מ-PowerCenter ל-FireCenter ||| ״מצטער, יש סיבה לשנאת הקיבוצים״ (על פי הארץ – העיתון לאנשים רוטנים)

״הארץ״ פירסם לפני שבוע וחצי מאמר עתיר רייטינג של שוקי שדה עם הכותרת: ״מצטער, יש סיבה לשנאת הקיבוצים״. אין לי כוונה להיכנס כאן לעימות עם הטיעונים שלו – שחלקם אולי שווים התייחסות או בדיקה השוואתית, ורובם ניזונים מהיכרות חלקית מאוד עם ההיסטוריה וגם עם חלק גדול מההווה.
קשה להגיד שמי שכתב אותם – וגם מי שבחר את הויז׳ואל עם צילום מלמעלה של קיבוץ בארי כולל הכיתוב המתאר את הצילום – יצא לבדוק את העובדות בשטח.
הנה כך נכתב מתחת לתמונה שהמחישה לדעת עורכי ״הארץ״ את הטיעונים בכתבה הפופוליסטית שפורסמה בשבוע שעבר:
״קיבוץ בארי. מה להיסטוריה המפוארת של התנועה הקיבוצית ולפאוור־סנטרים שהוקמו על אדמות חקלאיות בכל רחבי הארץ? צילום: עופר וקנין״

קשה להאמין שמי שבחר את הכותרת ואת התמונה מכיר, אפילו רק קצת, את השטח המופיע בצילום.

כותרת המאמר עם אישור לשנאת הקיבוצים: התמונה שנבחרה – צילום מלמעלה של בארי בדיוק ממול לשדות, הפרדסים ולאחד מהמתחמים שנשרפו בשנים האחרונות במאות השריפות של ״ימי התבערה״. המבנים שנחשדו (כנראה) כפאוור־סנטר הם חדר האוכל ובית העם

התמונה, שהוצבה כהמחשה ויזואלית בכתבה על הסיבה לשנאת הקיבוצים, צולמה על ידי צלם הארץ בנסיבות אחרות והופיעה במאמר ב״דה מרקר״ שמציע לכל המעונין ״לרכוש קרקע בקיבוץ״. גם כאן, ברוח המסורת ״הארץ״ית, התמונה חשובה יותר מהמציאות, איש לא בדק בשטח אם באמת אפשר לרכוש אדמות ונכסים בקיבוץ שקם במסגרת 11 הנקודות שהוקמו בנגב לפני 75 שנה (ונקרא כאן בבלוג ״הכפר״).

תמונת הצד המערבי של בארי ליד נחל סחף ומול רצועת עזה, עם הכביש בו נעים הנגמ״שים והטנקים 

מצד שני, בכתבתו של אורי משגב (הקיבוצניק לשעבר) – שפורסמה ב״הארץ״ אחרי שטיל מעזה חדר את תיקרת דפוס בארי במהלך מבצע ״שומר החומות״ לפני כמה חודשים – צילם העיתונאי עצמו כמה צילומים בשטח שמתכתבים יותר עם המציאות וגם הכתבה שלו הייתה קרובה יותר למציאות הזו.

 פגיעת הטיל בדפוס בארי במבצע ״שומר החומות״ (צילום: אורי משגב)

אני מציע לעיתון ״הארץ״, שרבים מהמנויים שלו באים מהקיבוצים, כולל כותב שורות אלה, להעלות גם את ההדמיות שעשיתי במיוחד לפוסט הזה של הפאוור־סנטר (או יותר מדויק הפייר־סנטר) בנחל סחף (״האסי של העוטף״, אם תרצו) ובבתרונות בארי החרוכים. ואולי גם לבוא לחגוג את חגי תשרי בשריפות העתידיות בשדות נחל עוז, כפר עזה, נירים, בארי ועוד עשרות קיבוצים בעוטף ובגבולות המדינה האחרים. קיבוצים ומושבים אלה הוקמו לאורך גבולות הארץ (לא ״הארץ״! שברחוב שוקן בתל אביב). אפשר לראות את מפת הקיבוצים בקישור הזה, ובעצם הם אלה שקבעו את אותם גבולות, והם גם אלה שממשיכים להילחם את מלחמת הקיום בהצלחות משתנות.
הכניסה לפייר־סנטרים האלה תהיה חופשית לכולם (מלבד מיגבלות ביטחוניות ואיסורי הקורונה).

״פייר־סנטר״ נחל סחף: צילום הרחפן המקורי (לא ההדמיה) של תומר גלברד

״פייר־סנטר״ בתרונות בארי (ברקע העיר עזה): הדמייה בלבד

״פייר־סנטר״ יער בארי: הדמייה בלבד

עד הכתבה הבאה על שנאה וטינה נאחל לעם ישראל כולו ולכל כלי התקשורות שלו הרבה אהבה, ואם אפשר גם קצת הכרת העובדות. שתהיה שבת שלום ושנת שלום לכולם בכל הארץ הזאת.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, ישראל, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, צבא וביטחון | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

התחרות של הסיקסטיז לא הסתיימה ||| הפייק של אלביס והביצוע האמיתי (כנראה) של קליף ריצ׳רד

היה לי כאן פוסט קצת יותר חשוב, אבל בימים טרופים אלה של ״חפירות בין החגים״ פתאום קפץ ״אירוע־פייק״ שהבעיר את הרשתות: אלביס פרסלי ״שר״ (לכאורה) את ״בתשרי נתן הדקל״ של נעמי שמר. רבים – בעיקר ״בוּמרס״ כמו שמסבירים ב״הארץ״ והכי מצחיק גם ברדוגו הביביסט הגלֲ״צניק – האמינו לרגע, בין כל החגים, שאלביס המלך ״הגדול מכולם״ באמת שר את השיר העברי הקלאסי.

אנחנו לא נפלנו בפח וברשימה של איתן לשם ב״הארץ״ צוחקים על כל הפתיים־המאמינים־לכל־דבר ששיתפו בהתרגשות את שירת מלך הסיקסטיז: ״בימים האחרונים ולקראת ראש השנה הופיעו בחשבונות וואטסאפ, כמו אש בשדה קוצים ויראלית, עוד ועוד סרטונים המציגים את אלביס שר על ראש השנה היהודי. הסרטון, כמובן, הוא פייק גמור אך העובדה הזו לא הפריעה לו להיות משותף עשרות אלפי פעמים ולגרום לרבים להדהד אותו כאמיתי לגמרי.״

כמי ששייך לדור הסיקסטיז נהגנו לשמוע במצעדי הפזמונים של גל״צ (טרום־ברדוגו) גם את אלביס וגם את קליף. שני זמרי העל ניהלו ביניהם קרב צמוד בצמרת (רק בישראל, בעולם אלביס כידוע ניצח ברגליים קשורות). אז ניסיתי לעשות ״הלצה״ ולחבר גם לקליף (שעוד נמצא איתנו וחגג כבר יומולדת 80, עד 120 לפחות!) זמר עברי, רצוי של נעמי שמר. כזכור למי שקרא כאן בבלוג, זכינו לפני 8 שנים לצפות בקליף מלך המצעדים בישראל, שר את להיטיו בהיכל מנורה (אז נוקיה) יד אליהו כפי שהצגנו בפוסט ישן.

