הלוגואים של בחירות 2019 ||| מחפשים צבע, פונט וזווית, נפטרים מסיסמאות שהתיישנו ומותחים קווים (ונקודות),

זאת כבר מערכת הבחירות השלישית שאנחנו מסקרים כאן בבלוג. ויש הרבה מה לסקר.
כמובן שכאן לא עוסקים במצעים (כאילו שאחרים מתעסקים בזה) וגם לא בדמויות מפתח, ואפילו לא בסקרי דעת קהל ובהפצת שמועות פייסבוקיות-טוויטריות ואיננסטגרמיות-טלגרמיות.
המנדט שלקחנו על עצמנו הוא לבחון את הלוגואים והקמפיינים הפוליטיים מהזווית הגרפית: שמות מפלגות, לוגואים, סלוגנים, פונטים וכיו״ב, ומסתבר שיש הרבה מאוד מה לבחון בנושא.
בפוסט הזה נעסוק רק בקצה קצהו של הקרחון המפלגתי שיושלם רק בעוד 79 יום. הקקפוניה הגרפית שאנחנו מתחילים להיחשף אליה אופיינית לפרטאצ׳יה הישראלית. אפשר לומר שהיא אחד מסימני ההיכר הידועים של ״מדינת הסייבר״ הלאומית-לאומנית, ימנית-מרכזית ודתית-חילונית שלנו.

אז הנה על קצה המזלג – ניתוח ראשוני של חמש מפלגות שנמצאות בכותרות.

1. ״חוסן לישראל״ – מפלגתו המסקרנת של הרמטכ״ל כחול העיניים ובעל הכוונות הטובות, בני גנץ.
הלוגו הראשוני שגנץ אימץ, אחרי שתיקה ארוכה, מופיע בבאנר באתר הראשוני מאוד של המפלגה החדשה. הוא נראה כמו תוצר של ישיבת מטכ״ל חפוזה: צבעי חאקי-לבן על רקע קודר ועין תכלת אחת. הפונט הוא רענן רחב של הגילדה (שעיצב סטודיו הטייס), וכמובן יש את ״הנקודה הגנרית״ ההחלטית, שאף מפלגה לא יכולה בלעדיה, שבאה אחרי השם ״גנץ״ (נושא ה״נקודה״ מלווה את מערכות הבחירות לאורך המאה הנוכחית ועסקתי בו כבר פעם).
המגן־דוד, מוטיב נוסף הכרחי בימים אלה, מופיע בקטן אחרי ה״לפני הכל✡️״ וגם בתוך ה-ס׳ של ה"חו✡️ן לישראל״. אבל חשיבותו נראית משנית למדי, ממש כמו הנקודה. נמשיך לעקוב.

2. הליכוד. למפלגת השלטון יש זיהוי ברור (כמו למנהיגה הבלתי מעורער) – ה״בלורית״ או הדגל של האות ל׳. מאז שהומצא הלוגו הגאוני הזה מנסים חברי הכנסת של ״הליכוד״ לנצל את הצורה המזוהה כל-כך בפריימריס באופן שיתאים להם.למרבה הצער בנימין (ביבי) נתניהו לא זכה ששמו יכלול את האות  ל׳ ולמרות זאת, כ״מנהיג חזק״, הוא התגבר על המגבלה לא רע. מי שזכתה בגדול, בלי להתאמץ יותר מדי, היא השרה גילה גמליאל, שלמרבה מזלה מתהדרת בשלושה(!) למדים בשמה. השרה הנמרצת ידעה לנצל את זה עד הסוף (אם כי על צורת עיצוב של האות א׳ אפשר עוד להתווכח).

  

3. העבודה. מפלגת העבודה ידועה בלוגו הדינמי שלה. השם ״העבודה״ עוצב, במערכות הבחירות השונות, כל פעם בפונט אחר. וחשוב יותר – בזווית הטייה שונה. פעם הטייה אחורה, פעם קדימה (כמו הליכוד ו״קדימה״ ז״ל) והיום, אצל גבאי, הלוגו התיישר ללא כל הטייה.
לא ברור אם הכוונה הייתה להמחיש גמישות והתאמה להלכי הרוחות בציבור או סתםםם. פרטאצ׳יה כבר אמרנו?
(דוגמאות תוכלו לראות כאן וכאן וכאן. וגם לעיין בפוסט הישן על צורות ההטייה וסיבותיהן)

אבי גבאי, המנהיג המבטיח (שלא בטוח שיזכה גם לקיים) מקפיד להופיע בהופעה חברמנית שאולי עוד תעזור לו. הוא מתחייב לשינוי בישראל! אבל לא מצליח להתחייב על פונט אחיד: בבאנר אופקי – פונט אלמוני הפופולארי מאוד בימינו, ובבאנר האנכי יש פונט בלתי מזוהה (שני הצילומים לקוחים מהפייסבוק הרשמי של מפלגת העבודה).
הערה קטנה וקטנונית: בפייסבוק הקישור לאתר המפלגה כתוב עדיין: ״mahanezioni.org.il״ מנוחתו עדן, אבל אחרי מחשבה קלה הוא מוביל לאתר ״העבודה״.

  

4. הימין החדש. הוא מפלגה חדשה ולכן עוד לא לגמרי סגורים שם על הלוגו. צבעי התכלת/כחול (כמו של בנק לאומי) החליפו את הירוק/כחול־אפרפר של הבית היהודי. אולי גם הסלוגן ״מפסיקים להתנצל״ עוד יחזור, ובינתיים קצת הסתבכו עם המגן־דוד ועוד לא החליטו על התמונה של שקד. הסיסמה ״ישראל חוזרת לנצֵח!״ היא בעייתית מבחינה לשונית והיו חייבים לנקד אותה כדי שלא יחשדו שהיא חוזרת לנֶצַח.

