סימנים בשמיים ||| למה אנחנו כל כך מתרגשים מהסימנים הלבנים שמשאירים מטוסי חיל האוויר בתכלת הרקיע?

אתמול בבוקר הלכתי בוואדי השרוף/הפורח, שאפתי את האוויר הקריר והנעים וצילמתי כמה תמונות של פריחה צהובה עם קצת אדום ועם שדות ירוקים שמגיעים עד קו האופק ועד גבול הרצועה. כשהרמתי את העיניים ואת האייפון כדי לצלם את תכלת השמיים ראיתי עקבות לבנים שהשאירו מטוסינו בשמי הדרום.

סימני מטוסים בשמיים הם לא דבר חדש. דורות של ילדים שמחו לראות איך אפשר לצייר על השמיים קווים מעוקלים וצורות לולייניות משובבות נפש. כחובב בולים משחר ילדותי נזכרתי בבול יום העצמאות התשיעי של ישראל שכל כך ריגש אותנו בילדותנו. בבול המיוחד נראה מטוס ישראלי מצייר את הסיפרה 9 בשמיים והסמל הזה נתן לנו ביטחון שיש מי ששומר עלינו מלמעלה.
יום העצמאות התשיעי חל בשנת 1957, קצת אחרי מבצע קדש – המלחמה הגדולה הראשונה שאני זוכר והראשונה שכבשנו בה את חצי האי סיני. איזו גאווה! מי תיאר לעצמו אז שנמשיך לכבוש (ולהחזיר) את סיני שוב ושוב. איזה ילד חשב אז שגם הוא ״יזכה״ לעבור במערב סיני ולחצות את התעלה לאפריקה. בתור ילד קטן רק התלהבתי מהבול עם סימני המטוס בשמיים ושמרתי אותו באלבום ליד בולי העצמאות האחרים.

חצי דף מאלבום הילדות שלי כולל בולי עצמאות 8, 9, 10

 
בול יום העצמאות התשיעי, עיצוב: אוטה וליש, 1957

ואז חשבתי פתאום, כשריונאי לשעבר (פעם טנקיסט תמיד שריונאי) – למה אנחנו כל כך מתרגשים מסימני המטוסים על השמיים ופחות מתרגשים מה״קוֹליס״ (״קוֹליסים״ – סימני שרשראות הטנקים על אדמת ישראל ועל אדמות האויב). הרי מלחמה אמיתית, עם כל הכבוד למטוסים, מוכרעת בסוף על הקרקע עם הח״ירניקים ועם הטנקיסטים. למה סימני הטנקים שגם בימי אימונים וימים של שיגרה חורצים את אדמות המדינה בשתי וערב של סימני שרשאות לא זכו לכבוד המקביל ואולי אפילו לבול משלהם.

התשובה היא ברורה: השמיים הם ההבדל! ואז חשבתי שמה שחסר זו הדמייה של עקבות הטנקים בשמיים!. בימים אלה כשרכב החלל האמריקאי נוחת על המאדים, זה לא נראה כל כך דימיוני. וגם אם כן, תמיד יש לנו פוטושופ (שלא היה לנו ביום העצמאות התשיעי ולא במבצע קדש).
עשיתי את ההדמייה שתסתובב בגוגל, ואולי ביום העצמאות ה-73 בעוד כמה חודשים, אחרי בחירות 5.0 וסגר 6.0 נדפיס גם את הבול עם סימני השרשראות בשמיים של הארץ המובטחת.

עקבות טנקים (״קוליסים״) בשמי הדרום, פברואר 2021 (הדמייה בלבד)

ולסיכום, כמו בפעמים קודמות שכתבתי על גאוות השריונאים, אני חייב להוסיף שוב את השיר המרגש ״בעקבי הדרך״ בביצוע להקת השיריון. (וחורקים שריוני הפלדה בזכותם / שיניהם בעקבי הדרך).

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, טבע ונוף, ישראל, עיצוב גרפי, צבא וביטחון, שעשועים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

פסטיבל האשפה חוזר! ||| גם בימי קורונה עמישראל מתגייס בהמוניו לשמור על ארץ יפה ומלוכלכת

גם בימי קורונה מטורפים אלה יודעים מנהלי העם היושב בציון וספון בתוך ביתו, מתי כדאי לשחרר קצת את החבל ולשלוח את העם הזה, שכמעט נחנק במגבלות סגרי המגפה, אל ה״טבע״.
זה נושא שכמעט כל שנה אני טורח להזכיר כאן. קצת קשה שלא לראות עד כמה העם שלנו אוהב את ארצו היפה ובעיקר המלוכלכת.
בשבת האחרונה, כשהסגר השלישי התרופף לרגע, נהרו בהמוניהם רבבות ישראלים טובים אל מרבדי הכלניות שבדרום. אנחנו נהרנו דווקא בכיוון ההפוך והצלחנו איכשהו להיחלץ מהפקקים ולהגיע לאיזור קצת פחות מתויר, אבל אתמול עשיתי סיור רגלי במעגל שוקדה המפורסם… ולא הופתעתי.

מרבדי הכלניות המפורסמים עדין השתרעו שם בחלקם, רובם אחרי פריחת השיא וחלקם רמוסים ומבוישים, אבל ממעגלי האשפה היה קשה יותר להתעלם. יש משהו בעם הזה שגורם לו לבטא את אהבתו לנופי הארץ בגיבוב של ערימות בלתי נגמרות של אשפת בילויים יפהפיה: קרטונים של פיצות, כלי פלסטיק חד פעמיים, ניילונים בכל הגדלים והשנה החידוש הגדול – מסכות בכל הצבעים! המסכות הראשוניות היו בצבעי תכלת טורקיז. עכשיו יש התפתחויות (מוטציות) צבעוניות רבות שראויות לסיקור מעודכן.

