מזל טוב, מתי ||| אוהבים אותך מכל הצדדים: א׳, ב׳, ג׳, ד׳ וגם כל האחרים 

היום מתי כספי, המוזיקאי והזמר שהטביע חותם ענק (ואישי!) על הזמר העברי, חוגג יום הולדת 70.
אני מומחה קטן מאוד בתחום המוזיקה ולכן לא אעסוק בפוסט הזה בכישרון הפנומנלי של מתי כספי. אפילו כותב ביקורות מוזיקה מקצועי יותר, כמו בן שלו בהארץ, יודע להעריך את גדולתו וייחודו של מתי כספי, אבל נזהר בניתוח שלו ומשאיר למומחים גדולים ממנו להסביר את ייחודו של מתי.

פזמונים (עבריים ולועזיים) הם רק תחביב צדדי (וחביב מאוד!) עבורי, לכן בחרתי לחזור, לכבוד אירועי היומולדת של הזמר האהוב, לעטיפות התקליטים שלו. זכיתי לראות את מתי כבר בהופעתו עם להקת פיקוד דרום, בשנים ששירתנו יחד באותו צבא ישראלי קטן ואמיץ (שנינו היינו בפיקוד דרום – הוא בלהקה ואני בביסל״ש). ברור שהשיר שהכי זכור לי מאותה תקופה הוא ״אני מת״ עם שלישיית ״לא איכפת להם״.

הרבה יותר קל לי לחזור לתחום העיסוק שלי, העיצוב הגרפי, ולהציג כמה מעטיפות התקליטים של מתי שגם הן – כמו המוזיקה והשירה שלו – היו יוצאות דופן, פורצות דרך והשפיעו על דורות שלמים (וגם עליי).

עטיפת התקליט הראשונה שבחרתי (וכבר כתבתי והצגתי את הווריאציה שלי עליה) היא של התקליט השלישי של מתי: ״צד א׳ צד ב׳״ (שיצא ב-1978), עם הצללית בצבע שחור בלבד והתלתלים והאף המפורסמים המופיעים בשני צדי התקליט בכיוונים שונים. העיצוב הוא של דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל בעיצוב, מבכירי המעצבים בישראל (שהיה גם מורה שלי בבצלאל) והשפעתו בתחום העיצוב הגרפי בישראל, היא לפחות כמו של מתי כספי במוזיקה.

בתקופה שנהוג היה להציג את פניו של הזמר בצילום צבעוני חזיתי, ״חתיך״ ככל שאפשר, או על רקע נופים פסטורליים של ים וטבע, בחר טרטקובר לשים צללית עם כיוון שונה לכל צד של התקליט (למי שזוכר מה זה תקליט). טריק מבריק ומרענן שהפתיע ממש כמו מתי כספי עצמו.

העטיפה השנייה שבחרתי היא של התקליט השלישי (1976) שנקרא בפשטות ״מתי כספי״. כאן העז טרטקובר עוד יותר. הוא שם בעטיפה קיר של דירה ישנה עם כפתור הפעמון והשלט/פתק הצנוע: ״מתי כספי״. הסיפור המלא על העיצוב והצילום של העטיפה מסופר באתר של מתי כספי והנה ציטוט קצר מפי המעצב: "ב-76' מתי כספי בא אלי יום אחד עם תקליט חדש שהיה תקליט הסולו השני שלו (שנקרא, כמו קודמו, על שם יוצרו). עברתי תהליכים ארוכים עד שעליתי על הרעיון של פעמון, שגם מעביר צליל וגם מושך תשומת לב הודות לכפתור האדום בפעמון, והשם, מתי כספי, כתוב על תווית הפעמון. הבאתי פעמון מהבית ואני והצלם, ג'ראר אלון, צילמנו את הפעמון על רקע של קיר טיח על גג של בית בתל אביב. לא היה נהוג אז שתצלומו של האמן הזמר לא יהיה על הצד הקדמי של עטיפת התקליט, ובתקליט הזה התצלום של מתי כספי היה על הצד האחורי"
היה לעיצוב הזה אפקט מדהים, בתוך שלל העטיפות השבלוניות או הפסיכדליות של התקופה. עוד פרטים על העטיפה המיוחדת הזאת אפשר לקרוא בבלוג ״סיפור, כיסוי.״

התקליט השלישי שמוצג כאן ושהיה רביעי באוסף היה אפילו יותר ״טרטקוברי״ משני הקודמים.
זהו התקליט שנקרא ״צד נוסף״ (״מוקדש לילדים״ ככתוב בכותרת משנה) והביא את הסגנון המפורסם של המעצב, עם אוסף הישראליאנה הישנה כמסגרת לצלליתו של מתי כספי. הפעם זו צללית חזיתית כשחלק מהפריטים הנוסטלגיים: איורים של אבטיח, כדור צבעוני, קוביית משחק ופטיש – מסמלים את העיניים, האף והפה של הזמר.

באתר של מתי כספי תוכלו לראות (ולשמוע!) עוד תקליטים ושירים רבים. אבל כאן אוסיף רק עוד שתי עטיפות שמתכתבות עם שלושת העטיפות  שהצגתי, כל עטיפה עם סיפור מעניין משלה. כך מוסבר באתר בקשר לעטיפה שעיצבו פיליפ בולאקיה וליאת ברזילי (כפי שעידכנו אותי בפייסבוק) עם רקע הסדין הוורוד: ״מתי כספי צד ג׳ צד ד׳״ (1987) : ״אפשר אולי לפרש את העטיפה כאמירה על שירי האלבום וכתיבתו של כספי בכלל, שהעטיפה האלגנטית שלה לא מסגירה את התחכום והמורכבות הכרוך ביצירתם״. 
על העטיפה ״ילדותי השנייה״ (1984), עם השמיכה הצבעונית, כתוב באתר כך: ״האלבום, שהחל את הקריירה שלו בשם המשונה מעט 'מתי כספי CBS 25725', זכה עד מהרה לכינוי 'השמיכה' (עכשיו כבר מותר לגלות שמדובר בציפה של חברת 'כיתן')״

