה שאיננה מבטלת את הישגי העיצוב של דניאל גרומר, הלוואי וירבו גופנים כאלה.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, ישראל, מלחמה ושלום | עם התגים , , , | תגובה אחת

אלדד הצרצר? ||| האם אנחנו צופים בג׳ימיני קריקט? ומי הוא פינוקיו בסרט הזה?

ג'ימִינִי הַצְּרָצַר או ג'ימיני קריקט (באנגלית: Jiminy Cricket) הוא דמות בדיונית שהופיעה לראשונה בסרט של אולפני וולט דיסני משנת 1940  – פינוקיו. בסרט מונה ג'ימיני הצרצר על ידי הפיה הכחולה לשמש כמצפונו של פינוקיו.
מקור השם של ג'ימיני הצרצר ("ג'ימיני קריקט" – Jiminy Cricket) הוא ביטוי אנגלי מקובל המהווה לשון נקייה לשמו של ישו הנוצרי. הביטוי הנאמר על ידי נוצרים, בהתאם לאיסור התנ"כי לשאת את שם האל לשווא, ובהתאם לאמונתם באלהותו של ישו. ראשי התיבות של השם Jiminy Cricket ‏- JC – זהים לראשי התיבות של Jesus Christ – ישו באנגלית.

אלדד יניב הוא עורך דין, עיתונאי ויועץ פוליטי ישראלי. יניב היה ממקורביו של אהוד ברק בתקופת כהונתו כראש ממשלה ובראשית חזרתו לפוליטיקה. עמד בראש מפלגת "ארץ חדשה".
יניב היה חבר בצוות שהוביל את הקמפיין של אהוד ברק בבחירות 1999. הוא היה מעורב בפרשת עמותות הקש של אהוד ברק, ומאוחר יותר הכה על חטאו והתנצל בפני אמנון ליפקין שחקלאחר ניצחונו של ברק מונה יניב לראש מטה מפלגת העבודה, אולם חודשים ספורים אחר כך, בדצמבר 2007, העביר אותו ברק מהתפקיד בעקבות מתיחות ביניהם.
יניב מרבה להתבטא על יחסי הון ושלטון בישראל. בין היתר העיד על עצמו: "אני חושב שבעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי. הדברים שעשיתי ייחשבו לעבירות, דברים הרסניים ונוראים במשמעותם… יש הון ויש שלטון ומישהו… צריך לחבר ביניהם. אני הייתי הכבל שמחבר ביניהם".
במהלך המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה הצטרף יניב להנהגת המפגינים ונשא דברים בחלק מן ההפגנות. במוצאי שבת 19 באוגוסט 2017 נעצר על ידי המשטרה בכניסה לפתח תקווה בדרכו להפגנה, בחשד ששידל להפר את הסדר. בית משפט השלום בפתח תקווה קבע על דרך הפשרה, כי יניב וכן מני נפתלי לא יקראו להגיע להפגנה בלתי חוקית.

(כל הקטעים המצוטטים כאן מתוך ויקיפדיה. לא נגענו.)

אלדד יניב לא היה תמיד כזה צרצר מצפוני. הוא מתוודה על הכל בראיון על ארבעה עמודים בדה מרקר. וגם מספר שם על המעצר שלו ושל מני נפתלי, ולאן צריך לקחת את המחאה נגד השועלים והחתולים.

כמעט הכל מסתדר במשל דמוי-דיסני הזה. גם אלדד, כמו ג׳ימיני קריקט, מרבה להתבטא בשאלות מוסר ומצפון. עכשיו ברור לכולם מי הוא הצרצר ומי השועל והחתול בסיפור שלנו. נשארת רק השאלה: מי הוא פינוקיו בסיפור הזה? תחשבו על זה. וכרגיל: יכול להיות שאני טועה.

ביבליוגרפיה:
ג׳מיני הצרצר (ויקיפדיה)
אלדד יניב (ויקיפדיה)
פינוקיו (ויקיפדיה)
פינוקיו (יוטיוב, אפשר לצפות בסרט המלא!)

