אוי לי מאורלי והגשר שלה 😦 ||| שלטי הבחירות שרמזו על העתיד: ״בני אדם? לפני הכל?״

הסידרה האינסופית של מערכות הבחירות האחרונות הצטיינה באיחודים משונים ומגוונים. שלטי הבחירות שליוו את האיחודים האלה רמזו כבר על מה שיקרה.
רוב הכעס הופנה, באופן טבעי, לצמד הרמטכ״לים שהבטיחו ״בלי ביבי״ ומיהרו להיכנס מתחת לאלונקת תיקי החקירה המתפרקת של הנאשם המתקרבן, כדי להאריך את כהונתו בעוד כמה חודשים.

רק בשולי הבגידה הגדולה הופיעה, כמו מתוך המים של נחל האסי, ״נסיכת בית שאן״ הזוהרת והמתמסכנת, זו שרבים הצביעו למפלגה שצירפה אותה רק כדי שהיא תגנוב את קולותיהם ותתפרק סופית ("בגלל הקיבוצים, בן גוריון, רבין, האשכנזים, הסמולנים וכל הבוגדים האחרים").

הנה מקבץ השלטים שצולמו ליד הכפר בזמן ״אמת״ וכמה וריאציות שעשיתי:

 

השלטים משתי מערכות הבחירות הקודמות הציגו את הנסיכה הגמישה. עכשיו כשה״אמת״ הפכה מזמן לא רק לשקר, אלא הגיעו לשפל (שמולי-פרץ-לוי) חדש הגיע הזמן לפוסט עידכון עם כל השלטים (האמיתיים והמדומיינים) שהובילו אותנו אל הפארסה הגדולה ואל הבגידה הסופית.

נקווה, שככתוב (ואם לא כתוב, אז אולי כדאי לכתוב) מי שעבד על הבוחרים בעיניים ייצא בסופו של דבר בחוץ עם עיניים מושפלות.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, פוליטיקה, פוסטרים | עם התגים , , , , , | 5 תגובות

השריפה ב"יער הגמדים" ||| בין סיפור הילדים המדומיין והירוק למעגל המציאות האפורה והשחורה

בימים בוערים אלה – מעבר לכל הפוסטים הפוליטיים אקטואליים-סאטיריים שאני שם בפייסבוק – מה שנשאר לכתוב בבלוג שייך בעיקר לנושא "סבב התבערות" (שאת מספרו הסידורי, בלוח העימותים עם השכנים, כבר לא סופרים).

היום בחרתי ללכת בהליכת הבוקר בחורשה שבצד המזרחי של כביש 232, מקום שיש סיכוי קטן יותר למצוא בו שטחים שרופים, כך חשבתי. נכנסתי למסלול ״היער הקסום״ והתחלתי ללכת במסלול הרגיל.

פעם, לפני כמה שנים, ״צילמתי״ באותו מסלול בדיוק, באחת מקרחות היער, מופע של ״גמדים מדומיינים״ שגילגלו מרכבה אגדתית בהשראה שקיבלתי מספר גמדים קלאסי ונוסטלגי (ראו תמונה משמאל). הסיפור כולו הופיע בפוסט הישן, שהתמקד בעיקר בספר הגמדים האמריקאי הישן ופחות ביער שבנגב המערבי (ובוודאי שלא בתבערות העונתיות באיזור).
את ה-gif עשיתי כדי לנסות להפוך את הדמיון למציאות צבעונית.

היום בבוקר גיליתי למרבה הצער – באותו עיגול ירוק, בין עצי אקליפטוס, קזוארינות וברושים – מעגל שריפות נוסף. למרבה המזל השריפה הזו כובתה מהר יחסית על ידי מתנדבי הכיבוי המקומיים האמיצים והחרוצים, לפני שהבעירה את היער שמשמש כמסלול אופניים של מטיילים ישראלים בכל עונות השנה.

