המשתין בקשת ||| עדכון כרזה ישנה נושנה: מ״אנרכיה״ ל״דמוקטטורה״

פעם, לפני ארבע שנים ו-420 פוסטים, הצגתי כאן את כרזת ״אנרכיה״ שעיצבתי בבצלאל, לפני כמעט 40 שנה (הסברים בפוסט הישן). שמחתי להיווכח שכתמי השנים בעליית הגג יחד עם העובש, הטחב ושאר המזיקים, שכל כך מפריעים לתומכת-משפחת-המלוכה שלנו, עשו לכרזה הישנה-נושנה רק טוב. נדמה היה שהם הוסיפו לה מין ארומה של יצירה קדמונית. כזו שאולי מוצאים במערות האדם הארצישראלי הקדמון.

הכרזה הסטודנטיאלית שלי – שצוירה בהשראת מאיירים דגולים כמו סול סטיינברג ומאריס בישופס – התאימה, אולי, לימים ההם. הדגש שביקשתי לציין היה על ״האיש המשתין בצד״ כמשל לאדם שמתעקש לא לזרום עם הזרם החברתי של חילופי השלטון, שחוזרים על עצמם שוב ושוב (ניתן להגדיל בלחיצה ולצפות בפרטים החשובים).

היום, פתאום בא לי (לא יודע למה) לעשות וריאציה על היצירה הזו. במקום ״המשתין בעת ההיא יידום״ עשיתי הסבה של 180 מעלות לדמות ה״גיבור״. עכשיו כשברור לכולם שהבדיחה היא עלינו, ושהקשת ״המכהנת״ עושה את זה ישר עלינו מהמקפצה – בחרתי להביא כאן את הווריאציה המעודכנת.

וטוב לדעת שהמים בבריכה נעימים וחמים לציבור כל כך גדול.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה איורים, היסטוריה, ישראל, פוסטרים | עם התגים , | 3 תגובות

האינסטגרם שלי ||| עוד כמה זוויות ויזואליות לקווים ונקודות

לא רבים יודעים (59 עוקבים למען הדיוק) אבל יש לי כבר הרבה שנים גם אינסטגרם. בזמנו, כשהתחלתי להיות ״חוקר רשתות חברתיות״, פתחתי חשבונות בכל מה שמדברים עליו: פייסבוק, טוויטר, לינקד-אין, פינטרסט וגם אינסטגרם. עם הזמן התמקדתי בעיקר בבלוג (וורדפרס) ובזמן האחרון, ״עקב מתקפת כזבים על ישראל״ – גם בפייסבוק. שם אני משתדל לבטא את דעותי על המצב המוזר והמטורף אליו נקלענו.

את הדברים שאני נוהג לשים בבלוג כבר תיארתי ברשומה האחרונה, כשחגגתי לעצמי יום הולדת 600. אבל האינסטגרם הוא סיפור אחר לגמרי. יש אומרים שהאינסטגרם הוא תבנית נוף מולדתו ונפשו של האדם. מי שיש לו (או לה) גוף יפה – ישים את עצמו במרכז הפריים האינסטגרמי. מי שאוהב לחשוף את משפחתו האהובה – יצלם ויעלה תמונות מחיי המשפחה המיוחדת שלו. מי שנוסע הרבה לחו״ל – יניח שם את תיעוד נופי מסעותיו. ומי שחובב זוּטות טיפוגרפיות ונתפס לזוויות ויזואליות צדדיות של ארצנו (וכפרנו), כמוני למשל – משתמש באינסטגרם למיסגור של חוויות וזוויות קטנטנות ושוּליות מהשוּלה (פריפריה) בה הוא חי. ברשת התמונות העולמית מתועדים הרשמים מה״מסעות״ הקצרצרים שלי בין הנגב המערבי לשרון הצפוני. כולל תיאור, החוזר על עצמו במידה מסוימת, של נופים חולפים מבעד לחלון המכונית. נופים שצבעיהם משתנים עם חילופי העונות.

כתמונת פרופיל של האינסטגרם שלי בחרתי צילום של ציפור קשישה וכפופה, שפוסלה מאיצטרובל על ידי הסבא החלוץ-הקבלן ״הפלסטינאי״ (פרטים בפוסט הישן) שהיה לי בגבעתיים (שכונת בורוכוב, ליתר דיוק).

עד היום לא חשבתי שיש טעם להפנות את מי שמתעניין בדברים שאני כותב, מצייר ומצלם בבלוג, גם לתמונות האלה. אבל אחרי שדפדפתי ורפרפתי, וגם זפזפתי ב-366 התמונות שהעליתי לאינסטגרם במשך ארבע וחצי השנים האחרונות, אני מרגיש שאפשר לשתף את קוראי הבלוג בזווית הויזואלית הנוספת הזו.

בחרתי כאן את 42 התמונות האחרונות שהעליתי לאינסטגרם. אתם מוזמנים לראות גם את יתר התמונות. ומי שחושב (בצדק מסוים) שהמראות הכפריים, הארצישראליים האלה עוסקים בשולי השוליים של ״הדברים״ צודק גם הוא ויכול להמשיך לעקוב אחרי דוגמניות צמרת וצלמי טבע מקצועיים.

הגוון הצהבהב-אפרפר שאתם רואים כאן מרמז על כך שאלה התמונות מהקיץ האחרון, אם תגלשו אחורה (או למטה, במקרה הזה) תוכלו לראות תמונות הרבה יותר ירוקות. אני חושב (וגם אינסטגרם אישרה) שלכל צבע יש מקום ואפשר למצוא את היופי והעניין בכל דבר.

