יש חדש תחת השמש ||| תמרור חדש בנגב המערבי

תמרורים ואוטובוסים היו נושא חם בבלוג הזה מיום הקמתו (בראש השנה תשע״ג, ספטמבר 2013). לכן לא פלא ששלשום בבוקר נדהמתי כשפגשתי את התמרור הסולארי הראשון בנגב (אולי רק ראשון בנגב המערבי, או לפחות בכפר שלנו). באחד הפוסטים הראשונים שפירסמתי כאן הצגתי תמרור בודד של אגד, הנטוע אי-שם בנוף מדברי שחון. הגלויה הישנה ההיא משכה גם את עיני עורכי כתב העת ״עת-מול״ שביקשו רשות להציגה בכותרת של מאמר מקיף על ההיסטוריה של האוטובוסים בישראל.

צל 1985

%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%97%d7%93%d7%a9
ציפורי הדרור המקומיות לא מתרגשות מהמהפכה הסולארית 

והנה, לפתע בבוקר חורפי בהיר – התמרור הסולארי! תמרור מהפכני שכזה, שנעזר בקרני השמש כדי להציג את המידע החשוב על קווי האוטובוסים השונים מהנגב המערבי לכל פינות הארץ היפה (והשסועה) שלנו. תכיפוּת הנסיעות בהחלט השתפרה מאז שהייתי מחכה לאוטובוס שייקח אותי לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב לביקור אצל הסבתא, או קצת מאוחר יותר – לכל פינות הארץ, למקומות שצה״ל (שגם הוא קצת השתנה מאז שהכרתי אותו בשליש האחרון של המאה הקודמת) בחר לשלוח אותי.

האוטובוס לנגב המערביתחנת האוטובוס הישנה בכפר, שנות החמישים

2017-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%97%d7%93%d7%a9התמרור הדיגיטלי-הסולארי באותה תחנת אוטובוסים, פברואר 2017
(עוד 22 דקות יש אוטובוס! לתל אביב!!)

2%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%90%d7%a8%d7%99-%d7%97%d7%93%d7%a9פעם (כלומר עד שלשום) היה מספיק שלט הפח של ״אגד״ שהתחלף לא מזמן בשלטים של ״דן בדרום״ (לא בלי חריקות מסוימות). היינו עומדים, בכל מזג-אוויר בסככה הקטנה מחכים לוובקה הנהג המיתולוגי מנירים שיבוא עם קו אגד מספר 374, באוטובוס הישן נטול המיזוג, אבל עם כל החברים מהאיזור. היום, כפי שכתבתי בפוסט הישן, מזמן כבר לא ראיתי איך נראה אוטובוס מבפנים, ובכל זאת שמחתי לקרוא בספרות הדיגיטליות-הסולאריות של השלט החדש שבעוד 22 דקות צפוי לעבור האוטובוס 379 שיכול לקחת אותנו לתל אביב יפו. וזה קורה בדיוק בימים שהמוני ישראלים נוהרים דווקא דרומה, אלינו לנגב הפורח.

%d7%9b%d7%90%d7%9f_%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%98%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a1_1985תחנת האוטובוס בכפר, שנות ה-80 (מתוך המקומון ״כאן״, 1985. צילם: איתי גורל)

הכל בזכות אגד (או דן בדרום). נהיינו אירופאים (או אמריקאיים).
ובאותו הקשר: שמעתי הרבה אנשים (כולל אותי) שעומדים משתאים לנוכח הנופים הירוקים והנהרות (טוב, לא צריך להגזים – הואדיות) הזורמים כאן בעוטף עזה, ואומרים: ״זה כמו חוצלארץ!״. ואני אומר: זה לא חוץ לארץ! זוהי ישראל האמיתית שלנו! צאו אל הטבע, לכו (או סעו) אל הואדיות והאגמים ותגידו: ״יש לנו ארץ נהדרת״. כאן רציתי להוסיף משהו אירוני/ציני/סרקסטי/פארודי. אבל לא הוספתי כלום, כי בדיוק האוטובוס הגיע וצריך למהר לתפוס מקום ליד החלון.

בוקר טוב, ישראל!

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, סיפורי הכפר, תחבורה | עם התגים , , , , | 8 תגובות

טבע ישראלי ||| המגדיר החדש שעוד לא חשבו עליו

פברואר הוא חודש הטבע הישראלי. משנכנס ט״ו בשבט מרבים בדיבורים על עצים ופרחים, על הצמחיה הארצישראלית ועל פלאי הטבע. בשנים האחרונות שיא האירועים מתרכז בפסטיבל ״דרום-אדום״. המוני בית ישראל נוהרים בכמויות אל הנגב הצפוני והמערבי כדי לראות את הכלניות, להצטלם במרבדים האדומים, ואם אפשר גם להכיר את אוצרות הטבע של ארצנו.

כדי לסייע לישראלים להכיר את הטבע של ארצם נכתבו מגדירי צמחים, ופעם אפשר היה לראות בטיולי הטבע מטיילים הרכונים על פרח בלתי מוכר ומנסים לזהות אותו באמצעות מדריך הצמחים. בשנים האחרונות פותחו, ברוח הזמן הטכנולוגי החדשני, גם אפליקציות שעושות את עבודת זיהוי הפרחים קלה ונעימה.