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה סרטים, פוליטיקה | עם התגים , , , | תגובה אחת

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים/דרווין אֶת הָאָדָם ||| בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (ואת המפץ הגדול)

בזמן האחרון סיפורי ה״הדתה״ התחילו לתפוס מקום נרחב יותר ויותר בדיונים הציבוריים. הויכוח הישן בין מאמינים אדוקים בתורת ישראל או בתורת האבולוציה, שנשמרו עד עכשיו מאחורי הקלעים החדשותיים, הפכו היום לנושא מרכזי בהתנגחות הקבועה בין הרוב החילוני (שנמצא בעמדת נסיגה) למיעוט הדתי המסתער בפיקוד המצביא האמיץ בנט ("תקשורת שקרנית, נמאסתם") על כל מערכות החיים במדינה: בית הספר, הצבא, מוסד הנישואין והגירושין. וגם על מערכות ״סוף החיים״ שבניהול החברא-קדישא.

הסיפור האחרון פורסם בראיון המעניין שערך ניר גונטז׳ עם ד״ר שרה קלצ׳קו עורכת ספר לימודי מדע לכיתה א׳ (עם ״נגיעות״ דתיות שהשתרבבו בין דברי המדע). מעניין שדווקא התיאור המופיע שם על החקלאי החורש, זורע ומתפלל לגשם חידד והצית שוב את העימות הישן נושן בין המאמינים הישנים באלוהים (היהודי) ותורת הבריאה שלו/שלהם, לבין החילוניים נאמני תורת המפץ הגדול והאבולוציה.

אחרי שפרסמתי בפייסבוק תיאור קצר עם הפנייה לראיון של גונטז׳ חשבתי לעצמי שהפתרון יכול להיות פשוט וחסכוני. משרד החינוך, כולל השר הדתי-אך-מודרני, לפחות לפי מה שהוא מנסה לשדר בתקשורת, יוציא ספר כפול. בכל כפולת עמודים יופיעו שתי הגירסאות – התורה הדתית על סיפור הבריאה (״בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ״) ומולה התורה המדעית החילונית (שיש לה כבר פורום ופייסבוק, כמובן). התלמידים ילמדו את שתי התפיסות כבר מכיתה א׳. נכון שזה עשוי לבלבל קצת תלמידים רכים בשנים שרק נחשפים למוסדות ההשכלה שגם ככה אינם קלים להבנה. אבל מצד שני זה יכין אותם, כבר מכיתה א׳, לויכוחים ולתפיסות השונות. וכל תלמיד יוכל לבחור: מדע או תנ״ך. או אפילו לשלב את שניהם בלי התנגחות. המורים ומשרד החינוך יעודדו את החיים המשותפים בין שני הזרמים ויחנכו לסובלנות הדדית (כמו בציורים למטה).


כפולת עמודים מהספר הדתי-חילוני ״בריאת העולם הדו-אמונתי״ (החלק העליון: מתוך ״סיפורי התנ״ך עם תמונות בצבעים״, הוצאת חברת סאן, ניו יורק 1956, איור נ. דיופורט; החלק התחתון: ויקיפדיה בעברית)

ואם כבר סובלנות, תשאלו בוודאי למה הסובלנות מסתיימת בעימות דתיים-חילוניים? מה עם העמים הנוספים החיים בינינו? לכן במהדורות הבאות ישולבו, שווי ערך ובאותו סדר גודל, גם האמונות הרווחות במיגזר הערבי ובמיגזרים נוספים. וכך יגדל כאן דור שאולי לא ידע בדיוק את יוסף, אבל יידע איך כל בני האנוש יכולים לחיות זה בצד זה, בהבנה ובהערכה הדדית. ואפשר גם להרחיב ליונקים שאינם בני אדם, הרי גם הם נבראו (על פי סיפורי התנ״ך והאבולוציה גם יחד) מאותו אב קדמון.

הנה כפולה נוספת מהספר הדו-אמונתי על התפתחות העולם (לצפייה בפרטים אפשר להגדיל בלחיצה):

שתהיה שבת קסומה (וכפולת-אמונה) לכל המאמינים (במה שהם מאמינים). איש באמונתו יחיה, וגר זאב עם בנט, ויבוא שלום עלינו ועל כל עם ישראל (וגם על עמים אחרים). ואמרו אמן וגם חחח.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ישראל, מדע וטכנולוגיה, ספרים | עם התגים , , | 2 תגובות

ערב לח לקראת תשע״ח ||| פתח תקווה אחת מול כל השחיתות

הבלדה על מני ואביחי
והפתח לתקווה

ערב לח לקראת תשע״ח
עת בציר הדיוּנים
נהרו מיפו (באוטובוסים!)
חמש-מאות מפגינים.