אוסף מסכות קורונה צבעוניות, יער הכלניות של שוקדה, חורף 2021

צילמתי חלק מהמוצגים ויש כמובן עוד הרבה אחרים. אני גם יודע שאין הרבה טעם לעיסוק בנושא, בשנה הבאה הכל יחזור, עם קורונה ובלעדיה. יש חובבי טבע שתולים בפחי האשפה של קק״ל את האשמה. כאילו הציבור במהותו הוא חובב ניקיון וסדר, אבל הפחים קטנים מדי ולא יכולים להכיל את כמות הפסולת של האהבה הזו.
הצילומים בשטח מצדיקים רק באופן חלקי את התיאוריה הזו: עמישראל חובב פסטיבלי הטבע יודע להשאיר ערימות של אשפה גם כשאין פחים, מרוב אהבה לפרחי הכלניות כמעט בכל מקום שתפנה אליו במתחם שהוכרז כאתר תיירות של ״דרום אדום״, תוכל למצוא יותר אשפה ושאריות פיקניקים מאשר מרבדי כלניות להצטלם איתם.

 

 

 

 

דווקא במיכלי האשפה הגדולים נשאר לא מעט מקום…

עסקתי בנושא כבר בשנים קודמות והצעתי את ״טבע ישראלי״ המגדיר החדש ל״חפצי הטבע״.
עוד רעיון שעלה כאן, ברוח הדברים החביבים על העם המטייל בציון, היא תוכנית הריאליטי ״אשף האשפה״. נדמה לי שבכיוון הזה ניתן יהיה למצוא פתרון יותר מאשר בחינוך לשמירת הניקיון של נופי הארץ המובטחת. וכך חלק גדול מהעבודה של סיירות מתנדבי הניקיון המסורים, כפי שמופיע למשל בקבוצת הפייסבוק הכל כך חיובית ״קחו איתכם את הזבל״, תיחסך ואולי יבוא לציון סוף סוף גואל במקום גועל.

עד כאן, נופי ארצנו. נקווה שחלק מההצעות שהעלינו יתקבלו בשנה הבאה או בעשור הבא או ביובל הבא.
חג פורים שמח לכל עמישראל.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה טבע ונוף, ישראל, תמונות | עם התגים , , , , | 3 תגובות

משחקי הליגה חוזרים ||| ליגה אחרת? ליגה משלו? ליגה ג׳? ליגה למקומות עבודה?

הסיסמה: ״נתניהו. ליגה אחרת.״ (עם הנקודות החותמות כל שורה, כמובן.) מלווה את כל מערכות הבחירות האחרונות בישראל. הליגה־אחרת והנקודה־המסיימת אמורות למתג ולהמחיש את מקומו הייחודי של הנאשם בצמרת ליגת העל של הפוליטיקה הישראלית, הרבה מעל כל השחקנים העלובים האחרים השייכים לליגות נמוכות בהרבה, אם בכלל הם נכנסו לאיזשהי ליגה.

המיתוג הזה ליווה את הנאשם לכל אורך מערכות הבחירות האינסופיות בישראל. בעיקר כשאפשר היה להוסיף לצידו של הנאשם את הנשיא הידיד דונלד טראמפ שעמד להדחה רטרואקטיבית וניצל ממנה בשן ועין ובלורית כתומה (בכרזת ״ליגה אחרת״ של הנאשם עם טראמפ מעצבי שלט הבחירות של הנאשם דאגו להתאים את גבהי הכתפיים של שני מנהיגי העולם הענקיים, כפי שסימנתי בפוסט ישן).
ההתרברבות של ״אין מלבדי.״ ו״ליגה אחרת.״ נראית לפעמים קצת נלעגת, בעיקר כשצופים על מרקעי הטלוויזיה ובמסכי הרשתות ״החברתיות״ באירועי הליגה התחתית אליה נגררה ישראל בעשור+ האחרון של שלטונו המתמשך והמסתאב של הנאשם. הוא מיתג את עצמו כ״ליגה משלו.״ מול היריבים המתחלפים ומול ״הפקידים״ של מערכת המשפט מהליגה למקומות עבודה.

במרוצת המערכות האלה פרסמתי (בפייסבוק) כמה וריאציות אלטרנטיביות של שלטי ״הליגה האחרת״ שהציפו את הארץ (לכאורה). עכשיו הגיע הזמן ללקט אותן עבור מחפשי הגוגל ועבור מי שבעוד שנות דור ירצה להבין מה קרה בישראל בימי ״מלך השערים״ הבלתי נלאה של הליגה הבלתי נגמרת.

הנה הלקט המעודכן להיום. יש להניח שאאלץ להוסיף אליו עוד כמה כרזות עד שהנאשם יירד לליגה האחרת שמתאימה לו…

1. ליגה אחרת. עם ידידים מתחלפים:

 

 

2. מה קרה כשהידיד הגדול מ״רמת טראמפ״ טס את טיסת הסיום במסוק הנשיאותי לפלורידה?
תקלה קרתה בדרך המשותפת עם הנשיא האהוב. למרות השלט של הישוב החדש ״רמת טראמפ״ שהוצב אי שם בגולן, הנשיא שהפך את אמריקה לגדולה (וקטנה) פרש מתפקידו בנסיבות מצערות ואחריו הגיע נשיא חדש/ישן שלא עונה לטלפונים.