ניסיתי לעשות הלצה – די טפלה שלא ממש כבשה את הרשת (בלשון המעטה) – ואז גיליתי בחיפוש בוויקיפדיה בשילוב צפייה ביוטיוב שקליף באמת הקליט שיר של נעמי שמר (אלא אם גם זה ״דיפ־פייק״ לפני שהומצא הפייק והדיפ). ולא סתם שיר: הכמעט־המנון ״ירושלים של זהב״, לא פחות.
הנה לפניכם הביצוע המרגש מ-1970:

מי שטרם נחשף לביצוע הזה חייב לצפות ולשמוע וללכת לספר לברדוגו.
שיהיה אחרי ובין החגים שמח לכולם וחכו לפוסט החשוב יותר שאעלה בימים הקרובים.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מוזיקה, עיתונות, שעשועים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

1,000 פוסטים. מה, כבר תשע? ||| מה קרה מאז שהצטרפתי לבלוגיאדה הישראלית?

עברו כבר תשע שנים מאז הצטרפתי, כמעט בטעות, לבלוגוספרה הישראלית. כמו שכתבתי בפוסט הקודם ה-999 במספרו, לא האמנתי שאגיע כל כך רחוק. לקראת חגיגות האלף חשבתי: ״מה כבר אפשר לשים כאן בפוסט החגיגי שמספרו בדיוק 1,000 והוא עולה לרשת (באופן מקרי לגמרי!) בדיוק תשע שנים אחרי הפוסט הראשון שראה אור ב-2 בספטמבר 2012 (ט״ו באלול תשע״א)״.

החלטתי לקצר כי בימינו שלא כמו בימים הרחוקים של 2012, גם הסבלנות הולכת ומתקצרת.
אניח כאן, ברוח הסטטיסטיקות שהתרגלתם לראות כל יום באתרים השונים, רק את טבלת המעקב הרב־שנתית, המוכיחה על פי הפרופסורים של מכון ״קווים״ שיש עלייה מתונה, לא אקספוננציאלית, במספר הצפיות והמבקרים בבלוג. שנת השיא הייתה שנת הקורונה 2020 וכנראה שהצלחנו לבלום את העלייה בשנה הנוכחית (אלא אם כן יחולו שינויים בארבעת החודשים הבאים).

בפוסט הסיכום הבא אולי אפרסם כמה סטטיסטיקות מקומיות ועולמיות נוספות, עם מספר הצופים של ״קווים ונקודות״ סביב הגלובוס, מהו הפוסט הפופולארי ביותר ועוד פרטים מרתקים שמוקדם לחשוף אותם ביום חג זה.

בואו נדבר גלויות

בפוסט החגיגי של היום החלטתי לשתף את התוכן של הפוסט הראשון מ-2.9.2012. בפוסט הראשוני והמגשש הזה הופיעו שש גלויות ערים בישראל מסידרת ״יסודות וכלונסאות״. הגלויות האלה צוירו בשנות השמונים במאה הקודמת בעזרת מכשירי כתיבה וכלי שרטוט קונבנציונאליים, עם תוספת של אמצעים גרפיים מכניים (כמו רסטרים ולטרסטים) ללא נגיעת עכבר.

בדקתי אתמול במחסני ההוצאה לאור שלי וגיליתי שנשארו לי כמה עשרות גלויות כאלה ולכבוד החגיגה הקטנה של 1,000 פוסטים אני מציע לכל מי שמעונין בשש הגלויות האלה לעדכן אותי (אפשר בתגובות כאן, או בפייסבוק של ״קווים״, או במסנג׳ר או במייל או במכתב) ואשמח לשלוח לו את סט הגלויות ״ערים בישראל״ שהודפסו בדפוס הראשון בנגב בשנות ה-80.

מאז שהודפסו הגלויות האלה עברו מים רבים (וגם אש) בשדות העוטף (שאז עוד נקרא הנגב המערבי) ויתכן שגם הערים בסדרה הזו קצת השתנו. למרות שכצופה מהצד הדרום־מערבי של הארץ הזאת נראה לי שהרבה מהאלמנטים נשארו נכונים גם בימינו:
ירושלים עדיין מוקפת חומות, ועדיין מקודשת לשלוש הדתות שממשיכות להתקוטט בין שעריה – משער הגיא ועד שער שכם.
• תל־אביב עדיין חושבת את עצמה למרכז היקום ומסתובבת סביב עצמה, בין הים והפרדסים הנכחדים לבין הספארי ואיזורי התעשיה (עם קצת הייטק והרבה גורדי שחקים שנוספו בעשור האחרון).
חיפה מחליפה ממש עכשיו את רכבל ״הביצים״ הישנה ברכבלית מודרנית שתתיישן בעוד חמש שנים.
טבריה, עם הכנרת הקטנה שלידה, עדיין מתקשה להכיל את מיליוני הנופשים שלא יכלו לטוס לאיי יוון.
באר שבע, למרות העשייה הרבה והיפה של רוביק, עדיין תקועה אי שם ליד השבר הסורי אפריקאי, מעל ומתחת לפני הים.
• ואילת, הו אילת, שער העולם דרומה – עדיין משקפת להמוני הישראלים את היותה של ישראל כוכב לכת מיוחד, חלק ממערכת השמש הכללית, קצת יותר קטן מכדור הארץ אבל מלא בצדק ובביטחון עצמי.