אבל מדריך אחד חסר לנו! בטיול הטבע שלנו בשבת האחרונה, ודווקא באיזור פחות עמוס במטיילי הכלניות, הבנתי שיש למלא את המחסור הזה. מדובר במדריך לחפצים הישראליים הטיפוסיים שאותם מטיילים מניחים (ביד אוהבת) בכל מקום בו הם עברו. דווקא היום הבנתי שעוד לא נכתב וצולם המדריך החשוב הזה. הפוסט הזה יהיה, אם כן, סקיצה ראשונית ל״מדריך חפצי הטבע של ארץ ישראל״. זה פרויקט כבד משקל ולא פשוט. שהרי לעם המטייל בטבע יש מין טבע חדשני כזה, וכל שבת עשויה לגלות לחוקרי ״חפצי הטבע״ ממצאים שאפילו הבוטניקאים, הזואולוגים והחפצולוגים המומחים ביותר לא יכלו לשער שהם אפשריים.

כסקיצה ראשונית ליקטתי עבורכם דוגמית קטנטנה מאיזור שכאמור איננו מתויר במיוחד. אני מקווה שבהמשך נוכל ליצור יחד עם המוני אוהבי הטבע הישראלי את המדריך השלם. אז הנה הדוגמיות הראשוניות:

אוסמית צהובה

אוסמית צהובה קטנה

%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99

בקבוקית נביעותית שקופה

%d7%98%d7%91%d7%a2-2

נילונית תכלכלה גדולה

%d7%98%d7%91%d7%a2-18

נסקפית קרטונית חומה

%d7%98%d7%91%d7%a2-4

קוֹלנית חטוּבה אדמדמה

%d7%98%d7%91%d7%a2-7

סיגרית קרטונית כחוֹלה-לבנה

%d7%98%d7%91%d7%a2-13

קוּפסית ירוקת פסים

%d7%98%d7%91%d7%a2-14

צלחיתית לבנה קטנה

%d7%98%d7%91%d7%a2-10

שימוּרית פחחית לופתת

%d7%98%d7%91%d7%a2-12

מיכסונית שקופת כותרת

%d7%98%d7%91%d7%a2-3

נילונית צהובה מוצלבת

%d7%98%d7%91%d7%a2-8

כוֹסית שקפקפה חד-פעמית

וכדי שלא תגידו שאין תמונות יפות של מראות הטבע הישראלי בשיא פריחתו וליבלובו, הנה שתי תמונות מהאיזור היפה בו צולמו כל ״חפצי הטבע״ שהוצגו כאן.

%d7%98%d7%91%d7%a2-6

%d7%a0%d7%95%d7%a3-2

שבוע טוב לכל אוהבי הטבע הישראלי. ולחובבי ״חפצי הטבע״ נאחל שלא נזדקק למדריך החדש.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף | עם התגים , , | 4 תגובות

הו, קרול! ||| מזל טוב לקרול קינג שחגגה אתמול 75

carole_king_75אחד היתרונות הגדולים בלהיות בעל בלוג משלך הוא האפשרות להכין רשימות השמעה אישיות של להיטי עבר גדולים. לא מזמן עסקתי בפול אנקה (החבר של טראמפ שבסוף לא שר בהשבעה שלו). היום הגיע תורה של קרול קינג (Carole King). הבחורה הצעירה חגגה אתמול 75 חורפים וזה בדיוק הזמן להביא כמה מהלהיטים הגדולים של שנות ה-60 שהיא כתבה (היא גם שרה, אבל אני מעדיף את הביצועים המקוריים, כפי שזכרתי מהסיקסטיז, במצעדי הפזמונים של חיים קינן וגדי ליבנה).
הזמרת, הפזמונאית והפסנתרנית היהודיה אמריקאית קרול קינג (שנולדה כקרול קליין) כתבה יחד עם בעלה ג'רי גופין, למעלה מעשרים להיטים למגוון אמנים במהלך שנות ה-60. אלבומה Tapestry הגיע לראש מצעד האלבומים בארצות הברית, ונותר שם 15 שבועות בשנת 1971. אלבום זה נותר במצעד האלבומים במשך יותר משש שנים.

אספתי מיוטיוב כמה מהשירים הנפלאים שעשו את כל הדרך הארוכה מניו-יורק למצעד הפזמונים של גלי צה״ל. משם הם הגיעו לאוזניהם של כמה מאזינים צעירים שידעו למלמל את ההברות באנגלית (בלי ממש להבין את המילים) ולזמזם את הצלילים הקצביים. באותם ימים המצעד ה״לועזי״ נחשב עדיין טריפה בכפר הקיבוצי האידיאולוגי והשירים לא היו בזרם המרכזי של בני הנעורים.

השיר הראשון של להקת הבנות המדהימות ״השירלס״ (The Shirelles): בעברית של מצעד 1962: ״האם תאהב אותי מחר״

השיר השני הוא להיטה של זמרת גדולה בשם "אווה הקטנה" Loco-motion, ובעברית ״לוקומושן״:

וכאן קרול קינג שרה בעצמה עם ג׳יימס טיילר את השיר שזכה לעשרות ביצועים: You've got a friend.

וגם השיר הרומנטי (ואולי גם קצת שובינסטי) של הזמר בובי וי שמבקש מחברו לשמור על הנערה שלו: ״השגח היטב על נערתי״

אבל עם כל הכבוד לכשרון הגדול של קרול, מי שהכיר לנו אותה כאן בארץ היה ידידה לספסל הלימודים (בלי יחסים רומנטיים, כפי שמדגישים) הזמר, היהודי גם הוא, ניל סדקה (ניסים צדקה, באמת זה שמו המקורי) עם הלהיט הענק ״הו, קרול״ שכתב ״בהשראתה״.