5. יש עתיד. מוזר שזו המפלגה הכי יציבה עם הלוגו שמחזיק מעמד הכי טוב. מי היה מאמין שדווקא ״מפלגת אווירה״, אם שם אוורירי ובלתי מחייב, תהפוך להיות דבר כל כך יציב.
השם ״יש עתיד״, שככל הנראה הומצא ברגע קופירייטרי חפוז כדי שיתחרז עם שמו של ראש המפלגה, תפס חזק ויש אומרים שאולי אפילו יאפשר מהפך (לפחות באיזור השמאל-מרכז).
הפונט בלוגו הוא ״דרום מערב״ המוטה, כמובן, קדימה ומופיע בכחול הגנרי, של רוב לוגואי המפלגות. הפסים הלא מזוהים משמאל – ספק רמז לפסי דגל ישראל, ספק עקבות של ג׳יפ 4×4 אופנתי – הם משהו לא ממש מחייב, אבל עם רמז לקצת עבר והרבה עתיד. (כמה עתיד? את זה צריך לשאול את מינה ומנוֹ מהסקרים).

הנה ההשוואה והעימות מבחירות 2015:

ו״פייק-לוגו״ אחרון: מבוסס על הצעה למפלגה מאוחדת שפעם כבר הצעתי כאן. אולי בעזרת ה״לוגו״ הזה נצליח סוף־סוף להחליף את ה״בלורית״ של נתניהו:

מסתבר שהרעיון לאחד את ״גוש המרכז־שמאל״ הוא לא לגמרי מופרך, לפחות לא מבחינת לוגואים עם מגני־דוד. הנה קמה ברשת תנועה שנקראת ״בלי איחוד הקול אבוד״. כמובן בפונט מוטה קדימה ועם מגן־דוד שבור ומסובב.

  

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

״מבצע״ שלג 2 ||| שלג דאשתקד (בריבוע) – הפעם בצבע מלא!!!

פעם בשנה, לפעמים אפילו כמה פעמים, עוזבים במדינה המזרח־תיכונית שלנו את כל ענייני היום ואת פרשות השבוע (עם השקדים המרים) ומתמקדים לרגע בשלג.
יש ארצות בעולם שהשלג הוא אצלם תופעה חורפית יומיומית, ויש מדינות עוד יותר מושלגות שהיו בשמחה מתחלפות עם השמש המזרח־תיכונית שלנו (אם כי ברור שעל הבלגן וטירוף המערכות אצלנו הן היו מוותרות בקלות).

ידוע שכל אחד מתרגש ממה שאין לו, ותמיד ב״אירועי השלג״ הקצרצרים והדי־מגוחכים, כל השידורים וכל החזאים מתמקדים בירושלים בירתנו הנצחית והאהובה – שאולי תקבל כמה זרזיפים של הלבן־לבן הזה ו"בואו תראו, בשידור ישיר מעל גג מערכת החדשות החדשה שלנו, איך הבירה נערכת לאירוע, עם כל מפנות השלג וטרקטורי העירייה (ועם ראש העיר החדש)".

ובכל ״אירוע שלג״ קצרצר כזה יש מי שזוכר (למשל אני) להזכיר את השלג של פברואר 1950 שהגיע לכל הארץ כמעט. אפילו לנגב המערבי, שאז עוד לא חלם להיות ״עוטף עזה״. את ״סבב השלג״ ההוא כבר המחשתי בפוסט עם כמה תמונות שחור־לבן־לבן ואפילו בעבודת פוטושופ יפה שבה שילבתי תמונה של הפעוט שהייתי על רקע האפור־לבן של השלג ההיסטורי (דאשתקד²).

היום – אחרי שכבר גיליתי לכם את האפליקציה האון־ליינית Colorize-it המאפשרת להוסיף צבע גם לתמונות השחור־לבן ההיסטוריות – אני מציג כאן את התמונה ההיסטורית בצבע!
נכון שהצביעה שהתוכנה מוסיפה לתמונה היא לא ממש טכניקולורית, אבל צריך לזכור שכל האירוע היה מזמן ובאיזור שהוא קצת מרוחק מהאירועים ה״דרמטיים״ של מדינת ישראל.

אז קבלו את שלג 1950 בעוטף עזה בצבע! עם הילד הזה (שהוא אני). האוהלים ברקע הם אוהלי המגורים (כן, כן, ככה חיו כאן בראשית שנות החמישים) של המשפחות הצעירות (כולל של הוריי). והבית הוא בית האבן היחידי (היום ״בית האומנים״ שעדיין עומד על תילו) בו גרו הילדים הראשונים של הכפר. הם (כלומר אנחנו) גם ישנו בו בלילה, בלי ההורים, כמובן (ואפילו בלי ״השומרת האלקטרונית״ המפורסמת).

אם אתם רואים ״הילה״ מסוימת סביב ראשו של הפעוט מהנגב, יתכן וזהו אפקט ה״הוט ספוט״ (Heiligenschein) אותו תיארתי בפוסט הקודם עם הצילומים הירוקים זוהרים.

לצערי, את השלג עצמו אני לא זוכר. לכן אני טורח מדי פעם לנסות לשחזר אותו עם כל האפליקציות החדשניות של ימינו. אולי בשנה הבאה יומצא גם הסרטון שיציג את האירוע בתמונות צבעוניות וזזות.

בינתיים בנפלאות היוטיוב מצאתי את הסרטון (האמיתי!) מארכיון כפר מנחם, הכי קרוב שאפשר לנגב המערבי. נראה שהסרטון האמיתי לגמרי, עבר גם הוא ״צביעה״ ונוסף לו פסקול עם השיר הקלאסי ״מלכות החרמון מ-1968. צפו ותתרשמו לא פחות משידורי חדשות 13 אמש:

לירושלמים, לצפונים ולכל עמישראל, בכל מזג אוויר – אל תשכחו שאחרי הכל(?) יש לנו ארץ נהדרת (עם מזג אוויר נפלא)!!!