מני בא ואלדד בא
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון
עם שלט באבנט

ליד אוּמלבס הם חנו
בכיכר אחת נאה
ועל גבעה קטנה טיפסו
לצעוק את המחאה

אמר להם היועמ״ש
אחרי שעה קצרה:
אני באמצע דיונים
וזה קשה נורא.

אם ציפורים אינן נראות
השקר פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.

אמר אז מני נפתלי
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".

והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לנפתלי
כנפיים של ציפור.

לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.

אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.

ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על נפתלי
האיש האחרון.

הבלדה על יואל משה סלומון  (מילים: יורם טהרלב; לחן: שלום חנוך)

שבת שלום לחמש מאות המובחרים ועוד ארבעה מיליון לפחות שעומדים מאחוריהם (כנראה).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , | 4 תגובות

ילדים שרים על חיילים ||| שיר שקיבלתי במייל ועוד שניים שכולם מכירים

היו לי פוסטים אחרים בתוכנית אחרי חגיגות ה-600, אבל אני יודע שזמנכם מוגבל ובשלהי אוגוסט לאף אחד אין יותר מדי סבלנות לפוסטים טיפוגרפיים ובוודאי לא לפוסטים פוליטיים או נוסטלגיים.
אז אני מנצל את ״החופש הגדול״ – שיש המתייחסים אליו בחוסר סובלנות מסוים (וזה בלשון המעטה, כמובן) – כדי לשים קישור שקיבלתי במייל מאלי סט, עורך "השירים הרוסיים" ב"זמרשת".
פעם תיארתי בפוסט ישן את שורשיי הרוסיים ואת אהבתי לשירים הרוסיים (ואפילו לשפה הרוסית שאני מכיר בערך עשרים מילים שלה). היום אניח כאן תחילה את הקישור לשיר של יוליאנה פאנפילובה, ילדה רוסיה מקסימה ומוכשרת-מוכשרת ששרה נפלא ״המלך הצולע״ שיר סטירי אנטי-מלחמתי (תרגום בגוף הסרט: אלי סט):

כמובן שאי אפשר למצוא שום מקבילה לשיר הזה בעברית. ומול כל ה״מיליטריזם״ הילדותי הסימפטי הזה (גם אם הוא סטירי), אני מוכרח לצרף שוב את נעמי לוי, ילדת הפלא הישראלית ששרה עם מקהלת גברי השיריון 1961 את השיר שלא נשמע סטירי בכלל, אלא קצת רומנטי אולי – ״אחרי השקיעה בשדה״ של נעמי שמר. שיר על ילדה הצועדת בראש טור שריונים.

שיר ילדים ״מלחמתי״ נוסף שנזכרתי בו, שנשמע קצת יותר הומוריסטי, ולא דומה בכלום לשיר של יוליאנה. אבל גם הוא ״עושה צחוקים״ מדבר ממש לא מצחיק כמו מלחמה. הקצב, הצבעים והקולות לא מתקשרים לי לשום מלחמה. אבל המסר בשיר ״במדינת הגמדים״ שכתבה אלה אמיתן והלחין יצחק לוי הוא די ברור ובהחלט מתאים גם לימינו – בגזרה הקוריאנית, ובמידה לא קטנה גם אצלנו:
במדינת הגמדים רעש מהומה / הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה
ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד / הוא חבוש כובע פלדה ובידו סיכה חדה

זהו, הצלחתי (בצורה קצת מאולצת) לחבר שלושה מהנושאים שיש לי אליהם קשר עמוק: השפה הרוסית והשירים הרוסיים, חיילי השריון לדורותיהם ואריק, הגדול מכולם. ולא עברתי אפילו את מכסת 300 המילים. אמ;לק. מש״ל.