 

 

3. ליגה הולכת ונעלמת
אבל אצלנו לא מוותרים ולמרות שהנשיא החדש מתרחק מטלפונים, כנראה בגלל בעיות שמיעה האופיניות לגילו המתקדם, נמשיך להעלות את שלטי ״ליגה אחרת״ עד שהנאשם ייצא מחיינו או יירד ליגה.

 

ואלה השלטים האחרונים שיובילו את קמפיין הגעוואלד באמצע חודש מרץ:

 

שיהיה שבוע טוב עם הקלות נוספות בסגר ועם ״דרום אדום״, ״צפון לבן״, ״מרכז שחור״ ו״חג אהבה (של הגויים) שמח״ ❤️

גילוי נאות: כל מה שפורסם כאן הם שלטים בדויים ואין לראות בהם תעמולה. הכל ספפ״ה.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס.

פורסם בקטגוריה ישראל, מיתוג, פוליטיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

חוזרים לאותיות האלף־בית בבחירות 4.0 ||| הטבלה המעודכנת של אותיות הקלפי בישראל 2021-1949

האינפוגרפיקה שעשיתי ב-2015, כדי לשנן לעצמי ולקוראי הבלוג, את מסען של אותיות הקלפי מהבחירות הראשונות ב-1949 ועד ימינו, הפכה לכלי מעקב שנכנס ללקסיקון המידע הישראלי (ראו למשל בויקיפדיה). ל״קווים ונקודות״ יש רק כמה מאות קוראים, ולעתים נדירות כמה אלפים (על פי מנגנון המעקב של פלטפורמת הבלוגים וורדפרס), אבל אם כבר התחלתי במשימה אני מרגיש חובה לעדכן את הגרפיקה מדי פעם כשנופלות עלינו בחירות חדשות פתאום באופן לגמרי לא צפוי.

כחובב אותיות וכמי שהיה שותף, מדי פעם, בהדפסות עבור מערכות הבחירות בישראל, תמיד עניין אותי איך קרה, למשל, שהאות מ׳ מופיעה בפתקי הקלפי של מי שהיו פעם שתי המפלגות המובילות: הליכוד והעבודה (המערך) – ״מחל״ מול ״אמת״.
הפתרון מופיע בבחירות ההיסטוריות של 1973 (אחרי המלחמה ההיא) כשהרשימה הממלכתית שסימנה עמ שהוקמה ב-1969 ע״י יגאל הורוביץ ודוד בן גוריון הצטרפה ב-1973 למנחם בגין (בלי ב״ג, כמובן) והקימה את ״הליכוד״ שסימנו המוזר היה ״חל טעם״. בגין זכה בשלטון ארבע שנים אחר כך בבחירות 1977 – בעימות הראשון של מחל מול אמת, והשאר היסטוריה.
האות מ׳ שראשיתה במפלגת מפ״ם ההיסטורית נדדה בבחירות 1992 גם למרצ שנוצרה ע״י איחוד עם התנועה לזכויות האזרח שסימנה היה רצ. ונשארה שם עד היום (בתקווה שתעבור את אחוז החסימה).

רשימת כל המפלגות והאותיות, הבחירות לכנסת ה-24 (מתוך אתר הבחירות הרשמי)

השרטוט מופיע כאן מעודכן לבחירות 4.0, הבחירות הראשונות ב-2021 (ולפי הסקרים לא ברור אם גם האחרונות) אפשר לעקוב אחרי כל הצירופים, חלקם מוזרים ומקוריים לגמרי, כמו הצירוף ״כן״ ו״הן״.
המסע של האות ב׳ המזוהה מהבחירות הראשונות עם המפד״ל מעניין גם הוא. אותו דבר בקשר לאות ל׳ (פעם הליברלים ומשם לגח״ל ולמח״ל, והיום ה-ל׳ מייצגת גם את ליברמן ברשימת ״ישראל ביתנו״).
גם האות ת׳ נדדה במסלול מעניין מה-תו של מפלגת ״אחדות העבודה״ ההיסטורית (וזה חלקה בצירוף של אמת) ועד לתקווה חדשה של גדעון סער, איש הימין.

אפשר למצוא עוד הרבה סיפורים מעניינים כשעוקבים אחרי נדידת האותיות ואחרי החיבורים והפיצולים של המפלגות, והנושא מתחבר גם לייצוג הפרסונלי בבחירות בישראל שהחליף את המצע המפלגתי.
בפוסטים הקודמים בנושא העירו לי שהגיע הזמן לבטל לגמרי  את המנהג האנכרוניסטי של אותיות הקלפי, מנהג שמבלבל את המצביע הישראלי ופשוט לשים את שם המפלגה, אם כי גם השמות נהיו מבלבלים בעצמם בימינו: ״תקווה חדשה״ ו״יש עתיד״ שיכנסו בטוח, ועוד מפלגות שלא יעברו עם שמות משעשעים כמו: ״רפא רק בריאות״, ״אנחנו״ (שסימנה ״נץ״ ופעם ״עיצבתי״ לה לוגו, כי חשבתי שזה שם גנרי מצחיק ואפשרי), ״אני ואתה״, ״עולם חדש״ ו״כבוד האדם״… נדמה שאין צירוף מילים שלא שויך כבר למפלגה.