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, תמונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

תופעת טבע מדהימה ||| ״תגלית״ בשטח יכולה להסביר לכם דברים גם על צלו של באז אלדרין, ״האדם על הירח״

בימים האחרונים של השנה שעברה נחשפנו (פשוטו כמשמעו) לתופעת טבע אופטית מדהימה.
בכל עשרות שנותינו והליכותינו בשדות הירוקים של הנגב המערבי לא הבחנו עד הגילוי המדהים (בלי הגזמה) של סוף 2018 בתופעה המעניינת. פרסמתי כמה תמונות של תופעת הטבע הזו בפייסבוק ואנשים טובים כתבו לי שגם הם מכירים את הנושא ואייל נבו אפילו הביא את שם התופעה כפי שנקראה בוויקיפדיה האנגלית: ״Heiligenschein״ (מינוח בגרמנית, שבאנגלית מתורגם ל־hotspot). הסבר מדעי פופולארי תוכלו לקרוא כאן בקישור). עד כמה שהבנתי מהניסוחים המדעיים התופעה קשורה לזווית האור והצל, והיא שכיחה סביב צל המוטל על עשב שעליו נמצאים רסיסי טיפות (או אגלי טל, כמו במקרה שלנו), ניתן לראותה גם על רקע ציפויי סלעים מסוימים בכדור הארץ, על הירח (שתראו מייד) ועל המאדים.

מדובר על מראה של הילה זוהרת צהובה המקיפה את צילו של הצלם. הצל הזה מוטל בשעת בוקר מוקדמת, כשהשמש עוד לא עלתה גבוה בשמיים. הנה התמונה הראשונה שצילמתי, כשבסך הכל ניסיתי לצלם את הירח מעל השדה הירוק שמשתרע לפני אתר ״מתחם התחמושת״ באיזור הכפר שלנו:

הצל שלי נכנס לתוך התמונה בלי שהתכוונתי, ואז ראיתי את ה״הילה״ הזוהרת. העליתי השערה (היתולית למחצה) שאולי זה בזכות האייפון המשוכלל שלי. המשכתי לצלם כשאשתי היקרה לידי ולמרבה הפלא מסביב לצל שלה לא הייתה הילה כזו. וכשהיא צילמה – לה הייתה הילה ולי לא הייתה. זה נראה כל כך מוזר עד שצילמתי את התופעה גם בסרטון (שתוכלו לראות כאן).

אחר כך, כאמור, סיפרו לי על Heiligenschein (או הוטספוט) והבנתי שאנחנו מתכתבים כאן עם צילומי הירח, מהמפורסמים בתולדות האנושות, של האסטרונאוטים ארמסטרונג ואלדרין.
אחת התמונות בוויקיפדיה שממחישות את התופעה האופטית היא תמונת הצל של האדם השני על הירח באז אולדרין מטיסת ״אפולו 11״ ב־1969. בצילום המטושטש המצורף כאן – האסטרונאוט בבגד החלל הלבן הוא, כמובן, ניל ארמסטרונג – האדם הראשון על הירח.
יצאתי ל״מסע חיפושים״ בגוגל ומצאתי תמונה מעניינת שממחישה את התופעה המשותפת לשדה שבנגב המערבי – וכנראה לכל השדות בבוקר שמשי כשהם מלאים ברסיסי לילה – ולירח.

צילום אדם על הירח שהתפרסם גם כקונספרציית פייק ניוז: No 'single light source' in existence then or now could produce these images Only a SUN creates this much light!

כדי לבדוק בצורה ״מדעית״ אם התופעה לא נצפית רק בשדה מסוים (ועל הירח) צילמנו תמונות נוספות מול צמחיה טבעית בשטח, והתוצאות היו דומות. הוספתי למטה גם את התמונה מוויקיפדיה בה מופיעה ההילה סביב צלו של כדור פורח באוקספורדשייר, אנגליה.

בשדה בנגב המערבי 1.1.2019 – Heiligenschein, or hotspot

Heiligenschein, or hotspot, around the shadow of a hot-air balloon cast on a field of standing crops Oxfordshire, England

עכשיו יכול, כל מי שעדיין לא זכה לצפות בתופעה, לצאת לשדה הקרוב (או לאוקספורדשייר, או לירח) ולצלם תמונות דומות. אתם מוזמנים לנסות ולשתף בממצאים.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה תמונות | עם התגים , , , | 2 תגובות

״הודעה דרמטית״ ||| פורסם סמל אירוויזיון 2019 והסמל הישראלי האלטרנטיבי. "Dare To Dream".

בתרגיל יחצ״נות הומוריסטי אקטואלי חשף אתמול תאגיד השידור ב"הודעה דרמטית" את לוגו האירוויזיון לשנת 2019. כאן ב״קווים ונקודות״ יש לנו כבוד רב ללוגואים, להומור וגם לאקטואליה קשה. לכן ההודעה של התאגיד שנאחזה ב״הודעה הדרמטית״ של הרוה״מ (לכאורה) החשוד (למעשה) גרמה לנו לצחוק קל מהול בהשתנקות מסוימת.
מצד אחד החיבור ל״דרמה״ של ביבי יצר נימה מסוימת של הומור, שהוא תמיד דבר טוב, בפרט ב״ימי הקרבה״ קשים אליהם נקלענו. אבל מצד שני, אחרי שעיכלנו את ההומור הזה, הצגת מרכיבי הלוגו החדש של אירוויזיון 2019 בישראל, על שלושת משולשיו, הייתה נטול כל הומור עצמי.
יודע חקלאי פיקח (וגם גרפיקאי במיל.) שתמיד אפשר לצרף לכל לוגו – אם הוא בנוי ממשולשים, ריבועים או עיגולים – ״סיפור מעשה״ דרמטי ומלא משמעויות ורבדים, וכך כל צורה גיאומטרית הופכת למלאכת מחשבת עמוקה.

אני מודה שלא התעמקתי מספיק בלוגו ״כוכב המשולשים״ החדש והזוהר של האירוויזיון, ונראה שהוא בהחלט ראוי ומתאים לאירוע שרובו ככולו נצנצים ואורות מרצדים – אבל הסיפור שמאחורי הלוגו, כפי שהוצג באתרי החדשות הוא דוגמא יפה ו״זוהרת״ איך כותבים ״סיפורים שמאחורי״ – בנושאים גרפיים ובנושאים תדמיתיים.