קרול קינג אהבה את השיר שהפך ללהיט ענק וכתבה לו פרודיה משעשעת ״הו, ניל״. ״מעולם לא חלמתי שתשים אותי בשיר״.
Oh! Neil
I've loved you for so long
I never dreamed you'd put me in a song

אז גם אנחנו מצטרפים לברכות לקרול החוגגת יובל וחצי, במילותיו (בעברית) של חברה ניל סדקה: ״הו קארול לך שרים הכל / לילותיי קוראים לך / לוחשים בלי קול / שלי את וסודי שלך / וחלומותינו נועדו רק לך (גירסה עברית: חיים קינן). מזל טוב, קרול. את בליבנו, ליבנו תמיד.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה מוזיקה | עם התגים , | 4 תגובות

סיפור לט״ו בשבט ||| הברוש הבודד בדרך אל הכפר

%d7%95%d7%9f-%d7%92%d7%95%d7%9a-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9מדי פעם, בין כל פרשיות ״העלים הורודים״, נעים להיזכר שיש בעולמנו גם מראות הרבה יותר יפים ומלבבים. ט״ו בשבט הנה מגיע וזה הזמן לספר בשבחם של העצים. מי שעוקב אחרי הבלוג בשנים האחרונות כבר ודאי קרא כאן כמה סיפורים על עצים. כשבאנו לכאן, לנקודה הזאת, לא היו כאן כמעט עצים (אני כותב ״באנו״ אבל מכיוון שהייתי בן פחות משנה יהיה מדויק יותר להגיד ״הובאתי לכאן״). במשך השנים, עם כל טקסי הנטיעות ובעזרת מפעלותיה של קק״ל, הדרום הצהוב הפך לירוק כהה.
היום אני רוצה להציג עץ אחד מסוים. זהו ברוש גדול ששורשיו באדמת הנגב וראשו בעננים. כמעט בכל יום שישי בבוקר אנחנו עוברים לידו בדרך לטיול (״ההליכה״) לבתרונות או ל״תמרור״. ומדי פעם הוא רומז לי שכדאי לצלם אותו.
יש משהו מיוחד בעץ הזה. הוא נטוע בקצה השדה ליד חורשת האקליפטוסים שנקראת אצלנו ״חורשת שולה״. החורשה הזו שימשה בית קברות זמני לחללי צה״ל בשלוש מלחמות ישראל הגדולות ומוצבת לידה אנדרטה המספרת את סיפורה העצוב. ליד עץ הברוש הבודד עוברת דרך כורכר שנוסעות בה משאיות עם יבולי השדות, רכבים צבאיים, ובעיקר רוכבי אופניים. לא קל לזהות את הרוכבים האלה, הם מדוושים חבושי קסדות ולבושים בבגדי רכיבה צבעוניים, ממרכז האופניים הפופולארי ״לה מדווש״ אל מסלולי הרכיבה היפים העוברים בחורשות הירוקות ובוואדיות מלאי הצמחיה והפרחים שמסביב לכפר.
(בתמונה מ-1955 המוצגת כאן למטה ניתן לראות את מקומו המשוער של ״הברוש הבודד״. וגם את ״חורשת שולה״, את פחון החשמליה והנגריה, וכל השטח הגדול שבינתיים התמלא בעצים רבים).

%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93

עץ הברוש שבו רציתי להתמקד היום נשאר אותו עץ בכל התמונות, אבל הרקע שלו משתנה בהתאם לחילופי העונות ולשעת הצילום. יש בעץ הזה משהו קצת ואן-גוֹכי, ותמיד כשאני עובר לידו מתנגן לי בראש השיר היפה של רבקה זוהר שכתב יורם טהרלב: ״הדרך אל הכפר״. לא אכביר כאן עוד הרבה מילים. אתן לצילומים, שאספתי מתקופה של שנה ויותר, לספר את הסיפור.

%d7%94%d7%a2%d7%a5

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-1

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-2חדי עין (ובעלי מסך נקי) יכולים לראות בתמונה למעלה, מימין לצמרת העץ, את הירח שעדיין היה איתנו בתשע בבוקר יום שישי אחד וגם גולש אווירי משמאל לצמרת

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-4

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-7״אל הדרך הקסומה של ילדותי / אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם / כמו נוגעת בארץ ישראל״. (״הדרך אל הכפר״. יורם טהרלב)

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-6צילום אחד משעת השקיעה. גם לצללית הברוש יש יופי משלה

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-8

ולסיום, תמונה מהשבת האחרונה, השבת הראשונה של פסטיבל ״דרום אדום״. צילום חלקי של המוני בית ישראל שנהרו בכמויות אל מרבדי הכלניות (החלקיים בינתיים) של הנגב המערבי.
בואו בהמוניכם – השבת המרבדים עוד הרבה יותר ירוקים… ואדומים.
חג ט״ו בשבט שמח לכל העצים, לרוכבים ולנוסעים במרחבי ״דרום אדום״.

%d7%94%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%91%d7%95%d7%93%d7%93-5

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר | עם התגים , | 9 תגובות

הסדר העולמי החדש ||| טראמפ, פוטין וביבי משפיעים על העולם פחות מפייסבוק, טוויטר וגוגל

%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%91%d7%a8%d7%92-%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4בשבוע שעבר קראתי ב״הארץ״ ברשימה של עפרי אילני תיאור מעניין על מערך הכוחות העולמי. תחת הכותרת ״המלך המתכנת נגד הקיסר הכתום״ הוא טוען שם שהפחד מעלייתם של שליטים כמו ״הקיסר הכתום״ (כך הוא מכנה את טראמפ) אולי מוגזם. לפי תפיסתו ״נותר כוח משמעותי אחד שעשוי לחסום אותו: ברוני הטכנולוגיה. ואם להגדיר זאת בפשטנות מסוימת: מארק צוקרברג״.

map-1900חשבתי שהתיאור הזה מעניין מאוד, ואולי גם חוזה את העתיד, ובעצם את ההווה. רק מה שחסר לו זה מיפוי גרפי. מעין אטלס הכוחות העולמי המעודכן. וחשבתי גם שכשמישהו יציע (ואולי כבר הציעו ולא ראיתי) את האטלס הזה, מן הראוי ללמד אותו בבתי הספר ובאקדמיה במקום כל האטלסים הישנים המראים מיפוי של מדינות ואימפריות, וזרמים ודתות, ואוקינוסים ויבשות. הרי לנגד עינינו משתנה העולם (או בעצם הוא ממש מתהפך). מה חשובות עלייתה של סין וירידת האימפריות האירופאיות הישנות לעומת המקום שתופסות גוגל ופייסבוק וטוויטר ואינסטגרם – בכלכלה, בפוליטיקה ובתרבות העולמית.

