פלישת החלזונות ||| בימים אלה מתרחשת תופעת טבע מדהימה שלא רבים מתייחסים אליה

עכשיו כשקצת התחלנו להתפנות מענייני הקורונה והפודלים, הגיע הזמן לדבר על החלזונות והשבלולים.

בוויקיפדיה מספרים על השבלולים דברים מעניינים שלא הספקנו לקרוא בגלל הזמנים הטרופים:
״קבוצת שבלולי היבשה התפתחה עוד בקרטיקון ושרדה עד ימינו אנו והפכה לאחת הקבוצות המצליחות בקרב הרכיכות. שבלולי היבשה חיים במגוון אזורים ואקלימים שונים הנעים בין סביבות ממוזגות לבין סביבות יבשות למחצה…
האדם התפעל ממגוון הקונכיות הספירליות, הסליליות והבורגיות (Helix) של השבלולים, והניסיון לסווגם ולקטלגם היה מבין הראשונים למיין את עולם הטבע ולחקרו באופן מדעי. חקר הרכיכות הוא מחקר פעיל המתמשך גם בימינו אנו״.

אז יצאנו לחקור ובאמת איך אפשר שלא להתפעל מ״מגוון הקונכיות הספירליות״ שבשלהי האביב האחרון, בעצם מגיפת הקורונה כבשו כל חלקה טובה, כאן אצלנו בכפר, ואני משער – למרות שבגלל הסגר שהוטל על ״קבוצת הסיכון״ שלי לא יצאתי מהכפר כבר כמה חודשים – שגם בכפרים וערים נוספים.

אפשר לתהות על התופעה ולדמיין חלומות דיסטופיים בהם החלזונות, ״אחת הקבוצות המצליחות בקרב הרכיכות״ משתלטים על העולם בחסות נוהלי הקורונה הקשוחים והופכים אותו לעולם מרוכך ונזיל יותר, או לחילופין – עולם מסוגר יותר בו כולם מצטופפים ביחד בלי שום רווחי ביטחון וכל אחד מסתגר בקונכיותו ומחכה ליום בו יפתחו שוב המסעדותֿ החופים ובעיקר הקניונים.

במקום תהיות בלתי־מדעיות־בהחלט ולא־מתקבלות־על־הדעת החלטתי פשוט לצרף כאן כמה מהצילומים שמשקפים את התופעה שטרם הגיעה למהדורות חדשות החירום, ואפילו לא לפינות הטבע.
תחליטו בעצמכם אם משהו השתבש בעולם, האם זו תופעה מדהימה ויוצאת דופן שקורית רק פעם במיליון שנה? מאז שהופיעו החלזונות בתקופת הקרטיקון (לפני כמאה מיליון שנה) או מאז שהאדם המודרני (ההומו סאפיינס, כלומר אנחנו!…) התחיל לנדוד מאפריקה לשאר חלקי העולם בתקופת הפלאוליתית התיכונה (לפני כ-100,000 שנה).

ניתן לתמונות לדבר.

 

אולי באמת הגיע הזמן להגיד לשבלולים ולחלזונות ״עצור!״​

או להגיד להם: ״שלום, ולהתראות בחורף…״
(צילום של ציור קיר באיזור הרפת הישנה וראו איפה בחרו החלזונות להתיישב)

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, בשדה ובניר | עם התגים , | 4 תגובות

ממשלה כחול-לבן עם הומור שחור ||| אפילו אפרים קישון לא חשב להמציא כזאת ארץ נהדרת ומצחיקה

עקב התמשכות אירועי הקורונה המשפטית נמשיך לעדכן ולהוסיף לפוסט הזה באנרים שפורסמו בפייסבוק במהלך האירועים השוטפים

הממשלה שקמה אתמול, על 34-6 השרים שלה, היא הממשלה המגוחכת בתולדות המדינה.
נכון שכל פעם שקמה ממשלה יש כמה חמוּצים שמעקמים את האף, אבל נדמה שהפעם הגענו לשיאי גיחוך חדשים. אפשר (וראוי) להתייחס למצב בכעס, אבל הכעס יכול לגרום למיחושים בבטן התחתונה (באיזורים שבאחריות שר הבריאות הפנימית והשר לסיפוח הנגב והגליל). לכן בחרנו להביא בפעם ה-1000, או ה-2000 וה-4000 את אוסף הגרפיקות שהעלינו לפייסבוק במרוצת ימי המגעים הקדחתניים להרכבת ״ממשלת החילופין״.