מצורפת הטבלה המעודכנת. האותיות לבחירות מרץ 2021 עדיין לא סופיות (למשל מפלגת ימינה ומפלגת תקווה חדשה). הנתונים לקוחים מאתר הבחירות הרשמי הכולל עוד עשרות מפלגות קיקיוניות שלא צפויות לעבור את אחוז החסימה, אבל גם להן צריך לאשר (ולהדפיס!) פתקים עם אותיות.
באמצעות הקווים המחברים תוכלו לעקוב אחרי נדידת האותיות השונות וכמובן שאפשר גם למצוא הפתעות ותובנות נוספות בקשר לפוליטיקה הישראלית, עד כמה שהיא מעניינת עדיין מישהו.

מצורפת גירסת ה-pdf למי שרוצה חדות מקסימלית.

נקווה שהבחירות הקרובות יהיו האחרונות לשנה זו, מה שלגמרי לא בטוח, ושהישראלים (עוד מפלגה שהייתה לרגע) ישכילו למצוא את דרכם בין שלל צירופי האותיות.

__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה | כתיבת תגובה

צבא ההגנה לחקלאות ||| הגדר הטובה (לכאורה) ששומרת על עצי המנגו והאבוקדו מגנבי העתיד

כמי שגדל רוב חייו כמה קילומטרים מהגבול ועניין המסתננים, הפדאיונים, המחבלים וגנבי הציוד החקלאי טבוע בזיכרונותיי מימי הילדות הראשונים – נושא הגדרות למיניהן תופס מקום לא קטן בפוסטים שמופיעים בבלוג הזה.
הבאתי כאן כבר פעם את הדימוי של ״המסתננים״ כפי שדמיינתי אותם בילדותי. כבר אז חלק ממה שיוחס לאותם ״מסתננים״ מרצועת עזה היה גניבות חקלאיות של אביזרי השקייה, ציוד חקלאי ואפילו שתילי עצים שזה עתה ניטעו במטעים הצעירים של הכפר.

שנים רבות אחר כך ואחרי כמה מבצעים ומלחמות לא הרבה השתנה. הרצועה הוקפה בגדרות, במחסומים ובמכשול תת־קרקעי של מיליוני טונות בטון, והגניבות לא פסקו. אולי אפילו התגברו.

את ארץ הגדרות ההקפיות והפנימיות תיארתי באחד מתרשימי ארץ הסגרים ומדינת האי, בין הסבבים בדרום והקורונה בצפון, במזרח, במערב… ובדרום. בשרטוט המופיע כאן, מלפני תקופת הקורונה, הדגשתי את הגדרות המקיפות את גני הילדים בכפר שבעוטף (בניגוד גמור למרחבים הפתוחים שהיו בילדות שלנו).

גדר גן ילדים ממוגן בתוך ארץ ממוגנת (מדינת אי)

ילדי שנות החמישים בנוף הפתוח

תרשים החומות והגדרות של ״סֶגֶר סוכות״

למרות כל המכשולים ושלטי האזהרה, הגניבות והחדירות (שהחליפו את ההסתננויות) לא פסקו. אבל הגדרות החדשות שהוקמו השבוע סביב למטע המנגו הצעיר ממחישות משהו עצוב לא פחות. החקלאים בכל אזורי הארץ חוששים יותר מאזרחים ״טובים ולגיטימיים״ של ״ארץ הגדר״ מאשר ממסתננים. האזרחים המטייליםהאלה לא מבדילים בין שדה חיטה למשטחי רכיבה של ג׳יפים, טרקטורונים ואופנועי שטח וסוללים נתיבים לוליניים המתאימים לאיזה ריאליטי חדש: ״העבריין השובב״, אולי.

 

טרקטורונים מחבלים בשדות חקלאיים (כתבה בערוץ 12, מתוך דף ״השומר החדש״)

הנה כמה מתמונות גדר המנגו החדשה שהוקמה השבוע. הגדר שאולי תמנע מחובבי הפרי הכתום לאסוף אותו לבגאז׳יהם כשהעצים יתחילו לתת פרי בעוד שלוש שנים, במסגרת אירועי ״דרום כתום״.

נקווה שהגדר החקלאית שמקלקלת את המראה הפסטורלי תעשה את העבודה כשהמנגו יבשיל ושציבור חובבי המנגו יוכל להשיג את הפרי בדרכים המקובלות.
ואולי באחרית הימים יגיעו גם זמנים שלא יצטרכו לגדר שום מטע. לו יהי.
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, טבע ונוף, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר | עם התגים , , | תגובה אחת

האבוקדו ששבר אותי ||| מספרים לנו שהגיע הסוף של עידן היצירתיות. מעכשיו הכל ייעשה (וכבר נעשה) בעזרת אלגוריתמים

״המאמר של עפרי אילני במוסף ״הארץ״ מהשבוע שעבר על מחוללי הבינה המלאכותית קצת שבר אותי. המאמר סוקר מחקרים אחרונים שמתארים את ״סוף עידן היצירתיות״. בעזרת תוכנות של בינה מלאכותית, שכבר כיום שולטות בחיינו, נכתבו ״יצירות ספרותיות״ שנראות ונקראות כאילו נכתבו על ידי סופרים בשר ודם. ולא רק זה – גם תחום העיצוב, הקרוב לליבי, שייך כבר לאלגוריתמים שיכולים ליצור בשנייה, על בסיס מאגרי נתונים אינסופיים עיצובים מדהימים שיד ומוח אנושי אפילו לא חלמו ליצור.