כדי להציג את הקונטרסט של מציאות החיים כאן בנגב המערבי (״הפופיק של המדינה״, ״עוטף עזה״ או ״עוטף ישראל״ – כל אחד יכול לבחור את הכינוי שמתאים לו) בחרתי כמה תמונות שצילמתי הבוקר, ממש באיזור בו משכו ״גמדי שנות החמישים״ את מכבש־בול־העץ שלהם.

ולסיום, כדי להישאר עם טעם טוב, עוד תמונה ירוקה מתוך ספר הגמדים הקסום (אולי בכלל הכל קרה בגלל שהגמדים לא נזהרו עם המדורה והמחבת, וכל השריפה הזאת פרצה באשמתם?).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה טבע ונוף, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, ספרי ילדים | עם התגים , , | 2 תגובות

"דרום שחור 2020" ||| המראות הסוריאליסטיים של הנחל השרוף חוזרים. כרגיל.

הבלונים חזרו ואיתם גם השריפות. בזמן ש"מחלקת ההסתה" ב"רשתות הבלתי־חברתיות" עוסקות בנחל האסי בעמק בית שאן, כאן בעוטף הולכים ונשרפים נחל סחף המקומי ואיתו ערוצי נחלים נוספים (שמעניינים את התקשורת כשלג דאלף תשע מאות וחמישים) הנחלים המקומיים שזורמים אל הים של עזה.

בימים האחרונים הסתובבתי בכמה מערוצי הנחל (בשמו המקומי: ואדי) וצילמתי כמה צילומים של נופי שריפות.
הנופים הנראיםבתמונות מדברים בעד עצמם, אבל הם לא מפתיעים אף אחד. זה הרי "סבב שריפות הקיץ" הרגיל כאו בנגב המערבי, זה המכונה לפעמים "עוטף עזה" וגם "דרום שחור". אנחנו כבר רגילים לראות את המראות, וגם כאן בבלוג כבר פורסמו אלבומים אפורים דומים.
למרות הבנאליות החלטתי לתעד גם את "סבב תבערות 2020" – כדי שההיסטוריה־על־פי־גוגל תכניס גם את התיעוד הזה להיסטוריה של המין האנושי הדרומי.

פינת חמד שהציבו צעירי המקום בוואדי. למרבה המזל השריפות לא הגיעו עד הסלון

באופן סימבולי וגם מעודד, בדיוק אתמול בלילה התחיל קציר החמניות בשדותינו. הספקתי לצלם את הקומביין שקצר כל הלילה ועשה את השורות האחרונות (כדרכם של ״עושי שורות״ למיניהם) וגם את מיכלי הגרעינים שתוכלו לפצח בקרוב (אם הם לא יישרפו בשטח, לפני שתספיקו לקלות אותם).

אנפות בקר פשטו עם שחר על השדות הקצורים ללקט את הגרעינים שנשארו בשטח

מיכל גרעיני חמניות כתום ורכב כיבוי שחור שנפגע בעת מילוי תפקידו השבוע

וככה נראים הגרעינים הטריים לפני שהם מגיעים למוכר הפיצוחים בשכונה שלכם:

כשחזרתי בעקבות הקומביין, לתוך הכפר ראיתי שבכל פינה עומדים בכוננות רכבי כיבוי מסוגים שונים, מוכנים לקריאה להצטרף לכבאיות הגדולות של כב״א, קק״ל ורט״ג.

 

נאחל שיהיה המשך שבוע עם יותר מים מאש, ושתדעו שכאן יש כמה ״שמאלנים בוגדים״ וגם "ימנים אחים" חובבי חמניות שמצפים לשינוי שעוד יגיע (בקרוב).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , , , | 4 תגובות

המסך השחור יורד ||| מאיפה הגיע ״מסך הסיום״ של בלפור ולמה הוא משמש?

