מוכרחים להמשיך? מוכרחות להמשיך?! ||| המשך יבוא, כמה שיותר קרוב…

בחודשים שעברו מאז אירועי ״השבת ההיא״ בבארי מצאתי את עצמי עסוק – בין יתר הסידורים והעיסוקים, הנסיעות והנסיונות – ב״גרפיקוֹתרפיה״ – תחום של תרפיה אמנותית שעדיין אין לו ערך בויקיפדיה (ואפילו לא בוויקיבוץ של בארי).
אני, בימים אלה ובגילי המופלג, גרפיקאי (מעצב גרפי? איש תקשורת חזותית?? מה חשובה ההגדרה בימינו???) עצמאי. לא מקבל ״עבודות״ מגופים ניהוליים ולא מהמזכירות או מהממשלה. מצד אחד בחרתי לבטא את התחושות האישיות, אותן אני משתדל להציג בדף הפייסבוק האישי וגם מציין בכל פרסום שהוא נאמר ״בנימה אישית״.
מצד שני, אני מנסה להתחבר אל האנשים/נשים הצעירים/ות של בארי שמנסים לשדר – ימים ספורים אחרי ה־7.10 – שממשיכים הלאה. הסלוגן / אמירה / סיסמא המוכרת לכולם, לפחות לבני הדור שלי היא אמירתו של האלוף בני פלד אחרי מלחמת כיפור 1973 – ״מוכרחים להמשיך לנגן״.
על פיו נכתב השיר הידוע בשם הזה. הרקע לשיר מתואר כך בויקיפדיה:

"מוכרחים להמשיך לנגן" הוא פזמון שכתב עודד פלדמן בשנת 1974, הלחין יאיר רוזנבלום וביצעה להקת חיל האוויר.
ב-6 ביוני 1974, חודשים אחדים לאחר מלחמת יום הכיפורים, נערכה בבסיס רמת דוד מסיבה לכבוד טייסי חיל האוויר שחזרו מהשבי בסוריה. מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, נשא דברים במסיבה, ובהתייחסו לאבדות הכבדות של החיל במלחמה, אמר שחרף המחיר הכבד המשיך החיל בביצוע משימותיו, משום ש"את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן". סא"ל עודד פלדמן, ראש ענף תרבות וחינוך בחיל האוויר, לקח מטפורה זו כבסיס לשירו "מוכרחים להמשיך לנגן", שהולחן בידי יאיר רוזנבלום וביצעה להקת חיל האוויר.
קצין החינוך ערך את דבריו של פלד למבנה שירי. פלד הזכיר בדבריו שמות קוד של מטוסים שנפלו "שניים במבנה חרדל הלך, ארבע במבנה אגוז, הלך…" והוא גם דיבר על ההשוואה בין הפעילות הקרבית לנגינה של תזמורת, שלפעמים מנגנת על פי תוכנית, ולפעמים מאלתרת.
הפזמון החוזר של השיר שמתבסס על דבריו:
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
את המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק,
מוכרחים להמשיך לנגן
מוכרחים להמשיך לנגן,
מפני שאת המנגינה הזאת
אי אפשר להפסיק.״

בחודשים האחרונים עשיתי כמה ״גרפיקות״ שמתכתבות עם השיר/האמירה של מפקד חיל האוויר ב-73׳, למרות שאני בכלל השתייכתי בכיפור ההוא לכוחות הקרקע של השיריון. (עדכונים ותוספות יוצגו בהמשך – ככל שנמשיך להמשיך…) כמובן שבהתחלה יוצגו העבודות שמתארות את ההמשכיות של הדפוס, בניהולו האמיץ של המנכ״ל הצעיר הנוכחי.

 

נתחיל מהחולצות: ב״ישיבת חירום״ של חמ״ל הדפוס נבחרה להדפסה רק החולצה השמאלית.
לפעמים לא הקפדתי על רציפות הסלוגן ״מוכרחים ל…״ והשתמשתי גם ב״ממשיכים להדפיס״. לא מוכרחים תמיד להקפיד על כל מילה.

 

וזה מה שפרסמתי השבוע על אנשי הפיתוח והאחזקה של דפוס בארי:
מוכרחים להמשיך לפתח "מחלקת הפיתוח והאחזקה" של דפוס בארי היא הרבה יותר מיחידת תחזוקה שמתקנת ומרכיבה ומשמנת ומתחזקת את כל המכונות של הדפוס הראשון בנגב ואחד מבתי הדפוס הגדולים בישראל.
אנשי "התחזוקה" הם מומחי טכנולוגיה שלזכותם נרשמו כמה מהפיתוחים החשובים ביותר בדפוס בישראל ובעולם (כן, כן גם בעולם!). הם פיתחו את המחש"ק – מדפסת השיקים הראשונה בישראל כבר בשנות ה-70, את ה"מעטפית" – מכונה שעוטפת מסמכים ללא מעטפה, כבר בשנות ה-80 (וזכו על כך בפרס קפלן), את ה"וריקולור" – מדפסת הצבע המהירה בעולם של סאיטקס בשנת 2000, ועוד עשרות ומאות שיכלולים שמסייעים לייצר מהר יותר, חסכוני יותר ופשוט יותר. גם בימים אלה חדר המחלקה – המלא בשולחנות עבודה ובמפתחות פתוחים וסגורים ומברגים ומלחציים מכל הסוגים, ועוד מערכות טכנולוגיות נוספות שקצר המקום מלפרטם – מלא בעובדים החרוצים. מוכרחים להמשיך לפתח. כי אין להם זמן לשטויות