שבת שלום לכל המצלמים ולצופים בבית – בסמארטפון, בטאבלט, בלפטופ ובטיסנגרופ.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , | כתיבת תגובה

600 קווים ונקודות ||| נפתחו חגיגות המאה ה-6 של הבלוג

זהו זה, הגעתי לשש מאות פוסטים. כהרגלי כל מאה רשומות אני מציין את זה בחגיגות עצמיות ועושה סיכום של הדרך שהבלוג (ואני) עברנו במאה שעברה.
המאה האחרונה עמדה, לצערי, בסימן ה״בּיבּיוֹפוֹביה״. זה לא משמח אותי במיוחד אבל אלה עובדות ״החיים עצמם״. יותר מדי נגררתי כאן אחרי משוּגוֹתיו של הרה״מ המכהן. אמנם כבר הצדקתי את עצמי עשרות פעמים בתירוץ ש״הוא התחיל״ ושזו ״מלחמה על הבית״ ובכל זאת הייתי שמח, כמו רבים מהקוראים כאן שאוכל להרפות מעיסוקים בפרשות ״נהנתנות-השבוע״ ולחזור לתחומי הפונטים והזוּטוֹלוגיה (יש עוד הרבה מה לספר בנושא!), סיפורי הכפר, ספרי הילדים והנוסטלגיה הישנה, ועוד נושאים שהם מהות הבלוג הזה. אבל ״נתניהו״ הוא וירוס עקשני במיוחד. ניסיתי להעביר את האייטמים הבּיבּיוֹמיים לפייסבוק של הבלוג (שבעצמו עבר סוג של מהפכה במהלך המאה האחרונה), אבל כשהבּיבּיוֹפוֹביה עלתה על גדותיה פתחתי את העמוד של ״מר כלוּם״. וזה מה שישאר אחרי לכתו של המלך מבלפור לדרכו (לקיסריה, למעשיהו או לאי בודד בקריביים, עוד נראה).

כדי לחגוג את 600 הפוסטים שפירסמתי כאן אני חוזר למנגנון הסטטיסטיקות של וורדפרס החביב עליי. ודאי שמתם לב שדירוגים ומספרים חביבים עליי במיוחד, כמו על רוב המין האנושי, מאז שהוא המציא את האפס ואת הספירה. אז הנה הרשימה ואחריה פרשנות עצמית קצרה.

הפוסטים שזכו לפופולריות מצטברת (״כל זמן״ כפי שהתרגום מציע) הגבוהה ביותר הם גם הוותיקים יותר. משמח אותי שבאף אחד מהם לא מופיע הרה״מ ״המכהן״. זה שהגורמים העוינים מנסים לגרשו מבלפור במזימות חשוכות ונפתלות.

המקום הראשון ניתן ל״גלגולו של סימן ₪״ – פוסט אינפורמטיבי-טיפוגרפי על סימן השקל לדורותיו. כנראה (עובדה מפתיעה!) שאנשים מתעניינים לא רק בכסף, אלא גם במה שמאחוריו.

במקום השני – עוד תעלומה גרפית-תקשורתית שהפוסט הזה כנראה סייע לפתור: מה קורה לדור הסמארטפון כשמכשיר-הפלא של המאה ה-21 משתתק פתאום. שמח שעזרתי ל-7,571 משתמשים לחזור לשמוע את המשפחה והחברים (נסו לחפש: ״סימן ירח באייפון״ בגוגל).

ובמקום השלישי – פוסט ישן מאוד ״איזו אות אתה הכי אוהב?״. שאלה שנשאלתי ועניינה עוד למעלה מששת אלפים חובבי אותיות. ספוילר, לא חייבים להיכנס לפוסט הישן: אני אוהב את כל האותיות (והגופנים) וזה מתפרש על עשרות, אם לא מאות רשומות של ״קווים ונקודות״ (ועוד כמה בהמתנה. מצפים שאפסיק להתעסק באקטואליה הטיפשית ואחזור לאותיות העבריות האהובות. למשל משהו נוסף על פרנקריהל הישנה והטובה שחגגה כבר מאה שנה להולדתה והפונט האופטימי ״אברהם״ ששווה פוסט מיוחד).

עוד בולטים ברשימת רבי המכר: סיפורים על קליגרפיה, אהבת השירים הרוסיים, קצת קרטוגרפיקה, תמרורים, ציורי התנ״ך והכלב בייגלה שמייצג את אהבת הספרים וחיות המחמד. ובסוף רשימת הפוסטים הפופולריים: הדיונים הקדחתניים, שתפסו תאוצה בשבועות האחרונים, בנוגע לצבעו של הדגל הכחול-לבן (צפו להפתעות בקרוב).

עד כאן. אחרון ברשימה: ״מי זה?״. לכל מי שתהה מי עומד מאחורי האוסף המגובב הזה של פוסטים לכאורה אקראיים, מפה לשם. ובכן, למי שעוד לא מכיר: אני יגאל זורע, נולדתי בגדרה (או מדויק יותר ברחובות), עליתי להתיישבות במה שאני קורא כאן ״הכפר״ במסגרת 11 הנקודות בנגב. בן 11 חודשים הגעתי לכאן ונשארתי עד היום. הייתי כמה שנים בשריון, כמה שנים במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל בסוף שנות ה-70 ובעוד כמה (וכמה) שנים עבדתי בתעשיית הדפוס (יש הרבה רשומות בנושא). התעשייה הזו שינתה את פניה מימי גוטנברג ועד צוקרברג, וחלק מהמהפך הזה מעופרת לפיקסלים תואר ברשומות.

ותיקי הקוראים אולי זוכרים את ההתרגשות העצומה שאחזה אותי כשגיליתי שלושה חודשים מפתיחת הבלוג, באמצעות מפת הסטטיסטיקות, שכבשתי את העולם ונמצאו לי קוראים מעבר לים, אפילו בארצות רחוקות כמו יפן וברזיל. ואולי גם את שמחתי על כך שיש קוראים לבלוג בארצות ערב.
גם בתוך השמחה הגדולה הבנתי שחלק לא קטן מה״קוראים״ האלה היו פשוט לחיצות מקש שגויות בגוגל ולא קוראים של ממש (בעברית!). אבל העניין של כיבוש העולם שימח אותי והעיר את הילד חובב האטלסים שהייתי פעם.
צילמתי גם את המפה המעודכנת של ה״קוראים״. תוכלו לראות שכל יבשות אירופה, אמריקה ואוסטרליה בידי. גם באסיה ואפריקה התקדמנו רבות. חולשה מסוימת עדיין ניכרת במרכז אפריקה ומצער אותי מאוד ששתי ארצות רחבות ידיים כמו מונגוליה ובעיקר גרינלנד נשארו יעד סגור בפני הבלוג. אולי מישהו מהקוראים חובבי המסעות מתנדב לנסוע לשם ולפתוח לרגע את הסמארטפון בקישור: http://www.kavimvenekudot.wordpress.com

מקווה להמשיך, ככל שיותיר הזמן, עם ה״קווים והנקודות״, ואשמח תמיד לשמוע תגובות, תוספות ותיקונים לפוסטים שאני כותב, מצלם ומאייר כאן בבלוג.