בשנים האחרונות – בהיעדר אפשרות לצלם בתוך הבית בבלפור (חוץ מכמה יועצי בינוי ואופנה מזדמנים המגויסים לצילומי תדמית) – הפך המסך השחור שחוסם את הצפייה בבית ראש הממשלה ("הנאשם המכהן") לסמל מצולם המגלם את האטימות והזחיחות שמפגינה ״המשפחה המלכותית״ כלפי התקשורת וכלפי העם.
המסך המגוחך והמצ׳וקמק הזה, שיש בו יותר ביטוי של ניתוק מאשר צורך אבטחתי ממשי, שימש בפייסבוק של ״קווים ונקודות״ להרבה וריאציות. בימים אלה כשאנחנו מתקרבים ל״מסך הסיום״ חשבתי שכדאי ללקט נבחרת של 11 מסכים לפוסט מסכם וחגיגי. אז הנה על קצה המזלג מבחר צילומי מסך:

תחילה הכיתובית של "סיום הסרט"

לדעת רבים, ראוי היה שהטקסט המכונן של "הנאשם המכהן", שנאמר ב-2008 בזמן חקירות ראש הממשלה אולמרט, יזכה להדפסה נאה על המסך, כדי ש״עם הספר וההפגנות״ יקרא וילמד.

המסך השחור מושך אליו חובבי סיסמאות, חלקם בעידוד המשפחה שמאחורי המסך וחלקם של כאלה שפחות מתלהבים מהמשפחה

המסך האטום עורר במשך השנים תהיות רבות של הציבור (שמאלנים, חייזרים, חיידקים וגם צייצנים לאומיים ואחרים): מה מסתתר מאחוריו? עשינו כאן כמה גירסאות עם ניחושים והשערות.

 

 

עוד וריאציה מימי מיליון המובטלים ועשרות מיליוני החזרי המס:

ועוד כמה מסכים מתקופת ההפגנות והבידוד של ימי הקורונה:

ומסך הסיום ההיקפי המתבקש: מסך הנבצרות עם המפגינים והחייזרים שמסביבו:

עד כאן ״המסך השחור הלאומי״. מוזמנים לשלוח לנו הצעות למסכים נוספים, ושיהיה המשך שבוע נאה עם טמפטורות סבירות וכמה שפחות שריפות ב״פופיק של המדינה״ שחוזר לשולי השוליים של הכותרות.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , | 2 תגובות

חום יולי אוגוסט ||| אתם בחרתם: לקט הפוסטים הנבחרים מהפייסבוק בקיץ המטורף שנפל עלינו

את רוב הפוסטים המנסים לתאר בצורה גרפית את הקיץ המיוחד הזה שנפל עלינו משמיים (ומסין… ומקיסריה ובלפור) אני שם כל בוקר בפייסבוק. חלקם זוכים לתשומת לב מאופקת ולחשיפה מסוימת ואחרים – לאו דווקא אלה שהשקעתי בהם הכי הרבה מחשבה ועבודה – זוכים לחשיפה אקספוננציאלית ומגיעים לפעמים לרבבות צפיות ומאות שיתופים. יש לשער שהם יישארו בגוגל (אם הוא ישרוד) גם בעשור הבא, הרבה אחרי שהקורונה תיגמר.

לקראת שבת ליקטתי כאן את חמשת הפוסטים שזכו לתשומת לב הגדולה ביותר. ההיסטוריה (וגוגל… ואתם) ישפטו כמה הם הזיזו בעשירית המילימטר את מצב המדינה המורדמת ומונשמת שלנו.

הנה מצעד 5 הפוסטים הפופולאריים של ״קווים ונקודות״ יולי-אוגוסט 2020:

1.  חייזרים וחזירים – 26,269 צפיות; 625 שיתופים; (9 הסתרות של מי שלא סבל את הפוסט)

2.  פרויקטור-פרופלור-פרוז׳קטור-פרזנטור – 16,992 צפיות; 281 שיתופים; (2 הסתרות)

3.  המדיח הלאומי – 16,365 צפיות; 327 שיתופים; (3 הסתרות)

4.  בחארטה בחרת – 12,606 צפיות; 326 שיתופים; (2 הסתרות)

5.  השר לביטחון הנאשם – 7,780 צפיות; 140 שיתופים; (3 הסתרות)

עד כאן אתם בחרתם. נמשיך ״לעבוד״ ״למען עם ישראל״ ככל שיישאר לנו ״כוח, כסף וכבוד״.