כדי להמחיש על מה מדובר, במקום לשלוח אתכם אל הפוסט הראשון – מה שהוכח במחקרי רשת כפעולה שמפחיתה ב-87% את החשיפה – החלטתי לצרף את הגלויות כאן עם הטקסט של הפוסט הראשון שפורסם בבלוג ״קווים נקודות״, בדיוק היום לפני 9 שנים, ב-2.9.2012:
״גלויות אלה המתארות שש ערים בולטות בישראל, יצאו בסידרה 'יסודות וכלונסאות' שהודפסה ב-1988 במהדורה שנמכרה בחנויות מובחרות. עדיין ניתן להשיג עותקים בודדים לאספנים וחובבי ערים וגלויות. לחצו על תמונות הגלויות לצפייה בפרטים״:

tel aviv

Jerusalem    

tiberias

eilat

כאמור, לכבוד חגיגת 1,000 הפוסטים אני מציע לקוראים המעוניינים שאשלח להם את שש הגלויות האלה לעדכן אותי. (כל הקודם זוכה כי המלאי מוגבל). שתהיה שנה״ל תשפ״ב שנה טובה.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

 

פורסם בקטגוריה גלויות, חגים ומועדים, ישראל, ערים | עם התגים , , , , , , , , | 9 תגובות

מה כבר תשע?! 9-9-9!!! ||| מי היה מאמין? 🎂 פוסט אחד לפני פוסט ה-1,000 החגיגי של ״קווים ונקודות״

מי היה מאמין – לפני תשע שנים(!) כשפתחתי את הבלוג הזה בספטמבר 2012 – שאגיע לאלף (1000!) פוסטים אחרי 9 שנים. ממש לא התכוונתי לזה. מקורבים אמרו לי: ״תפתח בלוג… יהיה לך מקום לשים את כל השטויות שלך…״. בהתחלה קצת היססתי, בשביל מה לי כל זה ולמה זה צריך לעניין מישהו, אבל עשיתי מעשה ואז הפוסטים זרמו ומן הון להון הבלוג התמלא והנה הגעתי לפוסט ה-999 של ״קווים ונקודות״.

הנושאים בהם עסקתי בין הקווים והנקודות היו מגוונים. תחילה היו אלה כל מיני ״עבודות״ גרפיות מהעבר, אחר כך נוספו סריקות ו״הנגשות״ של ספרי ילדים נוסטלגיים, ואז נוסף העיסוק בקטנוּניות גרפית – מה שקראתי לו ״זוּטוֹלוגיה״. תחום נוסף היה החיבה לשרטוט של כל מיני מפות, מה שכיניתי ״קרטו-גרפיקה״ והביא להצגת חלק מה״עבודות״ שלי בתערוכה במוז״א, לצד יוצרים קצת יותר מוכרים.
הרבה מהפוסטים עסקו ב״סיפורי הכפר״ עם התרפקות על העבר, אבל מהר מאוד – כתושב העוטף עוד לפני שהוא התחיל לעטוף משהו – נסחפתי לעיסוק במצב האקטואלי עם כמה וכמה סבבים של ״מבצעים״, ״בלונים״ ו״הכחשת אש״.

ובסוף נגררתי (הרבה יותר מדי!) לקישקושי החדשות והאקטואליה עם סיפורי ״מר כלום״. וככה יצא שהעברתי את רוב הפעילות לפייסבוק, שם במילא כל מה שכתבת לפני שעתיים יורד אל מצולות השיכחה ורק הפוסט מלפני דקה עוד נחשב (וגם הוא לא…). אבל למרות הפייסבוּקוֹמניה הזאת הגעתי למספר הבלתי נתפס של 999 פוסטים בבלוג, רגע לפני חגיגות ה-1,000 הראשון.

ניסיתי לחזור למקורות ופירסמתי בפייסבוק ״חידה״. אחרי זמן ארוך במושגים פייסבוקיים זכיתי לתגובה אחת (של אחותי היקרה, שמבינה הרבה דברים וגם את תחומי העניין שלי), הבנתי שאין יותר מקום לחידות, בטח לא חידות שאינן קשורות לאקטואליה הקשה. אז הנה החידה וכמה שלבים לפתרונה:

החידה ניסתה לשלב את חיבתי לפומפיות שהתחילה עוד בהדפס משי שעשיתי במאה הקודמת של האלף הקודם (ראו משמאל) ואת אהבתי לאות העברית שהתחילה בעבודתי בסדריה של הדפוס הראשון בנגב, נמשכה בלימודי הטיפוגרפיה באקדמיה הירושלמית בצלאל (בבניין הישן!) וממשיכה במעקב המשתאה והמתפעל אחרי היצירות העכשוויות של הטיפוגרפים הצעירים המוכשרים שקמו לנו (כאן וכאן לדוגמא).

ניסיתי ב״חידה־שלא־המריאה״ להוציא את החללים הפנימיים של המספר 999 בכמה גופנים קלאסיים בעברית ובאנגלית, ולהמחיש בצורה הזו שלא כל מספרי 9 – וגם לא כל המספרים האחרים, כמו ה-8 המפורסם שעסקתי בו בפוסט לפני שנים – דומים וזהים. מסתבר שפעם כבר עשיתי חידה על מספרי 6 בהצלחה מסוימת, אבל הפעם זה לא הצליח ולמרות זאת החלטתי להמשיך – לפעמים דווקא כישלונות קטנים מובילים בסוף להצלחה גדולה, כמו שאמר פעם מישהו, ואם לא אמר הוא עוד יגיד.

אז הנה החידה ופתרונה:

ועכשיו מתחילים להיערך – עד ספטמבר, החודש ה-9 למניינם – לרגע החגיגי של הפוסט ה-1,000 בו צפויות עוד הפתעות רבות (לכאורה, אולי וכנראה – כי מי יודע מה יילד יום אחרי 999…).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, סיפורי הכפר, ספרי ילדים, עיצוב גרפי, שעשועים | עם התגים , , , | 6 תגובות

מדליית ארד יותר טובה מכסף 😃🥉☹🥈 ||| על האלגוריתם שגילה שמקום שלישי יותר טוב ממקום שני

כתבה מעניינת פורסמה בסופ״ש ב״הארץ״ עם הכותרת המסקרנת ״האם אפשר לדעת באיזו מדליה זכה ספורטאי רק על סמך החיוך?״. הכתבה מגלה עובדה שכולם (אולי) יודעים אותה מזמן:
״כשאלגוריתם סורק את הבעות הפנים של מאות ספורטאים בחמש אולימפיאדות מגלים שהזוכים במדליית כסף שמחים פחות מהזוכים בארד״.
כך כתוב בכותרת המשנה של המאמר שעוסק בעובדות מעניינות ומפתיעות (לכאורה) ומביא נתונים מדעיים בנושא החשוב הזה (כולל אלגוריתם מודרני לניתוח הבעות פנים!).

כשנכנסים להסבר מגלים – כמו שכולם יודעים מזמן – שהכל יחסי בחיים, תמיד חשוב למי ולמה אנחנו משווים את הישגינו ואת מצבנו.