 

ונסיים בלקט ״המיטב״ – משיריו היפים ביותר של מתי כספי. הלקט כולל את: ״בלילות הקיץ״, ״זה מכבר״, ״איך זה שכוכב״ ו״אין שלווה״. וכמובן שיש עד שירים רבים רבים (וגם עטיפות) שיישארו לנצח כחלק מהתרבות הישראלית. ולא אמרנו כלום על ההומור המיוחד והעדין, המרומז ומאופק של מתי כספי שגם הוא היה ועודנו מאוד ייחודי בזרם ההומור הישראלי הכללי לאורך השנים.

מזל טוב ותודה ענקית למתי כספי – ״הזמר עם היצירה המקורית והאישית, שהשפיעה מאוד על צליל המוסיקה הישראלית החדשה״ (כפי שכתוב מתחת ללקט).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, מוזיקה, עיצוב גרפי | עם התגים , , | 2 תגובות

הַכְלָמָה, סֶבֶבוֹנצִֹ׳יק ויוֹמוּלדת ||| מה מעניין את עמישראל לקראת 2020❓

עשרה ימים כבר לא פרסמתי פוסט בבלוג. ולא שלא היו לי כמה התחלות כתיבה: למשל על ״ילדי הכותנה״ ועל ״בכי התמרורים״ ועל עוד הרבה נושאים לא אקטואליים. אבל הסבבים שמסביב משכו אותי לעסוק באקטואליה שוטפת (או שורפת).
בפייסבוק, לעומת זה פרסמתי לפחות ארבעה פוסטים כל יום. רובם, לצערי, היו נגועים במגפת ה״בּיבּיוֹמניה״ ששורפת כל חלקה טובה בישראל של רגע לפני שמגיעה השנה החגיגית והסימבולית 2020.

הפוסט האחרון בפייסבוק, עם שמות הסבבים והסבבוֹנים זוכה לצפייה ולשיתופים רבים יותר מכל הפוסטים שפרסמתי עד עכשיו (מעל 48,000 צפיות, ויותר מ-470 שיתופים). מתקרבים אליו קצת רק הפוסטים על ההַכְלָמָה ועל מסיבת היומולדת העגוּלה והעגוּמה של הנאשם (אחרי שימוּע). המשותף לכל הפוסטים הפופולאריים האלה – כפי שאני מבין את זה – הם ההתעלמות והזלזול בחלקים שלמים, גיאוגרפיים או דמוגרפים, של עם ישראל.

אם יורשה לי לנחש, אנחנו קרובים מאוד לסוף תקופת ״מורשת הפלגנוּת״, ואולי, מי יודע, אחרי שנשתחרר מהצל הכבד של ה״מנהיג״ – שיודע להתנהג בצורה כל כך מלכותית ומלאכותית מול מצלמות, רצוי באנגלית – יבוא גם מישהו שיודע לדבר ולהקשיב לכל חלקי העם הזה המפולג כל השנה. מישהו שקצת פחות מרוכז בעצמו ורואה לא רק את גדולי העולם, אלא גם אותנו: קטנים וגדולים, עוטפים ונעטפים, צעירים וקשישים, מיוחדים ורגילים. מי ייתן (באמת מי?)

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה, צבא וביטחון | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

״מיגוּנית ישראל 2019״ ||| הצעה נוספת לפתרון הבעיות עם עזה

בימים טרופים ומטורפים אלה הגיע הזמן לנסות להציע ״הצעות״ חדשות לפתרון הבעיות שיש לנו עם עזה. ה״סבב״ האחרון (מבצע ״חגורה שחורה״ בשמו הרשמי בלוח מבצעי ישראל) שגרר חצי מהמדינה לממ״דים ולמיגונים האחרים (אלה שיש להם כאלה!) שוב הוכיח שבעזרת כמה טילי־תוצרת־עצמית אפשר לשתק את חצי המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון. מדינה ש״המנהיג המסיים״ שלה מתואר בכל מערכת בחירות, כ״חזק״ אפילו יותר ממנה.

לפני שאציג ואסביר את ההצעה החדשה אקדים ואומר שמדובר ב״ספפ״ה״ (סאטירה, פרודיה, פארסה, הומור). ״הצעות״ קודמות מהסוג הזה שפורסמו כאן בבלוג – המשדר מעוטף עזה כבר שבע ורבע שנים – התקבלו לעיתים ברצינות תהומית שהביאה לאי־הבנות גם בצד השמאלי של המפה הפוליטית.

הצעה קודמת: ״כלוב היונים״ של עזה 😜

​אחרי ההקדמה ההכרחית הזו, אתאר בקצרה את ההצעה ואנסה להסביר אותה.
מדובר בפתרון הפוך מהצעה קודמת שניסתה להקים ״כלוב״ רשת מעל הרצועה בניסיון לעצור את עפיפוני הנפץ ובלוני האש. הפעם החלטתי לא לערב את תושבי ומנהיגי עזה. במילא אין לנו איתם שיתוף פעולה. לפי מה שמספרים לנו – אנחנו מעבירים להם מזוודות כסף ממדינות המפרץ והם בתמורה משגרים אלינו כל פעם משהו אחר: בלונים, עפיפונים, קסאמים־שמאסמים ועוד כל מיני טילים ומטענים של איבה.