 

 

 

 

 

 

 

דווקא האיש הזחוח והמלא מעצמו, זה שההומור שלו יכול להצחיק רק אוהדים שפוטים, התעלה הפעם על עצמו ובסידרת מינויי השרים החדשים הצליח להמציא דברים שכל כותבי ״ארץ נהדרת״ ואפילו אפרים קישון (ראו כמה ציטוטים מההומורסקות שלו בפוסט ישן), גדול ההומריסטנים הישראליים, לא חשבו להציג בקטעים הכי משוגעים שלהם.

אז אל תגידו שאין ל״נאשם המכהן״ סוג מסוים של הומור. ויפה שכל עדת התנים וסגני־התנים שמייללים מאחוריו שמרו על ארשת רצינית ולא פרצו בצחוק באמצע השידור. כי הרי העניין במערכונים והומורסקות הוא לשמור על פרצוף רציני ולהגיע לפואנטה המצחיקה רק בסוף.
והסוף של המהתלה של קיץ 2020 יתחיל רק בעוד חמישה ימים ב-24.5. במועד זה, אלה שנשבעו אמונים ימשיכו להפר אמונים, בתוספת של קצת שוחד ומרמה.

הכל לכאורה, לכאורה, עד שיתקבל פסק דין חלוּט (או חבוּט).
שיהיה לכולנו יום חמים (48 מעלות) ונעים.
_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה, שעשועים | 2 תגובות

אווירת סוף קורונה ||| מצעד שירי היציאה מ״פסטיבל הבידוד וההפחדה״

כשרק נכנסנו לימי הקורונה הצגנו כאן את מצעד שירי הבדידות לטובת האזרחים הוותיקים שבסיכון. היום כשלכאורה הקורונה עשתה את שלה (בעיקר היא השפיעה על האלונקה ועל אלה שמתחתיה ומעליה) אנחנו יוצאים לדרך חדשה.
זוהי דרך עם כיוון מסוים (כלומר אותו כיוון ישן) שתיגמר, על פי ״גורמים־בסביבתו־של״ בדיוק בערב ה-24.5.
אז מתוכננת הקורונה לחזור בגדול במסגרת ״הגל השני״ שתוזמן על ידי ״ממשלת חירוף הנפש״ בתיאום עם בית המשפט המחוזי וצוות ל״ו השרים הצדיקים, סגניהם ועוזריהם.

חשבנו – כדי לעודד את ״אוכלוסיית הסיכון״ של הסבים והסבתות, שנמנע מהם להתראות עם הנכדים מחוץ לזוּם – שהגיע הזמן לפרסם את מצעד הניחומין שיוציא את הבדידוּת לחל״ת, עד שהיא תחזור לתעסוקה מלאה בעוד שבועיים.

עורכי ״מצעד היציאה מהבידוד״ החליטו לכלול בו שלושה שירים עבריים ושלושה לועזיים כדי לשמור על האיזון ועל הבינלאומיות המאפיינת את ״קווים ונקודות״ (הרי יש לנו קוראים מסין ועד קנדה, וממשולש ברמודה ועד העיגול של נהלל).

נפתח בשיר שהתנגן לי בראש כל ימי ״בידוד הקורונה״, למרות שאין לו שום קשר מלבד ההברות הדומות:

1. העלמה יוֹרוֹנה מטוֹרוֹנה (לסבאים כבדי־שמיעה זה נשמע ממש ״יוֹרוֹנה מקוֹרוֹנה״) בביצוע דני בן ישראל

 

2. אגדת דשא – שלום חנוך הלחין ושר למילותיו של חברו לקיבוץ משמרות מאיר אריאל את השיר שהפך לקלאסיקה: ״יש ערימה של חבר׳ה על הדשא״ וכל בן־משק מהסיקסטיז ידע על מה מדובר. הערימות האלה על הדשא היו היום מקימות עליהן את כל הברבשים וההברסימנטובים, יחד עם הצבא, השב״כ ויתר גורמי האכיפה. אבל אז היו ימים אחרים: ואפילו היה ״אומץ לפעמים להתערבב״

 

3. הורה – אבי טולדנו הביא לאירויזיון 1982 שהתקיים בבריטניה, הרבה לפני בוריס ג׳, את השיר הישראלי עם הריקוד האולטימטיבי שהגיע למקום השני(!). היום אף אחד לא היה מאשר לכל כך הרבה רקדנים ורקדניות לשלב ידיים במרחק של פחות מ-2 ס״מ ולרקוד ולקפץ בעליזות כזאת סביב כוכב שנות ה-70.

 

4. Sealed With A Kiss – Brian Hyland
להיט מהסיקסטיז כשעוד מותר היה לחתום כל פגישה בנשיקה של ממש, לא נשיקה באוויר דרך המסכה.