כך נכתב בהודעה לתקשורת ולציבור:
"לסיסמת תחרות האירוויזיון 2019, "Dare to Dream", שנחשפה באוקטובר, מצטרף הלוגו הרשמי, שנחשף הבוקר בישראל ובאירופה, המרכיבים ביחד עם לוגו הלב הגנרי המסורתי את מיתוג התחרות השנה. הסמל הקינטי המוזהב נוצר מאיחוד של שלושה משולשים, המשתקפים אחד על השני והזוהרים יחד כגוף אחד. בתאגיד השידור הסבירו כי הלוגו נוצר, "במטרה להבליט את העוצמה שבאיחוד ובהרמוניה, החיוניים יחד כדי להגשים את החלומות שלנו. החיבור יוצר צורה המדמה כוכב, המתכתב עם סמלים ישראליים אחרים"ֿ.

   ״לוגו הלב״ של האירוויזיון, ליסבון 2018 וישראל 2018

אצלנו בישראל, סמלים על בסיס משולשים, מגני־דוד וכוכבים למיניהם הם ברירת מחדל לסמלי המשרדים הרשמיים השונים ולאירועים חגיגיים. כך יוצא שסמל אירוויזיון 2019 משתלב בקלות ב״מרחב המשולשים הלאומי״ ו״מתכתב״ איתם, כפי שנכתב בהסבר הרשמי.
הנה דוגמא לחידון סמלים רשמיים מבוססי מגן־דוד וכוכבים שערכתי פעם בפייסבוק של הבלוג:

היום הגיע הזמן להציג את ״הלוגו הגנרי הדרמטי״ החדש שיוכל לשמש את ישראל לאחר הבחירות והאירוויזיון של 2019 לשימושים שונים. זהו הגילוי ה״דרמטי״ שהצהרתי עליו בפייסבוק היום אחרי הצהריים, מקווה שלא אכזבתי את העוקבים הרבים שחיכו בנשימה עצורה לפוסט הזה. אנסה להסביר אותו במילות מיתוג גנריות מתאימות.

״סמל ״הדרמה הישראלית 2019״ עוצב לאחר מחשבה עמוקה. הוא כולל את שלוש צורות היסוד העיקריות: עיגול, ריבוע ומשולש המסמלות את החברה הישראלית הרב-גונית, המורכבת ממאמיני שלושת הדתות העיקריות (לא כולל עובדי אלילים). צבעי היסוד בהם נצבעו הצורות מסמלים את הצבעוניות החגיגית של ארץ התנ״ך והסייבר. שימו לב שהצל שמטילה כל צורה הוא בצבע של הצורה שלפניה במעגל הצורות (שמסמל את מעגל עונות השנה ואת הסבבים השונים בהם בורכה ארצנו). כך מתקבלת ״הרמוניה קקפונית״ ו״קקפוניה הרמונית״ (ודרמטית) של צבעים, המרמזות על יחסי הקירבה ההדוקים בין אזרחי המדינה מכל העדות והדתות. החיבור והחפיפה בין הצורות מבליטים את עוצמת האהבה/קנאה/שנאה/ידידות השוררות בין כל תושבי המדינה״.

היינו מוסיפים עוד כמה מילות מיתוג, אבל כאן נגמרה מכסת המילים שלנו. הישארו איתנו גם אחרי הפרסומות ועזרו לנו להפיץ את בשורת הסמלים והלוגואים הישראלים – מימי אברהם אבינו ועד אירוויזיון 2019. ושיהיה ערב טוב ודרמטי לכל הקוראים חובבי הסמלים, המיתוגים והדרמות.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מיתוג, שעשועים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אָנַגְרָמָה לשבת ||| כמה משחקי מילים לפני המשחק האמיתי שיתחיל בקרוב

נתחיל בציטוט מהמקורות המוכרים של קהילת הרשת הישראלית – הוויקיפדיה העברית:
אָנַגְרָמָה (טריפת אותיות, או שיכול אותיות) היא שעשוע לשון שבו יוצרים מילה חדשה מערבוב אותיותיה של מילה קיימת, או משפט חדש מערבוב אותיות של משפט קיים. נקראת לעיתים "חושחש".
פָּלִינְדְרוֹם הוא מילה, מספר, משפט או כל רצף סמלים אחר שקריאתו מימין לשמאל ומשמאל לימין היא זהה. טקסט פלינדרומי יכול לכלול כתיב מלא וכתיב חסר כאחד וגם ראשי תיבות וקיצורים. המילים הפלינדרומיות הארוכות ביותר בשפה העברית הן "ולכשתשכלו", "מכיתותיכם", "ויתומותיו", "מהילוליהם", ו"מהיסוסיהם". פלינדרום מילולי הוא מקרה פרטי של אנגרמה ומשמש, בין היתר, לשעשועי לשון.

הפָּלִינְדְרוֹם המוכר ביותר, שרובנו מכירים עוד מילדותנו, הוא הסיפור על אברהם אבן עזרא והזבוב.
תמיד היה נדמה לי שקודם נכתב משחק המילים ואחר־כך נוספו לו פרשנויות מפולפלות והתחכמויות כמוסבר בוויקיפדיה:
יסוד המשפט בפסק הלכה של אברהם אבן עזרא על שאלה בקשר לזבוב שנכנס לתוך חבית דבש: האם הדבש כשר למאכל? "פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף". (המשמעות: למדנו, זבוב הנופל לדבש מתאכל ונעלם).
זהו פלינדרום שניתן לסדר את מילותיו בריבוע קסם  ואז לקוראו מימין-מעלה לשמאל-מטה או להפך (ראו בדוגמא משמאל):

אתמול הבאתי בפייסבוק את הווריאציה (הֶגְוֵן בעברית של האקדמיה ללשון) האקטואלית, שאומנם אינה מתקרבת לרמת פסק ההלכה של אברהם אבן עזרא ו״הזבוב הרעבתן״ שלו, אבל יש בה איזשהו משחק מילים שיכול לתאר את האווירה  בימיה הראשונים של מערכת הבחירות המטורפת שירדה על עם ישראל (שיכול להיקרא בטירוף אותיות: ״עשיר מלא״. והמבין אולי יבין).