החלטתי הפעם לפעול ב״שיטת המיגוניות״, אבל הפעם בפתרון גדול וטוטאלי, לא סתם פיזור של חללים ממוגנים בכל איזורי הספר. תמצית ההצעה היא הקמת קיר בטון רחב סביב כל הארץ (את זה כבר עושים ממילא) ובעיקר יציקת גג בטון מעל שמי הארץ בגובה של כמה עשרות מטרים. כך נשיג מיגון אבסולוטי מלא, ויותר לא יזיז לנו מה שישגרו אלינו מהאוויר ומהגבעות של עזה. סביר שהעלוּת של הקמת ״מיגוּנית ישראל״ לא תהיה גדולה יותר מהפעלת כל אמצעי המיגון האחרים, כולל ״כיפת ברזל״ המופלאה ששומרת עלינו יפה (בלי שום צחוקים וספפ״ה).

הספקנים וחובבי הטבע מביניכם ודאי יפסלו את ההצעה על הסף, כי איך נביט אל השקיעה והזריחה? איך נקבל את הגשם שכל כך חיוני לגידולי השדה? ואיך נצפה בלילות רומנטיים בירח? התשובה היא פשוטה: האגף הטכני המשוכלל שלנו כבר עובד על פיתוח של בטון מיוחד ושקוף, חזק יותר מקירות הבטון של הבלוק הפוליטי המפורסם. תקרת הבטון תהיה מחוררת בחרירים קטנטנים, שיאפשרו תצפית אל הירח ואל השמש וגם זירזוף של גשמי הברכה – וכך נהיה מוגנים ב-100% ולא נפסיד שום דבר שהטבע יכול להעניק.

כמובן שמהצד של הים התיכון יפטרלו הצוללות המתקדמות שרכשנו במספנות בגרמניה. גם השאלה האחרונה שוודאי תישאל, לגבי הטיסות לחו״ל, תיפטר דרך הים: המטוסים ימריאו מאסדות הגז של המאגרים המפורסמים והנוסעים יובאו אל מסלולי ההמראה ב״צוללות מיני״ מיוחדות שיירכשו במספנות בגרמניה (או בקוריאה).

כל כך פשוט שאני מתפלא שעוד לא הציעו את זה (או שכבר עובדים על זה בחשאי, ולא סיפרו לנו).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מדע וטכנולוגיה, מלחמה ושלום, צבא וביטחון, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מאיר שלו כתב ש״השנה הייתה פריחת החצבים עלובה״ ||| שתי ״תחזיות גשמים וחצבים״ אחרות (ועוד אחת בטוחה!)

מאיר שלו, כותב  ב״ידיעות״ מדי שבוע טורים שנונים ומעניינים. אני אוהב אותם מאוד. כמו את רבים מספריו – לגדולים ולקטנים. מאיר שלו הוא גם מומחה גדול לצמחיית ישראל וגם לדברים אחרים שקורים אצלנו בארץ היפה שלנו.
אבל יכול להיות (אולי, אני לא בטוח…) שהפעם הוא קצת טועה.
בשבוע שעבר הוא פירסם בסוף הטור שלו ב״ידיעות״ תחזית גשמים (״לא מדעית״ לפי ניסוחו) לשנה הקרובה, ועל פיה התצפיות שלו אחר פריחת החצבים בסתיו האחרון, הוא חוזה שהשנה יהיה חורף עם מעט גשמים. הנה התחזית המלאה של שלו:

אני לא יודע באיזה שכונות מאיר שלו מסתובב, אבל דווקא כאן ב״עוטף הבוער״ ראיתי השנה אלפי חצבים נהדרים וצילמתי כמה מאות מהם (ואפילו העליתי כמה מהצילומים ב״פוסט חצבים מיוחד״). הנה כמה דוגמאות מפריחת החצבים השנה – באתר הטיולים והפיקניקים שנקרא ״יער שוקדה״.

ליתר ביטחון הלכתי השבוע שוב ליער שוקדה. ב״יער״ הזה, שמתפרסם כל שנה בתקופת ה״דרום אדום״ של פריחת הכלניות. גם היום אפשר עוד לראות מאות ואלפי חצבים. אמנם הם כבר יבשים אבל עדיין זקופים ואפשר להתרשם שהפריחה (לפחות אצלנו) בוודאי שלא הייתה ״עלובה מאוד״. אולי ראשי התיבות של שנת תש״ף מעידים דווקא ש: ״תהיה שנה פורחת״?

אחרי הסיור ביער שוקדה, אני מציע כאן תחזית בנושא אחר לגמרי, עם סיכויי ניחוש גבוהים הרבה יותר.
לפי הממצאים שראיתי וצילמתי שם ביער, ולא בפעם הראשונה, צפויה (גם השנה) שנת אשפה עשירה ביותר! המדגם הקטן שצילמתי השבוע משאריות הפיקניקים (עוד לפני העונה הרשמית) כוללים בקבוקי זכוכית ופלסטיק, אריזות קרטון וניילונים, כלים חד־פעמיים ולכלוכים רב־פעמיים המעידים על ראשי תיבות מתאימים יותר לשנת הפריחה הנוכחית: תש״ף – ״תזרקו שם פסולת״.

שתהיה שבת שקטה ופורחת (שמעתי שיש סתווניות בשטח. ואפילו התפוזים המפורסמים כבר מתחילים לקבל צבע).
_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף | עם התגים , | 4 תגובות

ארץ הבלוֹקים והמיגוּניות ||| מבלוק אל בלוק ישראל מתפרקת לחלקים

נושא הבלוקים, או יותר נכון ״הבלוק״, מעסיק בחודשים האחרונים את התקשורת, את הרשתות ה״חברתיות״ ואת המפלגות יותר מכל נושא אחר.
למילה ״בלוק״ יש פירושים רבים, והשימוש השכיח ביותר מוגדר כך בויקיפדיה (ההדגשות שלי): ״לְבֵנָה היא גוש של חומר קשיח המיוצרת באופן מלאכותי והמשמשת כחומר הגלם הבסיסי בבנייה מסורתית – בנייה בלבנים״.