הנה קטע מהמאמר המעניין של עפרי אילני:
״מאז עליית האינטרנט כטכנולוגיה זמינה בשנות ה-90, הפכה היצירתיות לאידיאל החינוכי הדומיננטי של תקופתנו. מאחורי האידיאולוגיה של החינוך ליצירתיות עומדת הנחה פשוטה: בעידן שבו אינספור מאגרי מידע זמינים לנו בלחיצת כפתור, אין עוד סיבה לצבור ידע ולשנן שמות, תאריכים וכללים. מעמסת הזיכרון הועברה לשרתים של חברות הטכנולוגיה. מה שצריך לפתח, לעומת זאת, הוא יכולת אנושית אחרת: היכולת לחבר כמה פרטים ולעשות מהם רעיון חדש – מדעי, אמנותי או עסקי…
כל זה היה נכון עד לשנה האחרונה. השקת מחולל הטקסטים GPT–3 של חברת OpenAI הוכיחה לראשונה שבינה מלאכותית מסוגלת לכתוב סיפור, שיר או מאמר חדש, כזה שלא התקיים בעולם לפני כן. למעשה, היא מסוגלת לכתוב אינספור סיפורים, שירים ומאמרים – הרבה יותר ממה שאדם כלשהו יוכל לקרוא אי־פעם…
בשבוע שעבר התברר שהבינה המלאכותית פרצה מחסום נוסף. ב-5 בינואר, יממה לפני הפריצה של תומכי טראמפ לגבעת הקפיטול, פירסמה חברת OpenAI מודל ממוחשב שעשוי להיזכר כאירוע היסטורי לא פחות: אלגוריתם שמסוגל לצייר דימויים על סמך טקסט. כאשר הזינו לו למשל את ההוראה "כורסה בצורת אבוקדו", צייר המחולל עשרות גרסאות שונות של כורסאות כאלה – אף על פי שרהיט מסוג זה לא היה קיים לפני כן. הוא ידע לצייר גם תמונות מפוברקות של צנון בחצאית מטייל עם כלב או של קנגורו עשוי מבייגלה, או ליצור מיד 30 תמונות של מוזיאונים ישראליים מדומיינים. למעשה, האלגוריתם ידע לצייר כל דבר שביקשו ממנו.״

כיסא האבוקדו של OpenAI. ״האלגוריתם מסוגל ליצור צורות שאפילו לא ניתן היה לדמיין״

כדוגמא למעשה העיצוב החדשני מוצגות במאמר ״כורסאות אבוקדו״ נהדרות שעוצבו באמצעות תוכנת Open Ai שיודעת לחולל עיצובים חדשניים, כאלה שהמוח האנושי (אפילו של בוגרי בצלאל ומחלקות העיצוב בכל האקדמיות האחרות) לא היו מסוגל לחשוב עליהם (לכאורה).

מכיוון שהבלוג הזה התמחה בעיקר בעיצובים ״שטותיים״ ו״מפתיעים״ הייתי אמור להרים ידיים, לסגור את הבלוג, שמתקיים כבר יותר משמונה שנים, ולעבור לעבוד בגינה או להכין לנכדים כריך עם אבוקדו.
אבל, לאחר ישיבה וירטואלית ואלגוריתמית סוערת עם עצמי החלטתי לכפור במסקנות הנמהרות של המחקר ולהמשיך בפרסום ה״קישקושים״ שלי שנעשים אומנם באמצעות מחשב מקינטוש ותוכנות גרפיות, אבל נובעים מהמוח האנושי הישן והאנכרוניסטי. אותו מוח שהתחיל לעצב עם עפרונות של שנות החמישים (באלף הקודם!) ועבר לרפידוגרף בשנות ה-70 ורק בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת גילה את העכבר והמסך.

כדי לבדוק אם האלגוריתם הפנימי המיושן שלי יכול לייצר ״יצירות״ על בסיס המוח הקשיש חיפשתי ומצאתי במאגרי הבלוג כמה ״המצאות עיצוביות״ שלי מהתקופה של לפני האלגוריתמים. אלה כמה עיצובים שהצגתי כאן במהלך השנים, אבל אפילו אני שכחתי אותם בגלל מגבלות כרטיס הזיכרון של 256mb.

טלפון חוגה עם שפופרת בננה. עיצוב שלי (בעפרונות ללא אלגוריתם), שנות ה-80

 

מספריים ביטחוניות לילדים ומזלג שוודי מתכוונן לפי רוחב הפה. (ללא אלגוריתם), שנות ה-80

 

קומקום מהפכני ולידו הקומקום המשפחתי (הראשון שחולק בכפר לכל החברים בשנות ה-50) 

היום ניסיתי לייצר, בפוטושופ אבל ללא שום אלגוריתם, גם אבוקדו חדשני ללא גרעין. וזה מה שיצא לי. סביר שגם העיצוב הזה ייכנס, בעזרת גוגל והרשתות, למאגר האימג׳ים האינסופי וישמש את כל מי שירצה לחולל אבוקדואים משלו.