שבת שלום לכל הקוראים, הצוחקים, הכועסים, הבוכים והמגיבים 👍😀❤️😢😡
בתקווה שאוכל בקרוב לעזוב את כל הקורונה והביביומטיזיס שנפלו עלינו ולחזור לעסוק בספרי ילדים, יסודות וכלונסאות, זוּטוֹלוגיה, קרטו-גרפיקה וסיפורי הכפר.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , , | 7 תגובות

יום האבטיח הבינלאומי 🍉 ||| חג שמח לכל אוהבי האבטיחים, הגרעינים וגם הקליפות (והערה על ״אבטיחים״ אחרים)

רק היום, אחרי כמעט 1,000 פוסטים וכמעט 8 שנים לקיום הבלוג נודע לי שיש דבר כזה יום האבטיח הבינלאומי. והחג הזה, בדרך מקרה ממש, מתרחש ממש היום. אם לא היו מזכירים לי רגע לפני תחזית מזג האוויר הייתי יכול להחמיץ יום היסטורי כזה. 🍉🍉🍉

האבטיח, הוא ירק אהוב מאוד על הישראלים והתדמית הבריאותית שלו סובלת קצת מחוסר ידע (לפחות שלי): כולם יודעים שהוא אדום ומתוק, אבל מסתבר שיש לו גם ערכים תזונתיים הרבה מעבר למתיקות ולטעם הטוב (B5, B3, B6 ובטא קרוטן ועוד כל מיני). יש אנשים (לא אני) שיודעים להמר ולבחור את האבטיח הנכון והמתוק: בשוק או במרכולית המקומית… או אפילו במיקשה (שם ייחודי לירק העממי).

לא מיותר להזכיר כאן אבטיח שלא ממש מוכר למי שלא עבד מעולם בדפוס שלנו – הדפוס הראשון בנגב. המושג ״אבטיח״ התקבע אצלנו עוד בימי הדפוס הראשונים. הדפוס, שהפך במהלך השנים לאחד הגדולים והמובילים בין בתי הדפוס בישראל, כבר מזמן לא נראה כמו בית דפוס קלאסי, מהסוג שרואים בצילומים ישנים. מדובר על מפעל הייטק מתוחכם ומלא טכנולוגיות שזנחו מזמן את העופרת ומתמקדות בענן ובעוד המצאות ממוחשבות של המאה ה-21.

כך מוגדר המונח ״אבטיח״ בלקסיקון המקומי: אבטיח – שגיאה רצינית בעבודות הדפסה בדפוס, שאין לה תקנה (פאשלה – בלע"ז). את המושג הזה הביא לזר (בסוגריים: אבא שלי) מדפוס "אמנות" בחיפה, בה קיבל את הכשרתו המקצועית הראשונה. כשמישהו בדפוס עושה "אבטיח", אזי כל הנייר המודפס עובר לידיו המיומנות של מנדוש (החבר שהיה ממונה על גריסת ההדפסות השגויות) והוא עושה מהניירות הלבנים פנקסים לכל דורש, או גורס את הכל למיכל של "אמניר".
(משמאל: תמונת אבטיח עם ״אבטיח״ – כחול במקום אדום)

תיקון: כותבים לי בתגובות ש״יום האבטיח״ הוא לא בינלאומי, אלא רק אמריקאי. תיקנתי עד שיוכח שגם זה אולי ״אבטיח״. 🍉

שמתי כאן את האיור שעשיתי בפירסום חגיגות ״מבצע שקל״ שהתקיים בתחילת שנות השמונים. באיור השוויתי את סימן השקל (הישן מ-1980) לפלח אבטיח.
המהפך המוניטרי של ישראל והמעבר מל״י לשקלים – היה אירוע שהפך למבצע אירגוני ענק, שכלל את הדפסת כל השיקים של ישראל עם הסימן החדש. המבצע הזה כבר תואר כאן, כולל האיור מההזמנה לאירוע הסיום של ״מבצע שקל״ (הראשון! לפני ״מבצע השקל החדש״).