 

5. I Want To Hold Your Hand – The Beatles
הביטלס (״חיפושיות הקצב״ כפי שנקראו במצעדי גל״צ של שנות השישים) הסתפקו בלחיצת יד מינורית, שגם היא כנראה לא הייתה עוברת היום. מקסימום היו מאשרים להם לחכך מרפק של אהבה בשיר אלטרנטיבי: ״I want to touch your elbow״

ולסיום,

6. Runaround Sue – Dion
הזמר דיון שר על ״סוזי המסתובבת״ (היום היו מגדירים אותה בצורה קצת יותר בוטה) שהסתובבה עם כל בחור בשכונה, בלי שום הגבלות בידוד וריחוק.

אם הגעתם עד כאן סימן שאתם שייכים לקבוצת הסיכון (או לתומכיה) עוד מעט תוכלו לנוע חופשי עם תו ירוק של גילה, השרה לשוויון חברתי היוצאת (מקודם: המשרד לענייני גימלאים והמשרד לאזרחים ותיקים).

שיהיה לכולם חופש שמח, אבל חכו לגל השני. אל תזרקו את כל המסכות ואל תצטרפו לשום ערימה של חבר׳ה. לא על הדשא, לא בים ואפילו לא בהר מירון.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מוזיקה, שעשועים | עם התגים , | 4 תגובות

ספרי הילדים במהדורת הקורונה ||| ילדי כיתות א׳-ג׳ חוזרים לכסאות הלימוד המרווחים

ההחלטה נפלה, ואז נפלה עוד קצת הצידה וקמה ושוב נפלה: חוזרים (חלקית) לספסל הלימודים ולגנים! היום, או מחר ואם לא מחר אז מחרתיים.
החלטות הממשלה בימים אלה הן ​קצת מבלבלות (כרגיל). ההורים לא יודעים בדיוק מה כדאי לעשות ומאילו הנחיות להתעלם. בינתיים סוכם שילדי כיתות א׳-ג׳ יחזורו ללמוד בימים ב׳-ד׳ וילדי ד׳-ו׳ ילמדו בשבוע הבא. ילדי הגנים יחזרו לפעילות חלקית בהמשך עד יום שלישי או חמישי.

החלטנו כאן שצריך להפיק ל״ילדי הקורונה״ וריאציות של כמה משירי הילדים הקלאסיים במהדורות קורונה מרווחות יותר. חלק מהווריאציות כאן כבר פורסמו בפייסבוק שלנו. עכשיו ריכזנו אותן לפוסט מסודר שכל התלמידים וההורים יוכלו למצוא אותם בסמארטפון, בטאבלט ובזוּם.

גירסה אקטואלית עם שני גמדים־ענקים ״יחידי סגולה״ שמקפידים על רווחים של שנה וחצי ביניהם

והנה ״בוקר טוב״ (גירסת 2020) – שיר הילדים האהוב של ע. הלל, עם הקטנים שהולכים בבוקר לגן בשירה ובשמחה, מקפידים על רווחים של שני מטר ביניהם. בפוסט ישן נושן עשיתי להם גם מסדר זיהוי (ראו בתמונה השנייה). אפשר ללחוץ להגדלה ולעיין בכל הפרטים.

אפילו החברות של יונתן הקטן והשובבאוי ואבוי לו לשובב / חור גדול במכנסיו״) מקפידות היום לשמור ממנו מרחק בטוח. הילדה השמאלית אפילו נשארה מחוץ לכר הדשא בגלל הרווח הנדרש.

זהו זה להיום. במשך הזמן נוסיף ספרים נוספים, ככל שהקורונה והממשלה ירשו.
שבוע טוב לכל הילדים בגנים, בכיתות, בבית, בים ובאיקאה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים, שעשועים | עם התגים , , | 2 תגובות

כל הארץ דגלים (בחסות בנק הפועלים) ||| עידכוני כחול־לבן לחג העצמאות (Made in China)

גם השנה, למרות מחלות הקורונה והביביומטיזיס, ממשיכים לחלק לנו דגלים כחולים־לבנים.
מי שקרא כאן כמה פוסטים במהלך השנים של קיום הבלוג ודאי הבחין שנושא הדגל הלאומי, הצבעים שלו וסמל המגן־דוד מעסיקים אותי מהימים הראשונים של ״קווים ונקודות״. כתבתי כמה וכמה פוסטים בנושא. חלקם כנראה דיברו אל רבים והוכנסו כקישור ״מקצועי״ בוויקיפדיה ואפילו באתר ארכיון המדינה.

בפוסטים ההם מה שבעיקר הפריע לי היה אי ההקפדה על צבעים מדויקים ועל הפרופורציות של מרכיבי הדגל (עובי המגן-דוד והפסים, הכיוון שלו ועוד זוּטוֹלוגיה כזאת). מה שצרם הוא הניגוד בין ההתרברבות של מדינת ה״הייטק״ וה״אור־לגויים״ ו״הגאווה הלאומית״ מול הרשלנות הפרטאצ׳ית שמופיעה אפילו בפרסומי משרדי הממשלה ובפודיומים של מנהיגי האומה.


עובי המגן דוד בדגל של שרת התרבות והספורט
לא תקין על פי שרטוט הדגל הרשמי
(בלשון עממית: הוא דק מדי) 


חלק מהאותית של כותרת הפודיום הרשמי של ראש הממשלה עקומות, הפוכות ומעוותות

השנה, בעקבות דגל הנייר המקופל הנאה שקיבלנו כשי מעיתון הסמולנים ״הארץ״ בחסות בנק הפועלים, ובזכות המתנה (החמודה) שקיבלנו מהמועצה האזורית שלנו (אשכול) נתמקד בחומרים של הדגל וביצרנים שנהנים מהחלוקה הנדיבה של אביזרי החג (מהתעשיה בסין, כמובן).

תחילה אל דגל הנייר המקופל. ״הארץ״ שלחו לנו דגל דו־צדדי גדול ונאה, מודפס על נייר כרומו. נראה שהדגל הודפס הפעם בפרופורציות הנכונות וזוהי מתנה הגיונית בימי חיסכון של המשבר הנוכחי. לא מוכרחים לחלק דגל עשוי בד (כמו הדגל שבנק הפועלים חילק פעם ובו המגן דוד היה מסובב ב-90 מעלות).

 

בדגל הנייר המעצבים אפילו טרחו להוסיף מעין ״הצללה״ שנותנת תחושה תלת־מימדית של התנפנפות. המיוחד בדגל הוא הצד השני  שמאפשר (כהמלצת בנק הפועלים ודומינו פיצה תורמי המתנות) לילדים ול״אזרחים בסיכון״ מעל־גיל־70 (או 65־עם־מחלות־רקע) להעביר את הזמן בצביעה ידנית. מחשבה נחמדה שהודגמה בפירסום הנלווה לשי לחג.

המועצה האזורית שלחה לנו שקית נאה מלאה בהפתעות שהנכדה המקומית אהבה כמעט את כולן: משקפיים עם מגן־דוד, קשת לשיער עם קרני דגלים ולב (״כאן זה לב!״) , תליון עם מגן דוד, צמיד־קפיץ עם דגל, שרשראות כחול־לבן ועוד ועוד, שפע שעשועי חג שרובם גם מאירים ומנצנצים, אם מצליחים ללחוץ על הלחצן הנכון.

כל המוצרים החביבים האלה הם כמובן תוצרת סין. כי מי בארץ יכול לייצר מוצרים מתוחכמים כאלה במחיר סביר. תודה על המתנות ואין מה להתלונן, הרי העיקר זה לשמור על המורל. מוכרחים להיות שמח. עוד מעט מגיע חג הביכורים ונוכל לעלות לבמת החג עם ענבים מספרד, תפוחים מטורקיה, תאנים מקפריסין ושיבולים מסיציליה…

חג שמח, בואו נפסיק להיות קטנוניים. העיקר שהקורונה הזאת (Made in China) תחלוף ונוכל להקים ממשלה תוצרת סין (או קיסריה).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, חגים ומועדים, ישראל, שעשועים | עם התגים , , , | תגובה אחת

״שלטים לפני הכל!״ ||| סיפורו של שלט בחירות מועד ג׳ שנותר מבויש בשטח שלא סופח עדיין לישראל

שלטי בחירות הם דוגמא לשימוש אנכרוניסטי (שלא לומר אקספוננציאלי) בפירסום חסר כל השפעה.
כידוע – למרות ההתקדמות הטכנולוגית ומיתוגה של ישראל כמעצמת סייבר – עדיין בכל מערכת בחירות רבעונית מתמלאים הרחובות, הכבישים, הדרכים ואפילו גדרות ״הכפר״ באלפי שלטי בחירות משעשעים ומוזרים למדי.
מעניין לראות איך בתקופה של רשתות ״חברתיות״, תקשורת וירטואלית והעברת מסרים מעל ראשה של התקשורת הישנה (עיתונות, רדיו וטלוויזיה) עדיין יש מי שמאמין שככל שישתול יותר שלטים במרחב הציבורי כן יזכה ליותר ״חשיפה״ ואהדה ואולי גם להצבעת בוחרים רבים יותר.

עברתי במועדי הבחירות האחרונות (א׳, ב׳ ו-ג׳) בכבישי ארצנו המרכזיים, כולל באיילון ובכביש 6, וראיתי שלטים רבים – ענקיים ורשמיים וקטנים ומאולתרים.
חשבתי שאין טעם להראות כאן מראות שראיתם בוודאי בעצמכם, לכן החלטתי להתמקד הפעם בשלט אחד, לא קטן במיוחד, מסביבתו של ״הכפר״ הקטן והייצוגי, אי שם בעוטף המפורסם (לשעבר).
באיזור הזה לא רואים שלטים של ״ליגה אחרת״, עם ״הנאשם המכהן״ וידידיו מנהיגי העולם החופשי והפחות־חופשי צמודים אליו כתף אל כתף ולפעמים אפילו לוחצים ידיים בחמימות פוטוגנית האסורה בתכלית האיסור בימים טרופים אלה.

ה״מנהיג העולמי״ הוא לא ענייננו הפעם. נתמקד בשלטים שכן הוצבו באיזור.
ליד גדר הכפר הוצבו בבחירות הקודמות והקודמות־קודמות רק שלטים של מפלגות השמאל-מרכז. אחד השלטים, המאכזב מכולם, זה של השותפות המפלגתית שהתכלתה מעצמה של העבודה-גשר-מרצ, עדיין ניצב בפינה הצפונית-מזרחית של הכפר.

נכון שמוטות העץ שהחזיקו אותו התכופפו והתרופפו מעט. אבל השלט הכפוף עדיין עומד שם איכשהו. ואיש לא טורח לקפל אותו, לקחת את מוטות העץ לקומזיץ, את מוטות הברזל (הבזנ״טים) למחנה של כיתת הבר־מצווה ולהשתמש ביריעת הפלסטיק המודפסת שלו כדי לכסות את חבילות החציר שנקצרו השבוע בשדה שנמצא ממש מאחורי השלט.

בשדה מאחורי השלט הופכים את שיבולי החיטה לחבילות חציר, בימי סגר הקורונה 2020

כשהשדה עוד היה ירוק, לפני כמה שבועות, עשיתי הדמייה שהפכה את שלט ״אמת״ לשלט ״שקר״. בגלל הבידוד ומצוקות הזמנים של עידן הקורונה איש לא עצר ליד השלט להתווכח או להתמרמר. אז שמתי את השלט הוירטואלי הזה כאן, למען הדורות הבאים, ולמען הבחירות הבאות שיבואו מייד אחרי שהנאשם יעמוד למשפט ההיסטוריה.

כמובן שאיש ממפלגת העבר ״העבודה-גשר-מרצ״ לא טרח לבוא ולהסיר – לכבוד חגי הפסח,העצמאות או אולי השבועות – את השלט המבייש שמסתיר את מתחם צינורות ההשקייה של ענף הגד״ש (ראשי תיבות של גידולי שדה. אולי שם אפשרי לגוש מפלגות חדש שיקום תחת הריסות ה״אורליפרץשמולי״).

מעניין מה חושבים מציבי שלטי הבחירות האלה? אולי הם מצפים ש״מישהו״ יעשה כבר את העבודה ויקפל את יריעות הפלסטיק, אולי הם מקווים שמישהו ימחזר אותם, או שיעשה בהם שימוש אחר? ואולי הם פשוט מחכים למועד ד׳ או לא חושבים כלל על הנושא. יש להם כל כך הרבה דברים יותר חשובים לחשוב עליהם.

סופו של שלט (תוספת מ-25.5.2020)

לקראת סוף חודש מאי, קצת לפני יום פתיחת משפט דרייפוס/פיתגורס התפרק שלט האמת/שקר סופית. עדיין לא ברור אם רוחות הקיץ בתוספת וירוס הקורונה, או יד אדם הכועס על הבגידה הייתה בדבר. או שהייתה זו סתם חולשת הכלונסאות שהחזיקו את השלט.
מכל מקום, בסיורי השבוע צילמתי את סופו של השלט הסימבולי שמסמל, כמה עצוב, את סוף המפלגה שיש מי שמגדיר אותה היום כ״זו שייסדה את המדינה״. ואנחנו כאן, באגודת אל״ת (אופטימיים ללא תקנה) יודעים שמשברי השלט (והמפלגה) עוד תקום תנועה עממית שתתקן את הראוי תיקון במפלגות השמאל ותהפוך לאלטרנטיבה מתאימה לשלטון הנאשם המכהן מייסד מפלגת ״רקב״ (רק ביבי).

,_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, ישראל, סיפורי הכפר, פוליטיקה | עם התגים , , , | 8 תגובות

הרופא אמר: ״לא לוחצים יותר ידיים״ ||| שלושה סרטונים לסיום חג הבידוד

לא יכולתי להתאפק. למרות שאני שייך לקבוצת סיכון ד׳ ולמרות שהשתדלתי בזמן האחרון למקד את הסימפטומים של מחלת הבּיבּיוֹמטיזיס (אלרגיה לכל מה שמכיל בּיבּי וסביבתו) לדף הפייסבוק של ״קווים ונקודות״, הרגשתי חובה לפרסם את הפוסט הזה בבלוג.
אחרי שבטעות, למרות אזהרות הרופאים, נכנסתי לדף של ״הנאשם בתקופת מעבר״ וצפיתי ב״סרטון תמונת הנושא״ שלו, שכולל לחיצות ידיים, חיבוקים וגיפופים עם גדולי עולם, הרגשתי חובה להזהיר אתכם: אל תלמדו מה״מנהיג״! אסור ללחוץ ידיים, ובטח שלא להתגפף עם אנשים זרים! גם אם הם נחשבים למנהיגי העולם. זאת דוגמא אישית רעה מאוד (כמו הדוגמא של סדר פסח) וראוי להסיר את הסרטון הזה במהירות.

ובהזדמנות זו נזכרתי בסרטון אחר, שפירסמתי בפייסבוק הרבה לפני חגיגות הקורונה. הסרט הזה מתאר גם הוא את ״גדולי העולם״ שלנו בפעולה (לצערי בינתיים אין פסקול לסרט החשוב הזה):

והאסוציאציות המוזרות הביאו אותי גם לסרטון שהנכדים היקרים שלי (מהגדולה ועד ״הקטנה שהיא כבר גדולה מאווווד! עוד מעט בת שלוש!״) כל כך אוהבים:

אתם מתבקשים לנהוג כדברי השיר הנבואי: ״הרופא אמר לא לקפוץ על המיטה״. ואם תצא גירסה מעודכנת לשיר ודאי יוסיפו ש״הרופא אמר לא לקפוץ על המיטה וגם לא ללחוץ ידיים ולא להתחבק עם אנשים שלא מהמשפחה הגרעינית״.

עד כאן שירים לסיום הפסח.
בוקר טוב לכל המאזינים ואתם המתעמלים בחדרי הבידוד, היכונו לביאת המשיח.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, סרטים, פוליטיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

נוסטלגיה חלק ב׳ (ההמשך הגיע למרות האיחור) ||| עוד כמה ״דברים״ על ״הדברים־שחבל־לזרוק״

לפני ארבע שנים שש וחצי שנים, כשהבלוג עוד היה צעיר, כתבתי פוסט המנסה לתאר את המהות הפנימית של חובבי הנוסטלגיה. כידוע לא כל האנשים הם אוהבי נוסטלגיה, יש רבים שהם ״מכחישני-עבר״. כאלה שכל מעשיות הנוסטלגיה והחפצים הישנים, והמוזיקה של פעם, והספרים הישנים – ממש לא מדברים אליהם. הבלוג הזה (וגם מפעילו הנוסטלגיוֹנר) שייכים באופן מובהק אל הזרם הנוסטלגי – אלה שמתגעגעים ומתעדים את הדברים הישנים, לפעמים עוד אפילו לפני שהם הפכו לישנים.

זה לא בהכרח אומר שלקבוצת ה״נוסטלגיוֹנרים״ אין יחס אל ההווה ואל העתיד. פשוט חבל להם לזרוק. הם (כלומר אנחנו) אוספים ורוטנים, או זורקים ובוכים, וכל ספר ישן או קופסא עתיקה מזכירים להם (לנו) משהו. בבלוג הזה שהוא אקלקטי מאוד כפי שציינתי הרבה פעמים, יש מקום להכל: ספרי ילדים של פעם, חפצים ומכשירים ישנים, מבנים וצריפים, מסטיקים ותקליטים מהסוג הישן, משחקי כדורגל היסטוריים, סרטים שהיו בקולנוע-של-פעם, טרקטורים עתיקים וקניונים עתיקים-מאוד.

צריף הנוסטלגיה ב״בית הכולל״ של הכיתה הראשונה בכפר

היה מתבקש כבר מזמן לכתוב את פרק ב׳ של ״צריף הנוסטלגיה״, אבל עניינים שוטפים ושטויות מזדמנות דחו את הפוסט הזה שוב ושוב. בינתיים הצריף שופץ וסודר, התערוכה שתחילתה לפני 18 שנה (ואיסוף החפצים המוצגים בה עוד מוקדם הרבה יותר) פתוחה למבקרים (בתיאום מראש, וכמובן שלא בימי המצור) והם יכולים לספוג בה משהו מניחוחות הימים הרחוקים ההם.

מדי פעם, לפני מגפת הבידוד והקורונה, יצא לי ללוות מבקרים שונים (כולל נכדים סקרנים) במסע הזה אל העבר, והחלטתי לשים כאן כמה מהתמונות היפות שצילמה הצלמת המוכשרת יהל בטיטו עבור הפרוספקט והקטלוג המלא שאולי ייצאו לאור פעם (כשמדברים על נוסטלגיה שום דבר לא בוער).

מראה כללי של הכניסה לצריף הנוסטלגיה

שולחנות של חדר אוכל ושל בתי הילדים

כלי האוכל של שנות החמישים בחדר האוכל הישן

המקלחת המשותפת בבתי הילדים המשותפים

חדר ילדים בבית הכולל בחינוך המשותף

כיתת לימוד ב״בית הכולל״ עם עבודות ילדים ופינת טבע

המעבר ל״נקודת הישוב״ בסוף שנות הארבעים

 פינות וחפצים ב״חדר ההורים״ (20 מ״ר בערך)

 

וקצת ציונות: ככה בנו פעם ישוב בנגב ״בטרם עצים, בטרם בתים, בטרם כל צל בחולות לוהטים״

נדמה לי שפריטי היום־יום הלכאורה־מקריים האלה – משנות הארבעים והחמישים והשישים – מדברים לקהל הרבה יותר גדול מאשר תושבי הכפר הקטן שלנו. זה ״הכפר״ המוצג כאן לא פעם כמין שמורה ארצישראלית ישנה (ותאמינו לי שהוא ממש לא כזה!).
ובימי הבידוד והמצור שנפלו על הכפר, על הארץ ועל העולם כולו טוב לחזור לחפצים הישנים ולהיזכר שאומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו (או קצת אחרי…).

נאחל שבקרוב נארוז גם את ״חפצי הקורונה״: מסכות (בצאתכם למרחב הציבורי), רעשנים (בכל תוכניות האקטואליה), שירים וריקודים (בזוּם או בוואטסאפ). חג שמח לכולם.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , , , , , , | 6 תגובות

״ספרו לסבתא״ ||| הקורונה העלתה את החשיבות של סיפורי סבתא וסבא באופן אקספוננציאלי

מזמן לא היה למעמד של סבתא וסבא כזאת פופולאריות וירטואלית, דיגיטלית ואקספוננציאלית(!). מאז השיר המפורסם ״הסבתא בנגב״ (הידוע יותר כ״אני והסבתא״) מימי הפלמ״ח, לא זכו (זכינו!) הסבים והסבתות לכזאת תשומת לב (העדפתי לשים כאן את הביצוע של שלמה ארצי הצעיר עם ״הסבתא״ יפה ירקוני, הרבה לפני שארצי נהיה ״סבא״ בעצמו).

מגפת הקורונה והבידוד הקפדני שנגזר בגללה אסרו על הנכדים והוריהם לבקר את הסבתות באופן מוחשי, ומאז שנפוצה בשורת ״סבא וסבתא המבודדים והמסכנים״ הוצפו אמצעי התקשורת (שחלק ממגישיהם הם סבים וסבתות בעצמם) ב״מבצעי סבתא״ שלא נראו כאן מאז הסרט המיתולוגי שנקרא בשם הזה.


20 דברים שכיף לעשות עם סבא וסבתא, אתר ״הארץ״

אחרי פירסום כל ״סיפורי הסבתא״ בתקשורת מיהרו גם החברות הגדולות במשק ומשרדי הממשלה לנצל את הרייטינג החדש של בני הדור השלישי והרביעי​ והמציאו משחקים ושעשועים שמציפים את הרשת ומבטאים יחס חם וחיבוק וירטואלי לסבים הקרובים־רחוקים, המסוגרים אי שם בממלכת הבידוד שלהם כמובן שכל אחד משתמש בצווי הבידוד לפי יכולתו וכל אחת לפי צרכיה).

  אין על סבא וסבתא: ענקיות התעשייה שטראוס וקוקה קולה נרתמו כל אחת למבצע סבתא משלה

חוץ מפרסומות חביבות שעושות לסבים שידרוג תדמיתי מתבקש (״אין על סבתא וסבא״, ״מחבקים מרחוק את סבא וסבתא״) ומציעות לשמור על הקשר עם הקשישים המשפחתיים, יש מדורים שלמים, שמציעים להורים ולילדים מה אפשר לעשות עם הסבים שמאחורי הקלעים. למשל, אפשר לבשל איתם מרחוק, או לשמוע סיפורים ישנים (מה שבימים של טרום הקורונה נקראו ״בּוֹבֶּה מַייסֶס״).
באתר משרד החינוך מציעים הרבה אפשרויות לשעשע את הזקנים המבודדים: ממלאים תשבצים, כותבים סיפורים ואפילו מבשלים מרחוק.