אלה, אם כן, מנהיגי העולם הישן. מתחת לתמונותיהם מצוינת הפלטפורמה באמצעותה הם מעדיפים לתקשר עם תומכיהם ולשלוט על מאמיניהם (או ״להתכתב״ איתם, כפי שאולי הם יגידו).
%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%9f

ואלה הם מנהיגי העתיד (וההווה) – קיסרי המידע והרשתות, אלה שקובעים באמת לאן אנחנו הולכים:%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9

עשיתי כאן הצעה גרפית עקרונית בלבד. אני הרי לא חושב באמת שאוכל להשפיע אפילו בגרם אחד (או בפיקסל אחד, אם להיות יותר מעודכן) על המצב העולמי. שרטטתי כאן סקיצה ראשונית למפה עולמית חדשה שהייתי רוצה ש״מישהו״ בעל ידע בקרטוגרפיה וסטטיסטיקה יוציא בתור אטלס המאה ה-21. ברוח האלף הנוכחי זאת יכולה להיות אפליקציה דינמית המתעדכנת עם כל ציוץ של פוליטיקאי או מנהיג, ועם כל פיתוח חדש של גוגל ופייסבוק.
אני משער שמי שיעיין במפה החדשה יוכל להבין את העולם הרבה יותר טוב מאשר הוא מבין אותו עכשיו באמצעות האטלס הישן. גם אם יקרא את כל המאמרים בעיתוני סופשבוע ויקשיב לכל יומני השבוע בטלוויזיה הוא לא ממש יכול להבין היום את המתרחש בעולם החדש. אבל אם הוא ילמד את מפת האפליקציה החדשה הזו יש להניח שיוכל להבין משהו.

הנה המפה שלי (וזוהי סקיצה בלבד, כזכור. אל תתפסו אותי במילה):

%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%99-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%9f

%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a1%d7%98%d7%92%d7%a8%d7%9d-2016לקראת שבוע הספר וחודש האפליקציות אנחנו מקווים שיפותח האטלס או הספר, ועד אז תמשיכו לצפות ברשתות התקשורת הסמולניות בתעמולת ״ההסתה השקרית והמגמתית שלהם״.
וחכו לציוצים מעודכנים.

להתראות ב״דרום אדום״, כאן אצלנו בכלניות של ״העוטף״, שכנראה לא תוכלו למצוא במפה החדשה. כי מי ירצה להתעניין בכלניות כשיש לך פייסבוק או אינסטגרם.
(בתמונה כלניות-עם-אינסטגרם דאשתקד ב״דרום-אדום״ 2016)

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, מפות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ב״שין-קוּף-ריש״ ||| מה מרגיז אותנו כל כך ב״פוסט-אמת״ ו״עוּבדות חלוּפיות״?ֿ

%d7%a9%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%95%d7%a3-%d7%a8%d7%99%d7%a9בבת אחת הסתערו עלינו המושגים החדשים של ״פוסט-אמת״ (Post Truth) ולאחרונה גם ״עוּבדוֹת חלוּפיוֹת״ (Alternative Facts) ומילאו את כל המציאות, הממשית או המדומה. ושאלתי את עצמי מה כל-כך מרגיז את התקשורת ה״סמולנית״ (ובעיקר אותי) בתופעה החדשה?
אני בדרך כלל לא עונה לעצמי על שאלות וירטואליות (Virtual Questions) כאלה, אבל הפעם יש לי תשובה. חכו לסוף הפוסט הקצר הזה ותדעו מהי.

פעם, לפני הרבה שנים, בתקופה שהיינו ילדים (הרבה לפני שהילדים התמכרו לסמארטפונים ולרשתות ה״חברתיות״), היה מין משחק חברתי כזה שנקרא ״שין-קוף-ריש״. להפתעתי לא מצאתי ברשת יותר מדי תיעוד למשחק הילדותי הזה, אבל אני בטוח שהוא מוכר לכל מי שהיה ילד בתקופה שישראל עוד הייתה צעירה וקטנה.
בויקיפדיה מצאתי רק איזכור קטן למשחק הקלאסי, בערך של ״לשון נקיה״:
״ויש שהרחיבו מאוד את ההקפדה על לשון נקייה, עד כדי כך שאינם מוציאים מפיהם מילים כמו "שקר" ו"חמור", ובמקומן אומרים "שין קוף ריש" ו"חית מם וו ריש".
וזה ההסבר למשחק הילדים באתר ״נוסטלגיה אונליין״:

שין-קוף-ריש

שין-קוף-ריש

ב״זירה הלשונית״ של רוביק רוזנטל מצוטט חידוד של שלונסקי (ראו בסוף הקישור): "אם תרצו / אז תאמינו/ לא תרצו / אז שין-קוף-ריש!"