   

הפוסט היחידי בבלוג הזה שהתייחס ל״אבטיחים״ (מעולם הדפוס) הייתה רשומה השייכת לתחום ה״זוּטוֹלוגיה״ שעסקה בעיוות שמדי פעם נוהגים לעשות אצלנו לאות ט׳. אז הרגיזה אותי הטעות הקטנטנה עם הצ׳ופצ׳יק העליון של האות ט׳ שהופיע בברכה רשמית מטעם משרד החוץ בצד השמאלי ולא בצד הימני כפי שצריך להיות. את הטעות הזאת הגדרתי כ״כתב אבטיחים״ והבאתי המחשה לשלט שעשיתי עם כתב אבטיחים (הדמייה בלבד. לא צולם בשטח):

אבטיח באות טית בהזמנה של משרד החוץ, 2017; והדגמת ״כתב אבטיחים״ עם טית הפוכה (למטה)

בהזדמנות חגיגית זו הוספתי כמה צילומים ממִקשוֹת האבטיחים שאפשר לראות בשדותינו מדי פעם. את האבטיחים אפשר לפגוש בין ״שבעת המינים״ האחרים שנתברך בהם הנגב המערבי: חיטה, שעורה, חמניות, בוטנים, תפוחי האדמה, בטטות, גזר …ואבטיח.
כל התמונות הן מהקיץ שעבר והן צולמו במתחם התחמושת ההיסטורי בין חומות הבטון שנועדו להסתיר תחמושת מטוסים של הצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

שיהיה חג שמח לכל האבטיחים ולכל מגדלי האבטיחים (חוץ ממגדלי ״אבטיחי״ הדפוס).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, חגים ומועדים, טבע ונוף | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

״הילד הבוכה״ ||| התערוכה החגיגית עם כל הגירסאות פתוחה מהיום לקהל הרחב

המוזיאונים סוף סוף נפתחו – כפוף להוראות משרד הבריאות, הפרויקטור והפרזנטור – וזה בדיוק זמן מתאים להציג כאן ״תערוכה רטרוספקטיבית״ של אוסף הווריאציות על פוסטר ״הילד הבוכה״.

תחילה קצת עובדות מוויקיפדיה:
"הילד הבוכה" הוא כינוי לציור שהיה נפוץ ומוכר מאוד בישראל, בו מוצגת דמותו של ילד לבוש מעיל, שדמעות זולגות על לחייו. ציור זה הוא אחד מתוך סדרת דיוקנאות של ילדים (ברובם בנים, אך גם בנות) בעלי הבעה רצינית או עצובה ודמעות על פניהם, שהיו נפוצים ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80.
הציור מיוחס לצייר האיטלקי ברונו אמאדיו (Bruno Amadio) שנודע גם בשם ג'ובאני בראגולין (Bragolin). בראגולין צייר מאות ציורים בסגנון זה. הציורים ברובם אינם חתומים ותאריכיהם אינם ידועים. התמונות היו מן הראשונות ששוכפלו בצבע בקנה מידה רחב כבר בשנות ה-60, וככל הנראה צוירו שנים לפני כן. ציורי הילדים הבוכים היו פופולריים באירופה ובדרום אמריקה, ונמכרו על פי ההערכה במיליוני עותקים, ללא תמלוגים כלשהם לצייר.

עד כאן ההיסטוריה של דימוי ״הילד הבוכה״.
הרבה וריאציות נעשו על הנושא וגם כאן בבלוג אימצתי את דימוי הילד, עם ניסיון להלביש אותו על ״הנאשם המכהן״ ״שלנו״. יש משהו בזחיחוּת הרברבנית שמתחלפת בשנייה אחת לקינה על מר גורלו של המנהיג הגדול, יחיד הסגולה, שמתאים מאוד לדמות הילד הבוכה. במהלך השנים האחרונות, כשנאומי הרהב וקינות הבכי והנהי נהיו חלק יומיומי מהחיים בארץ ישראל, עשיתי עשרות תמונות כאלה.