המשך שבוע טוב לכולם וסוף אוגוסט מוצלח.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה מוזיקה, צבא וביטחון, שעשועים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

המשתין בקשת ||| עדכון כרזה ישנה נושנה: מ״אנרכיה״ ל״דמוקטטורה״

פעם, לפני ארבע שנים ו-420 פוסטים, הצגתי כאן את כרזת ״אנרכיה״ שעיצבתי בבצלאל, לפני כמעט 40 שנה (הסברים בפוסט הישן). שמחתי להיווכח שכתמי השנים בעליית הגג יחד עם העובש, הטחב ושאר המזיקים, שכל כך מפריעים לתומכת-משפחת-המלוכה שלנו, עשו לכרזה הישנה-נושנה רק טוב. נדמה היה שהם הוסיפו לה מין ארומה של יצירה קדמונית. כזו שאולי מוצאים במערות האדם הארצישראלי הקדמון.

הכרזה הסטודנטיאלית שלי – שצוירה בהשראת מאיירים דגולים כמו סול סטיינברג ומאריס בישופס – התאימה, אולי, לימים ההם. הדגש שביקשתי לציין היה על ״האיש המשתין בצד״ כמשל לאדם שמתעקש לא לזרום עם הזרם החברתי של חילופי השלטון, שחוזרים על עצמם שוב ושוב (ניתן להגדיל בלחיצה ולצפות בפרטים החשובים).

היום, פתאום בא לי (לא יודע למה) לעשות וריאציה על היצירה הזו. במקום ״המשתין בעת ההיא יידום״ עשיתי הסבה של 180 מעלות לדמות ה״גיבור״. עכשיו כשברור לכולם שהבדיחה היא עלינו, ושהקשת ״המכהנת״ עושה את זה ישר עלינו מהמקפצה – בחרתי להביא כאן את הווריאציה המעודכנת.

וטוב לדעת שהמים בבריכה נעימים וחמים לציבור כל כך גדול.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ישראל, פוסטרים | עם התגים , | 6 תגובות

האינסטגרם שלי ||| עוד כמה זוויות ויזואליות לקווים ונקודות

לא רבים יודעים (59 עוקבים למען הדיוק) אבל יש לי כבר הרבה שנים גם אינסטגרם. בזמנו, כשהתחלתי להיות ״חוקר רשתות חברתיות״, פתחתי חשבונות בכל מה שמדברים עליו: פייסבוק, טוויטר, לינקד-אין, פינטרסט וגם אינסטגרם. עם הזמן התמקדתי בעיקר בבלוג (וורדפרס) ובזמן האחרון, ״עקב מתקפת כזבים על ישראל״ – גם בפייסבוק. שם אני משתדל לבטא את דעותי על המצב המוזר והמטורף אליו נקלענו.

את הדברים שאני נוהג לשים בבלוג כבר תיארתי ברשומה האחרונה, כשחגגתי לעצמי יום הולדת 600. אבל האינסטגרם הוא סיפור אחר לגמרי. יש אומרים שהאינסטגרם הוא תבנית נוף מולדתו ונפשו של האדם. מי שיש לו (או לה) גוף יפה – ישים את עצמו במרכז הפריים האינסטגרמי. מי שאוהב לחשוף את משפחתו האהובה – יצלם ויעלה תמונות מחיי המשפחה המיוחדת שלו. מי שנוסע הרבה לחו״ל – יניח שם את תיעוד נופי מסעותיו. ומי שחובב זוּטות טיפוגרפיות ונתפס לזוויות ויזואליות צדדיות של ארצנו (וכפרנו), כמוני למשל – משתמש באינסטגרם למיסגור של חוויות וזוויות קטנטנות ושוּליות מהשוּלה (פריפריה) בה הוא חי. ברשת התמונות העולמית מתועדים הרשמים מה״מסעות״ הקצרצרים שלי בין הנגב המערבי לשרון הצפוני. כולל תיאור, החוזר על עצמו במידה מסוימת, של נופים חולפים מבעד לחלון המכונית. נופים שצבעיהם משתנים עם חילופי העונות.

כתמונת פרופיל של האינסטגרם שלי בחרתי צילום של ציפור קשישה וכפופה, שפוסלה מאיצטרובל על ידי הסבא החלוץ-הקבלן ״הפלסטינאי״ (פרטים בפוסט הישן) שהיה לי בגבעתיים (שכונת בורוכוב, ליתר דיוק).

עד היום לא חשבתי שיש טעם להפנות את מי שמתעניין בדברים שאני כותב, מצייר ומצלם בבלוג, גם לתמונות האלה. אבל אחרי שדפדפתי ורפרפתי, וגם זפזפתי ב-366 התמונות שהעליתי לאינסטגרם במשך ארבע וחצי השנים האחרונות, אני מרגיש שאפשר לשתף את קוראי הבלוג בזווית הויזואלית הנוספת הזו.