ואם לא מוכרחים תמיד להמשיך לדבוק בסלוגן הראשון, אז תמיד יש לנו גם את הסלוגן הישן מכל המבצעים הקודמים: ״אנחנו כאן.״ עם נקודה. או עם סימן קריאה! ובפונטים משתנים. מאז 1946.  (כולל חולצות פופולריות טרום ״השבת השחורה״ שלא הודפסו למרות הביקוש הרב (עקב עיכובים שונים).

ואלה גיבורי החקלאות – שכולם כבר יודעים שהם גיבורים אמיתיים לא רק כסלוגן, אלא גם בחיים עצמם. וזו ההזדמנות להגיד תודה לכל המתנדבים הגיבורים שהגיעו לשדות ולמטעי בארי בעצם ימי הלחימה וסייעו בקטיף האבוקדו ובעבודות נוספות. עם ישראל במיטבו, שלא קשור בשום קשר להנהלה הכושלת שממשיכה להכשיל ולכשול, גם בימים אלה.

ועכשיו לגיבורים הנוספים, אנשי הנוי שלא היססו להסתער על כל העצים המרוסקים ועל הדשאים הצמאים של בארי והמשיכו לשמור את הקיבוץ ירוק, עד כמה שאפשר בין ההריסות ו״סיורי האסונות״.

בתמונת הפוטושופ: מכסחי ומכסחות הדשאים מארכיון בארי חוברו להם יחד כדי לעזור לכסח את הדשא הגדול

החשמלאים תמיד היו גיבורים בבארי מימי הגנרטור המקומי והפסקות החשמל השגרתיות, הרבה לפני שהגיע החשמל הארצי לנגב. הימים האלה שייכים לגיבורי החשמליה הנוכחיים – שמיהרו, תחת אש, לתקן את כל הפנסים המרוסקים וקווי החשמל המנותקים והחזירו את האור לבארי הרבה לפני כל חברות החשמל למיניהן. חשמלאים לא ״מוכרחים״ הם פשוט ״מחזירים את האור לבארי״ פשוטו כמשמעו.

וגם גיבורות המכבסה שהתגייסו בהתנדבות לכבס, לקפל ולחלק לתאי הכביסה את כל הכביסה הנקייה.

​

אחרי שהצעתי עוד חולצות עם סימני ה-״ס״פ״ שצילמתי בבארי, החלטתי לשתף אותן גם כאן בפוסט, בשביל ההיסטוריה. הרי עוד שבוע או חודש או שנה יימחקו כל הסימנים ש״מקשטים״ כל בית וכל מבנה. ובשביל ההיסטוריה חייבים לכתוב: ס״פ = סילוק פצצות, לא סוודרים ופיג׳מות ולא כל דבר אחר שיעלה על דעתכם בעוד שנה או עשר שנים…

 

ולסיום (איזה סיום? שום דבר עוד לא קרוב לסיום אצלנו…) –
עוד כמה הצעות שלא פורסמו (או שכן פורסמו… מה ההבדל?…) ועדיין מתאימות למסר:

והאחרונות, למרות שהן ממש־ממש לא האחרונות: ״מוכרחות להמשיך לקנות״, הבנות שפתחו את ״הקניון״ – חנות הבגדים של ״הכפר״, ולידה ״הכלבו״ עוד ניסיון לחזור לנורמליות מסוימת במצב שהוא לגמרי לא נורמלי.

 

כמעט שכחנו שגם מבנה הספריו של בארי, אבל שוב באופן סמלי, רוב הספרים נותרו שלמים ועכשיו משץתדלים לסדר את הבלגן שגרמו כל העניינים שמסביב. בקרוב אפשר יהיה להמשיך לקרוא את רוב הספרים – הישנים והחדשים.

עד כאן, מוכרחים להמשיך בשגרה היומית הבלתי שגרתית ב״בארי 2ב״ – היא עין גדי היפה, ממש ליד ״נחל ערוגות זה הידוע…״

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן (כאן חל ״אירוע״ והדף של הבלוג שובש, בינתיים נתכתב דרך דף חדש ״קווים 23״) – המעוניינים יכולים לנסות להיכנס כאן – ״קווים 23״