בחרתי לאלבום האוסף 21 דוגמאות ייצוגיות ואמשיך לעדכן ככל שדמעות השליש (או התנין) ימשיכו לזלוג מאחורי מסכת הקורונה ומעבר למסך השחור של בלפור. כשתסתיים (בקרוב?) תקופת השחץ והבכי הזאת ישמש האוסף כאלבום זיכרון לתקופה הזאת.

   

מתוך הסידרה האינסופית של שימוע-חסינות-משפט-אין־כלום-ולא־יהיה־כלום

 

מתוך אוסף ״הבכיינות בתקופת הקורונה״ – עם הבעיות הכספיות של ״הנכה הכלכלי״, בבית העבש ההוא בבלפור (כולל וריאציה עם ״הילד״, יועץ הטוויטר רך הדיבור ונעים ההליכות)

   ​

 

ֿ

והלקט האחרון (בינתיים) מהשבוע האחרון:

   

 

המשך יבוא, ונמשיך לעדכן לפי קצב הדמעות

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , | 3 תגובות

מורדמת, מונשמת ומוסתת ||| לקט מפות ישראל מתקופת הקוֹרוֹנה והבּיבּיוֹמטיזיס

כסא (לא) נוח ישראל

מפת ישראל היא נושא שמעסיק אותי מאז שפתחתי את האטלס הראשון בגן הילדים.
יש בשרטוט הקווים של המפה, על גבולותיה המשתנים מדי מלחמה – עם ההתנתקויות והסיפוחים – מין תרפיה אובססיבית שמעסיקה תושבים רבים בארץ המובטחת.
כל ילד ישראלי לומד מכיתה א׳ לצייר את מפת הארץ. המפה תלויה בדרך כלל בכיתה ומי שאוהב שרטוטים קרטוגרפיים מוצא בווריאציות על המפה מין שעשוע נחמד.

כמי שגר באיזור ״עוטף ישראל״ נחשפתי מילדות לשינויים האלה במפה ויצא לי בעבר הרחוק להשתתף כחייל זוטר גם באירועים ששינו את מפת ישראל בצפון ובדרום.
עבודה שעשיתי בלימודיי בבצלאל עסקה במפה שבניתי כמוצג תלת־מימדי (וכמעט שיחזרתי אותה עבור תערוכת ״המפה״ שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל לפני שנתיים).

בחודשי הקורונה האחרונים, העיסוק במפת ישראל היה שונה קצת מהשימוש במפה בתקופות המלחמות והסבבים הבלתי מסתיימים בנגב המערבי. המדינה כולה נתונה היום במצב רוח הפכפך של תבהלה והיסטריה והפחדה מתובלות בשאננות ואפתיה. לכן המפות החדשות הן פחות עם אוריינטציה מלחמתית ועם יותר דימויים מעולם הבריאות והמחלות.
לפני כמה חודשים פרסמתי בפייסבוק את ״ישראל המורדמת ומונשמת״, הדמייה שהפכה לויראלית ברשת (כמעט כמו הקורונה עצמה). היום הגיע הזמן לאסוף, בשביל ההיסטוריה של הדימויים, את לקט ״מפות ישראל בתקופת הקוֹרוֹנה והבּיבּיוֹמטיזיס״.