ה״בלוקים״ במובן של לְבֵנָה לבנייה סימלו במשך דורות את בניין הארץ, אחד היסודות המוכרים של הציונות המתחדשת בארץ ישראל.

בשלהי 2019 – אחרי שתי מערכות בחירות מוזרות – המושג ״בלוק״ קיבל משמעות אחרת לגמרי. ״בלוק ה-55״ (שנקרא גם ״בלוק החסינות״) של ראש הממשלה היוצא (או ״הנכנס״, תלוי איך מסתכלים על זה) כבר איננו סמל לבניין הארץ. אפשר להגיד שהוא מסמל יותר את ״כרסום יסודות הדמוקרטיה״.
בחרתי לשים בפוסט הזה כמה מהגרפיקות של הבלוק הפוליטי שהתפרסמו בחודשים האחרונים בדף הפייסבוק של ״קווים ונקודות״. אותו דף שנחסם במוצ״ש בפעם הרביעית(!) אולי בגלל שפורסמו בו איזכורים רבים מדי של ״הבלוק״.
את כל תמונת הבלוקים, ממערכת בחירות 2019 א׳ תוכלו לראות בפוסט שפורסם אחרי הבחירות ההן. וכאן מצורפים אליהם עוד שני בלוקים שפורסמו בין מועד ב׳ ל-ג׳ (ובין חסימה 3 לחסימה 4).

״בלוק ה-55״ של נתניהו, 2019

״בלוק החשודים״ של נתניהו, 2019

מילים נוספות שנמצאות בחדשות לא מעט בעשורים האחרונים הן: מיגון, מיגונית וכל הנגזרות של השורש ג־נ־ן (למשל: ממ״דמרחב מוגן דירתי). מה שמקנה למיגונית ולממ״ד את החוזק והחוסן היא העובדה שהם אינם עשויים מבלוקים, אלה מיציקה אחת של בטון.
כדי לבדוק את הממ״ד והמיגונית הגיע בשבוע שעבר שוב זמן הצבע האדום, האזעקות והריצה למיגוניות ואיתם גם אי־שביעות־הרצון (בלשון המעטה) ממה שנקרא אצלנו ״המצב״.

לא כולם ערים לזה ששני המושגים האלה: ״הבלוק המפלגתי״ המברבר את כל תושבי המדינה ו״המצב הביטחוני״ – המטרטר את תושבי הדרום אל המיגוניות ואל הממ״דים – קשורים באופן מוזר זה לזה. אנשים נוטים לקבל את המילים, שמומצאות על ידי מנהיגים ודובריהם כדבר מובן מאליו ואינם נוטים לשאול: ״מאיפה נפל עלינו הבלוק החדש הזה?״ ו״למה צריך, שוב, לרוץ למיגונית בהגיע הסתיו?״

הנה כמה תמונות של מיגוניות טיפוסיות בדרום הארץ, אי שם בשטחים ש״בלוק ה-55״ סופר קצת פחות.

מיגונית מקורית של משרד הביטחון

מיגונית מתנת תורמי קרן היסוד

מיגונית מאוירת בפרחי האיזור, בצומת בכביש 232, צד אחורי

מיגונית מאוירת בפרחי האיזור, בצומת בכביש 232, צד קדמי

סיסמא אחרונה לסיום:
פעם רקדנו ושרנו בתנועה תחת הסיסמה: ״לעבודה, להגנה ולשלום״.
העבודה הפיזית הקשה – החקלאית והתעשייתית – היא לא בשבילנו (וגם מפלגת העבודה קצת ירדה מנכסיה, למרות שקיבלה גשר ואיבדה שפם).
על ה״שלום״ (״שלוֹם־שמלוֹם״ ככינויו על ידי ״הבלוֹק־שמלוֹק״) כבר ויתרנו מזמן (אפילו על ״הדיבור על השלום״ צריך להתנצל).
נשארנו עם ההגנה. לפחות בזה אנחנו לא רעים: מישהו אמר ״כיפת ברזל״? (ותודה לעמיר, עם או בלי השפם).
_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, לשון, מלחמה ושלום | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שלט קטן עם שפם ||| גילגולו של שלט בחירות: ״בני אדם לפני הכל?״

זהו סיפור על שלט בחירות אחד. אחד מתוך רבים שפוזרו במערכת הבחירות האחרונה בדרכי וכבישי ארצנו. זה לא שלט גדול ויומרני במיוחד, גדולים ויומרניים הרבה יותר עדיין אפשר למצוא בכל מקום בארץ ישראל היפה והמשתגעת לאיטה (ולהנאתה).

 

בעיר הגדולה – ואפילו בעיר שדרות הקטנה – עדיין מוצבים בכניסה שלטים ענקיים של ״ליגה אחרת״ עם שני ענקי הדור: נתניהו וטראמפ. אבל אצלנו בכפר הקטן, גם השלטים קצת יותר קטנים. במהלך בחירות מועד ב׳ צילמתי מידגם של השלטים האלה, מתוך ידיעה וחשש שאולי לא כדאי להסיר אותם, כי עוד רגע יגיע גם מועד ג׳. כמובן שאצלנו, באיזור המכונה ״עוטף עזה״ ע״י התקשורת, וגם בפי ה״מנהיגים״ המבטיחים בכל מערכת בחירות, להביא ביטחון לאיזור ולמדינה כולה – אין שלטים של ״הליכוד״ ו״הימין״ רק שלט של ״עוצמה״ עם בן גביר נתלה לשנייה והוסר במהירות על ידי תושבים מקומיים חמוצים.