ככה נראתה האנגרמה היועמשית הזאת, שניסתה לשער מה יחליט היועמ״ש לאור מעשיו של האחמ״ש:

הבוקר, אחרי מחקרים מעמיקים ועבודה "קשה מאוד" (שדרשה, כמובן, "הקרבה רבה". של שעות שינה יקרות) הגענו לפלינדרום חדש!
אומנם גם הוא לא מגיע לרמת התיחכום של אברהם אבן עזרא והזבוב שלו, אבל אולי נוכל להסביר את כוונת הפלינדרום החדש בעזרת כמה התחכמויות ופרשניות "משפטיות" (הכוונה למשפטים בשפה עברית, ולא "משפטים" במובן דין הבג״ץ, רחמנא ליצלן וחס וחלילה).
הפלינדרום החדש והמעודכן מוצג כאן בחשיפה עולמית ראשונה!!!

וזה ההסבר המפולפל:
חלשנו – במובן נחלשה רוחנו ועדיין שלטנו במעשינו.
להבתנ – כלומר מישהו שהצית להבות בעמו (ללא שום קשר למוסד חקירות שהיה קיים בראשית המאה ה-21 בישראל ונקרא ״להב 433״).
שבִּחבֵּש – "בּיחבּוּש" הוא פועל של סלנג המבטא פעולה של ערבוב. ככתוב בהסבר הזה: "התעסק במשהו לאורך זמן בחוסר יעילות וללא הצלחה; בזבז זמן, אנרגיה, מחשבה וכדומה על פעילות מיותרת; התבלבל, התברבר, איבד כיוון".
נתבהל – משמעו נבהל ואף יותר מכך – איבד את השליטה על העניינים (בלועזית: נתקף פאניקה).
ונשלח – כאן חלוקים הפרשנים לאן הוא "נשלח" (וגם מי הוא זה שנשלח) יש הגורסים: נשלח מעבר לים, ליבשת רחוקה שם קיבלוהו בזרועות פתוחות ובכיסים תפוחים. אחרים גורסים שמעשיו הביאוהו ל"מעשיהו" (משחק מילים שפרשנים בני זמננו לא אישרו עדיין).
ויש רבים שגורסים – "נשלח" להמשך כהונתו כגדול מלכי ונביאי ישראל בעת החדשה.

סוף הסיפור של ״עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור״; כתב: אפרים סידון; אייר: יוסי אבולעפיה

עד כאן משחקי המילים לשבת. בשבוע הבא יגיע תורו של היועמ״ש לומר את דבריו, עם או בלי משחקי מילים. נחיה ונראה.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה לשון, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

זוטולוגיה פוליטית 2019 ||| עם־הספר של ה״סטארט־אפ ניישן״ לא טורח להקפיד על האותיות והסמלים שלו

שנת 2019 רק נפתחה ואנחנו כאן כדי לשדר לכם מכנסת ישראל את כל המפצים והמפצ־פצים. אבל בניגוד לכלי התקשורת האחרים והאחראיים, אנחנו לקחנו לנו משימה אחרת, חשובה אבל קצת יותר שוּלית – לעקוב אחרי סמלי המדינה ואיך הם נראים ומוצגים בחלון הראווה של המימשל, כלומר בכנסת ובממשלה.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו עוסקים כאן בפרטים הטפלים־לכאורה של החיים. כבר הבאנו יותר מפעם אחת את העיוותים בדוכן ראש הממשלה וסיפרנו על אי־האחידות וחוסר ההקפדה על צורתו וצבעיו של דגל ישראל ושל סמל המדינה. דוגמת המגן־דוד ששורטטה כאן כניסיון להתחקות אחרי ההחלטות על דגל המדינה ומידותיו הגיעה עד לאתר ארכיון המדינה כשרטוט מייצג וכמעט רשמי.
אבל בכנסת קצת פחות מתרשמים מהקטנוניוּת הגרפית הזו וממשיכים לייצר פודיומים ודגלים לא אחידים. קשה להאמין שחברה מסחרית גדולה כלשהי הייתה מרשה סמטוחה כזאת בעיצוב והצגת סמליה.

אתמול הצגנו בפייסבוק את הדוכן בכנסת בו נשאה ציפי לבני את דבריה אחרי פרשת ״המפץ בשמאל״. השאלות ששאלנו שם (בלי קשר לאירוע השנוי במחלוקת) נענו בתשובות נכונות, אם כי לא מפורטות.
לפני זמן מה הבאנו גם את הזוג של ״הימין החדש״ מ״נאום הנסיגה״ שבא אחרי ״איומי הסרק״ שלהם. דוכני כנסת נראו אחרים. היום הגיע הזמן להצביע על כל הנקודות של ״הזוּטוֹלוֹגיה הגרפית״ בפרשות הפוליטיות האחרונות. רק תמיהה היא בעינינו שלא הנושאים האלה הם שמטרידים את העם – בעת ההקרבה הזאת.

הנה הדוכן של לבני עם פירוט ה״שגיאות״ הגרפיות. סימנו אותן במספרים והפירושים מתחת לתמונה.

1. הצבע הכחול בשני דגלי ישראל שבתמונה אינו באותו גוון (ראו פוסט שלם בנושא הכחול של דגל ישראל)
2. עובי קווי המגן־דוד בשני הדגלים שונה (ראו את המשולשים הלבנים, וראו פוסט על המגן־דוד)
3. סמל המדינה משובש לחלוטין, בהשוואה לסמל הרשמי: מבחינת מיקום המנורה ביחס לעלים, הכיתוב ״ישראל״ ובסיס המנורה (ראו השוואה למטה)
4. לא נקבע פונט אחיד לכותרת ״הכנסת״ (ראו למטה את הדוכנים של בנט ושקד ב״נאום הנסיגה״ ההיסטורי)

  

מימין: ה״גריד״ הנכון של המגן־דוד״ בדגל ישראל; משמאל: סמל המדינה בדוכן בכנסת לעומת הסמל הרשמי (שרטוט: ויקיפדיה)

אפשר להסכים שהעיסוק בנושאים האלה, בימים בהם רב הנסתר על הגלוי (או ליהפך), בזמנים בהם נדרשת הקרבה רבה מצד העם, ובשעה שמנהיגי המדינה טרודים במסעות היסטוריים בחופי ברזיל – הוא קצת קטנוּני, אבל בשביל זה אנחנו כאן. זוּטוֹלוגיה קטנונית הייתה תמיד נר לרגלינו.