תחילה הפוסט הויראלי הראשון – ״מורדמת ומונשמת״ (עם מחלות רקע קודמות):

עם ה״סיפוח״, ששימש כמין תרגיל הסחה להסטת תשומת הלב הישראלית מעניינים משפטיים מייגעים לעיסוק קרטוגרפי של ציור מפות דמיוניות, פרסמתי את הגירסה הזו:

היו גירסאות נוספות למחלת ה״סַפַּחַת״ (פסוריאזיס) שמבנה המובלעות במפת הסיפוח רמזו עליהן:

   

אחר כך הוספתי את גירסת ה״מדינה האדומה״, כשבעולם תייגו את ישראל כ״מדינה אדומה״ שאסור לבוא עימה במגע. כל זה אחרי ש״הנאשם״ לימד את כל העולם איך מנהלים מגפה בצורה מסודרת:

וקצת יותר מאוחר – ישראל התחילה להתעורר ולרדת ממיטת חוליה במחלקת הקורונה והבּיבּיוֹמטיזיס

כשעברנו מהגדרות הביטחוניות, המכשולים הקרקעיים והתת־קרקעיים להסתגרות מפני המגפה העולמית, שרטטתי את חומת הקורונה הישראלית ואת החומות והגדרות של ראשית ״תקופת הקורונה״:

עד כמה מחוברים ״הנאשם המכהן״ ו״המדינה המונשמת״ אפשר לראות גם בשתי ההדמיות האלה שנעשו כשעוד היה מדובר רק על פרשיות ״השימוע״ ודחייתו האינסופית. היום הקורלציה בין המדינה לנאשם נמשכת למרות שכתבי האישום כבר הוגשו מזמן.

 

גם בתקופה קשה זו האפידמיולוגים המומחים עדיין מתלבטים באיבחון המחלה בישראל:

שום דבר לא עומד להשתנות בקרוב (כנראה), גם אם יהיו בחירות וגם אם לא יהיה משפט – סביר להניח שנצטרך לשרטט עוד מפות רבות בעתיד הקרוב. ״אנחנו נשארים על המפה״, במילא אסור לצאת את גבולות הארץ.
(הערה לחובבי המפות: בין עמודי הבלוג ברשימה למעלה יש מדור מיוחד המוקדש ל״קרטו-גרפיקה״ (בקרוב אעדכן אותו ואוסיף את כל הפוסטים בנושא שטרם הוכנסו לאטלס שלי).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, מפות | עם התגים , , | 2 תגובות

״שגשגו בהמוניכם״ ||| פוסט ההתנצלויות המלא (נכון להיום, עם אופציה לתוספות)

נתחיל בהתנצלות: היו לי תוכניות לכתוב על חמניות, על זבובים או על חברים (בכפר ובפייסבוק), וגם על ״דגלים מקופלים״, ועוד כאלה נושאים שונים ומשונים שבאים לידי ביטוי בבלוג האקלקטי שלי.
אבל פרשת ״ההתנצלות האחרונה״ – שכנראה תיקרא בהיסטוריה של התנצלויות ״הנאשם המכהן״: ״התנצלות החארטה״ – מחייבת אותי להקדיש פוסט מיוחד עם אוסף ההתנצלויות המעודכן.

כידוע לכל מתנצל ומתנוצל הבסיס לכל סידרת ההתנצלויות טמון באירוע מבחירות 2015, אירוע שתויג כ״הערבים נוהרים״ (למרות שבעצם הביטוי המדויק היה ״הערבים נעים בכמויות״). על פי השיטה שפיתח הנאשם המכהן אפשר לפרסם ברשתות ה״חברתיות״ כל השמצה, הסתה וקללה שעושה את דרכה ישר  למוחותיהם של החסידים האדוקים, ואם מתעוררת סערה ציבורית (כמו סערת החרטא האחרונה), מייד מפרסמים ״התנצלות״ על כך שהדברים לא הובנו נכון. והכל מסתדר. עד ההסתה וההתנצלות הבאים.

    ״הערבים נוהרים״ הגירסה האמיתית וההתנצלות האמיתית

ה״התנצלויות״ הבאות הן מדומיינות, אבל בהחלט היו יכולות להיכנס לאוסף. חשוב לציין שהן לא נאמרו מעולם, ואם מישהו טועה לחשוב שגם הן קרו – אני מתנצל על כך מראש.