שלטים של סמולנים על הגדר של כפר בעוטף

החלטתי להתמקד בפוסט הזה בשלט אחד: ״שלט קטן עם שפם״ אפשר לכנות אותו. השלט של ״מפלגת העבודה-גשר״, עם שלושת המנהיגים שחברו להם יחד והצליחו, בדוחק, להשאיר את מפלגת העבודה על המפה, מעל אחוז החסימה – מימין לשמאל (בשלט): אורלי לוי אבקסיס, עמיר פרץ ואיציק שמולי.
השלט הזה נתלה על מסגרת של שלט קק״ל קבוע: ״ברוכים הבאים ליערות קק״ל״ (אתם בטח זוכרים את ה״יערות״ האלה שנשרפו בחלקם הגדול בקיץ שעבר). זהו שלט קבוע המברך את המוני המבקרים באיזור ומתעדכן מדי פעם (או שהוא נחרך בעשן השריפות בסבב התבערות).

״כיפת ברזל חברתית״: הסלוגן המעודכן, בלי שפם!

״בני אדם לפני הכל״: הסלוגן הראשון. עם שפם!

בחירות מועד ב׳ נפלו על המפלגות בהפתעה. השלטים כבר היו מודפסים ולא התאפשר לעמיר פרץ, מנהיג העבודה הנוכחי, לגלח את השפם מכל השלטים שכבר היו מוכנים במחסן. לכן רק בשלטי תל אביב והמרכז הופיע מנהיג העבודה נטול שפם, עם ההבטחה שלא יחבור ל״בלוק של ביבי״. אצלנו הוא נשאר עמיר המוכר. עם השפם המפורסם.

אבל זה לא הבטיח שהשלט יישאר במקומו לאורך זמן. תחילה היו שפשוט משכו אותו והשליכו אותו על הקרקע. אחר כך היו שקיפלו, הורידו ותלו אותו על קורות העץ שמתחת למסגרת. היו גם כאלה שהתעקשו וקשרו וחיברו אותו שוב למסגרת. אבל אז באו עוד מתנגדים, או שהיו אלה רוחות הסתיו שקיפלו אותו והשאירו אותו מידלדל כשרק חציו גלוי לעוברים ושבים. בסוף, לפני הגשמים הוא נפל לגמרי ועכשיו (אם לא חלו שינויים הבוקר) הוא מונח מבוייש מתחת לשלט קק״ל מחכה למועד ג׳.

בגלל הקיפול והקימוט, מי שניסה לזהות את הגיבורים בחידה שפירסמתי הבוקר בפייסבוק (שיצא לרגע מהחרם השלישי) נכשל. חלק חשבו שמדובר על בנט וליברמן. כנראה שאין שמאל ואין ימין, כל היהודים דומים (או לפחות כל השלטים) ובסוף כולם מתגלגלים בדרכים.

שלט ריק מוכן לכל תסריט שיבוא

ככה זה בארצנו, אין כבוד למפלגות, למנהיגים ואפילו לשלטים. אולי היינו צריכים להישאר עם קק״ל ולעזוב את כל המפלגות שמתחברות ומתפלגות ויוצרות בלוקים וגושים, עד כדי כך שהעם כבר לא יודע לאיזה שפם להצביע. בכל מקרה אנחנו נשארים (בינתיים) עם הסיסמה: ״ברוכים הבאים ליערות קק״ל״.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, פוליטיקה, שילוט | עם התגים , , , , | 2 תגובות

הבלוק החוסם 3.0 ||| למה ממשיכים לחסום את הצפייה בדף הפייסבוק של ״קווים ונקודות״? 😢

חלף פחות משבוע מאז השתחרר דף הפייסבוק של הבלוג ״קווים ונקודות״ לצפייה והנה שוב חוזרים המחסומים והחסימות. הנסיונות לזהות את הסיבות לפעולות החסימה העקשניות מעלים כל מיני אפשרויות, אם כי די ברור שהעיסוק – הסאטירי-הומוריסטי, חשוב להדגיש – מעצבן מישהו שם במסדרונות השלטון או בגבעות, או בתעלות ההגנה של הממשלה (הזמנית).

דפדוף ב״כללי הקהילה״ שנשלחו לי מעוקבת ידענית, יאפשר לכם לחפש ולמצוא את תורת המוסר והצדק שמאחורי הקלעים של פייסבוק. סביר שיש מספיק אנשים ש״הדברים״ שמופיעים בדף שלי לא משמחים את ליבם. אצלי זה דווקא מחזק את המוטיבציה: אם משהו ממש מרגיז ומאיים על השלטון, העסוק כל כך בעצמו – סימן שיש שכר לעמלנו ולעקשנותנו.

נראה לי שכל מה שהעליתי הוא עיסוק סאטירי מנומס לגמרי. צמחוני וכמעט טבעוני. אין כאן שום הסתה או השמצות מרושעות. בכל תוכנית סאטירה בטלוויזיה או במדור הומוריסטי בעיתונות – שיש להם רייטינג פי מיליון יותר גבוה – מביאים ספפ״ה (סאטירה, פרודיה, פארסה, הומור) הרבה יותר נועזת ועוקצנית.

זהו צילום מסך מתקנון פייסבוק המלווה, כמובן, בסרטון חביב וצבעוני שנועד לשכנע את מיליארדי המשתמשים שהעולם הוא מקום חביב וצבעוני.

הנה קטע מתוך תקנון פייסבוק שמצאו עבורי (כמובן שהרשת ה״חברתית״ לא טרחה לשלוח לי אותו) בניסיון להבין את החסימות החוזרות ונשנות (הוספתי הדגשות בצהוב): ״קיים קו דק בין חדשות מזויפות לבין סאטירה או דעה״.

ברשת החברתית החינמית שומרים על עקביות. הבוקר שוב צירפו מעל הודעת החסימה הצעה לקידום הפוסט ה״פוגעני״ תמורת 10$ בלבד!