הפודיום בכנסת בו חזר הזוג הימני מהאולטימטום שהציג לראש הממשלה: כותרת ״הכנסת״ בפונט הצבי. למטה דוגמת כותרת הכנסת מהפודיום של לבני – בפונט סת״ם. מעניין שדווקא לבני בחרה בפונט המסורתי־תנ״כי.

ואם כבר מדברים על פודיומים, נזכיר שוב את העיוותים הרבים בדוכן ראש הממשלה, הן מבחינת האותיות העקומות וההפוכות, והן מבחינת אי־האחידות של הפונטים והיעדר השוליים המינימלי מקצה הדוכן (מה שמאפיין גם את ״הפודיום״ בכנסת מעליו נשאה ציפי לבני את נאומה).

זהו, עד כאן להיום. אל תשכחו שבהרבה מובנים אחרים נשארנו אור לגויים, ואומות העולם עוצרות נשימתן בהשתאות והערצה בשל הישגינו הגדולים – בחקלאות, בביטחון, בסייבר, באירוויזיון ובהסברה. אז מה אם בטיפוגרפיה זוּטוֹלוֹגית (ובכדורגל) אנחנו קצת חלשים, אף גוי לא יקח מאיתנו את התואר של ״עם הספר״.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, ישראל, מיתוג, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , | 2 תגובות

שלום לך 2018 ||| 160 פוסטים, 130 ארצות, יותר מדי ביבי. אין לי יותר מה לומר…

31 בדצמבר 2018,  והנה הגענו לסיכום של עוד שנה.
הסטטיסטיקות מספרות לי שפרסמתי השנה בבלוג 160 פוסטים (161 יחד עם הפוסט הזה, האחרון של 2018). זה כמובן יותר מדי! כל יומיים ורבע פוסט. כמו שאמר מאיר אריאל החכם: ״גם מזה עוד נצטרך להיגמל״.
וזו לא ההיגמלות העיקרית הנדרשת, מצפייה מהירה בדף ריכוז הפוסטים נראה שביבי (או בכינויים שהשתמשתי כאן, כדי לא להישמע יותר מדי סחבק וגם לא רשמי מדי: הרוה״מכהן או החשד״ר) הופיע ביותר מדי פוסטים.
זאת כמובן טעות מצדי משתי בחינות: א׳ – כי ככה מקבעים בקרב הקוראים שטרחו השנה להיכנס לבלוג את חשיבותו של ה״מנהיג״ השנוי במחלוקת מסוימת. ו-ב׳ כי זה לא הנושא הכי מעניין בעולם, ובעצם, אולי פשוט משעמם (״תביאו משהו חדש״).

כל פעם שכתבתי על עלילותיו ודבריו של ״מר כלוּם״ (״כי לא יהיה כלוּם״) ויתרתי על כתיבה בנושאים שהעסיקו את הבלוג בשנים הקודמות: טיפוגרפיה וזוטולוגיה, קרטו-גרפיקה ומפות, טבע בארצנו, ספרי ילדים, סיפורי הכפר. יש מה לשפר ב-2019.

שני דפים (המופיעים ברשימת הנושאים בכותרות למעלה בבלוג) נוספו השנה ל״קווים ונקודות״: סיפורי ״מר כלוּם״ והחינמון הפיקטיבי ״פייק ניוּז״. הם היו פופולאריים במיוחד וגררו אותי להשקיע בהם הרבה יותר מדי משאבים של זמן־מחשב־ומחשבה.
להגנתי המסוימת, אפשר לראות שהשקעתי בשנה זו – שעמדה בסימן קיץ השריפות וימי ״הכחשת האש״ – הרבה פוסטים (רבים מהם רק בעמוד הפייסבוק) בנושא של מה שנקרא בארץ למודת המלחמות והמבצעים שלנו – ״הסבב״.

את המסך המסורתי היורד על השנה (ראו למעלה) בחרתי לצבוע הפעם בצבעי שחור־ירוק. הכוונה בבחירת הצבעים היא לשטחי ״העוטף״ שנצבעו בקיץ האחרון בשחור ובסופה חזרו להיות ירוקים.
רבים מהפוסטים השנה (כולל אלבומי צילומים) עסקו בנושא. וכבר ציינתי שכ״פשוט־שריונר״ הצבעים האלה מחזירים אותי אל תג השריון של ביסל״ש שעדיין שמור באחת ממגירותי, לצד התג של חטיבה 7 (נושא ״תגי יחידות צה״ל – מבחינה סימבולית וגרפית״, הוא עוד פוסט לכתיבה, שמתעכב בגלל האירועים השוטפים והשורפים).

בסוף השנה, במהלך ישראלי אופייני, ״הסבב״ הנוכחי לא הפך (בינתיים) למבצע או מלחמה של ממש וימי המתיחות בדרום הוסבו, במהלך מניפולטיבי אופייני, לימי ״הקרבה״ בצפון – שגם הם הוחלפו בקול דממה דקה ל״ביקורי הקרבה״ בחופי קופקבנה בברזיל.

הסיכום הסטטיסטי של ״קווים ונקודות״ ל-2018 מונה 78,648 קוראים שנכנסו לבלוג בישראל, ועוד כמה אלפים ברחבי העולם. רובם במדינות ידידותיות לישראל (ולבלוג): מארה״ב והממלכה המאוחדת ועד ברזיל, הודו ורוסיה. סך הכל כמעט 100,000 קוראים. זה בהחלט לא רע בשביל כלי תקשורת משוּלי הארץ המובטחת. תודה לכולכם.

במדינה המשוגעת והמיוחדת שלנו עוברים ברגע אחד ממתח גבוה לעיסוק בשטויות זוטולוגיות. מדיבורים על פילוג בעם, מתאחדים תחת האיומים ואז מתפלגים שוב לבחירות שלא במועדן, עם תוצאות ידועות מראש (לכאורה) או מפתיעות מאוד (למעשה). החשדות והחקירות יימשכו עוד שנים (או שלא) ובא לציון גואל (לכאורה) או גועל (לכעורה).