עיצוב אבוקדו ללא גרעין: 1. אבוקדו מקורי; 2. המטרה: אבוקדו ללא גרעין; 3. התוצאה המאכזבת

שיהיה סופ״ש מוצלח ושמשי לכל המבודדים בסֶגֶר 3.0 ולכל מטיילי ה-1.0 ק״מ 🌞
__________
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פורסם בקטגוריה גרפיקה ממוחשבת, מדע וטכנולוגיה, שעשועים | עם התגים , , , | 7 תגובות

החיסוניאדה הראשונה ||| אוסף תמונות החיסון הלאומי עם פתיחת מוזיאון הקורונה בירושלים

אתמול קיבלנו במתחם קופת חולים ״כללית״ בעיר המחוז נתיבות את החיסון השני. חשבתי שאירוע חשוב כזה, בצירוף לדיבורים על ניחושי מועדי הסגר השלישי והרביעי זה זמן טוב לפרסם פוסט לקט בבלוג שיישאר ויסתובב ברשת עד סגירתה הסופית של הרשת (או של הקורונה).
קיבלתי השראה מהצילומים שהעלה לרשת הנאשם והמחוסן מס׳ 1 והחלטתי שזה בדיוק הזמן המתאים לפרסם כאן בבלוג את לקט ״צילומי״ החיסונים. הרי ״הנאשם המכהן״ שאינו חשוד בהצטנעות יתר, מפרסם מדי יום ברשתות ה״חברתיות״ (עד שגם הוא ייחסם כפי שנחסם חברו שמעבר לים).

אז הנה הלקט החלקי (יש להניח שתמונות נוספות יתווספו בימים הקרובים, ממשיכים לעדכן ככל שיימשכו הסגר והמגפה)

כנראה שמחוסן מס׳ 1 ראה את הפוסט הזה וכמי שמחובר מאז ומתמיד להיסטוריה של עמישראל הוא חנך אתמול את ״מוזיאון הקורונה״. גולשים וצייצנים רבים מצפים שמוצרים נוספים יצורפו בקרוב למוזיאון הזה (תוכלו לראות כאן "מוצגים" קצת פחות זהירים ומאופקים מהמגבון שהוספתי לאוסף).

נאחל לעמישראל ולעמי עולם האחרים שבקרוב נתגבר גם על הקורונה וגם על הבּיבּיוֹמָטִיזִיס, מחלה שבינתיים התפשטה בעיקר בארץ קטנה ומוקפת נגיפים במזרח התיכון. רק בריאות ל-כ-ו-ל-ם!!!!!!!!!1

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

סיום הטראמפיאדה הראשונה ||| אלבום תמונות הטראמפולינה שמסתיימת בימים אלה

אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית (והיסטרית) כך אומרים כל הפרשנים והמומחים לחוקת ארצות הברית של אמריקה. הקריאות להדחת הנשיא היוצא הולכות ומתרבות.
מעולם לא היה נשיא אמריקאי כל כך ״מיוחד״. ותיקי העוקבים אחרי נשיאי ארה״ב עוד זוכרים את ריצ׳רד ניקסון של פרשת ווטרגייט, ויש אפילו כמה אזרחים מבוגרים מ״קבוצת סיכון״ שזוכרים את ג׳ון קנדי (פרשת משבר הטילים בקובה) ואת הארי טרומן (הירושימה ונגאסקי). אבל גם הם לא זוכרים נשיא כל כך ״צבעוני״ שלא לומר ״משוגע״ כמו דונלד ג׳ון טראמפ שנכנס לתפקידו בינואר 2017 בקול תרועה ומחיאות כפיים ויוצא ממנו בימים אלה בצעקות וחריקת שיניים.

במשך כל תקופת כהונתו של הנשיא שהבטיח להחזיר את אמריקה להיות גדולה (Make America Great Again), התקיימו יחסים חמים וקרובים בין הנשיא המוזר של אמריקה (ושל העולם) לבין ראש הממשלה הצנוע של ישראל (״בכל העולם מסתכלים עליי ושואלים איך עשיתי את זה?!״)
בשנים האלה פורסמו ב״קווים ונקודות״, בעיקר בפייסבוק של הבלוג, עשרות פוסטים עם תמונות וציורים של הידידות המופלאה שנשמרה בין הנשיא האמריקאי המסיים ל״נאשם המאומת״ שלנו. עכשיו, רגע לפני סיום התקופה הנהדרת, הגיע הזמן לפרסם לקט של הפוסטים היצוגיים, כדי שבעתיד יוכלו המחפשים בגוגל למצוא גם את התיעוד הזה, בין שלל הפוסטים המטורפים שאפשר כבר עכשיו למצוא שם.

הנה לקט מקוצר, שרובו מטבע הדברים נוגע ליחסים החמים בין שני המנהיגים העולמיים – שלנו ושלהם:

ידידות מופלאה בין שני מנהיגי העולם

ביקור בבית המוזהב של הנשיא עם חילופי תסרוקות

היה כיף בטראמפולינה, אבל לפעמים החגיגה נגמרת

סיפוּח שמיפוּח, העיקר שתמיד תהיה לנו אבו דאבי

ארצות הברית לאן?

״פגישה היסטורית״ ליד השלט של הישוב רמת טראמפ ברמת הגולן (הדמייה בלבד!)