חג 600 שמח לכל הקוראים בחמש השנים האחרונות.
אומרים שהיה כאן שמח לפני שנולדנו, ואני טוען שגם היום יכול להיות שמח – לכל מי שמחפש את השמחה, ההיתול והזוּטות שמעבר לעניינים שנקראים ״שוטפים״.
המשך קריאה נעימה. ולהתראות.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, ישראל, ספרי ילדים, עיצוב גרפי, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , | 6 תגובות

דגלומטר 1.0 ||| קוראים אתכם לדגל לתיקון הדגל הלאומי

כפי שוודאי הבחנתם נושא הסמלים הלאומיים המייצגים את ישראל כלפי פנים וכלפי חוץ, הוא אחד הנושאים החשובים והשכיחים ביותר בבלוג הזה. לפעמים אני מגדיר את העיסוק בזוּטוֹת האלה כ״זוּטוֹלוֹגיה״ (לכאורה) אבל למעשה זהו אחד הנושאים החשובים ביותר לבעל הבלוג (הטרחן והנודניק).

   
מידות דגל ישראל (מתוך אתר דגלים בינלאומי) והפרופורציות של הדגל (מתוך ״ספר הדגלים השלם״ של יחיעם פדן, הוצאת מפה)

לשמחתי הרבה, אחרי כמעט חמש שנים, נמצאו תומכים לסוגיה לכאורה שוּלית זו. גיליתי חברים לדיעה שהנושא מעניין אותם, ומחדלי הרשויות מרגיזים גם אותם. האנשים הטובים והחרוצים האלה, עוסקים בדגלים כתחביב מרכזי, ויש להם יכולות תקשורתיות קצת גדולות משלי. הם מתכוונים גם לעשות דברים, לא רק להתלונן, כמוני.
מהפרסומים ברשת הבנתי שהייתה כבר פניה לשר הפנים בנוגע להקפדה על צבע הדגל. אומנם, כדרכם של הישראלים המתלהמים, אלה שמבטלים כל ניסיון לקצת סדר והיגיון, נמצאו גם מייד רבים שמזלזלים בצורך להגדרת כל נושא הדגל הלאומי, וכופרים בחשיבותה של עוד פיסת בד צבועה בצבע זה או אחר.

   
דגלים (בגוונים שונים של כחול) בחג העצמאות, ודגל עם מגן דוד מסובב ולא תקני (על המרפסת שלנו) שחולק על ידי בנק הפועלים באחד מחגי העצמאות

חזרתי פעמים רבות על הטענה שהנושא הזה נראה קצת כזלזול מצד הממונים על חוק הסמל והדגל. אצלנו אין שום מקום או אתר בהם ניתן לראות את סמלי המדינה התקניים, ובראשם הדגל. אין הגדרות מדויקות של הצבע, המידות והפרופורציות של מרכיביו.
זה אולי נראה כמו היטפלות לזוּטי זוּטים, בעיקר בימים כל כך קשים (כמו שיש אצלנו תמיד). אבל אם רק נציץ בהגדרות הדגל של מדינות מתוקנות (למשל צרפת שעכשיו נהייתה שוב חברה טובה שלנו). נראה שניתן למצוא את ההגדרות של הדגל שלה אפילו בויקיפדיה (ראו צילום למעלה), ויש להניח שגם באתר לאומי. הנושא פשוט מאוד, צריך רק להחליט ולעשות. לא חייבים ועדות וישיבות ו״ממונה על הגדרת הצבעים הלאומיים״, כפי שבוודאי ייעשה. פשוט ״תתחילו לעבוד!״.

למעשה, כל גרפיקאי או פרסומאי מתחיל יודע שלכל חברה גדולה (בנק או סלולר או אשראי, או כל דבר אחר) יש סמל ולוגו, ויש גם ספר מותג בו נקבעו הצבעים והמידות, ואופן השימוש בסמל ובלוגו.
זה עד כדי כך מובן מאליו, שברור שבנושא הדגל הלאומי שום דבר לא ישתנה. אלא אם כן חבריי ל״מלחמה על הדגל״ באמת יזיזו משהו ויפתיעו את כולם (כולל אותי).


דגלים ישראלים עם מגן-דוד במידות מגוונות, בפגישות רשמיות של רה״מ ״המכהן״

הנושא העיקרי שהעסיק אותי היה צבע הדגל כחול-לבן שלא הוגדר בצורה מחייבת והביא לחגיגה צבעונית של דגלי כחול-לבן המתפרשת על קשת רחבה ומגוונת: מטורקיז בהיר עד כחול עמוק. אבל גם בנושא מידות המגן-דוד (או העובי שלו) יש מה לעשות. כבר הראיתי כמה וכמה פעמים שגם באירועים הכי רשמיים וחגיגיים של פגישות עם גדולי עולם, נשמרים התסרוקת וגוון הצבע של ״הרה״מ מכהן״ יותר מאלה של הדגל הלאומי (ראו תמונות למעלה). בדרך כלל המגן-דוד דק באופן מגוחך, אבל מצאתי גם מגני-דוד עבים בצורה מוגזמת.

   הדגלומטר 1.0 – מכשיר פשט המודד את עובי המגן-דוד בדגל שלכם (גירסת ניסוי ראשונה)

העליתי יותר מפעם אחת את השרטוט שמצאתי  באתר דגלי העולם (המעניין מאוד!) המסביר את בניית המגן דוד על גריד של משולשים.
היום, כתרומה נוספת לוועדת הדגלים שתקום (אם ירצה השר), אני מציג כאן לראשונה את הדגלומטר. זהו מכשיר פשוט שניתן בעזרתו למדוד את חללי המשולשים בדגל ישראל לעומת עובי קווי המגן דוד. אני משער שהפקחים של ״רשות הדגל הלאומי״ שתוקם בעשור הקרוב יסתובבו עם דגלומטרים כאלה בטקסים רשמיים (וגם בגני הילדים) ויפסלו כל דגל שהודפס בצורה שגויה ומרושלת.
ימים יגידו אם השינוי הנדרש אכן יקרה. ואם הימים לא יגידו – אתם תגידו (או שאני אמשיך לעמוד ולנדנד עם הדגל הלאומי, יחד עם אחרוני הקפדנים חובבי הזוּטוֹת).