ומייד אחרי ההצעה הקוסמת הם שולחים לי שבחים על העבודה (שהרגע טרחו לחסום אותה להפצה):

אנחנו נמשיך לעבוד ולפרסם את הספפ״ה שלנו למרות החסימות וההתראות. אם פייסבוק ייסגר בפנינו נעבור לטוויטר, או לאינסטגרם, או לכל רשת שתאפשר את הפרסום.
עד עכשיו הגענו כבר (בדף הפייסבוק) ל-1,920 עוקבים. אם יימשכו החסימות אולי נגיע ל-2,000 או 20,000. הפוסט הזה, למשל, הגיע כבר כמעט ל-10,000 (לפני החסימה כמובן).

בברכת גמר חסימה טובה, מוזמנים להמשיך לעקוב ולשתף – בפייסבוק ובבלוג.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה עיתונות, פוליטיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

גדרות האבטחה של המים והאינטרנט ||| איך שומרים על שני היסודות החשובים לאדם המודרני?

פעם לפני הרבה שנים – כשהקימו ישובים בנגב ובאיזורי הפריפריה האחרים – המים היו היסוד החשוב ביותר. מייד אחרי הקמת  המבנים הראשונים של הישובים החדשים, התחילו להקים את מפעל המים. הונחו צינורות, נמתחו קווים והיה ברור לכולם שבלי מים אין חיים.

בעידן המודרני כבר אי אפשר להסתפק רק במים. היום יש יסוד שחשוב לאנושות כמעט כמו המים (והאוויר), ויש כאלה שיגידו: אפילו יותר חשוב. הכוונה כמובן לאינטרנט, או ליתר דיוק החיבור לאינטרנט. כל הורה לילד מעל גיל שנתיים יודע שבלי חיבור של הסמארטפון והטאבלט למקורות הבידור השוטפים – אין חיים לילדי המילניום הסייברומנים והפורטנייטים.

הדור שלנו, דור ילדי המדינה, הסתדר בילדותו בלי שידע מהי טלוויזיה, שלא לדבר על אינטרנט. והדור שבא אחריו – דור הבנים (והבנות!), עדיין לא שמע דבר על ״האינטרנט״ הזה. קשה לדמיין, אבל ילדים מודרניים־יחסית ״שיחקו במחבואים, בכדור ובבולים״ ובמשחקי קופסא ובמחנאות – והכל בלי אינטרנט! 

היום קשה לדמיין את התקופה הזו. בתולדות ההומו־סאפיינס (האדם החושב־שהוא־חושב) חקוקים כמה שלבים עיקריים: ״המהפכה הלשונית״ עם פיתוח הדיבור והשפה, ״המהפכה החקלאית״ עם ביוּת החיטה ואחר כך ״המהפכה המדעית״. "המין האנושי אינו אלא עדר כבשים שתאונה אבולוציונית הנחיתה לידיו טנקים ופצצות אטום" כלשונו של י״נ הררי, מחבר ״קיצור תולדות האנושות״.

מהפכת המצאת הכתב, ורק לפני חמש מאות ושישים שנים גם מהפכת הדפוס, היו ההמשך המתבקש שהביאנו עד הלום. ממש לא מזמן, לפני פחות משלושים שנה, אירעה מהפכת האינטרנט (ה-www) ורק לפני שנתיים התחוללה ״המהפכה האמיתית״ – עם המצאת משחק הרשת פורטנייט שסחף מאות מיליוני הומו-סאפינסים צעירים, תקע אותם עם הטאבלטים על הספה וגרף מיליארדי דולרים לכיסי מפתחיו.

בפוסט הזה מוצגות כמה תמונות מהשטח הממחישות את ההגנה על שני היסודות העיקריים החשובים לאדם המודרני: המים והאינטרנט.
ברור לכל ששני היסודות האלה חייבים הגנה. ולא מדובר רק על הגנה וירטואלית וסייברית, אלא הגנה פיזית עם גדרות אמיתיות. התרכזתי יותר בגדרות של המים, כי הם ותיקים יותר. אבל צילמתי​ גם את ״מגדל האינטרנט״ המגודר.
בשטח אפשר לראות שכל ברז (או שיבר או שטוּצר, כפי שקראו להם פעם) מוקף בגדר הגנה. כי תמיד יימצאו כאלה שירצו לחבל בהם.

מתקן צינורות מרכזי של מערכת השפד״ן מוקף גדר ביטחון

וכמובן שאם קיים בשטח מגדל של האינטרנט ושל הסלולאר, גם הוא זקוק לגדר ביטחון. צילמתי השבוע בשטח קרוב לכפר, כמה תמונות של ברזים מוגנים וגם של מגדל תקשורת מוקף גדר ביטחון שאיש לא מורשה לעבור אותה ללא רשות. רק היונים התמימות מתעלמות מנוהלי הביטחון ומתיישבות בכל בוקר על ברזלי המגדל – מבסיסו ועד לקצה העליון שלו, כאילו כל המגדל התקשורתי הזה נבנה עבורם.

מתקן תקשורת מוקף גדר ביטחון, עם להקת יונים במפלס התחתון

לפני סיום: באיזור שלנו, גדרות ביטחון הן דבר מובן מאליו. לישובי הגבול תמיד הייתה גדר, ממש כמו לכל מוצב צבאי. ״גדר הביטחון״ מסביב לרצועת עזה רק הולכת ומתחזקת בחומות וסידורי ביטחון נוספים. לכן לא פלא שגם ברזי המים זקוקים לגדר.