נחתום את פוסט הסיכום הזה בשירו היפה והעצוב של יגאל בשן, זמר דור ילדי המדינה, ממנו נפרדנו בכאב בסוף השנה: ״אין לי יותר מה לומר״.

שתהיה 2019 שנה יותר טובה.
שנה (אזרחית) טובה לכל מי שטרח לזפזף כאן. או בהתחכמות פסבדו־נוּמרוֹלוֹגית נספור: 20,19 – 21! כלומר ברוכה הבאה 2019 למאה ה-21 לבריאת העולם (למניינם !!!!!!!!!1)

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה טבע ונוף, טיפוגרפיה, ישראל, מלחמה ושלום, פוליטיקה, צבא וביטחון, שעשועים, תמונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

הפעם הולכים על סימן קריאה! ||| קמפיין 2019 יוצא לדרך בסימן קריאה גדול!!¡

שוב אנחנו בבחירות ועם כל היאוש והמיאוס מאותן סיסמאות תפלות וטפלות, אין לנו ברירה אלא להציע קמפיין חדשני לראש הישן. לפני כמעט ארבע שנים תיארתי בפוסט טיפוגרפי במגזין אאא את סוגיית הנקודה המהפכנית בסיסמאות הבחירות. בקיצור מתבקש נאמר שם שהיועצים החדשניים קבעו בפסקנות עוד בראשית המאה הנוכחית, שכל סיסמת בחירות, טפשית או סתמית ככל שתהיה, אם תקבל נקודה בסופה (ורצוי אדומה) תיחשב לחדשנית ותיתן לבעל הסיסמה עדיפות של 15 מנדטים (לפחות) בבחירות.

הבעיה הייתה שכמעט כל המפלגות, לאומיות או חמוצות, אימצו את השיטה וכך נוצר ה״תיקו״ המפורסם שתקע אותנו עם אותם מנהיגים ועם אותן נקודות כל כך הרבה שנים.
והנה הגענו לבחירות ה״מפתיעות״ שיתקיימו בחודש אפריל הקרוב – רגע אחרי שהחשוד הסדרתי אמר שאנחנו ב״אחת התקופות המורכבות ביותר מבחינה ביטחונית״ ו״רב הנסתר על הגלוי״ ו״תידרש הקרבה״ ו״זה לא זמן לבחירות״ ו״אני, אני, אני״. ורגע אחרי שהמבצע בצפון מבוטל, והמבצע בדרום מסוכל, וכו׳ וכיו״ב וכסת״ח וחזל״ש – פתאום צריך לפתוח בקמפיין חדש, מה שאנחנו כל כך אוהבים.

הפעם היועצים האמריקאיים – שכבר הוכיחו את יכולותיהם במסעות בחירות של דמויות משונות למדי – עזבו את הנקודה המיושנת ובחרו להחזיר לסימן קריאה הוותיק את הכוח שתמיד היה לו!!! מעכשיו לא אומרים ומדפיסים ומפיצים: ״רק נתניהו.״ (עם נקודה בסוף) אלא ״רק נתניהו!״ (עם סימן קריאה גדול!). שינוי קטנטן שישאיר אותנו עם מנהיג חזק (אם מנדלבליט ישמור על זכות השתיקה).

  

שמנו כאן כמה סקיצות ראשוניות לקמפיין ויש לשער שנמשיך לפתח את הנושא במאה וארבעה הימים שנשארו עד הבחירות באפריל 2019. חדי העין והגרפיקאיים מבין הקוראים אולי ישימו לב שחזרנו לאות הקלאסית ״אהרוני״ ושהמוטיבים של הסיגרים, המנהרות והמטבעות ישחקו תפקיד חשוב במסע הפרסום של 2019, כראוי למנהיג שאלה הם היסודות החזקים ביותר שלו, אלה שהביאו אותו (ואותנו) עד הלום.

נאחל לעמישראל שיהיו תוצאות טובות. למרות הסימן קריאה!

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, עיצוב גרפי, פוליטיקה | עם התגים , , , | תגובה אחת

אין, אין, אין כמו במבי!!! ||| העופר ששינה את העולם בספר שאהבנו כל כך

במבי חזר למדורי החדשות.
76 אחרי שדיסני יצר את הסרט המרגש, בא שופט נוסטלגי ויצירתי בארה״ב וגזר על עבריין ״צייד צבאים״ עונש: לצפות בכל חודש משנת המאסר שהוא גזר עליו בסרט ״במבי״ שהפיקה חברת דיסני בשנת 1942 (קצת מוזר שלראות סרט נפלא כזה נחשב לעונש).
בהזדמנות זו חזרתי לבמבי ״שלי״ וסרקתי את הספר מספריית הילדות שנשאר בארכיוניי. עותק הספר סומן בכתב יד ״מס׳ 3״ על ידי ההורים הדקדקנים ואוהבי הספרים שנהגו לסמן את כל הספרים הראשונים שלנו במספרים סידוריים (להזכירכם, מדובר על אמצע המאה הקודמת). הספר הוא גם אחד מ״ספרי המישוּש״ הראשונים, בהם מודבקת ״פרווה״ נעימה למישוש על דמותו של במבי. ה״פרווה״ מופיעה בעטיפה וביתר הדפים בספר הצבעוני שהודפס בפורמט אלבומי גדול.

הספר הזה ראה אור בהוצאת ״סיימון אנד שוסטר״ בשנת 1949 וגירסת הספר ״במבי״, כפי שהוא מוצג כאן, לא כוללת את החלקים הקשים בסיפורו של  העופר המתוק שמייצג את כל גורי החיות בעולמנו. בניגוד לסרט, היפהפה אבל הכואב והעצוב מאוד, וכולל את הרגע הנורא של הריגתה של אמו של במבי. הפרק הזה בסרט של דיסני הוא קשה מאוד לצפייה לילדים קטנים והוא משקף את העולם האכזר שלנו, בו האדם (כולל הצייד האמריקאי הנוכחי שנדון לצפייה בסרט כחלק מהעונש החינוכי) עוד לא הפנים את העובדה שהוא לא נכס הבריאה היחידי ולא הכל מותר לו אפילו בעולם האכזר שלנו.