לטובת מי שבמקרה לא שמע על הביטוי המובן-מאליו הזה, אספר שמהות המשחק הייתה שכשמשחקים אותו אפשר להגיד כל שקר או בדותא או צ׳יזבט או בלוף, בתנאי שבסוף מוסיפים את הסיומת: ״הכל בשין-קוף-ריש״ כלומר הכל בשקר. מה שהיום אומרים: ״סתאאאאאאאם…״.
להמחשת המשחק, כפי שהוא משוחק היום בעידן החדש של הפוסט-אמת, עשיתי את ההדגמה הזאת, עם קטלוג הצבעים האלטרנטיבי (שאולי רק אנשי דפוס ומעצבים גרפיים יבינו) של חברת פנטון. על פי המשחק – שחור הוא לבן, ירוק הוא כחול, וצהוב בהחלט יכול להיות סגול, אם רק תרצו.

pantone-trump

משחק ה״ש-ק-ר״ הזה שיעשע מאוד את הילדים בזמנו (כלומר בזמננו), אבל מאז חלפו לפחות שישים שנה והנה בראש העולם החופשי (סתאאאאאאם, אני יודע שהוא לא ממש חופשי) עומד ״ילד״ ורדרד ומגודל, עם בלורית כתומה ומטופחת, והופך את המשחק הילדותי למציאות של כולנו. שלא לדבר על הילד שעומד לשמאלו, והופך את משחק ה-ש-ק-ר, או הפוסט-אמת, לעובדות בשטח.

%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95-%d7%95%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4והילד הזה הוא ממש
אבל ממש
ממש
לא אני.

זה מה שמרגיז אותי כל-כך. הילד האמריקאי הזה הוא לא איזה ״תינוק״ (לפחות לא מבחינת הגיל). הוא בן 70, יותר גדול אפילו מביבי ואובמה (וממני). במושגים שלנו הוא מכיתת ״שלהבת״, אפילו לא מכיתת ״דרור״ שלי. ובעוד ש״ילד ה-ש-ק-ר״ ״שלנו״ החזיק בנאומו ה״היסטורי״ באו״ם בסך הכל איזו פצצה מצוירת על בריסטול – הרי ״הילד מאמריקה״ מחזיק את ארסנל הנשק הגדול והמסוכן בעולם.

ביבי והפצצה  דג פצצה

זה לא רק עידן חדש של עובדות אלטרנטיביות, יתכן שזה מקרב אותנו לעידן האחרון שלנו.
הנה עוד הדמייה קטנה לנושא הראשון שהעסיק את מנהיג העולם החדש עם תחילת כהונתו: ״התקשורת מביאה עובדות שקריות״ הוא אמר, ושלח את דוברו לחזור על הסיפור המופרך בקשר לכמה אנשים היו בטקס ההשבעה של נשיא פוסט-האמת החדש. זה מה שמעסיק אותו ביום הראשון לשלטונו!
הנה הדמייה של ה״עובדות״ בשחור-לבן, או לבן-שחור:

obama-trump-crowds-2009-2017

וכל מה שכתבתי כאן – ממש ממש לא התכוונתי ב״שין-קוף-ריש״.
מעניין מה תגידו אתם, או לפחות אלה שהתרגלו שיש הבדל קטן בין אמת לשקר, ושמי שהופך את האמת בהבל פה לשקר – הוא לא וירטואוז של מילים ו״עובדות אלטרנטיביות״, אלא הוא פשוט שקרן.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מלחמה ושלום, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , , , | 7 תגובות

בדרך שלוֹ ||| פול אנקה לא ישיר לטראמפ ״איי׳מ ג׳אסט איי לוֹנלי בוֹי״

paul-anka_sלפני כמה ימים שמענו באכזבה מסוימת שהזמר האגדי והבלתי-שנוי במחלוקת פול אנקה מתכוון לשיר בטקס הכתרתו של דונלד טראמפ, הנשיא השנוי במחלוקת (בלשון המעטה). בידיעה ההיא סופר שפול אנקה, אליל הזמר של נעורינו עומד לשיר שם את השיר המיתולוגי "My Way" שכתב לפרנק סינטרה (הזמר האגדי בפני עצמו).

על השיר הנודע כתבו בויקיפדיה: ״מילות השיר בגרסה האנגלית נכתבו בהשראת פגישה שהתקיימה בין פול אנקה לפרנק סינטרה בפלורידה. לא מעט תהו כיצד אנקה, שהיה באותה עת בן 27 בלבד, הצליח להוציא מעצמו מילות סיכום מרשימות כאלה, ההולמות יותר אדם על ערש דווי מאשר אדם צעיר שכל החיים עוד לפניו. אולם, כפי שהוא עצמו סיפר שנים רבות לאחר מכן, השיר נכתב עבור סינטרה אשר באותה פגישה סיפר לו ש"נמאס לו" ושבכוונתו לפרוש מעולם המוזיקה (דבר שלא קרה בסופו של דבר)".

הביצוע המיוחד שיופיע כאן, ראשון בלקט ״פול אנקה שלי״, הוא כמובן השיר הקלאסי "My Way" ששר פול אנקה על רקע קולו של סינטרה. אחר כך נעבור לקלאסיקה של הסיקסטיז.

כל המיתולוגיוּת והאגדיוּת של "My Way" היו אמורות לרמז על דרכו של הנשיא האמריקאי החדש, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא ״אגדי״. מאמיניו ומעריציו של הנשיא הנכנס חושבים ודאי שדונלד טראמפ עוד יוכיח לכם את יכולותיו האדירות. לי (ולעוד כמה מיליארדי תושבי כדור הארץ מודאגים) זה קצת פחות נראה, וכאות מחאה חשבתי להחרים את הופעתו הבאה של פול אנקה ביד אליהו.