   

   

וכדי לכסות את כל ההתנצלויות בעתיד, הכנתי כאן ״התנצלות גנרית״ שניתן יהיה לעשות בה שימוש בכל מקרה שנידרש אליו. (את טופס ההתנצלות הבסיסי פרסמתי כבר בפוסט עבר מלפני שלוש שנים).

עד כאן בינתיים, אם אמצא עוד כמה התנצלויות אמיתיות או מדומיינות אשמח להוסיף אותן לאוסף.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , | 4 תגובות

ספרי הזוהר 2020 ||| סידרת ה״ספרים״ שיצאו לאור בהשראת הנאום ההיסטורי של יו״ר "קואליצית הנאשם"

מיקי זוהר לא היה מאמין שנאום התמיכה הנלהב שנשא בשירות אדוניו יזכה לכזה רייטינג. והאמת שגם אנחנו כאן ב״קווים ונקודות״ קצת הופתענו איך הלצה סאטירית די סטנדרטית – אבל כנראה כזו שנוגעת בכמה עצבים חשופים בישראל של ״קורונת הנאשם 2020״ – הופכת ללהיט של שיתופים.
כך יצא ש״ספר״ הוביל ל״ספר״ ויחד נוצרה חבילה מכובדת של ארבעה ספרים(!!!!) שמנסים לתת המחשה גרפת לביטויים שיצאו מפיו של הח״כ הנכבד בנאום ההגנה ההזוי שלו.

ראשון היה כמובן ״הקמצן״. וריאציה מתבקשת על המחזה של מולייר שהוצגה כאן כבר באירועי קמצנות קודמים (לא שחסרים כאלה בכל שנה ובכל עונה).
הנה תמצית מויקיפדיה ומי שירצה יכול ללהק לתפקידים השונים את הדמויות האקטואליות שלנו:
״במחזה משתמש מולייר בקווי אופי שלקח מניסיונו האישי ומן המציאות של תקופתו… הרפגון הקמצן, גיבור המחזה, הוא טיפוס מלא חיים, עשיר ובורגני שקמצנותו גורמת למפלתו. שמו של הרפגון לקוח מהמילה הלטינית harpago, שפירושה שודד. פירוש שמות שני משרתיו של הרפגון הם: לה מרלוש, שמזכיר במידת מה דג אלתית, אשר בתקופת מולייר נמכר בצורה יבשה; וברנדאוואן, שפירושו "קנה שיבולת-השועל הדק". שני השמות, יחד עם שמו של הרפגון, רומזים לקמצנותו הגדולה של הרפגון״.

אחריו התבקש להביא את הספר על ״הקבצן״ – כשהתברר שראש הממשלה על כל בתיו, אחוזותיו והשקעותיו ״בקושי גומר את החודש״ כדברי דוברו הפעלתן.

משם כבר הובילה דרך ישרה אל ״החמדן״ ואל ״החמקן״.
וכך נשלמה הסידרה הראשונה ב״ספרי הזוהר 2020״.

וכתוספת לשבוע החדש והאופטימי צירפנו ספר שעדיין נמצא בכתובים. לא התאמנו לו עדיין שום פתגם של יו״ר הקואליציה, כי קשה לדעת איך תתפתח העלילה בעתיד הקרוב והרחוק.

סביר להניח שאחרי הצלחתם הגדולה של ארבעת הספרים הראשונים ייצאו לאור (או לחושך) עוד ספרים רבים, עד שנגיע לפרק הסופי החותם את "עלילות הנאשם־הקמצן־הקבצן־החמדן־והחמקן".

שיהיה שבוע טוב לכל אוהבי הספר העברי ב״חודש הספר״ שהתאחר והתמשך בגלל הקורונה הטרדנית הזאת, שאולי תישאר איתנו עוד כמה וכמה מבצעי ספרים (חס וחלילה ו״מה? מה־פתאום?!״).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, ספרים, פוליטיקה | עם התגים , , , , | 2 תגובות