שבוע טוב לכולם,
מניפי דגלים מדויקים (או שגויים), כחולים-בהירים או תכולים-כהים, וגם לאלה שהדגל לא מזיז להם הרבה.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה ישראל, מיתוג | עם התגים , | כתיבת תגובה

עוד יש מפרש לבן באופק ||| מול ענן שחור כבד, כל שנבקש לו יהי? ודאי שיהי!!!

התחלתי את הפוסט הזה מעבודה שגרתית על הבאנר היומי לפייסבוק. צפיתי אמש (חלקית, עקב עיסוקי קיץ חשובים אחרים) בתחקיר של רביב דרוקר, ראש החץ של פלוגת הדון-קישוטים. חשבתי שיהיה מתאים לחבר את ענייני הצוללות והסיגרים עם רביב דרוקר. עלה בדעתי למקם את דרוקר הבלתי נלאה על סירה לבנה המבשרת את תחילת הסוף של דמדומי העידן האפל בו אנחנו נמצאים.
רציתי להעלות את התמונה הזו ל״פייסבוק הביביוֹמי״ של הבלוג, אבל כשחיפשתי כותרת לגרפיקה – פתאום הבהב לי מרחוק, מעבר לסיגרים ולצוללות ולכל הפרשיות הסבוכות האחרות, השיר המיתולוגי ההיסטורי של נעמי שמר ״לו יהי״.

ואז נזכרתי בימים הקשים של אחרי מלחמת יום כיפור, כשישבנו במעבר המיתלה, בגדוד הטנקים שבלם וצלח וכיתר ואיבד, וחזר לכתר את הארמיה המצרית הנצורה. היינו אז צעירים אבודים ועוד לא עיכלנו את כל מה שעברנו. ואז משום מקום – בין כל הדיווחים על המשך המלחמה, או על גלגולי המשא ומתן בקילומטר ה-101 – הבהב כאור רחוק של תקווה, השיר של נעמי שמר:

עוד יש מפרש לבן באופק / מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב / אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי.

לו יהי, לו יהי / אנא – לו יהי
כל שנבקש לו יהי.

אם המבשר עומד בדלת / תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת / מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי

לו יהי, לו יהי…

מה קול ענות אני שומע / קול שופר וקול תופים
כל שנבקש לו יהי
לו תישמע בתוך כל אלה / גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי

לו יהי לו יהי…..

בתוך שכונה קטנה מוצלת / בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי.
זה סוף הקיץ סוף הדרך / תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי.

לו יהי, לו יהי…

ואם פתאום יזרח מאופל / על ראשנו אור כוכב
כל שנבקש לו יהי.
אז תן שלווה ותן גם כוח / לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי.

לו יהי, לו יהי…

 

היום, כמעט 44 שנים אחרי, אנחנו (וגם המדינה שנולדנו איתה) כבר לא תמימים כמו אז. ולמרות זאת פתאום נראה לי שיש מפרש לבן באופק, מול הענן השחור הכבד שהשתלט על המדינה ב-1996.

כל שנבקש לו יהי.
ואני כבר די בטוח: יהי! יהי! ועוד איך יהי!!!

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מלחמה ושלום, עיתונות, צבא וביטחון | עם התגים , | תגובה אחת

"ג'ינג'י צא מן הכיתה!" ||| אדמוני כל העולם התאחדו!

להקת פיקוד צפון שרה בשנות השישים המוקדמות את הפזמון ״הג'ינג'י״ של דן אלמגור ומאיר נוי. זה היה שיר שאהבנו מאוד בילדותנו. ההומור וקצב השיר (שלא לומר ליווי האקורדיון הצנוע) לא ממש מתחברים לסגנון הנוכחי של אלופי היוטיוב והשיר הזה זכה רק ל-8,308 צפיות. אבל למי שזוכר את השיר – הנה תזכורת מרעננת:
כל הג'ינג'ים – בואו יחד! / נתלכד יחדיו כולם! 
ונהיה פלוגת המחץ / הנועזת בעולם! 
ומול אדמוני – הנזר / יתמלא גם נאצר חיל, 
עם פלוגת ראשי הגזר / לא כדאי לו להתחיל!!!
כי ג'ינג'י זה אופי, / כי ג'ינג'י זה טבע, 
על ראש הג'ינג'י בוער… הצבע – / ג'ינג'י! ג'ינג'י! 

היום ״הג׳ינג׳י״ הקשיש מאמריקה תפס עצבים והחליט להפוך את שולחן החקירות של יאח״ה 433. והג׳ינג׳י השני (או הראשון, זה שמנהל את כל העולם) נדמה שהתחרפן לגמרי.
ועכשיו, כשהג׳ינג׳ים חוזרים למרכז הבמה, נדמה לי שהגיע הזמן לדבר על ג׳ינג׳ים בולטים בהיסטוריה.

אצלנו במשפחה הגֵן הזה אמנם פחות דומיננטי, אבל תמיד הייתה לי סימפטיה לג׳ינג׳ים, אפילו רק בגלל היותם מיעוט בין שחורי השיער, השָטֵניים, ובעיקר הבלונדיניים (אלה הטבעיים, וגם אלה שנעזרים בתוספי צבע מלאכותי).