סידרת כובעים משותפים במאבק נגד האויבים המשותפים

כל תוכנית היא בסיס לשינויים ותמיד אפשר להביא תוכנית חדשה

״ליגה אחרת״: לפעמים יורדים ליגה. זה לא כל כך נורא…

בינתיים נסתפק בתריסר התמונות האלה, יש עוד הרבה תמונות במחסני החירום שלנו אבל למדנו מהנשיא שלא כדאי להגזים. שתהיה שבת שלום וסֶגֶר קל לכל המחכים בטראמפיאדה ובטראמפולינה.
כולנו מחכים כבר לתקופה המשעממת עם מנהיגותו של הנשיא ״הקשיש״ החדש ג'ו ביידן. ותזכרו תמיד:  ישראל זה לא אמריקה. או שאולי כן… ימים יגידו (וגם אתם).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , | 6 תגובות

האטלס האחרון ||| פוסט קרטוגרפי נוסטלגי לזיכרו של פרופ׳ משה ברוור מלך האטלסים הישראלי

אתמול הלך לעולמו בגיל 101 פרופ׳ משה ברוור, מלך האטלסים של ישראל.
כמו הרבה ילדים שגדלו במדינת ישראל מיום הקמתה גם אני נחשפתי כבר בגן מעבר או בכיתה ב׳ לאטלס של משה ברוור שהראשון שבהם ראה אור ב-1950 (קצת אחרי שאני ראיתי אור). כחובב מפות מושבע הייתי מעלעל בכל הדפים, עובר את גבול הרצועה ונוסע בדמיוני לארצות השכנות וליבשות רחוקות. עד היום שמורים על מדפיי ובארכיוני הספרים הישנים שלי אטלסים רבים. את רוב האטלסים – לפני אלה של הוצאת ״מפה״ והרבה לפני אלה של גוגל-מפ – כתב וערך במשך עשרות שנים משה ברוור.

פרופ׳ משה ברוור, מלך האטלסים של ישראל

בבלוג הזה, שהגדרתו ״קווים גרפיים ונקודות ויזואליות״, שמור מקום מיוחד לפוסטים על אטלסים ומפות.
לזיכרו של האיש שבזכותו ילדי ישראל לדורותיהם ידעו למצוא את אלסקה ואת נברסקה, את קמצ׳טקה ואת כפר סבא, ריכזתי בפוסט הזיכרון הזה כמה דוגמאות מתוך אטלסי ברוור.
באתר המרכז למיפוי ישראל פורסם ראיון מ-2004 עם פרופ' משה ברוור, וכך הוא מספר שם על תחילת הדרך: ״בשנים הראשונות של המנדט, עד 1927, כל המפות שהוכנו כאן הודפסו במצרים על ידי ה- SURVEY OF EGYPT. אחרי שמחלקת המדידות של המנדט התבססה, התחילו, החל מ-1927-1928, להדפיס גם פה מפות, והוקם בית דפוס ליד מחלקת המדידות. אבי החל להשתמש בשירותים שלהם כדי להדפיס מפות. בהתחלה התגובה לא הייתה חיובית, כי הם סברו שמוסד ממשלתי לא יכול לשרת גוף פרטי, מחבר פרטי או מו"ל פרטי. הם גם לא רצו להפיק מפות פרט לאנגלית, לא בערבית ולא בעברית. זה היה המצב.״

הנה כמה מפות (וגם אינפוגרפיקה אחת מאטלס ישן של ברוור) שהופיעו בבלוג הזה במהלך השנים:

 

כחובב מפות ומעצב גרפי בעתיד, ​אחד הדברים שמשכו את עיניי מאז ימי הילדות, הייתה ״התוספת הקטנה״ שהופיעה ברוב עמודי האטלסים ואיפשרה להכניס את קצה ים סוף למפה – או את סַילון (היא סרי לנקה של ימינו) ואיי כַף וֶרדֶה – בחריגה מעבר למסגרת  הסטנדרטית. כתבתי על זה פוסט מיוחד לפני שנים והבאתי בפוסט נוסף הדגמות מאיזורנו שנקרא בשנים האחרונות בשם הגיאוגרפי המשונה: ״עוטף עזה״.

כמי שהושפע כל כך מהאטלסים של ברוור פתחתי כאן מדור שלם של ״קרטו-גרפיקה״ הכולל וריאציות גרפיות אקטואליות על מפת ישראל ורבים מהפוסטים שלי לאורך השנים עסקו במפות שהתבססו על עבודתו היסודית של ברוור.

כששמעתי אתמול על לכתו של פרופ׳ משה ברוור אספתי מהמדפים חלק מהאטלסים שהוא ערך ושעדיין נמצאים אצלי והוספתי לפוסט עוד כמה צילומי דפים שהזכירו לי את ימי הילדות שכללו חיפושים ושיטוטים בין דפי האטלס.

 

הורדתי מהמדף העליון כמה אטלסים משנות ה-70 ועד שנות ה-90 של המאה שעברה והוספתי עוד כמה דפים המייצגים משהו מהקרטוגרפיה והגיאוגרפיה, שכל כך חביבה עליי ועל עוד רבים מילדי ישראל. אלה שכבר מזמן הם בעצמם הורים וסבים וסבתות.
אותם ילדים, בני דורי, נשמו את האטלסים של פרופ׳ ברוור הרבה לפני שהתחילו בשיטוט וטיול אמיתי בין היבשות המיוצגות בהם. ויש גם כמה, כמוני, שהדפים עם המפות עושים עליהם לא פחות רושם מהצילומים והגלויות (והפוסטים ברשתות ה״חברתיות״!) ולפעמים אפילו יותר מהנופים עצמם.

מפת ישראל וסיני, אטלס 1975. קצת אחרי מלחמת יום כיפור (ראו את קו הגבול ממזרח לתעלה) ולפני שהחזרנו את סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

מפת המזרח התיכון (פיסית), אטלס 1975: הרבה לפני שנחתמו כל הסכמי ״השלום תמורת שלום״

ולסיום מבט לידידתנו הגדולה אמריקה עם כל מיני סוגי מפות: מדינית, פיסית, מחצבים וצמחייה (הרבה הרבה לפני שגוגל גילו את הצפון). גם כאן העורך המיתולוגי של האטלסים איפשר לקצה המזרחי של קנדה, לאיים האנטילים ולאלסקה לצאת מעבר לקווי המסגרת החמורים.

תודה לפרופ׳ ברוור על כל האטלסים והמפות שנתת לנו במשך עשרות רבות של שנים. זיכרך נמצא בלבבות כל ילדי המדינה שגדלו על המפות שתכננת והדפסת עבורנו.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ספרים | עם התגים , , | 3 תגובות

ציפורי הדרור האינדיבידואליסטיות ||| סיפור על ציפורי דרור ועל ילדי כיתת ״דרור״ וציפורים אחרות

השבוע התפרסם ב״הארץ״ מחקר מעניין שנערך באוניברסיטת ת״א. במסגרת המחקר עקבו החוקרים אחרי קבוצת דרורים (או ציפורי דרור). התגלית העיקרית הייתה שהפרטים שהלכו נגד הזרם (או אלה שלא הלכו בתלם) ״פיתחו דרכים משלהם להשגת מזון״.

המחקר הזה ממש משחק לידיי, בתור בן קבוצת ״דרור״, המחזור השלישי של הכפר (שהיום כבר מתויגים כ״קבוצת סיכון״ יחד עם כל ילידי שנת הקמת המדינה), מחזור שכבר תועד כאן בבלוג יותר מפעם אחת. שם קבוצתנו היה במשך שנים חריג – כשכמעט כל הקבוצות נקראו בשמות מן הצומח: עצים, פרחים וצמחים אנחנו היינו ציפור! בשנים האחרונות – אחרי שעשרות שנים היינו הציפור היחידה – נוספו עוד כמה ציפורים לאוסף, אבל אנחנו עדיין מיעוט בטל בשישים מחזורים – מ״אשל״ (1963) ועד ״פיסטוק״ (2020).

נחזור למחקר. כך כתבו ב״הארץ״ על מחקר הדרורים המעודכן:
״בשנים האחרונות מוקדשת תשומת לב מדעית רבה לסוגיה של למידה חברתית. מחקרים שנערכו בבעלי חיים שונים הראו עד כמה חשובה הלמידה החברתית בחייהם של מינים שונים עד מאוד. אבל מחקר חדש, שנערך בדרורים, מצביע על החסרונות האפשריים שיש להליכה בתלם. המחקר, שנערך בהובלת הדוקטורנטית נעמה אלחדף במעבדתו של פרופ' ארנון לוטם באוניברסיטת תל אביב, הראה כי מצב של מחסור במשאבים מעודד אינדיבידואליזם והתמחות של פרטים בקבוצה בשיטות שונות להשגת מזון״.

מי שמתעניין בדיוק איך נערך המחקר, עם סימון הצלחות בצבעים שונים ומעקב אחרי חיפושי המזון של הדרורים ה״מרובעות״ והדרורים ההרפתקניות יותר, מוזמן להיכנס לכתבה המלאה.
אני אפנה מכאן לציפורי דרור קצת אחרות.

בתמונה למטה, שצולמה במסגרת ״מחקר״ אחר על גידול ״דרורים״ במסגרת ״החינוך המשותף״ נראים בני המחזור שלי – כיתת ״דרור״, על הסולם של מגדל המים בצילומים ה״משעשעים״ וה״נועזים״ של חג המחזור. כל הבנים לבושים בחולצת המחזור המפורסמת של אותם ימים וארבעת הבנות בשמלות תואמות עומדות כבסיס איתן.

קבוצת ״דרור״, מחזור 1966 בניסוי שנערך בדרום הארץ

לא כאן המקום להציג כל המסקנות מהמחקר המקומי המעניין, אבל המסקנה העיקרית שמייחסת לדרורים האינדיבידואליסטיות יתרון, מתחברת למחקרים עממיים שעשיתי במהלך עשרות שנים ובמסגרתם ציירתי כמה דוגמאות שמדגישות את ה״דרור״ האינדיבידואליסט, זה שמקפיד מדי פעם ללכת נגד הזרם (או לעמוד בצד), למשל כמו בפוסטר העתיק אנרכיה שעשיתי בשנה א׳ בבצלאל והצגתי כאן פעם (הדגש כאן הוא על הדמות המסומנת – זו המשתינה בצד, כמובן).

בתמונות ציפורי הדרורים, שצילמתי בשבוע שעבר על שיח בגדר ליד ביתרונות בארי, רואים את ״קבוצת דרור״ האמיתית יושבת כולה מקובצת ביחד על שיח. כשהתקדמתי לעברה עם האייפון במצב צילום, היו הדרורים היותר אינדיבדואליסטיות הראשונות לפרוש כנפיים (כמעט כמו בניסוי של האוניברסיטה, למרות שכאן היו אלה דרורי נגב חסרות השכלה אוניברסטאית שלא עברו שום מבחנים אקדמיים).

עד כאן על הדרורים המלומדות מאוניברסיטת תל אביב, על כיתת דרור ועל דרורי הביתרונות.

🕎 גמר חג חנוכה שמח עם הדלקת הנר השמיני ואיתו כל החנוכיה, ממש כמו זו שמודלקת מדי ערב בשבוע החנוכה ממש על אותו מגדל בו צולמו בני כיתת ״דרור״ ומשמשת בכל השנה כבסיס ליונים דווקא.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

 

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, מדע וטכנולוגיה, סיפורי הכפר | עם התגים , , , | כתיבת תגובה