בחרתי כאן את 42 התמונות האחרונות שהעליתי לאינסטגרם. אתם מוזמנים לראות גם את יתר התמונות. ומי שחושב (בצדק מסוים) שהמראות הכפריים, הארצישראליים האלה עוסקים בשולי השוליים של ״הדברים״ צודק גם הוא ויכול להמשיך לעקוב אחרי דוגמניות צמרת וצלמי טבע מקצועיים.

הגוון הצהבהב-אפרפר שאתם רואים כאן מרמז על כך שאלה התמונות מהקיץ האחרון, אם תגלשו אחורה (או למטה, במקרה הזה) תוכלו לראות תמונות הרבה יותר ירוקות. אני חושב (וגם אינסטגרם אישרה) שלכל צבע יש מקום ואפשר למצוא את היופי והעניין בכל דבר.

שבת שלום לכל המצלמים ולצופים בבית – בסמארטפון, בטאבלט, בלפטופ ובטיסנגרופ.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , | כתיבת תגובה

600 קווים ונקודות ||| נפתחו חגיגות המאה ה-6 של הבלוג

זהו זה, הגעתי לשש מאות פוסטים. כהרגלי כל מאה רשומות אני מציין את זה בחגיגות עצמיות ועושה סיכום של הדרך שהבלוג (ואני) עברנו במאה שעברה.
המאה האחרונה עמדה, לצערי, בסימן ה״בּיבּיוֹפוֹביה״. זה לא משמח אותי במיוחד אבל אלה עובדות ״החיים עצמם״. יותר מדי נגררתי כאן אחרי משוּגוֹתיו של הרה״מ המכהן. אמנם כבר הצדקתי את עצמי עשרות פעמים בתירוץ ש״הוא התחיל״ ושזו ״מלחמה על הבית״ ובכל זאת הייתי שמח, כמו רבים מהקוראים כאן שאוכל להרפות מעיסוקים בפרשות ״נהנתנות-השבוע״ ולחזור לתחומי הפונטים והזוּטוֹלוגיה (יש עוד הרבה מה לספר בנושא!), סיפורי הכפר, ספרי הילדים והנוסטלגיה הישנה, ועוד נושאים שהם מהות הבלוג הזה. אבל ״נתניהו״ הוא וירוס עקשני במיוחד. ניסיתי להעביר את האייטמים הבּיבּיוֹמיים לפייסבוק של הבלוג (שבעצמו עבר סוג של מהפכה במהלך המאה האחרונה), אבל כשהבּיבּיוֹפוֹביה עלתה על גדותיה פתחתי את העמוד של ״מר כלוּם״. וזה מה שישאר אחרי לכתו של המלך מבלפור לדרכו (לקיסריה, למעשיהו או לאי בודד בקריביים, עוד נראה).

כדי לחגוג את 600 הפוסטים שפירסמתי כאן אני חוזר למנגנון הסטטיסטיקות של וורדפרס החביב עליי. ודאי שמתם לב שדירוגים ומספרים חביבים עליי במיוחד, כמו על רוב המין האנושי, מאז שהוא המציא את האפס ואת הספירה. אז הנה הרשימה ואחריה פרשנות עצמית קצרה.

הפוסטים שזכו לפופולריות מצטברת (״כל זמן״ כפי שהתרגום מציע) הגבוהה ביותר הם גם הוותיקים יותר. משמח אותי שבאף אחד מהם לא מופיע הרה״מ ״המכהן״. זה שהגורמים העוינים מנסים לגרשו מבלפור במזימות חשוכות ונפתלות.

המקום הראשון ניתן ל״גלגולו של סימן ₪״ – פוסט אינפורמטיבי-טיפוגרפי על סימן השקל לדורותיו. כנראה (עובדה מפתיעה!) שאנשים מתעניינים לא רק בכסף, אלא גם במה שמאחוריו.

במקום השני – עוד תעלומה גרפית-תקשורתית שהפוסט הזה כנראה סייע לפתור: מה קורה לדור הסמארטפון כשמכשיר-הפלא של המאה ה-21 משתתק פתאום. שמח שעזרתי ל-7,571 משתמשים לחזור לשמוע את המשפחה והחברים (נסו לחפש: ״סימן ירח באייפון״ בגוגל).