בסוף נמסר שהזמר ביטל (כביכול, מסיבות של בעיות בלוחות הזמנים) את הופעתו בטקס. לכן אנחנו ממהרים לבטל את ההתחשבנות איתו. הרי פול אנקה הוא אליל הזמר הראשון של נעורינו! מי מהדור שלנו לא זוכר את כל השירים הענקיים שהוא הביא לנו מ״דיאנה״ המפורסמת שכתב ושר בגיל 17 ועד ״היום הארוך ביותר״ מהסרט המלחמתי המפורסם בשם הזה (שם הוא גם שיחק בתפקיד קטן).

 

בגיל 17 הוציא פול אנקה את השיר "דיאנה" על שמרטפית שהייתה לו כשהיה צעיר יותר. השיר נכנס ל-20 הראשונים במצעד השנתי באותה שנה, מה שהפך אותו לאחד מהאמנים המצליחים באותה תקופה, בעיקר בקרב בני ובנות נוער (זה אנחנו). האלבומים "Put Your Head on My Shoulder" ו"Lonely Boy" היו להצלחה עצומה, והפכו את אנקה לזמר המצליח ביותר באותן שנים (ויקיפדיה).
מי מאיתנו לא הרגיש בימים ההם קצת Lonely Boy, ומי לא רצה להכיר את דיאנה (ואולי גם את קרול של ניל סדקה) ולהגיד לה Put Your Head on My Shoulder, למרות שלא בדיוק ידענו אנגלית.

החברוּת המוזרה (שהייתה או לא הייתה) עם הנשיא כתום-השיער וזהוב-הפנטהאוז נסלחת (אולי) כששומעים את הלהיטים הענקיים מהסיקסטיז. רובם הגדול נמצאים בתקליט ה״ויניל״ הראשון שהיה לי: "Big Big Big Fifteen". ביקשתי שיקנו לי את "Big Fifteen" המפורסם, אבל הוא כבר לא היה זמין. אחר-כך רכשנו את ה-״Big 21״ וכך גדלנו והתבגרנו עם שיריו של פול אנקה במשך עשרות שנים:
"Crazy Love"  | "I Love You, Baby" | "Adam and Eve" | "My Home Town" | "Puppy Love"
"Tonight My Love, Tonight" | "Dance On Little Girl" | "Cinderella" | "Loveland"
ועוד עשרות שירים שעשו לנו את ימי הסיקסטיז מעוררי הגעגועים.

paul-anka_big_big15_s  paul-anka_big_21_taklit_s paul-anka_big_21_s  paul-anka_big_21_back_sלקט מאוסף תקליטי ה״ויניל״ שלנו, עוד לפני שהפכו ל״רטרו״ בסטימצקי.

כל כך הרבה להיטים היו לפול אנקה, שממשיך להופיע גם היום כפרפומר בלתי נלאה (כן, גם בישראל) ומוכיח שגם אחרי גיל 70 עוד אפשר למחזר את שירי העבר ולשחזר, עבור הדור שהכיר את שיריו בסיקסטיז, את הימים המתוקים-מרירים ההם. הנה הוא (שזוף בצורה קיצונית) שר יחד עם הקהל, ממש כמו שראינו אותו ביד אליהו עוד להיט ענק:

ונסיים, כמו כל ההתחלות, עם ״אדם וחוה״ – עוד אחד משירי האהבה שלא נס ליחם.

 

ולנשיא הנכנס שהפסיד את ההופעה של פול אנקה היינו מציעים לנסות את ניל סדקה (תקליט מס׳ 12 באוסף) או את אלביס פרסלי (בלתי ממוספר).

neil-sedaka_s  60s_s

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה מוזיקה | עם התגים , , , | 2 תגובות

חדש בהוצאת ״עורבא פרח״ ||| מַר כּלוּם – הספר המבוקש בגרסה הדיגיטלית

הספר על מַר כּלוּם רואה אור השבוע בכל המדיות. אחרי שהכריכה שלו זכתה לפופולאריות-רשת גדולה (יחסית), פרסמתי הבוקר את המהדורה המלאה.
עכשיו תוכלו לקרוא אותו אחרי שנת הצהריים. לא בטוח שמשרד החינוך יאשר אותו לילדים מתחת לגיל גן חובה (אבל אולי בעצם כן). הספר יוצר בהפקה ביתית, לכן בינתיים עוד לא התגברנו על צורת הדפדוף,  ובניגוד למקובל (ואולי דווקא כמקובל) על מנת לדפדף יש ללחוץ דווקא על הצד הימני של העמוד.
טובי המדענים סידרו את הדפדוף ועתה ניתן לדפדף כמו שצריך בעברית – מימין לשמאל!

הספר כבר פורסם בפייסבוק, אבל גונבה לאוזני שמועה מדהימה שיש קוראים בני זמננו שאין להם פייסבוק. מי היה מאמין?!

לחצו על תמונת הספר והתחילו לדפדף. לא מוכרחים לקרוא הכל בבת אחת. החומרים קצת קשים.
Web

הקוראים יכולים להגיב, להוסיף שורות משלהם ולשתף. הכל ללא כוונת רווח.

http://online.fliphtml5.com/oihdl/oqqy/

twitterקריאה נעימה ושבוע טוב.
זה יהיה שבוע שבו נזכה גם למלך עולם חדש, שילווה את מַר כּלוּם שלנו בכל דרך בה יבחר. ואנחנו נמשיך לשבת על המרפסת ונספור ציפורים נודדות.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים, ספרים, פוליטיקה | עם התגים , | 6 תגובות

הרטרו של הרטרואים ||| Beatles for Sale – חיפושיות למכירה! בסטימצקי!! בתקליט אריך נגן!!!

beatles-119נכנסנו השבוע פעם נוספת לחנות של סטימצקי ולא האמנו למראה עינינו – במדף מרכזי בחלק האחורי של החנות עומדים עשרות תקליטים(!) של פעם (מה שהיום קוראים ויניל). התקליטים של כל להקות נעורינו עומדים למכירה במחיר שווה לכל נפש (119.90 ש״ח לתקליט).

חשבנו שמזמן עבר זמנם של התקליטים ושל הדיסקים ואפילו של קבצי האייטיונז. הרי הכל זמין ביוטיוב ובכל מקום אחר ברשת. אבל מסתבר שהרטרו שוב חוזר. כמו שחוזרות מצלמות הפילם והפולארויד, כמו שחוזרים הרהיטים של ההורים (לא של הסבתות!) והבגדים של שנות ה-70 וה-80 ככה גם התקליטים.

אנחנו כאספנים ״בלתי-זורקים״ (פחות או יותר, גם לנו יש גבולות מסוימים) שמרנו את כל התקליטים בעליית הגג, כמובן. וגם איזה פטיפון שאולי כבר לא ממש שמיש, אבל חשבנו שאולי פעם יחזור לתהילת הסיקסטיז והסבנטיז של המאה העשרים.

ובדיוק כשאני מקליד את המילים האלה אני שומע בטלוויזיה בערוץ 1 (עוד מכשיר ועוד רשת שבקרוב יחזרו אולי כ״רטרו״ ויגרשו את כל הסמארטפונים והטאבלטים ואת שידורי ערוצי ה-VOD וה״סטרימינג״ ממקומם המופרז) ש״מכירות הויניל ברדיו עלו השנה בבריטניה ב-35%. בשנים האחרונות תקליטי הויניל הפכו למוצר מבוקש מאוד״.

beatles-for-sale  the-beatles%d7%aa%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%9e%d7%a6%d7%a7%d7%99

על הביטלס עצמם כבר כתבתי כאן כמה פעמים. כמי שהיה מראשוני מעריציהם בנגב המערבי, או לפחות בכפר הדרומי שלנו (זה תואר שאני לוקח לעצמי בלי בדיקות מעמיקות מדי). בעליית הגג שלנו נשמרו בין יתר פריטי הנוסטלגיה, גם כל תקליטי ה״ויניל״ המקוריים. באופן מפתיע וסמלי, את אותו תקליט של ״Beatles for Sale״ כבר צילמתי והעליתי (כולל ההקדמה המרתקת שקראתי אחרי עשרות שנים והגדלתי אותה עבור המתעניינים).
סלחו לי אנשי סטימצקי, אני כבר לא אקנה תקליטים של הביטלס, אבל אני בהחלט ממליץ לדור שלא ידע את ג׳ון, פול, ג׳ורג׳ ורינגו (והויניל!) לנסות לשמוע איך הם נשמעו בזמן אמיתי. אני קורא ברשת שמומחים גדולים ממני בתחום המוזיקה ממליצים בהחלט על חווית השמיעה של התקליטים, לעומת כל המדיות שהתפתחו מאז שהביטלס (כלומר ״חיפושיות הקצב״) שרו אצלנו בכיתה המשותפת ובצריף השוודי.

beatels for sale  beatels for sale back 2
עטיפת ״Beatles for Sale״ המקורית שלנו (למעלה) ו״חיפושיות קצב״ צעירות בכפר בסיקסטיז (למטה).

חיפושיות הקצב דרור 1965  צריף שוודי והביטלס

ברשימה מעניינת של הגר בוחבוט ב-ynet כדאי לקרוא את דבריו של תומר מולוידזון, עורך מוזיקה ומנהל דיגיטל ברדיו הבינתחומי, ועורך ומגיש תוכניות ברדיו 88 אף.אם: "האלגוריתמים הולכים ונהיים יותר ויותר חדים, והיכולת שלנו להגיע לעוד ועוד דברים היא מטורפת. אין לזה שובע, זה לגמרי עולם חדש ומופלא. בסופו של דבר, גם הדור הבא כנראה יהנה ממשהו אחר שאנחנו נרטון לגביו. גם הדור שנהנה ממה שקיים עכשיו יטען עוד כמה שנים שה-MP3 הורס לו את החיים, כי כולנו רומנטיים ונוסטלגיים בבסיס, וכשמשהו חדש מאיים על מה שאנחנו מכירים – אנחנו נמצא את כל הסיבות ללמה זה לא בסדר".

וגם בגלריה בהארץ מספר בן שלו על אוסף דיסקים שקיבל מחברו, ומציין שם ש״אם יש קושי כלשהו במעבר מעולם הדיסקים לעולם הקבצים, זה בדרך כלל קושי בעל מאפיינים רגשיים-נוסטלגיים. אנחנו קשורים לעטיפות הפיזיות של האלבומים שאנחנו אוהבים, ולפעמים גם לחוברת שנמצאת בתוכם״. בקיצור – הנוסטלגיה היא גם געגועים לגרפיקה. אולי גם בגלל זה חוזרים התקליטים עם העטיפות המפוארות שלהם שהיו חלק בלתי נפרד מהחוויה. תסתכלו למשל על אוסף עטיפות הביטלס הזה ותגידו אם יכול להחליף אותו איזה פורמט מהפכני של ״MP-מה-שמו״, שמישהו בעל לב, אוזניים (ועיניים!) עוד יתגעגע אליו.

beatles_albums

אבל מה לנו גרפיקה מיושנת והיסטורית. רוצים קצת מוזיקה! ניגשנו לתקליט של ״Beatles for Sale״ כדי לבדוק איזה שירים שרדו את חמישים השנה פלוס שעברו מאז שהודפס בויניל (ב-1964).
ואלה שלושת הגדולים:

Eight Days a Week
What You're Doing
I'll Follow the Sun

ומי השיר הגדול ביותר בתקליט הבלתי-נשכח (כמו גם כל האחרים של הביטלס)? אין לנו תשובה.

ועוד אחד, אחרון אחרון חביב, מתקליט/דיסק/יוטיוב אחר. גם אני ראיתי אותה עומדת שם.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מוזיקה | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

משדרגים את כיכר העיר ||| דיזנגוף לא חלם שזה מה שיקרה ב״עיר של המדינה״

הפארסה (ויש שיאמרו הקטסטרופה או השערוריה) סביב כיכר דיזנגוף יכולה לשמש כסמל או תמרור אזהרה למדינת חלם שהקמנו כאן בארץ אבותינו. כשאני כותב ״הקמנו״ אני לא מתכוון אלי באופן אישי, אלא לאבות החלוצים, מייסדי הארץ הזאת.

הכיכר הישנה נחשבה עבור בני כפר שכמונו כ״צנטרום של הפיילה״ – מרכז העיר העברית הראשונה, שהיא המרכז של ארץ ישראל הישנה והטובה. רבות סיפרו לנו על האדריכלות של העיר הלבנה, על הייחוד של הכיכר שיזם ראש העיר מאיר דיזנגוף (עם הסוסה שלו).
הכיכר ותל-אביב עצמה היו בימיהן הטובים המרכז של הישראליות השפויה (להבדיל מירושלים של טדי הקורסת מרוב היסטוריה וסמליות תנ״כית) או חיפה של אבא חושי הרחוקה מהמרכז עם ההר-הירוק-תמיד שלה, או באר שבע העתיקה של אברהם אבינו ואליהו נאווי.
כיכר (צינה) דיזנגוף הייתה אי-השפיות הישראלי, שם טיילו וראו סרטים ואכלו פלאפל ובעיקר ״הזדנגפו״ (ביטוי שהיום איבד כל משמעות) בני הנוער של ״דור הברזלים״. עוד ביטוי שאבד עליו הכלח ושקדם אלפי שנים לדור ה-X ודור ה-Y וה-Z.

כבן הכפר, שהעיר הלבנה והגדולה הצטיירה אצלו תמיד כפלאי פלאות, ציירתי את תל-אביב בעבודות הגרפיות שהצגתי בבלוג הזה כבר כמה פעמים. אמנם הכיכר בגלויה הישנה הזאת היא כיכר גנרית. אבל ברור שהכוונה הייתה לכיכר דיזנגוף. אל תנסו להשוות את שמות הרחובות מסביב לנעשה בשטח האמיתי. הכוונה הייתה להמחיש את מרכזיותה של העיר תל-אביב לעומת כל הערים האחרות. וגם את האזורים שסביב לה: השרון, אזורי התעשיה למיניהם, וכמובן – הים והספארי.

בסרטון הנפלא של נתן אכסלרוד מ״יומני כרמל״ מתוארת חנוכת הכיכר בפאתוס ובתמימות, עם הקריין המכריז בקול נרגש ודרמטי על הפלא הארצישראלי של הקמת כיכר עיר, ממש כמו בכל ארץ מתוקנת.
״צפו-צפו״, כמו שכותבים היום בכל אתר חדשות המכבד את עצמו.
״כיכר צינה דיזנגוף שנחנכה השבוע ברוב עם נמסרה לרשות הקהל התל-אביבי כשהיא מסודרה לנוי ולתפארת. בין ספיחי הדשא וערוגות הפרחים ניטעו גם עצי תמרים שהובאו מגן רחל בכנרת(!). עשרים ושמונה ספסלים לבנים(!), מזרקת מים יפה ופנסים יפים, שיאירו בכל ערב, ישמשו את הקהל למנוחתו ולהנאתו״.

 

וזאת תמונת הכיכר הישנה, כפי שהיא זכורה למי שנולד לפני שנות השבעים (של המאה והאלף שעברו):

%d7%9b%d7%99%d7%9b%d7%a8-%d7%93%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a0%d7%94

הכיכר שרדה מיום חנוכתה ב-1938 עד 1978. ואז ישראל של אחרי המלחמות הגדולות לקתה במגלומניה, או סתם בשגעון נוסח בלאומילך, מה שהביא לשידרוג הכיכר למבנה רב-קומתי יורק אש ומים. והשאר היסטוריה.

dizengoff_square_tel_aviv  %d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%a7%d7%aa-%d7%90%d7%92%d7%9d

עכשיו בהחלטה שגם היא, כמו כל דבר במדינת היהודים (או החלמאים) שנויה במחלוקת, עלו הדחפורים והמחפרים על הכיכר המוגבהת – במבצע שכונה בשם מלא רגישות "צינת בוקר" (על שם צינה דיזנגוף) – רק כדי שבעוד ארבעים שנה בשנת 2058, אפשר יהיה, במבצע תקשורתי רחב (שיקרא אולי ״בלאומילך חוזר״), ״לשגבֵהה״ אותה ולחזור לשנת 1978.

הנה תיעוד עם (מוסיקה מרגיעה) של פירוק המזרקה של אגם וגם של הריסת הכיכר עצמה.

 

אצלנו הרי מבינים משהו בהריסת בתים ואתרים. אם יש סמל מתאים לימינו, שיכול להחליף את הטנקים של האלוף טל משנות ה-60 ואת הבולדוזרים של אריק שרון משנות ה-80 – אלה מנופי ההריסה והגריסה האלה ש״משדרגים״ ו״משנמכים״ את ישראל הישנה ומביאים אותה סוף סוף לאלף השלישי בתנופה ובכוח, ברגישות ובנחישות: ״עלה נעלה״ ו״פרוק נפרק״.
את התמרים של הכיכר כנראה שלא יביאו הפעם מגן רחל שליד הכנרת (אולי יביאו אותם מטורקיה או סין).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל | עם התגים , , , , | 2 תגובות