סולם ההעדפות האנכרוניסטי של חלק גדול מהציבור (אני מתכוון לסמולנים-אשכנזים-פריבלגיים) הוא כזה:
1. בלונדיניים – עם המראה ״הסקנדינבי הזה״, כולל כמובן בלונדיניות, ובראשן בריג׳יט ברדו (צפו בקליפ עם השיר הבלתי נשכח של דאריו מורנו) ומעל כולן – איבט מימיו שאולי לא שמעתם עליה, אבל כדאי לכם להציץ בפוסט הישן על ״מכונת הזמן״ ולראות אותה במיטבה. ולא תצטערו.
2. שחורי שיער – מיעוט קטן באוכלוסיה הכולל כ-75% מהאנשים והילדים בארצות מעורבות כמו ישראל. זה כולל את כל חתיכי שנות ה-50 והסיקסטיז עם אלביס פרסלי, קליף ריצרד ופול אנקה הצעירים.
3. שָטֵניים – וריאציה פחות אטרקטיבית ובולטת של הבלונדיניים.
4. צבעים שונים (כחול, סגול, ירוק, טורקיז וכו׳) – כולל ״ראש-ממשלה-מכהן״ (בינתיים), שניסה להסיט את ענייני ההסתה בעזרת שלל צבעי הקשת באביב האחרון.
5. ג׳ינג׳ים (כפי שנאמר: ״למה האחרונים תמיד בסוף״) – הכי טובים, הכי בולטים והכי מיוחדים!!!

ג׳ינג׳ים מפורסמים בהיסטוריה מאז ועד היום

נבחרת אדמוני כל העולם (רשימה מקרית לגמרי. תוכלו להוסיף עוד ג׳ינג׳ים חשובים רבים)

הג׳ינג׳ים שהכרתי – מימי דוד המלך ועד ימי ״הג׳ינג׳י״ מאמריקה (ומתיק 2000) – היו דווקא חבר׳ה נהדרים. זה לא כל כך קל להסתובב בעולם כשהראש מכריז כל הזמן: ״אני ג׳ינג׳י! אני אחר, ואני שונה מהסטנדרט המשעמם שלכם״.

לרגל הכניסה לישורת האחרונה של טקסי הפרידה מהמלך מסיתיהו הראשון (רב הצבעים ואפילו כמעט ג׳ינג׳י לרגע), חשבתי להביא כאן את מצעד הג׳ינג׳ים העולמי. התחלתי בפעולת איסוף מרחבי הגוגל, אבל אז ראיתי שרבים כבר עשו זאת. למשל כאן וכאן.

ויקיפדיה מתארת את האדמוניים כך (ומביאה את הנסיך הארי כדוגמא):  ג'ינג'י או אדמוני הוא כינוי לאדם המתאפיין בשיער ראש בצבע כתום-אדמדם, וכן לגוון השיער הזהוב. לעתים קרובות ג'ינג'ים הם בעלי עור בהיר ועדין, ולעתים עורם זרוע נמשים. צבעי השיער המתוארים כג'ינג'י נעים מאדום עמוק דרך כתום וגוון נחושתי עד לזהוב מעורב עם בלונד וכלה בצבע ערמוני (חום-אדמדם, Auburn).

הידעתם ש (כל המידע מויקיפדיה):

סקוטלנד היא אלופת הג׳ינג׳ים (13% מהאוכלוסיה), אירלנד ו-וויילס במקום השני (10%). בארצות הברית, ההערכה היא שבין 2% עד 6% הם בעלי שיער ג'ינג'י. מכך נובע שבארצות הברית נמצאת אוכלוסיית הג'ינג'ים הגדולה בעולם, בין 6 ל-18 מיליון איש, לעומת כ-650 אלף בסקוטלנד וכ-420 אלף באירלנד.
אצלנו המצב מורכב. אבל יש עוד תקווה גדולה עם חברת הכנסת הצעירה סתיו שפיר, שהולכת, עכשיו כשהג׳ינג׳ים האמריקאים נפלו על הראש, להיות מנהיגת הדור הבא.

שבוע טוב לכולם – שחורי שיער ובלונדוניים, שטניים וג׳ינג׳ים. נחכה לחדשות מעניינות מהג׳ינג׳ים שמאחורי הקלעים (וגם מכל הצבעים האחרים).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים | כתיבת תגובה

לקראת ההתחלה של פרק הסיום ||| חוזרים לפרדיננד פדהצור בקיצור (הספר הקלאסי של סידון ואבולעפיה)

נכון שכבר השתמשתי באסוציאציה הזאת יותר מפעם אחת, אבל תמיד טוב להיזכר ב״עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור״, ספרם הקלאסי והנבואי של אפרים סידון ויוסי אבולעפיה. הספר מתאר בחרוזים נהדרים סיפור על שליט חזק ועל אהבת הכוח ומגבלות השלטון.
כשקראנו אותו לילדים, לפני שנות דור, לא ידענו שהספר הזה יכול להתגשם ממש כאן אצלנו בארץ ישראל נטולת המלכים והנסיכים. נכון שהסוף (אצלנו) – עוד לא לגמרי ברור, אבל מצאתי לנכון לשתף את תקציר העלילה, במקביל לכל טורי האקטואליה השנונים שתוכלו לקרוא היום בגיליונות סוף השבוע.

לפעמים כדאי להקשיב לעלילות ספרי הילדים יותר מאשר למהדורות החדשות של התקשורת הסמולנית שמנהלת ״מסע ציד״ להפלת ״ראשממשלהמכהן״.
תודה גדולה לאפרים סידון ויוסי אבולעפיה שכתבו וציירו את הספר הזה לפני 40 שנה ולימדו אותנו הרבה.
מוצגים כאן דפים נבחרים ואני ממליץ לכל מי שרוצה להבין משהו על כוחו וחולשתו של השלטון, למהר לרכוש אותו בחנות הספרים שליד ביתו. קריאה נעימה ומועילה.
(המעונינים והמעמיקים מוזמנים ללחוץ על כל תמונה ולקרוא את הטקסט המלא).

אנחנו נמצאים רגע לפני שייפתח הפרק המסכם, לכן הסיום עדיין פתוח לפרשנויות, שלצערנו יימשכו ודאי עוד הרבה ימים, ושבועות, וחודשים (אולי גם שנים).

שבת שלום לכל תושבי הממלכה, למלכים ולנסיכים, וגם לאזרחים הפשוטים שיכולים כבר (אולי) להתחיל להוריד את מקלות הכביסה מהאוזן ולהפסיק לקפוץ על רגל אחת.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים, פוליטיקה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

אזהרת מסע ||| מי ימל״ל גבורות ישראל? המטה למלחמה בטרור או עד המדינה?

המל״ל (המטה לביטחון לאומי) הוא גוף חדש יחסית. הוא הוקם ב-1999, בימי ממלכת נתניהו הראשונה. היו שהטילו ספק בחשיבות הקמתו ובתפקודו של המטה בעיתות חירום, אבל היום – כשמועמד לראש המל״ל וגם סגניתו מעורבים עמוק בשלל תיקי החקירה (המעופפים באוויר ובחדריו של היועמ״ש) – כבר לא ניתן לפקפק בחשיבות הגוף הזה. יש רבים שנוטים לחשוב שהסלוגן ״מי ימל״ל גבורות ישראל״ מתאים למטה הזה לא פחות מהסלוגן המוצג בדף הבית של המל״ל: ״סוף מעשה במחשבה תחילה״.

כשנכנסתי, לראשונה בחיי הבוגרים, לדף הבית של המל״ל הזה אורו עיניי. כי מה צריך יותר הבנאדם המודרני מאשר: ״עדכוני המטה ללוחמה בטרור״, ״ערוצים ליצירת קשר״, ״מכרזים ודרושים״ ו״אזהרות מסע״. באופן אינסטינקטיבי לחצתי על הקישור ״עשו לנו לייק״ בפייסבוק ומייד הגעתי  לדף של המטה ללוחמה בטרור״.

בימינו, כשכל העולם מלא שנאה (חוץ מאצלנו בישראל) אין מטה חשוב מזה. כשנכנסתי לאתר שלו נחשפתי גם לסמל המעניין של המל״ל: סימבול של עין עירנית המורכבת משני קווי מיתאר קמורים (או קעורים) ובתוכם מעין כדור פינג פונג, המייצג את גלגל העין, כשבתוכו (כמה לא מפתיע!) מגן דוד כחול מלא המביט שמאלה לחפש אויבים. בהחלט סמל נוסף לאוסף סמלי המגן-דוד שמעסיק אותי כבר זמן רב.


מפת אזהרות מסע (מתוך אתר המל״ל, המטה ללוחמה בטרור)

מחוץ לסמל הנאה מפרסם המטה ללוט״ר גם מפת גוגל סימפטית ובה כל הארצות להן הוצמדה אזהרת מסע. ומה אגיד? דווקא המפה הזו, המעוטרת באייקוני מיקום של גוגל-מפ, הביאה לי פלאש-בק רחוק-רחוק לימיה של להקת פיקוד דרום המיתולוגית, של מתי כספי וחבריו עם השיר שאהבתי לזמר בשעת שירותי המקביל בלהקת ביסל״ש וקק״ש: ״לאילת לאילת שער העולם דרומה״. את השיר היפה הזה, הופתעתי להיזכר, כתבו שני ענקי הזמר העברי: דליה רביקוביץ ומשה וילנסקי, ומזמרים חברי להקת פיקוד דרום של ראשית שנות ה-70 (כולל מתי כספי בתפקיד צוללן שהקדים את זמנו).

באילת באילת / שער העולם דרומה
באילת באילת מלח ואלמוג
לא זוכרים פה את פריס ורומא / פה נוסעים רחוק / נוסעים רחוק
לג'יבוטי / יצאו מטעני חרוזים
למומבסה / פחים עם שומן אווזים
לרודזיה לחבש וזנזיבר / למלזיה ואולי מדגסקר
ללקינזיה / פולינזיה / אולי נייצא תפוזים
אינשאללה / במכרזים

המקומות בעלי הצליל המסתורי (ג׳יבוטי, מומבסה, פולינזיה ואינדונזיה) – ששימשו בפזמון הישן והאופטימי כאתרי נופש אקזוטיים ללהקה שיצאה לתור את העולם (לפחות בצורה וירטואלית) מהנגב וסיני – הפכו כולם לנקודות של ״אזהרות מסע״ במפת גוגל של הלוט״ר.
וסיום הציטוט: ״ללקינזיה / פולינזיה / אולי נייצא תפוזים / אינשאללה / במכרזים״ ממש צפה את מה שנולד 47 שנה אחרי שהלהקה שרה והצטלמה במימי ים סוף בעליצות חסרת דאגות של טרם מלחמת יום כיפור.

אסיים את הפוסט הקצר בגרפיקה החביבה הלקוחה כמו שהיא מהדף של המטה ללוחמה בטרור. אם הייתי נחשף אליה קודם – הייתי מציע אותה כפתרון ראוי לכרזת יום העצמאות האחרונה (שכזכור לא נחשפה לציבור עד היום באופן אמיתי).

חופש נעים לכל עדי המדינה, ליוצאים מנתב״ג ומאילת – ל״קינשסה לסייגון להונדורס / לאיראן שגם הייתה נקראת פרס / למלזיה / אינדונזיה / אולי נייצא לימונים / אינשאללה / בהמונים״

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פורסם בקטגוריה ישראל, מוזיקה, מלחמה ושלום, צבא וביטחון | עם התגים , , , | 2 תגובות

זוּטוֹלוֹגיה מזויפת ||| מה קרה לסמל המשטרה מאז שעוצב עם הקמת המדינה?

כשמגיעים לענייני המשטרה, העניינים נעשים מורכבים (או פשוטים, תלוי איך מסתכלים). הפעם נניח על שולחן הדיונים את סמל המשטרה. לא קשה לנחש שהיחס לסמל המשטרה, שעוצב לראשונה עם הקמת המדינה והקמת המשטרה, לא שונה מהיחס לסמלי המדינה האחרים שכבר סוקרו כאן פעמים רבות (הדגל, הסמל, הפודיום הרשמי ועוד).

