בחודשים האחרונים, כשאני יושב רוב הזמן מול המחשב בחדר ה״אשטרום״ בעין גדי היפה, אני נובר במה שהגדרתי ״נבכי״ הדיסקים והרשת ומנסה לחפש פירורי נוסטלגיה והיסטוריה מקומית שפיזרתי במשך עשרות שנים – תחילה על ניירות ופתקים, ובהמשך במדיום הוירטואלי שנכנסתי אליו כבר כקשיש למדי.
למי שהתחיל בימים של אותיות העופרת של הדפוס והמעבר לרפידוגרף ושולחן אור היה כבר מהפך גדול בשבילו – המעבר למקינטושים הראשונים בשנות השמונים של האלף הקודם היו כבר הישג טכנולוגי גדול. עצם זה שהצלחתי למשוך ״מכחול וירטואלי״ בתוכנות העתיקות ״מקדרו״, ״מקפיינט״, ״קריקט־דרו״, ״פריהנד״ ואח״כ אפילו ״אינדזיין״, ״אילוסטרטור״ והמוכרת מכולן ״פוטושופ״ על כל מהדורותיה – מ-1987 ועד 2024 – כבר היה הישג לבן דור המדינה שנולד עוד לפני שהמציאו את העפרון 6B.
(הספר ״מר מלפפון״ שהכריכה שלו מופיעה משמאל למעלה שודרג למהדורה דיגיטלית יחד עם כתמי הצלוטייפ הישן־נושן שיצרו לו מסגרת גרפית ייחודית)
לפני כמה שנים גיליתי את אפליקציית הרשת FLIPHTML5 שיודעת להפוך כל ספרון ישן לחוברת דפדוף וירטואלית נהדרת. באפליקצייה החינמית (עד שתרצו לקדם מכירות של ספרון) אפשר להפוך כל קובץ דפים, תמונות וציורים לחוברת שהדפדוף בה בכל המכשירים הוא אינטואיטיבי ולא דורש שום ידע וכישורים מחשביים. היום אחרי ששובשו חלק מדפי הפייסבוק הרבים שפתחתי ברשת – כדי להפריד בין אמירות וביטויים אישיים לדברים קצת יותר קבוצתיים-קיבוציים – החלטתי לרכז בבלוג (האישי, חייב להדגיש שוב…) כמה מהספרונים האלה במין פוסט ״ספרייתי״ אישי-קבוצתי-קיבוצי. תהיה ספריה מבולגנת זו מקום לריכוז הספרים. מעין מדף אישי – ממש כמו שהיא יודעת להציג בעצמה (ראו צילומסך הכולל גם גירסאות כפולות שלא זרקתי, מחשש איבוד דרך).
העליתי כאן בעיקר סיפורים ״בנימה אישית״ בהמשך אעלה (אולי בפוסט נפרד) ספרים יותר פורמליים.
Screenshot
הנה הקישורים לספרוני הילדים (מתאים מגיל 3 עד 120+). את רוב הספרים כבר פיזרתי במרחבי הרשת, עכשיו אספתי אותם לספריה המרוכזת. לחיצה על תמונת הספר תפתח את מהדורת הדפדוף שם אפשר לעלעל ולחזור, או לסגור, לפי מידת העניין. כל קובץ נפתח עכשיו כמסמך נפרד הניתן לסגירה בכל רגע ולחזרה לדף הבלוג עם הספרייה. פשוט לוחצים על תמונת הספר ומתחילים לדפדף (נראה קצת מסובך, אבל זה קל יותר מלהסתובב בין מדפי הספריה הרגילים):
״חלוצי החצב״ – ספרון שציירתי עם ארטליינים בראשית שנות השמונים (עם יותר מהשראה של הספר הנהדר ״הדלעת המופלאה״) עבור הבן הראשון שלנו, שהיה אחד מילדי ״גן חצב״ – הגן הראשון של ״הכפר״ (ככה קראתי כאן לבארי, כדי לא להיות מפורש יותר מדי ולהישאר מקומי).
״רובי הרובוט״ – ספרון ילדים נוסף שמתאר את ילדי כיתת ״נרקיס״ והרובוט שהרכיבו בכיתה ב״בית המשותף״. וגם איך ידעו הילדים העצמאיים להתגבר על תקלות ששיתקו את הרובוט החביב, שהיה ממש בן כיתה אהוב, קצת סתוּם אבל מאוד חברותי.
בסוף יש כמובן הפי־אנד, כמו ברוב הספרים של פעם…
״ברל (ברל׳ה) הקיפוד מבית ברל (בארי)״ – הוא לקט של דפי ״קומיקס״ שהתפרסמו במקומון ״כאן״ בשנים 1986-1984.
סיפורו של ברל (ברל׳ה) הקיפוד מבית ברל (בארי) שיצא מגדר הקיבוץ (!!!) והלך לחפש משמעות (כמו רבים מאנשי בארי כיום…). סיפור קומיקס שפורסם ב״כאן״ וניסה כבר אז לחפש משמעות לחיים בקיבוץ ובסביבתו…
״מר חרוּץ״ – סיפור משעשע שכתבה כבר ב-1981, אחותי המוכשרת במיליון תחומים, למקומון ״תוספתן״ של בארי . הסיפור ברוח ״ספרי המרים״ הידועים עוסק בניראות בציבור של החבר. ניראות החשובה (בכפר, וגם בעיר) לפעמים הרבה יותר מהמהות. אבל בעיקר זה סיפורון משעשע שזכיתי לאייר גם אותו בארטליינים, הרבה (או קצת) לפני עידן המחשב. כבר כתבתי על ״מר חרוץ״ הזה פוסט לפני 11 שנה בבלוג, הפעם הוספתי מהדורת דפדוף.
״ואדי פלמ״ח (ואברהם)״ – אלבום תמונות מ״ימי התבערות והשריפות״ בנגב המערבי. צולמו ב-2018 בהליכות בערוצי הוואדי הקרוב לבארי, הוואדי בו היו ילדי בארי מטיילים כל שבוע ומחפשים חפרפרות, צבים, כלניות, סתווניות, חצבים ועיריות ואוצרות טבע אחרים. באלבום הזה הצבעים השולטים הם אפור ושחור, עם נצנוצים ולבלובים של ירוק שמוכיחים שהטבע חזק יותר מכל הרס שמחולל האדם.
״ספטמבר השחור״ – אלבום תמונות נוסף מ״ימי התבערות והשריפות״ בנגב המערבי, צולמו בבתרונות בארי. ערוצי נחל סחף המוביל מאיזור בארי ועד לרצועה. גם באלבום זה משולבים צבעי השחור/אפור עם החום/ירוק. וכמה שלדי גזעי עצים שאולי כבר לא יתאוששו (ולפעמים אפילו הם התאוששו).
״האלבום הוורוד״ – אחרי כל תמונות השחור/אפור שצולמו בימי התבערות בוואדיות בארי, הגיע הזמן הוורוד. הסתווניות של 2018, כמו של כל שנה, לא מתחשבות בצבעים של הקיץ ומלבלבות במלוא האופטימיות שלהן ממש מתוך כל הערוצים השחורים. כל התמונות צולמו בנובמבר 2018 בערוצי הוואדיות סביב קיבוץ בארי בנגב המערבי. סיבה קטנה להאמין שפעם יהיה טוב. האמנם עוד יבואו ימים?….
״נופי בארי״ – אלבום תמונות נושא שלא התמקד בשחור/אפור. עם מיגוון צבעים, נופים ושעות היממה. שמיים בכל הגוונים, שדות, דרכים, אתרי תיירות וכל היופי הזה שנמצא שם תמיד מול העיניים, אם רק רוצים לראות.
אלבום שרוב התמונות בו שימשו כתמונות מושא לדף פייסבוק שהשתבשה דעתו והוא ירד למצולות הרשת ה״בלתי חברתית״
אלבום מפות וצילומי אוויר של איזור בארי
מאז 1799(לא טעות הקלדה!) ועד ימינו. האלבום נעשה על בסיס תערוכה בחג ה-72 לבארי ב-2018.
אוצר התערוכה הוא יורם בר סיני, וכך הוא כתב ביומון: "אפשר ללמוד על הבית שלנו בדרכים רבות: סרטים, סיפורי וותיקים, יומונים או אלבומי תמונות. לקראת חג העלייה חשבנו על אפשרות נוספת, להציג את התפתחות בארי בעזרת תצלומי אוויר ישנים ובעזרת מפות… בחרנו צילום אוויר אחד לכל עשור בחיי בארי…״
זהו להיום, ספרים נוספים נעלה בהמשך. ובינתיים מי שרוצה שייקח את הזמן שלו, ואם יימצא פתאום רגע של הפסקה בתור לתספורת או לכלבו או למטבח הקהילתי, או אפילו לפני ההתייעצות עם יועצי הנפש והגוף – יוכל לדפדף באחד הספרים הישנים והנוסטלגיים.
דפדוף נעים, תמיד אפשר לעצור ולחזור אחר כך.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג (כאן חל ״אירוע״ והדף של הבלוג שובש, בינתיים נתכתב דרך דף חדש ״קווים 23״) – המעוניינים יכולים לנסות להיכנס כאן – ״קווים 23״
הדגל במצבו המקורי ובמצבו הרגיל בראש התורן, אחרי שיפוץ הכבל המוביל.
הדגל האדום מהמאה הקודמת חזר להתנופף (באופן וירטואלי בלבד) לצד הבמה המרכזית
דגל החטופים הונף בהדמייה לצד הבמה מרכזית במתחם ״הדשא הגדול״
הנושא הראשון הוא ״
"מחלקת הפיתוח והאחזקה" של דפוס בארי היא הרבה יותר מיחידת תחזוקה שמתקנת ומרכיבה ומשמנת ומתחזקת את כל המכונות של הדפוס הראשון בנגב ואחד מבתי הדפוס הגדולים בישראל.