באתר משרד הבריאות מציעים לקשישים, כלומר לכל החבר׳ה מקבוצת הסיכון של כיתת ״דרור״, (לנסיך צ׳ארלס, לאל גור ואפילו לביבי מכיתת ״תאנה״) סדר יום לדוגמה: בבוקר תרגילי הרפיה, עיתון, עציצים ובישול. בשעות אחר הצהריים: מלאכת יד, קצת אינטרנט וטלוויזיה וספר, ובערב: משחק וסידורים לפני שינה (חשוב מאוד!).

הלוואי שמשרדי הממשלה היו משקיעים באנשי הגיל הרביעי והחמישי הנצורים בבתי האבות ובמחסות לקשישים קצת מתשומת הלב המרוכזת הזאת. או אפילו שישקיעו רק בבדיקות, שכל כך קשה להשיג אותן (אלא אם אתה בן של ״סבא־של־כולנו״ שלא אוהב שמתייגים אותו בתואר הזה).

עמוד אחד ממדריך לסבאים (התמודדות בריאה בגיל השלישי) באתר משרד הבריאות

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, ישראל | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

סרטים לשבוע הפסח ||| לכבוד החג וחול המועד אספנו לכם את הסרטים האקטולאיים (לצפייה בחוג משפחה המבודדת בלבד!)

הפוסט הזה נכתב בגל הקורונה (והסיפוח) הראשון, במשך הזמן נוספו לו עוד כמה כרזות של ״סרטים אקטואליים״, וכך הוא יישמש מעין ״ארכיון״ לימים ה״מעניינים״ שעוברים על ארצנו ועל כדור־ארצנו.

חול המועד פסח (חוהמ״פ בשמו המקוצר) הוא שבוע משמח ומתיש בכל שנה. השנה, באמצע ימי מלחמת ההתשה של הקורונה, חוהמ״פ נראה קצת קשה מתמיד. במקום לנסוע לכנרת או לטיול אתגרי בנגב, או – כמו שמקובל היום – לקפוץ לאיזה אי ים־תיכוני כדי לבלות בילוי משפחתי מבודד עם עוד אלף משפחות ישראליות, נגזר על ״המוני בית ישראל״ להתבודד בבית בחוג המשפחה הגרעינית.

ובאמת יש כאן פוטנציאל לא קטן של מתקפה גרעינית, אחרי כל כך הרבה ימים של השבתה וחל״תים. החלטנו כאן ב״קווים ונקודות״ לצאת קצת מהקווים ולספק לכם כמה נקודות של אור. ריכזנו את כל הסרטים המעובדים שיצרנו במהלך השנה האחרונה, ועכשיו תוכלו לצפות בהם בצפייה משפחתית שתעביר את החוהמ״פ בקלות יחסית. אנחנו כבר מתכוננים לחוהמ״ס עם סרטים נוספים שעובדים עליהם ממש עכשיו במעבדות ״המכון הביומטרי״ (שלא כאן המקום לדבר עליו ועל פעולותיו).

יש באוסף הזה סרטי הרפתקאות וסרטים רומנטיים, סרטי מלחמה וקומדיות, ואפילו סרטי ילדים וסרטים מצויירים. צפייה נעימה, ונחזור אליכם עם סרטים נוספים מייד אחרי חוהמ״פ.

מספר שוברי קופות יצאו בכמה גירסאות אחרי ההצלחה הגדולה שזכו לה.


מסע אלונקות 2 – סיפורם של שני רמטכ״לים גיבורים שמפקד המחלקה הוותיק מכניס מתחת לאלונקה שלו ומעביר אותם טירונות פוליטית מקוצרת

 

ויש גם כמה סדרות טלוויזיה וסרטים מצוירים שהכנו במיוחד לילדים, שלא ישתעממו לנו יותר מדי.

חייבים להודות שרוב התסריטים כאן נראים כרגע דימיוניים לגמרי, אבל אם תיזכרו בכל הסרטים הדיסטופיים שהכינו לכם בהוליווד במהלך השנים ובסרט הנוכחי שעובר על העולם ועל ארצנו הקטנה – תבינו בוודאי שהכל פתוח וכלום לא מאוחר, מצב הרוח ישתנה (ב״ה או בעזרת מרכאות אחרות) מחר.

מועדים לשמחה (ולבידוד, כמובן, לפי הנחיות משרדי הבריאות, הביטחון והמשטרה).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, סרטים, פוסטרים, שעשועים | עם התגים , , | 2 תגובות