בסיכומו של פוסט אני יכול להרגיע אתכם בעזרת הצילומים ששמתי כאן: המים והאינטרנט שלנו מוגנים בהחלט, תוכלו להמשיך לשתות ולהיכנס לגוגל ולפייסבוק, לוואטסאפ ולפורטנייט, וגם לבלוג ״קווים ונקודות״ שהפוסט הזה הוא פוסט מספר 900 שלו, ויש לו כבר 1,900 עוקבים. עוד 100 נגיע ל-2,000! (או לירח!).
שיהיה חג סוכות שמח, מועדים לשמחה – עם הסוכות וארבעת המינים, ועם שני היסודות החשובים לאדם: המים והאינטרנט.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, טבע ונוף, יסודות וכלונסאות, מדע וטכנולוגיה, סיפורי הכפר | עם התגים , , | 2 תגובות

חרם פייסבוק 3.0 😢😢😢 ||| אזהרה שלישית לפני הרחקה מהמגרש?

אתמול הייתה הפעם השלישית ש״קווים ונקודות״ נכנס למעגל החרמות וההתראות של ״הרובוט הפייסבוקי״ המפורסם. דווקא אחרי כמה פוסטים שזכו לחשיפה גדולה, כולל לייקים ושיתופים, צצה פתאום (שוב) האזהרה הזו:

בפעם הקודמת שנחסמתי, לקראת ראש השנה תש״ף, חשבתי שזו אולי איזושהי טעות של הרובוט המגשש בין מיליוני הדפים של פייסבוק, שחלקם מלאים בהסתה, ואחרי פוסטים ותגובות מלאות שנאה, קריאה לאלימות (ולעתים קרובות גם מתובלות בעילגוּת קשה לעיכול).

בהגבלת ההפצה הפעם – כנראה לקראת חג הסוכות – כבר ברור ש״מישהו״ שם, בחמ״ל של הרשת ה״חברתית״, סימן את הדף שלי כ״מסוכן״, כזה שפעולותיו ״לא מצייתות למדיניות פייסבוק״. מכיוון שלא קיבלתי שום פירוט איפה מופיע ״חוסר הציות״ שלי, לא נותר לי אלא לשער שדווקא הפוסטים הסאטיריים שזוכים לפופולאריות יחסית, מעצבנים מישהו שם בחמ״ל שמאחורי הקלעים. אולי יושב שם איזה רובוט (או בוט) שמזהה שמה שהגדרתי פעם ספפ״ה (סאטירה, פרודיה, פארסה, היתול) עלול לשנות באלפית המעלה את כיוון הרוחות הנושבות ברשת. ואחר כך, מי יודע, אולי גם יזיזו מיליונית פרומיל של אחוז המצביעים – משם לפה.

נפלאות הן דרכי הרשת הוירטואלית. בבוקר שאחרי אזהרת המסע שוב צורפה למלבן ההתראה האדום, הצעה שיווקית מעניינת: לקדם את הפוסט עם הוריאציה של סמל הליכוד (בדף שנחסם, כזכור) תמורת מחיר סמלי של $10.

החרם עצמו דווקא מעודד אותי. אם משהו מעצבן שם מישהו זה סימן שמילים וגרפיקות – טפשיות או היתוליות ומגוחכות ככל שיהיו – כנראה עושות את שלהן. מי שקורא כאן לפעמים יודע שכל שנכתב ומצויר הוא בגדר סאטירה. לא חריפה במיוחד, לעומת תוכניות סאטירה ואתרים (מכל הזרמים והמחנות) שמציגים את הפוליטיקאים שמנהלים את חיינו באור קצת מצחיק ומגוחך. הדף שלי הוא עדְין למדי ואין בו השמצות ועלבונות חריפים במיוחד.
כנראה שבעידן שלנו גם לפרסומי ה״עיתון״ ״פייק ניוּז״ אין מקום. ודווקא לפייק ניוּז אמיתי, מטעם השלטונות, יש מקום נרחב.

אנחנו לא מתכוונים לוותר. אם יסגרו לנו את דף הפייסבוק נלך לבלוג של וורדפרס, או לטוויטר, או לאינסטגרם, או שנמציא רשת חדשה של ״ ± Kavim״ (״קווים פלוס־מינוס״). ואולי, הכי פשוט, נחזור לנייר ונוציא עיתון (חינמון) שיופץ בכל הצמתים (או לפחות בצומת אחת בעוטף).

לסיום, הנה כמה מהפוסטים האחרונים, שאולי הם שגרמו לחרם 3.0:


בנימין נתניהו, בריאיון עם רפי רשף, 1999: ״אני חושב שצריך להגביל, לתת לבן אדם הזדמנות. היית בתפקיד מוביל, עשית את מה שעשית ב-4 שנים, 8 שנים, קום צא. תן לאחרים הזדמנות״.


 
אולי זה הפוסט שהניע את תהליך החסימה? (אגב, התנועה שעושה בן משפחת המלוכה היא לא הצדעת מועל יד, אלא אצבע משולשת שלקוחה מצילום אמיתי בבית המשפט)

בינתיים נחזור לקשט את הסוכה. עד החרם הבא.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה עיתונות, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , , | תגובה אחת

עשר נקודות ונקודה (ועוד כמה) ||| ״אלבום בתי הביטחון״ של 11 הנקודות וישובי הנגב הנוספים

אמש בלילה, לפני 73 שנה, ב-6 באוקטובר 1946, מוצאי יום כיפור תש״ז, עלו להתיישבות אחד עשר ישובים שעיצבו את מפת ישראל בדרום. במשך שבע שנות הבלוג ״קווים ונקודות״ (שאפילו שמו שואב השראה מסוימת ממבצע ההתיישבות ההיסטורי) כתבתי כמה פעמים על האירוע המכונן הזה. מה שכתבתי היה מזווית אישית של בן המקום, מאחת הנקודות האלה. זו שהפכה להיות קיבוץ בארי. הבית שלי.

