הצלם של המדינה והצילום של המדינה ||| הראיון המרתק האחרון של דוד רובינגר

דוד רובינגר, מי שכונה ״הצלם של המדינה״, הלך לעולמו השבוע והוא בן 92.
הצלם המיתולוגי, חתן פרס ישראל לתקשורת, תיעד את כל הרגעים הגדולים של המדינה. הוא היה שם בכל המלחמות, עם מצלמת הלייקה שלו, צילם את כל המנהיגים שלנו ברגעים האינטימיים שלהם, ואת כל האירועים הגדולים בתולדות המדינה.
בראיון אחרון עם רפי רשף בתכנית ״אינטימי״ בערוץ 10 מלפני פחות משנה, הוא מספר בדרכו הצנועה והשקטה על שיטות הצילום שלו ועל התמונות שהופכות לאיקונות, לא בזכות הצלם. ראיון מרתק עם איש שלמרות הישגיו הגדולים נשאר על הקרקע. הוא מספר, למשל, שאת ״הצילום של המדינה״ של ״הצנחנים הבוכים בכותל״ ב-1967 במלחמת ששת הימים, הוא צילם מלמטה בשכיבה, כדי להמחיש את גובהו של הכותל. הוא לא חשב שזה הצילום החשוב והעדיף את הצילום של ״הרב גורן עם השופר״, אבל אשתו אמרה על הצנחנים (שלא בכו בכלל, לפי דעתו): ״זה צילום נחמד״.

  

  

הצילום שהוא בחר כמועדף עליו, מתוך חצי מיליון הצילומים ההיסטוריים שלו היה הצילום של סאדאת ובגין מסתודדים בפגישה באסואן. על הצילום הזה הוא אומר בראיון: ״אם שני מנהיגים, של שני עמים, שעברו ארבע מלחמות, יכולים להיות במצב כזה, עדיין לא אבדה התקווה״. כדאי לצפות בראיון המלא (ולנסות להתעלם מהפרסומות המעצבנות שקופצות ברגעים הכי היסטוריים).

  

הלוואי שמי שתיעד את כל מלחמות ישראל, וראה את כל מנהיגי ישראל ברגעיהם הקטנים והגדולים, צודק.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.