הנה המשך הציטוט מהמחקר המדעי:
״ליחסיות מתברר יש חוקים משלה. לואנגרת, וובסטר והג'קוק (החוקרים) גילו שלא זו בלבד שזוכי מדליות כסף מאושרים פחות מאלה שזכו בזהב, אלא שהם מאושרים פחות גם מאלה שזכו רק במדליית הארד. הם הגיעו למסקנה המפתיעה הזאת לאחר שניתחו את הבעות פניהם של 413 ספורטאים זוכי מדליות מ–67 מדינות שונות שהשתתפו ב־142 תחרויות ספורט שהתפרסו על פני חמש אולימפיאדות בין השנים 2000 ל־2016. לצורך כך נעזרו השלושה בתוכנת מחשב שיודעת לזהות 20 תנועות שרירים ייחודיות בהבעות הפנים״. (צח יוקד, הארץ 13.8.2021)

ב״הארץ״ בחרו גם הבעות פנים של ספורטאים באולימפיאדה האחרונה ורצו שננחש מי זכה באיזו מדליה? ודווקא כאן, כמעט בטוח שהיינו נכשלים. בגירסה הדיגיטלית של הכתבה שמו את הקונץ של מסך גלילה (בצילום מסך כאן זה לא יעבוד) – טריק שחושף על ידי הזזה את פניהם המלאות/המלאים של הספורטאי/ת, אבל בהיעדר אלגוריתם כמעט בלתי אפשרי לזהות איזו מדליה הם קיבלו, בוודאי שלא ניתן לזהות כשהן עוטות מסכות כנדרש בימינו.

 הזוכות במדליות בקרב־רב התעמלות אמנותית באולימפיאדת טוקיו 2020 (ב-2021)

בחידון שצורף לכתבה שהופיעה בגיליון המודפס לא הצלחתי לפענח אפילו חיוך אחד ולזהות מי זכה באיזו מדליה. סרקתי עבורכם את החידון ושמתי (כמו בעיתון) את הפתרון באותיות קטנות למטה. נסו בעצמכם ותראו שבלי אלגוריתם לא תצליחו לפתור את החידה ולהגיע לגמר.

ואלה התשובות הנכונות שכנראה לא הצלחתם לנחש:

אולי זו הסיבה שהזכיות של ספורטאי ישראל במשחקי טוקיו 2020 בשתי מדליות ארד ושתיים זהב (בלי מדליית כסף) שימחו את עמישראל יותר מעשר המדליות בעבר – כולל אחת כסף (של יעל ארד).

באופן אישי, כמי שלא זכה אף פעם בזהב (בטח לא בספורט כלשהו) ולא בטוח אפילו שהגעתי במשהו למקום השלישי (אלא אם היו שלושה מתחרים בלבד) נעים לדעת שלפעמים גם אלה שלא מגיעים לפודיום יכולים לחייך חיוך רחב, לפעמים אפילו גדול יותר מזה של המתחרים שמקדישים את כל זמנם ואת כל ימי נעוריהם למאבקים על ״חתיכת מתכת״ מסוג כלשהו, שמאשרת שהם ״הכי טובים״, או ״כמעט הכי טובים״, או ״כמעט־כמעט הכי טובים״.

ובאותו הקשר (בערך): זהו הפוסט מס׳ 998 בבלוג ״קווים ונקודות״ שראשיתו לפני כמעט 9 שנים בניסיון מוזר לרכז כל מיני ״קווים גרפיים ונקודות ויזואליות״ בפורמט של בלוג. מערכת הסטטיסטיקות של מנגנון הבלוגים המקבילה (בערך) לאולימפיאדת המתמטיקה או הכימיה, או הכי מדויק למוקדמות האולימפיאדה לזוּטוֹלוגיה אמנותית, אף פעם לא דירגה את הפוסטים שלי בראש הרשימה, אם כי לפעמים היינו קרובים לשם. ולכן הפרשנות החדשה שמהללת את המקום השלישי ומזהה אצלו חיוכים טובים יותר מאלה של המנצחים מעודדת אותי. רגע לפני שנחגוג כאן את פוסט ה-1,000 ומשם אולי נמשיך במרתון המוזר הזה שראשיתו ב-2012 ושצבר בסך הכל 308 עוקבים בבלוג ו-3,543 עוקבים בפייסבוק של הבלוג (וגם הם עולים מדי פעם בשני עוקבים ואז מיד יורדים בשלושה) וזה בערך אחוז אחד (1%) מעוקבי האינסטגרם של מחזיקת מדליית הארד הישראלית בטאקוואנדו. תמשיכו לעקוב אחרינו גם לאולימפיאדת פריז, אולי נמשיך לרוץ ולחרוק שיניים. או לזחול ולחייך.

להתראות בפוסט ה-999 ואחריו בפוסט ה-1,000 החגיגי 😃 🥉

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה ספורט, עיתונות, שעשועים | עם התגים , , , , | 8 תגובות

הטבעות האולימפיות של טוקיו ||| פוסט משולב לסיכום האולימפיאדה מהזווית הגרפית הזוּטוֹלוגית

אחרי שנגמרו המשחקים האולימפיים בטוקיו, עם ההצלחה הישראלית שמעבר למצופה, נזכרתי שלא התעמקתי מספיק (בניגוד לאולימפיאדה של ריו 2016) בחקר הלוגו האולימפי.
באולימפיאדת ריו, בזמן אמת, העליתי כמה פוסטים שעסקו בסמלי האולימפיאדות ובפיקטוגרמות (סמלי ענפי הספורט השונים) ועסקתי בו גם באולימפיאדת הקורונה של טוקיו שזה עתה הסתיימה.

היום זו המועד האחרון לעסוק בסמל האולימפיאדה עצמו. הסמל שהוכנס לראשונה באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920 – בדיוק מאה שנה לפני המועד שנקבע לאולימפיאדת טוקיו 2020, מועד ששובש על ידי נגיף מסתורי שעדיין מהתל במין האנושי, שליט העולם וממציא הספורט האולימפי.

וככה מתארים בוויקיפדיה את ההיסטוריה של סמל האולימפיאדה:
״סמל המשחקים האולימפיים מורכב מחמש טבעות בצבעים כחול, אדום, שחור, ירוק וצהוב על רקע לבן. הטבעת השחורה עשויה להתחלף בטבעת לבנה במקרה שהסמל מונח על רקע כהה. הדגל עוצב לראשונה בשנת 1912 על ידי הברון פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה (בתמונה משמאל). חמש הטבעות מייצגות תשוקה, מוסר עבודה, ניצחון, אמונה ורוח ספורטיבית. (הצבעים כאן להמחשה בלבד).
…ההיסטוריון האמריקאי רוברט ברני הסביר כי את הרעיון של טבעות משולבות שאב דה קוברטן כאשר היה אחראי על איגוד המתעמלים הצרפתים… סמל האיחוד היה שתי טבעות משולבות. הרעיון המקורי, לטענתו של ברני, היה של הפסיכיאטר השווייצרי קרל יונג, שעבורו סימלה הטבעת המשכיות ואת האדם. לפי דה קוברטן, הצבעים נבחרו כיוון שבאותה עת, לפחות אחד מהם היה בכל דגלי מדינות העולם״.