בארי (נחביר): בית הביטחון, מגדל המים וכמה מצריפי הישוב, 1947

בארי (נחביר), בית הביטחון, 2019

הנקודות שהוקמו באישון לילה על ידי חלוצים ישראליים צעירים תיפקדו תחילה כמשלטים לכל דבר. בכל ישוב כזה הוקמו מגדל מים, צריפי מגורים ובית ביטחון. זה היה מעין ״מבצר״ בן שתי קומות עם קירות בטון עבים במיוחד, כמה חלונות ועמדות תצפית וירי בחלקו העליון. זהו מבנה מאוד ייחודי, וכל מי שראה אחד כזה לא יתקשה לזהות מבנה דומה גם מרחוק .
בשנים שאחרי ״מבצע 11 הנקודות״ הוקמו בנגב עוד ישובים, וגם הם זכו ל״מבצר״ שכזה. עבור בני ״הכפר״ שלי שימש בית הביטחון כמוקד לעלייה לרגל – בטיולים ובחגים, וכתזכורת לגאוות מייסדי הקיבוץ.

בחורף ובאביב האחרונים החלטתי לנסות לתעד את כל המבנים האלה ששרדו בנגב המערבי, הצפוני וגם המזרחי. הגעתי לרוב האתרים, אבל יתכן שמבנה כלשהו נעלם מידיעתי ואשמח להשלים את התמונה. היום, לרגל חגיגות ה-73 לעליית י״א הנקודות, מתפרסם כאן האלבום של ״בתי הביטחון בנגב״.

כדי לרענן את שמות הישובים האלה, קיבוצים ומושבים. בני כל הזרמים ההתיישבותיים, חילוניים ודתיים,  מצורף השיר שכתב פוצ׳ו (ישראל ויסלר) לחגיגות ה-30 של בארי, לפני 43 שנים:

מפת עליית 11 הנקודות, כולל בסיסי היציאה

נירים (דנגור), בית הביטחון לאחר התקפת הצבא המצרי, 1948

חלק מהמבנים נמצאים היום במקומות שוממים, כי הישוב עבר כמה קילומטר מאתר ההקמה המקורי. חלק מהמבנים נהרסו לחלוטין במלחמות (לדוגמה: נירים, בנקודה שנקראה דנגור), אחרים כמעט והושמדו על ידי אימוני כוחות השיריון והתותחנים של צה״ל (הנקודה המקורית של קיבוץ אורים) וחלקם נמצאים בתוך ישובים פורחים (חצרים, משמר הנגב ושובל, וגם גבים) ומשמשים כארכיונים או בתפקידים אחרים. אל המבנים של גלאון, קדמה וכפר דרום לא הצלחתי להגיע, או שלא מצאתי אותם.

אורים, בית הביטחון 2019

אל בית הביטחון של נבטים הגעתי בדרך לא דרך ומצאתי אותו מוזנח למדי, כמו הבית של תקומה, שנמצא רחוק מהמושב תקומה של ימינו, באמצע השדות מדרום לשוקדה. בית הביטחון של סעד (ליד כפר עזה) משמש כאתר מבקרים. וזה של מבטחים מוקף בחממות ומשמש כמחסן חלקים.

נבטים, בית הביטחון 2019 (מבנה ייחודי ללא עמדות הכנפיים)

תקומה, בית הביטחון 2019 (בשטח השדות מדרום לשוקדה)

חצרים, בית הביטחון 2019

משמר הנגב, בית הביטחון 2019

שובל, בית הביטחון 2019

הנה עוד כמה בתי ביטחון מישובים שהוקמו ב-1947, אחרי מבצע י״א הנקודות:

מבטחים, בית הביטחון 2019

גבים, בית הביטחון 2019

צאלים, בית הביטחון 2019

סעד, בית הביטחון (ליד כפר עזה) 2019

בכניסה לקיבוץ כפר עזה נמצא ״מעוז מול עזה״ וכך כתוב על המוזיאון באתר האינטרנט של ״שדות שקמה הבשור״: ״האתר מוקדש לשלושת הקיבוצים הדתיים באזור. בקומת הקרקע שבמוזיאון מציגים תצלומים את קורות קיבוץ סעד במלחמת העצמאות, – הגישה לאתר היא דרך כביש הכניסה לקיבוץ כפר עזה. בית הביטחון הישן של קיבוץ סעד שופץ ומשמש כיום כאתר פעיל ובו תצוגות וסרטים המספרים את סיפור המאבק על האזור בדגש על סיפור ההתיישבות של 3 הקיבוצים הדתיים בנגב מלחמת העצמאות״. 

״מעוז מול עזה״, בית הביטחון המשופץ של קיבוץ סעד (צילום מאתר ״שדות שקמה הבשור״)

הסיפור המלא של הקמת 11 נקודות בנגב בלילה אחד של ה-6.10.1946, לא זכה עדיין לתיעוד מתאים. אין אתר עם המחשה שתוכל ללמד את הדורות הבאים קצת מההיסטוריה של הנגב, לפני שהפך להיות ״עוטף עזה״. הסיפור הוא עדיין בבחינת ״היסטוריה שלא מסופרת״ ובוודאי שאינה מתועדת בצורה מתאימה. אולי עד חגיגות ה-75 – יובל וחצי לאירוע החלוצי – יוקם אתר מרכזי שיספר את הסיפור המלא. עד אז תוכלו לעיין באלבום בתי הביטחון של הנגב (ונשמח לעדכן אותו, אם יימצאו לנו תמונות נוספות).

חג עלייה שמח לחברי, תושבי וילדי כל ישובי 11 הנקודות, וכל ישובי הנגב האחרים, וגם לכל עמישראל.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, סיפורי הכפר | עם התגים , , , | 5 תגובות