ובמקום השלישי – פוסט ישן מאוד ״איזו אות אתה הכי אוהב?״. שאלה שנשאלתי ועניינה עוד למעלה מששת אלפים חובבי אותיות. ספוילר, לא חייבים להיכנס לפוסט הישן: אני אוהב את כל האותיות (והגופנים) וזה מתפרש על עשרות, אם לא מאות רשומות של ״קווים ונקודות״ (ועוד כמה בהמתנה. מצפים שאפסיק להתעסק באקטואליה הטיפשית ואחזור לאותיות העבריות האהובות. למשל משהו נוסף על פרנקריהל הישנה והטובה שחגגה כבר מאה שנה להולדתה והפונט האופטימי ״אברהם״ ששווה פוסט מיוחד).

עוד בולטים ברשימת רבי המכר: סיפורים על קליגרפיה, אהבת השירים הרוסיים, קצת קרטוגרפיקה, תמרורים, ציורי התנ״ך והכלב בייגלה שמייצג את אהבת הספרים וחיות המחמד. ובסוף רשימת הפוסטים הפופולריים: הדיונים הקדחתניים, שתפסו תאוצה בשבועות האחרונים, בנוגע לצבעו של הדגל הכחול-לבן (צפו להפתעות בקרוב).

עד כאן. אחרון ברשימה: ״מי זה?״. לכל מי שתהה מי עומד מאחורי האוסף המגובב הזה של פוסטים לכאורה אקראיים, מפה לשם. ובכן, למי שעוד לא מכיר: אני יגאל זורע, נולדתי בגדרה (או מדויק יותר ברחובות), עליתי להתיישבות במה שאני קורא כאן ״הכפר״ במסגרת 11 הנקודות בנגב. בן 11 חודשים הגעתי לכאן ונשארתי עד היום. הייתי כמה שנים בשריון, כמה שנים במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל בסוף שנות ה-70 ובעוד כמה (וכמה) שנים עבדתי בתעשיית הדפוס (יש הרבה רשומות בנושא). התעשייה הזו שינתה את פניה מימי גוטנברג ועד צוקרברג, וחלק מהמהפך הזה מעופרת לפיקסלים תואר ברשומות.

ותיקי הקוראים אולי זוכרים את ההתרגשות העצומה שאחזה אותי כשגיליתי שלושה חודשים מפתיחת הבלוג, באמצעות מפת הסטטיסטיקות, שכבשתי את העולם ונמצאו לי קוראים מעבר לים, אפילו בארצות רחוקות כמו יפן וברזיל. ואולי גם את שמחתי על כך שיש קוראים לבלוג בארצות ערב.
גם בתוך השמחה הגדולה הבנתי שחלק לא קטן מה״קוראים״ האלה היו פשוט לחיצות מקש שגויות בגוגל ולא קוראים של ממש (בעברית!). אבל העניין של כיבוש העולם שימח אותי והעיר את הילד חובב האטלסים שהייתי פעם.
צילמתי גם את המפה המעודכנת של ה״קוראים״. תוכלו לראות שכל יבשות אירופה, אמריקה ואוסטרליה בידי. גם באסיה ואפריקה התקדמנו רבות. חולשה מסוימת עדיין ניכרת במרכז אפריקה ומצער אותי מאוד ששתי ארצות רחבות ידיים כמו מונגוליה ובעיקר גרינלנד נשארו יעד סגור בפני הבלוג. אולי מישהו מהקוראים חובבי המסעות מתנדב לנסוע לשם ולפתוח לרגע את הסמארטפון בקישור: http://www.kavimvenekudot.wordpress.com

מקווה להמשיך, ככל שיותיר הזמן, עם ה״קווים והנקודות״, ואשמח תמיד לשמוע תגובות, תוספות ותיקונים לפוסטים שאני כותב, מצלם ומאייר כאן בבלוג.

חג 600 שמח לכל הקוראים בחמש השנים האחרונות.
אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדנו, ואני טוען שגם היום יכול להיות שמח – לכל מי שמחפש את השמחה, ההיתול והזוּטות שמעבר לעניינים שנקראים ״שוטפים״.
המשך קריאה נעימה. ולהתראות.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, ישראל, ספרי ילדים, עיצוב גרפי, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , | 6 תגובות