לימים הוועד האולימפי בחר לתת משמעות נוספת לסמל הטבעות המשולבות:
״כיום גורס הוועד האולימפי הבינלאומי כי הסמל מחזק את גישתו של הוועד כי המשחקים האולמפיים הם בינלאומיים וכל מדינה מוזמנת להשתתף בהם. לפי האמור במניפסט האולימפי, הסמל מסמן את חמש היבשות המיושבות (אסיה, אירופה, אפריקה, אוקיאניה ואמריקה) ואת המפגש של ספורטאים ואתלטים מכל העולם במשחקים האולימפיים. בניגוד לאמונה העממית, אין התאמה כלשהי בין יבשת לטבעת מסוימת״.

למרות ההסבר המלומד (הלקוח מוויקיפדיה כמובן) שאין לייחס צבע קבוע לכל יבשת, מצאתי ברשת גרפיקה עם החלוקה הצבעונית המודגמת למעלה:
אפריקה (היבשת השחורה) – כמובן בשחור, אסיה (עם הסינים והמזרח־תיכוניים האלה) – בצהוב שמתאים להם (ולנו), אוקיאניה (האוסטרלים והניו־זילנדים עם היערות שלהם) – ירוקה, אירופה (הסנובית עם הדם בצבע המתאים) – בכחול ואמריקה (עם אזהרת המסע) – אדומה.

היפנים שהצטיינו באירוח האולימפיאדה לפני כמעט 60 שנה (1964)​ זכו לקבל משחקים אולימפיים חלומיים עם השנה העגולה 2020 שהבטיחה הישגים ספורטיביים וגם גרפיקה סימטרית ויפה. ואז באה הקורונה, שהתחילה, כזכור, בסין שתי אצבעות מטוקיו, וטרפה את כל הסמלים.
בתחילת המשחקים חשבתי ״לעצב״ גירסה עם סמל משחקי קורונה, אבל ידעתי מיד שאין שום מקוריות ברעיון להלביש את סמל הקורונה על הטבעות האולימפיות וחיפוש קצר בגוגל הוכיח לי שצדקתי: ״חוכמולוגים״ רבים הקדימו אותי ופירסמו את הווריאציה האולימפית-קורונית, כולל גירסה ששומרת מרחק בין הטבעות (ראו משמאל) וגירסה עם סמל הנגיף בצבעי האולימפיאדה:

״וריאציות קורונה״ עם סמל המשחקים האולימפיים (מתוך חיפוש בגוגל)

וקוריוז אחרון בקשר לסמל הטבעות האולימפיות:
אם תבקשו מכל ילד או בוגר לצייר את סמל האולימפיאדה בעל פה, בלי לחפש במסכים או בעיתון, הם ודאי יידעו לשרטט חמש טבעות משולבות. אבל את הצבעים ובעיקר את אופן השילוב בין הטבעות, לא רבים יזכרו (גם אני לא). דוגמא טובה לזיכרון המטושטש יכולתם לראות כבר באולימפיאדה הקודמת כשראש הממשלה בתקופה ההיא (מי זוכר מי זה היה?) שלח ברכה יפה ששירטט בעצמו (ביום חול, כמובן) ובה טעות מעניינת בשילוב הטבעות. חדי עין יכולים לראות שיש יותר שילובים מאשר בסמל המקורי המוצג למעלה.
והנה היום קריקטוריסט הצמרת עמוס בידרמן מ״הארץ״, ששווה ללא ספק מדליית זהב בקריקטורה פוליטית, חזר על אותה גירסה ״משודרגת״ של טבעות משולבות בשילוב יתר, מעל דמויותיהם של מנהיגי המפלגות החרדיות, אלה שנזעקו בגלל ״הטעות הטכנית״ בברכתו של ח״כ נתניהו ללינוי האלופה שעה לפני צאת השבת (הערה בסוגריים: סביר להניח שבידרמן התכוון ל״מחווה״ לאיור היפה של ה״לשעבר״ מאולימפיאדת ריו 2016).

עמוס בידרמן, ״הארץ״ 9.8.2021

בינתיים כבר התחלנו להתכונן לאולימפיאדת פריז. נשארו רק עוד שלוש שנים, נקווה שהנגיף המטורלל ישחרר אותנו עד אז ונזכה לאולימפיאדה נורמלית.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ספורט, עיצוב גרפי | עם התגים , , , , | 4 תגובות

״והצנע לכת?״ ||| מעדכנים סיסמאות אחרי ההישגים באולימפיאדת טוקיו 🥇

זכייתו של המתעמל הישראלי ארטיום דולגופיאט במדליית זהב(!) במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020 (2021) כפתה על המתעמל המחונן והצנוע הרבה ראיונות בערוצי הטלוויזיה בניגוד לאופיו המופנם. בראיונות האלה וגם בצילומים של טקס המדליות השתקף דולגופיאט כספורטאי צנוע שהקפיד להודות לכל מי שבסביבתו, מאחוריו ומצדדיו, ולא הירבה להתגאות ולשבח את עצמו.

רבים התעסקו השבוע בשמו המורכב של ארטיום דולגופיאט, התבדחו והמציאו כל מיני וריאציות ״משעשעות״ על בסיס השם שהיה קשה לביטוי עבור הישראלים חובבי השמות העבריים הקלים כמו: גְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר או יִרְמְיָהוּ בן חלקיהו.

הדיונים סביב מצבו המשפחתי של המתעמל האולימפי התאימו לו עוד פחות והוא ניסה להדוף את המחטטים ברגשותיו האישיים. כל זה אולי לא היה צריך לעניין אותנו יותר מדי אם זה לא היה כל כך מנוגד לתרבות השחצנות של ה״אני־אני־אני!!!״ שהשתרשה כאן בעשורים האחרונים ובעיקר בעשור האחרון (עם ה״עשיתי־עשיתי־עשיתי״, ״הבאתי־הבאתי־חיסונים״, ״דיברתי־דיברתי עם דונאלד ובורלא״ ועוד ועוד…).

משום מה כל הרעש וההוּ-הָה של סגנון הריאליטי העכשווי הזה, בו נוטים המשתתפים להלל את עצמם בניגוד חריף לרוח הפסוק "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ" (משלי כ״ז, ב׳), הביא אותי להיזכר בסיסמת בית הספר הריאלי בחיפה: ״והצנע לכת״.

בשנת תרפ"ט (1929) הוחלט לקבוע סמל שיבטא ברמז את עקרונות בית הספר. הסיסמה שנבחרה מתבססת על פסוק תנ״כי: ״הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ״ (ספר מיכה, ו', 8). ההתייחסות לאלוהים הושמטה על ידי מייסד הריאלי ארתור בירם כדי לייחס משמעות רבה יותר לייסוד האנושי (מתוך ויקיפדיה).

קשה להאמין שסיסמה כזו הייתה יכולה להתקבל היום במדינה שחרטה על דגלה את השחצנוּת הלאומ(נ)ית.
ניסיתי למצוא סמל חלופי ל״והצנע לכת״ של הריאלי, עם ביטוי גרפי שיתאים יותר לימים האלה ואני־אני־אני גאה, שמח ובטוח שזהו הסמל והסיסמה המתאימים ביותר לרוח הדברים החדשה.
את הסיסמה לקחתי, איך לא, מספר דברי הימים ״וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית״ (דברי הימים ב׳ כ״ו ט״ז)ֿ ואת האצבע המשולשת המתריסה כלפי הגויים לקחתי מספר דברי האמוג׳יז ג3.

אולי צניעותו של ארטיום דולגופיאט תיתן כוח מחודש לסיסמה שטבע המחנך בירם וממשיכה ללוות עד היום את בית הספר הריאלי בחיפה. שהוקם לפני 108 שנים והצמיח מדענים, לוחמים, מומחים בעלי שם ועשרות זוכים בפרס ישראל בתחומים שונים ומגוונים (ביניהם אישים ידועי שם כמו אהוד מנור, עזריה אלון, דורון אלמוג, זאב וילנאי ועוד רבים וטובים).

ממחר כולנו מצניעים לכת ואולי כך גם נגיע "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר!", כפי שקבע הברון פייר דה קוברטן, שהוביל לחידוש המשחקים האולימפיים בעת החדשה (אתונה 1896 האולימפיאדה הראשונה, שבע עשרה שנים לפני הקמת בית הספר הריאלי בחיפה ב-1913).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה ישראל, ספורט, עיצוב גרפי, שעשועים | עם התגים , , , , | 4 תגובות

קווים (ונקודות) של ספורטאים ||| הפיקטוגרמות של האולימפיאדות מטוקיו 1964 ועד טוקיו 2020 (2021)

פיקטוגרמה או פִּיקְטוֹגְרָף או פיקטוגרם (כתב פיקטוגרפי, הֶלְחֵם מילים של picto מהמילה הלטינית pictus שמשמעותה ציור והמוספית graph שמשמעותה כתיבה, תרגום מילולי – רישום תמונה) הוא צורת ייצוג של אובייקטים באמצעות ציורים (המקור: ויקיפדיה).

בכל אירוע ובכל אתר בינלאומי שמשתתפים בו דוברי שפות רבות (משחקים אולימפיים, שדות תעופה, כבישים, שירותים) השפה הפיקטוגרמית מאפשרת לדוברי הלשונות השונות את ההתמצאות במרחב מבלי להסתבך בשילוט רב־לשוני עם עשרות תרגומים.
ברור שבאירוע בינלאומי כל כך חשוב כמו האולימפיאדה ישתמשו בפיקטוגרמות לתיאור מקצועות התחרות השונים. דוגמת הפיקטוגרמה של הטאקוונדו למעלה משמאל מסמלת את ההישג המפתיע של אבישג סמברג, שהביאה מדליה ראשונה כבר ביום הראשון של המשחקים בטוקיו והביאה כבוד גדול לעם שעד אתמול לא ידע אפילו להגיד טאקוונדו בלי להתבלבל.

מטוקיו עד טוקיו: שמתי כאן להמחשה את לוח הפיקטוגרמות של ענפי הספורט האולימפיים שמצאתי ברשת – מאולימפיאדת טוקיו 1964 ועד ריו 2016, אליהן צירפתי את הסמלים המעודכנים של אולימפיאדת טוקיו 2020 שנפתחה בשבוע שעבר.

לוח הפיקטוגרמות האולימפיאדות מטוקיו 1964 ועד טוקיו 2020 (מהאתר Wired עם עידכון)

והנה הפיקטוגרמות בהגדלה, למי שרוצה לראות יותר מקרוב את פרטי העיצוב:

אם תתבוננו היטב בלוח ההיסטורי שמוצג כאן תוכלו לראות שהיו תזוזות ושינויים רבים בעיצובי הפיקטוגרמות של האולימפיאדות. למשל, אולימפיאדת מונטריאול 1976 ״העתיקה״ את הסגנון של מינכן 1972 ורק צבעה אותו באדום והפכה את חלק מהכיוונים של דמויות הספורטאים. עיצובים בשנים אחרות היו ציוריים יותר (תראו למשל את סמל האיגרוף בלונדון 2012).
הפיקטוגרמות של אולימפיאדת מכסיקו 1968 היו יוצאות דופן במיוחד, כשכל אחת מהן זכתה לצבע משלה וגם בגלל היעדר דמות האדם והסתפקות ביד או רגל, גלים או כדור.

   
פיקטוגרמת האיגרוף, לונדון 2012 והפיקטוגרמות ללא הגוף האנושי של מכסיקו 1968

התבניות לתוכן עוצבו הפיקטוגרמות של האולימפיאדה בריו 2016 היו יוצאת דופן בצורתן המעוגלת שהעניקה לסמלי המקצועות ״תנופה מרוככת״. ברוב השנים שובצו הדמויות הסימבוליות לתוך ריבוע חד זוויות או עם פינות מעוגלות. והנה דווקא בטוקיו 2020 באולימפיאדה הכי מוזרה בהיסטוריה – עם כל מגבלות הקורונה, שמירת הרווחים והיעדר הקהל – הפיקטוגרמות עוצבו משוחררות ממסגרת, אולי כדי לשמח את הקהל שנמצא מול המסכים ולא באיצטדיונים האולימפיים.

הפיקטוגרמות של אולימפיאדת ריו 2016

הסמלים של ״אולימפיאדת הקורונה״ של טוקיו 2020 (שמתרחשת בחצי השני של 2021) הם מסוגננים ושומרים על צבע כחול כהה, כשדמויות הספורטאים קצת פחות קשוחות מאלה של מינכן. עם זאת הן הרבה פחות ציוריות מאלה של לונדון ואטלנטה, ובאופן סמלי, אינן סגורות בריבוע או במסגרת מעוגלת כמו רוב הדוגמאות האחרות.

פיקטוגרמות אולימפיאדת טוקיו 2020 (לצפייה בפרטים ניתן ללחוץ להגדלה)

מעצב ידען הפנה את תשומת לבי לכך שהיפנים הציגו גירסה מונפשת של הפיקטוגרמות שמוסיפה תנועה יפה לסמלים המתומצתים, ובאמת כשרואים את הספורטאים הסימבוליים זזים הם עולים עוד ליגה:

הברון פייר דה קוברטן שהוביל את הרעיון של חידוש המשחקים האולימפיים וטבע את הסיסמה "לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות", קבע גם את הסיסמה שהפכה לסיסמת הספורט בכללותו: "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר!". היום היא עודכנה ל"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר ומוגן יותר!". עשינו לסלוגן המעודכן  הזה פיקטוגרמה מתאימה עם מסכה (שלא התקבלה על ידי הועד האולימפי).

המין האנושי השתנה מאוד מאז ימי האולימפיאדה הראשונה ב-1896 (שהתקיימה באתונה בהשתתפות 245 מתחרים (לא כולל נשים!) מ-14 מדינות בלבד ב-43 תחרויות.
אולי באולימפיאדה הבאה שתתקיים, אם ירצה הנגיף, ב-2024 בפריז (בפעם השלישית!), כל מערך הפיקטוגרמות ישתנה, כמו שהמין האנושי משתנה לנגד עינינו. אולי כבר לא יהיה צורך במשחקי כדור, במשקולות ובאופניים והכל יתקיים בצורה וירטואלית על מסכים בלבד, ללא חשש הדבקה.

ולסיום הפוסט נאחל המשך הצלחה לספורטאיות המוכשרות שלנו שכבר הביאו מדליה ראשונה והגיעו לגמר בשחייה והיו קרובות למדליות נוספות (וכמובן איחולים גם לספורטאים שעוד יגיעו רחוק או גבוה).

פוסט קודם על פיקטוגרמות אולימפיאדת ריו מ-2016

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, עיצוב גרפי, שעשועים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

מ״מר שמח״ ועד ל״תו השמח״ 😀 ||| קיצור תולדות סמלי השמחה בישראל ובעולם

 ״התו השמח״ שנכנס אתמול לתוקף ומנסה לצרף ״שמחה״ למגבלות הקורונה, גם אחרי שהממשלות שמנהלות אותה התחלפו – הפך מיד עם המצאתו נושא להתבדחויות מכל הסוגים. ממשחקי מילים על בסיס השורש שמ״ח ועד משחקים גרפיים שמנסים להקנות לתו סימול מתאים המחבר את סימן הקורונה עם כל מיני סמיילים שמחים.
ומה יותר מתאים כשמחפשים משהו שקשור לשמחה פשוט ללכת ללוח האמוג׳ים, שכבר מזמן הפך לשפה המובילה של הדור הנוכחי, ובעקבות כך גם של הוריו וסבא־סבתא שלו, אלה שהולכים ומוותרים על המצאת הכתב (שכידוע נחשבה עד המצאת האמוג׳י להמצאה התרבותית הגדולה ביותר של ההומו סאפיינס).

הקדים את הסמיילי ואת האמוג׳יז השונים המסמלים אדם שמח, הספר ״מר שמח״ של רוג׳ר הרגריבס שיצא לאור בדיוק לפני חמישים שנה, וכמה שנים אחר כך תורגם לעברית ע״י יורם טהרלב והיה חלק מסידרת ה״מרים״ שעברה מאז עידכון תרגומי ועיצובי ועדיין נמכרת גם לילדי דור האמוג׳יז.
בתמונה למטה האוסף החלקי שלנו השחוק מרוב דפדוף כש״מר שמח״ בולט בצחוקו הצהוב מעל מר אפצ׳י, מר יואף ואפילו ״מר בוּם״.

מר שמח ביחד עם חבריו הישנים שאולי יצורפו למתווה החדש: מר בוּם, מר אפצ׳י, מר בעננים ועוד

כשמחפשים ״שמחה״ במאגר האמוג׳ים, יש לכאורה, עשרות אפשרויות למי שמנסה לתאר את הרגשתו. הבעייה הגדולה היא שכשיש יותר מדי אפשרויות, מי שבוחר לצרף לתגובתו אמוג׳י שגוי, או לא מדויק, יכול להיחשב על ידי אלה שכבר שוחים במעגלי האמוג׳ים לאנאלפבית או אפילו ל״מר מגוחך״.

אמוג׳יז שמחים ועצובים וכל מה שביניהם בעזרת האמוג׳יפדיה תלמדו לבחור את הפרצוף הנכון לכל מצב

ניסיתי, בעזרת הרשת היודעת כל (וגם מערבבת הכל) לעשות לעצמי קצת סדר בין כל הפרצופים המחייכים הצהובים האלה. וכראוי לנושא אקטואלי חשוב כל כךֿ, ברור שאני לא החוקר הראשון בתחום. הרי כבר מזמן הוקמה ה-Emojipedia הלועזית (וגם הבלוג שלה), ויש לה גם גירסה בעברית – האמוג׳יפדיה.

אז הנה קצת מהאמוג׳ים של ״מר שמח״ לטובת מפעילי ״התו השמח״.
המעונינים להעמיק בתחום החשוב הזה יכולים ללחוץ על הקישורים ולקבל מידע מקיף. וכך בפעם הבאה שתצרפו אמוג׳י שמח תוכלו ״לדייק״ את הרגשתכם, כפי שמקובל היום, וגם לא לטעות ולפרסם קריצה שובבנית במקום תמיכה חברית.

😀 חיוך רחב

🙃 פרצוף הפוך

😉 פרצוף קורץ

😄 פרצוף מחייך עם פה פתוח ועיניים מחייכות

😁 פרצוף זורח עם עיניים מחייכות

😆 פרצוף מחייך עם פה פתוח ועיניים עצומות בחוזקה

😅 פרצוף מחייך עם טיפת זיעה

🤣 מתגלגל על הרצפה מרוב צחוק

😂 פרצוף עם דמעות שמחה

🙂 פרצוף עם חיוך קטן

🙃 פרצוף הפוך

😉 פרצוף קורץ

😊 פרצוף מחייך עם עיניים מחייכות

😇 פרצוף מחייך עם הילת מלאך

נסתפק בינתיים בתקציר הזה ונאחל לכל עמישראל, וגם לעמים אחרים, שפחות מצליחים (בינתיים) להתמודד עם שגעונות המגפה, בריאות מלאה וקיץ שמח (אם אפשר קצת פחות חם ויותר מחויך).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

 

פורסם בקטגוריה איורים, ספרי ילדים, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

״הומו נשר רמלה״ 😜🙈 ||| על האדם הקדמון שעצר בחניון ״דור אלון״ בכביש 6 דרום ולא תיאר לעצמו שנכתוב עליו אחרי 130 אלף שנים

​מה יותר מתאים, כשחוזרים לכתוב בבלוג אחרי הפסקה של כמה שבועות – מלחזור אחורה מאה אלף שנה ויותר, אל אחד מאבותינו הקדומים: האדם הישראלי הקדמון שנחשף לפני זמן קצר והוגדר על ידי החוקרים הישראלים בשם המפתיע: "הומו נשר רמלה" (ראו בכותרת שפורסמה בחודש שעבר ולא זכתה לתשומת לב מספיקה לטעמי):

חוקרים ישראלים הכריזו כי גילו טיפוס אדם קדמון חדש: "הומו נשר רמלה"
לפי החוקרים, הטיפוס מייצג קבוצה שממנה התפצלו קבוצות אדם רבות – ובהן הניאנדרטלים. הממצאים – שיכולים לתרום לשרטוט מחדש של עץ האדם – מתפרסמים הערב בכתב העת היוקרתי Science.

הפוסט הזה לא מתחבר לתגובות הקנטרניות וה״הומוריסטיות״ שהופיעו מתחת לסיפור המרגש. אני מעדיף להתחבר להדמיות הגרפיות היפות שיודעים אנשי המדע והעיצוב לעשות, על פי שבר של לסת עם כמה שיניים או חלק מעצם הגולגולת של הקרוב־הרחוק שלנו. בכמה פוסטים ישנים כאן בבלוג הבאתי ציורים כאלה מתוך אטלס מצויר בהוצאת Life שהרשימו אותי בילדותי. יכולתי לראות בציורי ההדמייה הנהדרים איך נראו הקרובים־הרחוקים של משפחת סאפיינס, ביחד עם בני הדודים הרחוקים ממשפחת הקופים.

מהקופים אל קופי האדם ועד הסאפיינס: מתוך "Epic of Man" בהוצאת Life

שושלת ההומנידים עם מיקומו של ״הומו נשר רמלה״ בין הניאנדרטלי להומו סאפיינס (המקור: הארץ)

אתר החפירות במחצבה במתחם נשר (המקור: הארץ)

כלים של ״הומו נשר רמלה״ שנמצאו במתחם: לפי החוקרים נשר־רמלה וההומו סאפיינס החליפו ביניהם מידע על אופן הסיתות של אבני הצור (המקור: הארץ)

אבותינו הקדמונים העסיקו את הבלוג הזה הרבה לפני שפורסם המחקר על ה״הומו נשר רמלה״. הממצאים המרתקים שלפיהם, ממש כאן אצלנו – ליד הסיבוב שאנחנו עושים בכביש 6, קרוב לחניון בו עוצרים לשתות כוס קפה במתחם דור אלון נען (מערב או מזרח) – הסתובבו לפני כ-130 אלף שנים יצורים דומים לנו אפילו יותר מהניאנדרטלים, והם אפילו לא תיארו לעצמם שעל שמם יוקם מפעל מלט ענקי, עם שלל אורות ותמרות עשן, ובטח לא תיארו לעצמם את מסעדת ״אלונית״ שתוקם לזיכרם בצד כביש 6 שעליו הם אפילו לא חשבו.

מפעל המלט נשר רמלה (מתוך אתר חברת נשר)

מתוך הכתבה המרתקת ב״הארץ״:
עד עתה הסתפקו המדענים בהגדרת אותם שרידים כשייכים לזנים ארכאיים של קבוצות אדם. החוקרים מציעים כי כולם משתייכים לקבוצת "נשר רמלה". כך, ד"ר שריג, המתמחה בחקר שיניים אנושיות עתיקות, מצאה דמיון בין השיניים של המאובן מנשר לבין שן שנמצאה במערת קסם. המשמעות היא שהקבוצה האנושית החדשה חיה באזורנו לפני 400 אלף שנה עד לפני 130 אלף שנה, לכל הפחות.
המחקר אף מציע שקבוצות שונות של בני אדם באזור התקיימו במקביל במשך תקופות ארוכות, ומבלי שקבוצה אחת דחקה את השנייה. להיפך – מניתוח כלי הצור שהתגלו בחפירה התברר כי "נשר רמלה" וההומו ספיינס החליפו ביניהן מידע על אופן הסיתות של אבני הצור.
ד"ר זיידנר, שחקר את כלי הצור, סבור ששתי הקבוצות קיימו קשרים תרבותיים הדוקים. "זה לא רק שהם חיו באותו אזור באותו הזמן, הכלים שלהם נראים אותו הדבר", הוא מבאר. "ההסבר שלי היא שהיתה ביניהם אינטרקציה קרובה, הם ישבו אחד ליד השני ולמדו. אחרת אי אפשר להגיע לאותו דמיון"

מתחם דור אלון בכביש 6: בחזית – ״האדם הדרקון״ שנתגלה בסין והוא דומה ל״הומו נשר רמלה״. לידו ה״הומו־סלפיס״ של ימינו שקומתו קצת יותר גבוהה אבל תנועת היד נשארה כמו לפני 140 אלף שנים

ממש במקביל לידיעה מרמלה הופיעה ידיעה דומה מסין:
מדענים בסין חשפו אתמול (שישי) מאובן גדול של גולגולת בת יותר מ-140 אלף שנים, ששייכת לפי ההערכות למין חדש של אדם קדמון שקרוב יותר להומו סאפיינס מאשר לאדם הניאנדרטלי. התגלית עשויה לשנות את התפיסות המקובלות לגבי המקום שבו התפתח ההומו סאפיינס, האדם המודרני, ולגבי האופן שבו הדבר אירע. המין החדש מכונה הומו לונגי – או "אדם דרקון", על שם אזור נהר הדרקון שבו נמצאה הגולגולת.
בידיעה מה״ניו יורק טיימס״ פורסמה גם הדמייה יפה של האדם דרקון ״בן דודנו״, ומכיוון של״הומו נשר רמלה״ שלנו עוד לא עשו הדמייה, העליתי את דמותו במתחם ״דור אלון״ הקרוב למחצבת נשר רמלה.

ולסיום הפוסט הפסבדו-גרפי-מדעי שמתי כאן את ״שושלת האדם המעודכנת״ עם שתי התגליות החדשות שנתבשרנו עליהן בקיץ החם הזה (אם ״הומו נשר רמלה״ היה שומע את תחזית מזג האוויר לקיץ 2021, הוא בטוח היה מחפש מקום קצת יותר צונן מרמלה ומהאלונית של כביש 6)

אילן היוחסין המעודכן של משפחת סאפיינס (שפינוזס) 😜

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, מדע וטכנולוגיה, שעשועים | עם התגים , , , , , | 2 תגובות