סמל המשטרה הראשון עוצב על ידי המעצב אוֹטֶה וָלִישׁ (בתמונה משמאל מתוך ויקיפדיה)  מעצב גרפי ישראלי שעיצב חלק ניכר מהסמלים הבולטים של מדינת ישראל בראשית ימיה (הקליגרפיה של מגילת העצמאות, מטבעות ובולי דואר עברי, כרזות, תערוכות ועוד).
ערי וליש, בנו של אוטה וליש, מסר לי באדיבותו את הצילומים של הסקיצות הראשונות של סמל המשטרה שצייר אביו. כמו בסמל צה״ל, המגן דוד משמש כתשתית לסמל כולו. בסמל המשטרה הוא מעוצב בצורה תלת-מימדית וכמו בסמל המדינה (שעוצב על ידי האחים שמיר) יש מעגל של עלי זית מסביב למגן-דוד המשטרתי. אולי כביטוי לכמיהתו של העם היהודי לשלום(?).

  


אוטה וליש: סקיצות לסמל המשטרה ושרטוט הסמל הסופי (מאוסף ערי וליש)  

מאז שעוצב הסמל לראשונה חלו בו כמה שינויים, שעיקרם הקטנה והכנסה של המגן-דוד לתוך טבעת עלי הזית ופריצת פתח של תקווה בחלק העליון של זר העלים. הסמל בכללותו נשאר פחות או יותר קבוע במהלך 70 (כמעט) שנות עצמאותנו ועצמאות משטרתנו.
אבל אצלנו (כנראה – כהרמה להנחתה למדור ה״זוּטוֹלוגיה״ שלי) אי אפשר לשמור על הדברים מסודרים. צילמתי מהגוגל דוגמאות סמלי משטרה אקראיים, חלקם נלקחו מפירסומי משטרה רשמיים, וניתן לגלות מיד שכל איש הישר בעיניו יעשה (או העקום, במקרה הזה).


מיגוון סמלי משטרה שנאספו מגוגל עם וריאציות רבות – ניתן ללחוץ ולצפות בפרטים בהגדלה.

נתרכז בעיקר באות מ׳ (קיצור של משטרה, יש להניח) שבמרכז הסמל. וליש עיצב מ׳ ייחודית ומעניינת שלא לקוחה מפונט ספציפי. אבל זה סיבך קצת את ציירי הסמל לדורותיהם. בדוגמיות ששמתי כאן תוכלו לראות שכל מ׳ מסודרת בגופן שונה. עלי הזית וההצללה של המגן-דוד זוכים לכמה וריאציות. למה? כי זה מה שאנחנו מסוגלים. ככה זה כשאוהבים.


סמל המשטרה הנוכחי (כפי שמופיע בויקיפדיה)

    
סמל המשטרה באתר המשטרה הרשמי בשתי גירסאות שונות

באתר המשטרה תחת הכותרת ״מצגת משטרת ישראל / סמל המשטרה מופיע קובץ gif ״שובבני״ עם סריקה באיכות נמוכה ו״אנימציה״ המשחקת בצבעי הסמל. המ׳ הפעם קרוב למקור, ומתחת לסמל מופיע הכיתוב ״משטרת ישראל״ בפונט שלא שייך לשום דבר אחר. בהחלט נושא נוסף לחקירה משטרתית-טיפוגרפית.
שלא לדבר על הניראוּת והבלגן הויזואלי של אתר המשטרה, שנראה כמו כיכר העיר אחרי פיזור של הפגנה בלתי חוקית באמצעים ברוטליים (כולל סמל המשטרה עם שלושה ממים שונים).

 

 


סמל המשטרה בשתי גירסאות שונות בדף הפייסבוק הרשמי

הנושא הוא לכאורה קטנוּני מאין כמותו: אנחנו מבצעים מעצרים מניעתיים ומפזרים מפגינים זועמים ואתה בא אלינו עם הממים שלך? אבל מיד אסביר למה במקרה הזה העניינים אפילו חמורים יותר מהגופן דוד העקום בפודיום של נתניהו.
מתוך עבודתי בדפוס על הכנת מסמכים מוגנים מפני זיוף, יצא לי ללמוד קצת על אלמנטים ביטחוניים. אלמנטים אלה משולבים בגרפיקה של מסמכים כמו: שטרות כסף, תעודות רשמיות, תווי קניה, שיקים ועוד. בכל הניירות שנקראים ״מסמכים ביטחוניים״. במשטרה קיימת יחידה שתפקידה להסתכל בזכוכית מגדלת על המסמכים מהסוג הזה החשודים כמזויפים, ולמצוא את ה״שגיאות״ הקטנות שעשו הזייפנים החפיפניקים.

יתכן בהחלט שהסמלים של המשטרה עצמה, כולל הסמל באתר ובפייסבוק הרשמיים, יכולים להיחשב בבדיקה (גם ללא זכוכית מגדלת) כמזויפים! במקרה הזה אין לתמיהה על הבלגן הגרפי שום קשר לקטנוניות הגרפית שלי. זה עניין לחקירה של המז״פ, או מח״ש או כל מחלקה אחרת במשטרה.
ובעצם, על מה הפליאה. הרי ככה נראית כל ״הסביבה הישראלית״. סייבר-שמייבר, עם נבחר/עם נבער – כאלה הם חייינו ואין לדברים כאן שום קשר לאהבת הארץ או התעניינות בגרפיקה הישראלית. בלגן הוא השם השני שלנו. מזל שיש לנו לפחות הנהגה שיודעת לאן היא הולכת (לכאורה).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, טיפוגרפיה, ישראל, עיצוב גרפי | עם התגים , | 6 תגובות

האיש המאושר בעולם ||| מי עקף את מנכ״ל אמזון, את ביל גייטס ואת איילת שקד ואפילו את נתניהו

מי האיש העשיר בעולם?
מי האישה המשפיעה בישראל?
מי היהודי העשיר בעולם
ומי הפוליטיקאי העשיר בישראל?
סביר להניח שאתם נחשפים לכותרות האלה חדשות לבקרים. אנחנו הרי אוהבים לדרג: עשירים, משפיעים, מלכות יופי, ספורטאים, פזמונים (ואפילו בלוגים) – הכל מסתכם ב״מקום בצמרת״, ברשימות דירוג.
יש מגזין עולמי (מס׳ 1 ברשימת מגזיני הדירוג המשפיעים!) שנקרא פורבס. לפורבס יש גם סניף ישראלי, והסניף הזה מוציא כל כמה ימים דירוג שמרתק אותנו לשניה (״מה הכתבה שהכי ריתקה אתכם ב-2017״, אולי…).