נתחיל בכריכה הנהדרת, ולמטה תוכלו לראות גם את מה שנקרא בשפת הדפסים ״פורזץ״ (כפולת העמודים המודבקת לכריכה הקשה בחלקה הפנימי). לצערי מראה היער הקסום בפורזץ (וגם העטיפה עצמה) נפגעו קצת בגלל התיקון שערכה האמא הגננת־ספרנית שלמדה בקורס ספרניות איך לחזק ספרי ילדים כך שישרדו לנצח. אבל בזכות התיקון האגרסיבי הזה יכולתי להעלות היום לכאן את רוב דפי הספר הקלאסי בלי שהתפזרו ביער הספרים ההיסטוריים. דילגתי על כמה עמודים בהם לא מופיעה דמותו הנעימה־למגע של במבי, ומי שרוצה לראות ולקרוא (ולמשש!) את הספר המלא – מוזמן לחפש אותו בגוגל (14.99$ בסך הכל!).

בעמוד האחרון, בדף הריק – הצהבהב והמוכתם בכתמי גיל, כמו יתר הדפים של הספר – מול הריקוד העליז של חיות היער וידידתו של במבי, פלין הזכורה לטוב, נצרבה צלליתו של במבי במהלך השנים שעברו מאז הודפס הספר.

כמו שאמרנו בכותרת: ״אין, אין, אין כמו במבי!!!״
שבת שלום לכל אוהבי הטבע והספרים, ולמוקירי מורשתו של במבי.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים | עם התגים , | כתיבת תגובה

הירוק חזר! ||| אחרי השריפה בבתרונות בארי (״המכתש״); מאי-דצמבר 2018

קיץ התבערות היה גם קיץ של רגשות ותובנות. התמונות שצילמתי במאי 2018 אחרי השריפות הרבות במכתש בארי (שמורת בתרונות בארי בשם הרשמי) גורמות למתבוננים בהן צער, כעס, דיכאון ועלבון.
״המכתש״ שלנו, שעלה בלהבות בקיץ האחרון, הוא תופעת טבע נדירה, המרכז צמחיה מכמה איזורי הארץ: שפלת החוף, הנגב המערבי וגם מאיזור המדבר. הנה ציטוט קטן מאתר ״טבע ונופים בישראל״:
״בתחומי השמורה גדלים כ־175 מיני צומח, וביניהם גיאופיטים רבים כמו כלנית מצויה, עירית גדולה, חצב מצוי, חצב גלוני, אירוס ארץ־ישראלי, סחלב פרפרני, סחלב השקיק, דבורנית דינסמור ואחרים.
הכלניות ראויות לציון מיוחד בשל מרבדי הפריחה היפים (אדומים בלבד), אך גם לאחר תום פריחתן יש בשמורה פריחה אביבית שופעת. הבתרונות מהווים את גבול תפוצתם הדרומי של צב יבשה מצוי והלטאה שנונית השפלה, וגבול תפוצתה הצפוני של הלטאה שנונית באר שבע, הנמצאת בסכנת הכחדה בעולם״.

שריפה בבתרונות בארי, יוני 2018

שריפה והתאוששות בבור בארי (לא בתרונות בארי), קיץ וסתיו 2018

למי שלא ממש מכיר ראוי לציין ש״מכתש בארי״ הוא לא  ״בור בארי״, שאת השריפה שהייתה בו תיארתי בפייסבוק בפוסט שזכה לרבבות צפיות. ״המכתש״ הוא איזור הרבה יותר גדול ומשמעותי ומשתרע על פני כמה קילומטרים. בקיץ האחרון היו בו עשרות שריפות ואת התוצאה המעציבה והמכעיסה צילמתי במאות תמונות. השבוע ירדתי לתוך המכתש, טיילתי בין המרבדים הירוקים החדשים וצילמתי. המכתש כולו נראה עכשיו ירוק ורענן, מנוקד בפרחים, בעיקר צהובים, וכמה סגולים ולבנים. ואפילו הצלחתי לצלם (כמו כולם) את הכלנית הראשונה (הפרח הלאומי שלנו מי ששכח!).

אני מזמין את קוראי הבלוג לצפות בתמונות ולהשוות את הצבעים של ״אלבום מאי השחור״ ו״אלבום דצמבר הירוק״. כל אחד יכול להוסיף את התובנות שלו וכולם מוזמנים לבוא לטייל באתר שהוא אולי קצת פחות מוכר מהתבור והכנרת והמכתשים, אבל שווה לא פחות.

מהקירות של ״המכתש שלנו״ וכשנמצאים בתוכו ממש – אפשר לצפות בקו הרכס של העיר עזה עם המגדלים החדשים שלה. סביר שגם התושבים שם יכולים לראות את חילופי הצבעים אצלנו. ותמיד כדאי לזכור (שמעתי את זה באופן אישי) שגם שם יש אנשים שבסך הכל רוצים לחיות ואולי אפילו לטייל במכתש. לא כולם מחבלים ומבעירי אש. אולי פעם עוד יתגשם החלום הרחוק הזה: ״הם״ יבואו לפיקניק במכתש ו״אנחנו״ נוכל לחזור לבקר בים של עזה. כרגע החלום נראה רחוק מאוד, למרות שעזה קרובה מתמיד.

החלטתי הפעם לשים אלבום של עשר תמונות שחורות (שצולמו בצבע מלא בקיץ התבערות האחרון) ועשר תמונות ירוקות (שצולמו השבוע).


גם החולד כבר חופר מנהרות




צב יבשה מצוי (וחי!)

שרידי זנב עפיפון תבערה מצוי

גם אני צילמתי בבתרונות את ״הכלנית הראשונה״ של ״דרום אדום 2019״

עכשיו הכל ירוק מנוקד בצבעי ראשית הפריחה, אפשר לבוא לטייל ולראות שלא הבאתי כאן צילומי־כזב (פייק־פוטו). שתהיה שבת שלום לכל המטיילים וגם לאלה שמעדיפים להישאר בבית.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, טבע ונוף, מלחמה ושלום, תמונות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה