תגית: משחקי ילדים

התמונה הזו של "ילדי הקש" משקפת יותר מכל התמונות הישנות בארכיון הכפר את חופש המשחק של הילדים בזמנים שעברו וחלפו. אני לא יודע למה נתפסתי דווקא אליה, תראו בהמשך שיש לי עוד דוגמאות לא פחות יפות ואפילו מוקדמות יותר של … להמשיך לקרוא ←

האדם והפועל המודרני שיכללו עד מאוד את פעולת "ההעברה". אם בימים הקדומים של האדם הקדמון לא היה הרבה מה להעביר: הייתה מערה, הייתה ממותה והיו כמה גרגירים בשדה. מצאת – אכלת, לא מצאת – אכלת אותה! – הרי שבימינו, ככל … להמשיך לקרוא ←

"נִסַע אל השדה", ספר שירי-הטף שכתבה פניה ברגשטיין ואיירה מיכל אפרת, הוא קלאסיקה ישראלית שיצאה כבר בעשרות מהדורות, והייתי אומר שעדיין הספר המקסים הזה נחטף מהמדפים כלחמניות – אבל מי דיבר בתקופה ההיא על לחמניות בכלל. המהדורה הראשונה שלו, בהוצאת … להמשיך לקרוא ←

הערת פתיחה: פוסט זה נכתב באהבה גדולה לאות ולתרבות הרוסית, למרות שהוא לוקה (כמו מחברו) בבוּרוּת לא קטנה, ולמחבר יש ידיעה חלקית מאד-מאד של מילים בודדות בשפה הרוסית. למה? אני לא יודע! (פאצ'אמוּ? יא ני זנאיוּ! – !Почему? я не … להמשיך לקרוא ←

איך קרה שדווקא הדובים, החשובים והחמודים שבחיות-הסיפורים היו צריכים להמתין, כמעט אחרונים, לתורם בבלוג הזה אחרי 106 פוסטים? אחרי שכבר עסקתי בחמורים וציפורים, בפילים ובנמלים ובקיפודים סוף-סוף הגיע תורם של הדובים. אולי בגלל דוביותם נגזר היה עליהם לחכות, אבל הם … להמשיך לקרוא ←

השבוע גיליתי ספר ישן נוסף על המדף הגבוה בארון שבממ"ד. זהו ספר ילדים שהוא פנינה נהדרת, ובאמת שמו הוא "פניני דעת", מסתרי העולם. הוא שייך לסדרת "מרגליות", אנציקלופדיה לילדים בעריכת ידידיה ספרא ובהוצאת "עמיחי" תל-אביב. לא מצוינת על הספר שנת … להמשיך לקרוא ←

התחלתי את מירוץ הבלוג הזה, לפני ארבעה חודשים, כמו פורסט גאמפ. עליתי על הכביש של וורדפרס והתחלתי לרוץ. בלי לדעת לאן וכמה. מתברבר לפעמים, מתעצל לפעמים, מתחרט על מה שהעליתי, מצטער על מה שלא העליתי. לאט לאט הצטרפו אנשים בכביש … להמשיך לקרוא ←

לגמרי במקרה נפל לידי גיליון של "בקיבוץ", ביטאון הקיבוץ המאוחד, ממרץ 1972 (זאת אומרת הוא שכב שם בין יתר ה"מציאות" בבוידעם, ו"נפל" לידי כשפתחתי ארגז נוסף). דפדפתי בין דפיו המצהיבים והאנכרוניסטיים ופתאום הייתה לי "הארה". מעבר לסיקור של הקיבוצים השונים … להמשיך לקרוא ←

חזרנו. שלושה ימים לא כתבנו ולא קרה שום דבר, אפילו העולם לא נחרב, למרות כל הנבואות. נסענו כל הדרך לעין חרוד (אפשר לחשוב, זה לא כזה רחוק בימינו) כדי לראות את התערוכה. "שי לילדינו – תרבות ילדים בקיבוצים" במשכן לאמנות … להמשיך לקרוא ←