אני לא חסיד גדול של רשימות כאלה, למרות שגם אני נופל לא פעם לבורות העיסוק בדירוג. אין מה לעשות, ככה בנוי האדם המודרני. הכל הוא סופר: שנות חיים ושעות עבודה, כסף בבנק וקלוריות בצלחת. והוא אוהב להשוות, הגודל (או הכמות) בהחלט קובעים!
גם אני כבר ערכתי כאן מצעדי פזמונים, עברי ולועזי. מדגם של 85 קוראי הבלוג בחרו בסקר מייצג את הצבי כ״חיה הלאומית של ישראל״ (האריה הגיע שני בפער די גדול), חייים יבין נבחר במשאל, גם אצלי, ל״מר טלוויזיה״ (18 משתתפים בסקר!). עסקתי לא פעם במנגנון הסטטיסטיקות ובדירוג של הבלוג הזה (שהגיע אפילו לשבריר שניה למקום הראשון ברשימות שוורדפרס העברית מדרגת, וכך מדרבנת את כותבי הבלוגים להשתדל יותר).

חדשות

מדי פעם תוכלו למצוא דירוג מעניין של אתרי החדשות המובילים (על פי גלובס – ynet ראשון!) וגם את רשימת העיתונים המובילים. כזכור ״ישראל היום״ (הביביתון-לשעבר שהפך השבוע לבנטון) הדיח ב-2010 את ״ידיעות אחרונות״ שבזמנו הדיח את ״מעריב״ (״העיתון של המדינה״ לשעבר) מראש הרשימה.

מוזיקה

פעם היו סופרים לזמרים את נתוני מכירת התקליטים, או כמה שבועות רצופים צעדו במצעד הפזמונים. היום הכל נמדד ברשת ורשימת ההשמעות ביוטיוב היא התנ״ך העולמי של חובבי הדירוגים. כולם עסקו כבר בעלייתם המטאורית של סטטיק ובן אל תבורי לצמרת היוטיוב הישראלי (30,874,238 צפיות ל״זהב״ ו-27,733,870 מיליון ל״טוּדוֹ בּוֹם״). ואם נתעניין לרגע במה שקורה בעולם – אלביס והביטלס, הבסט-סלרים של נעורינו, משתרכים הרחק הרחק מאחורי האלוף הנצחי עם ה״גנגם סטייל״ שלו (2,913,666,999 צפיות), שפינה את מקומו רק החודש ל-See You Again, ששר ויז קאליפה (2,969,497,820 צפיות!).

ספרים

היו זמנים, בתקופה הטרום-סמארטפונית ולפני האירוע הטאבלטי הראשון – שההומו סאפינס קרא ספרים, ורשימת הבסט-סלרים מוכרת לכל מי שקורא את גוגל:
1. התנ"ך / הברית החדשה
2. ציטוטיו של היושב ראש מאו צה טונג
3. הקוראן
4. המילון הסיני החדש Xinhua Zidian
5. צ'רלס דיקנס – A tale of two cities
6.  שר הטבעות – The Lord of the Rings
(מודה שלא קראתי אף אחד מהם עד הסוף)

עושר וחינוך

כולם יודעים שהמדינה מדרגת את הישובים ואת האזרחים לפי עושר (סביון – במקום הראשון, אחריה כפר שמריהו ועומר, ובתחתית – לקיה, תל שבע, ג'סר א-זרקא, מודיעין עילית וביתר עילית).
מערכת החינוך, גם היא מבוססת על ספירת הידע ושיקלולו בציונים ודירוגים עם מספרים (תוכלו לראות במפת הציונים של המיצ״ב). ולא, חס וחלילה – פשוט הקניית סקרנות ואהבת הידע.

לקראת יום שבת (מקום ראשון ברשימת הימים האהובים, על פי סקר ״קווים ונקודות״ בשיתוף מכון ״ימי השבוע״ מרשת ״ניוזוויק״ האמריקאית) חשבתי שהיה יפה לחפש, במקום רשימות של עושר והשפעה, את רשימת האנשים המאושרים בעולם (שתכלול מטבע הדברים גם גיבורים ספרותיים מומצאים).
וזה הדירוג של מכון ״קווים״ לשנת 2017 (שינויים יתכנו בכל רגע, כמו שקרה למנכ״ל אמזון ג׳ף בזוס שזכה להיות שנייה אחת ״האיש העשיר בעולם״ ומייד חזר למקום השני אחרי ביל גייטס הנצחי).

ככה נראה הדירוג של ״האדם המאושר בתולדות המין האנושי״. זו אמנם רשימה תיאורטית, וגם היא ודאי תשתנה עד מחר – אבל אלה הממצאים שעלו אחרי ״מחקר הרשת הקצר והטפשי בעולם״ (הרשימה הולכת מהתחתית לפסגה, כמו במצעדי הפזמונים):
5. השוטה על הגבעה (הוא לא כל כך שוטה, מסתבר)
4. המפוזר מכפר אז״ר (לא נוסע לשום מקום, אבל מבסוט עד הגג)
3. דודי שמחה ("ולא רק אנחנו – כולם / כל רחוב שמגר / שמחים / כשהדוד שמחה שר!")
2. מתייה ריקאר, נזיר בודהיסטי (על פי וואלה, 2012) או על פי גוגל וכלכליסט, 2016 (וזה נבדק מדעית)
1. ״אני״ (מהסלפי ברשתות ה״חברתיות״) – על פי יובל דרור

אם תקראו את רשימתו של יובל דרור (מומלץ!) – תוכלו בקלות לעלות בסולם האושר העולמי, שבו ארצנו המאושרת מדורגת, כבר כמה שנים במקום ה-11 המכובד. רגע לפני כניסה לעשרת הגדולים. ואם אתם רוצים לדעת (בטוח שאתם רוצים) מי המדינה המאושרת ביותר – כנסו לקישור, ותתחילו לקנא.

לכל הקוראים – למי שבצמרת הדירוג העצמי או אפילו בתחתית (לא נורא, תמיד אפשר להתקדם). למי שיודע לעשות סלפי ולמי שאוהב את סטטיק ופול מקרתני – לכולם שבת שלום ושבוע טוב.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים, עיתונות, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה