מפלג/ת הימין החדש/ה ||| לוגו חדש שצועד קדימה ושמאלה והולך אחורה וימינה

במסגרת ניתוח סמלילי המפלגות החדשות – המתפצלות ומתחברות בימינו כמו ייצורים חד־תאיים – הגיע הזמן להציג כמה מהלוגואים החדשים ולשאול מספר שאלות. הפעם נתמקד במפלגה הכבר־לא־כל־כך חדשה שנקראת ״הימין החדש״.

לפני כמה ימים פורסם הבאנר המוביל של המפלגה הדתית-חילונית הזו וכך הוא נראה (לא נגענו):

באנר מקורי של מפלגת ״הימין החדש״

מה אפשר לומר על כרזה כזו שלא מנסה לטעון ל״חוסן״ או להיות ״גשר״ או ״ליגה אחרת״. לכאורה הכל יפה כאן: עיני השקד, המבט הנחוש של בנט והצבע הכחול על גווניו השונים. אין טיפת אדום, אפילו השפתיים של שני המנהיגים לא אדומות מדי.
נתחיל מהסלוגן השובב המחבר את המילים: ״יהודישראלימני״ ונדבר רק על הזווית הלשונית והטיפוגרפית שלו. על המשמעות המפצלת והמתריסה, שמחברת בעזרת ה״יודים״, את ה״ישראלי״ שבאמצע ל״יהודי״ בתחילת הסלוגן ול״ימני״ בסופו – לא נרחיב את הדיבור.
נעסוק כאן רק שני נושאים. הראשון הוא נושא התייחסות העברית ללשון נקבה ולשון זכר. במקרה הזה, בניגוד למגמה העכשווית של האקדמיה, לתת גם ללשון הנקבה מקום – בעזרת שימוש במונחים חדשים כמו ״ראשת העיר״ ואולי אפילו ״ראשת הממשלה״ – משתמשים במפלגה היהודית החדשה לשון זכר בלבד: יהודי, ישראלי, ימני. עשינו ניסיון לראות מה היה קורה אם היו מכינים גם מודעה ברוח השיוויון המגדרי החדש. כך היא הייתה נראית:

ניסיון לעשות באנר שיתאים גם לנשים

במבט חטוף אפשר להבין למה לא עשו גם גירסה כזאת. החיבורים המבריקים של ה״יודים״ של ה"יהודישראלימני" מתבטלים כשנוספת האות ת׳ המסמלת לשון נקבה. ואז אפשר לראות בחיבורי המילים את המילים: ״תיש״ ו״תימנית״. והרי לא זו הייתה כוונת המפרסם: מה לנו ״תיש תימני״ במפלגה כל כך לאומית ונקיה, חדשה מהנילונים הכחולים?

נושא הרבה יותר מהותי הוא כיוון המפלגה ואיך הוא בא לידי ביטוי בלוגו. כאן הסתבכו קצת עם הבעייה הישנה של השפה העברית, שכמו השפה הערבית נכתבת מימין לשמאל >.
הזרימה ואפילו ההטייה של שם המפלגה היא מימין לשמאל. ואילו החצים הכפולים (שאולי נגזרו משני משולשי המגן־דוד) סודרו כך שיצביעו משמאל לימין <<. וכך נוצר דיסוננס ובילבול (שלא לומר סמטוחה): מצד אחד, הולכים ברוח השפה עברית – מימין לשמאל. מצד שני מסתכלים כל הזמן אחורה וימינה.

בסוגיית כיוון האותיות מתלבטת השפה עברית במשך דורות של כותבי מגילות ומעצבי אותיות. ניסיתי לעשות דוגמא להיפוך של כיוון האותיות כך שיפסעו גם הן ימינה, ברוח החצים של ״הימין החדש״. תוכלו לראות כאן את ההשוואה, לפני ואחרי (זו לא תמונת ראי של הסלוגן כולו, טרחתי והפכתי כל אות במקומה):

סלוגן מקורי עם היפוך חצים

סלוגן אלטרנטיבי עם חצים מקוריים

בקיצור, יהודים־ישראלים־ימנים, או שתהפכו את כיוון החצים ברוח העברית המסורתית >>, או שתהפכו את האותיות בלוגו. כמו שהכיתוב מוצג עכשיו קשה לדעת לאן פניכם מועדות – ימינה או שמאלה.

המשך יבוא בסיקור סמלילים נוספים. ולהמחשה נוספת מצורפת הדוגמא הישנה של הסיפור על הקיפוד שהגיע לפרשת דרכים ולא ידע לאן לפנות.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה מיתוג, פוליטיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

״חלוץ בודד בשדה״ ||| סיפור נוסטלגי על משימות בר מצווה במאה הקודמת

מדי פעם, כשאנחנו הולכים ל״הליכה״ בצדי ״המחנה״ – בימים האלה כשהטבע ירוק ופורח ומכסה על כל מעשי ההבל והחבלה של האדם – אנחנו עוברים ליד האקליפטוסים שבוואדי שליד הכפר. אותם עצים שחלקם נשרפו כליל ב״קיץ התבערות״ האחרון, וחלקם רק גזעיהם נחרכו ועכשיו הם חוזרים ללבלב בירוק.
וכשאנחנו עוברים שם אני תמיד מחפש את שני האקליפטוסים ביניהם מתחנו את אוהל השמיכות הילדותי במסגרת משימת ״חלוץ בודד בשדה״. משימה שהתקיימה מתישהו במאה הקודמת, מאה הרחוקה אלפי שנים מימינו הדיגיטליים והסמארטפוניים.

אתר ״חלוץ בודד בשדה״ (משוער), כפי צולם השבוע

שני ״חלוצים״ ״בודדים בשדה״ (עם אורחת מכיתה ה׳), אותו מקום במאה ה-20 לספירה

צילמתי (באייפון) כמה עצים שנדמה לי שאלה הם עצי ״החלוץ בודד״ שלנו, ומצאתי באלבום השחור־לבן שלי תמונה, לא ממש חדה, שלי ושל נ׳ שותפתי למחנה.
משימות שנת הבר־מצווה מהימים ההם עשויות להיראות די מוזרות לאדם מן המאה ה-21. נכללו ביניהן משימות שהיום נראות קצת מגוחכות: תפירת כפתור, תיקון גרב, טיגון חביתה, רתימת פרד ושמירה. גולת הכותרת של המשימות הייתה משימת ״חלוץ בודד בשדה״.

במסגרת המשימה המרכזית הזו יצאנו בזוגות אל הטבע שמחוץ למחנה, הקמנו ״מחנה אישי״ הכולל אוהל משתי שמיכות צמר המחוברות בקשירה של אבנים וחבלים. הסתמכנו על הידע המקצועי שרכשנו בפעולות ה״מחנאות״. הכוונה לטכניקות מתקדמות של חיבור סנדות (מין ענפים עבים וישרים) באמצעות כפיתות עם חבל עבה והקמת ״מתקנים״ שונים בטבע כמו: פח אשפה, שולחן אוכל ואפילו שירותי שדה. וכמובן שנשארנו לישון בלילה בשטח. דבר שבימים ביטחוניים כמו ימינו לא יעלה על הדעת. אני מצרף כאן כמה דפים מהספר שערך משה הורביץ ״אלפיים מישחק ומישחק״ | כרך המשחקים הצופיים, שיצא לאור לפני שנות אלף בהוצאת הקיבוץ המאוחד והודפס בדפוס בארי, ״הדפוס הראשון בנגב״ לפי הסלוגן הישן.

כשאני נזכר בימי התמימות ההם, נדמה לי, מצד אחד, ששום דבר לא השתנה: ״מחנאות״ היא עדיין נושא שמלמדים אותו אצלנו כאן בכפר הדרומי וההייטקי. אבל משימת ״החלוץ בודד בשדה״ נדמה שנשכחה כבר, בשל המצב הביטחוני שאף פעם לא היה מי יודע מה רגוע כאן ב״עוטף״, ורק הלך והחמיר עם השנים, המלחמות, המבצעים והסבבים.

וכשתעברו – על אופניים, או ברגל, או אפילו ברכב – באחד מסופי השבוע של ״דרום אדום״ ליד האקליפטוסים שבצד הדרך, תדעו שכאן היה פעם ״החלוץ בודד בשדה״ של כיתת ״דרור״, מחזור ג׳ בכפר הדרומי.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

ל׳ מעל הכל! || לוגו הליכוד עם ה״לָמֶדֶּגֶל״ עזר בעיקר למועמדים מסוימים בפריימריז

לא רבים מהפרשנים המלומדים שמים לב בימינו ללָמֶד בלוגו הליכוד. על פי התוצאות בפריימריז של הליכוד השבוע נראה שיש יתרון מובנה למועמד שבשמו הפרטי או בשם משפחתו נכללת האות למד.
לוגו הליכוד, עם הלמד דמוית הדגל, הפך לסימן מוכר מאוד בעשרות שנות שלטון המפלגה בישראל.
העיצוב של דגל הלמד – שבתחילת הדרך אולי נראה קצת ילדותי – הפך לסימן היכר. אחרי שה״ליכודיאדות״ וה״לאומיאדות״ הפכו לאירוע תקשורתי כמעט אירוויזיוני, הפך גם ה״לָמֶדֶּגֶל״ (הֶלְחֵם שנדמה לי שהמצאתי הרגע) לסימן היכר כל כך מזוהה עד שהוא יכול כבר להתחרות ב-צ׳ של צה״ל,  ב-א׳ של אגד ואולי אפילו ב-ל׳ של מורי הנהיגה.

ברשימה קצרה ומאלפת בֲ״הארץ״ מצאתי את ההיסטוריה של ה״למד הליכודית״, כך כותבים שם:
את הסמליל עם ה-ל' שקשור אליה דגל עיצב גדעון שגיא עבור משרד הפרסום ז'ורבין-דחף, מספר ראובן אדלר. בבחירות 81' טיפל אדלר עצמו בלוגו ושידרג אותו. "לקחתי את הדגל והפכתי אותו למין נחש והוא הפך לפיקטוגרמה (סימן מוסכם), כלומר ה-ל' המסתלסלת נהיתה ל'לוגוטייפ', תג מוסכם שמתבסס על אותיות. הדגל הפך לחלק מהאות, והלוגו קיבל גוון אחד כחול. בבחירות 84' שיפצתי שוב את הלוגו והפכתי את זווית ההטייה".

אספתי כאן בדף אחד את הבאנרים של המועמדים שנכנסו לרשימת הליכוד לכנסת ה-21. מהאוסף עולה שהמנצחת הגדולה היא גילה גמליאל שזכתה, כבר כשקיבלה את שמה, לשלושה(!) למדים, וכך היא לקחה את כל הקופה (כמעט. מקום 10 המכובד!).
יוצאי דופן בולטים הם ח״כ יהודה גליק שהלמד שלו לא סייעה לו בפריימריז האלה. ואילו חברי הכנסת ציפי חוטובלי ודוד אמסלם – למרות שלא ניצלו את הלמד שבשמם בבאנרים של הפריימריז – בכל זאת נבחרו במקומות ה-16 וה-18 (בהתאמה)!
על רקע ״תיאוריית הלמד״ הזו בולטים עוד יותר הישגיהם של גדעון סער וניר ברקת שהתברגו לעשיריה הפותחת בלי שום למד. וגם בנימין נתניהו, נטול למדים (לכאורה) עדיין ניצב בביטחה במקום ה-1 ברשימה ללא עוררין (בינתיים).

לא מיותר להזכיר שה-ל׳ הייתה מוכרת, עד עלייתו הגדולה של הליכוד, כסמל של לימודי הנהיגה והוקדש לה תמרור מיוחד, שכל נהג ותלמיד נהיגה בישראל מכיר מימים ימימה. אולי הדגשת הלמד בשם המפלגה מעידה על כך שאנחנו נמצאים עדיין בשלב לימודי הנהיגה, והנהג המנוסה כל כך, כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא בסך הכל עדיין מתלמד שעושה על הכביש את כל הטעויות שמתלמדים עושים. ימים יגידו.

_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות. קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, מיתוג, פוליטיקה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הליגה למקומות עבירה ||| קמפיין (אמיתי) בפייסבוק חושף בעיות לא קטנות בהבנת הנכתב

באמת ליגה אחרת. השאלה איזו ליגה?
ככל שמתקדמת מערכת הבחירות המוזרה הזו הטשטוש בין פרודיה למציאות גובר. אתמול הועלה הפוסטר המדהים הזה לפייסבוק וצבר מייד אלפי לייקים ומאות תגובות מעריצים. ״נתניהו. ליגה אחרת.״ מין מיתוג ממדורי הספורט שמרמז על הידידות האמיצה עם הנשיא האמריקאי המכהן.

לנו כזוּטולוגים יש רק כמה הערות קטנות וביקורת ויזואלית וטיפוגרפית קטנוּנית:
1. ה-ל׳ המפורסם של הליכוד במילה ״ליגה״ למעלה נשבר הפעם בחלקו העליון בצורה חדשה (כנראה התאמה לתסרוקות המנהיגים).
2. בעיות מסוימות בחלק העליון של ה-נ׳ ובעיה גדולה בחיבור של ה-נ׳ האמצעית ל-י׳, שאולי מרמזת על החיבור הבעייתי בין נתניהו לישראל.
3. ה-ג׳ ו-א׳ קצת מוזרות ברצף האותיות (אולי בגלל שלא עוצבו בלוגו הליכוד המקורי).
4. התאמת הגבהים בין מנהיגי ה״פייק ניוּז״ העולמיים (שנערכה מטעמים גרפיים בלבד, כמובן).
5. הנקודות הלכאורה פסקניות הן קטנות בצורה מעוררת חשש מה״עוצמה־לכאורה״ שמשדרת הכותרת.

זה המקום להעלות את התמונה המקורית (באמת!) שפורסמה עם ביקורו של נתניהו בבית טראמפ המוזהב בניו-יורק בספטמבר 2016 במהלך מערכת הבחירות בארה״ב, כשטראמפ עוד היה רק מועמד לנשיאות.
שני דברים בולטים בתמונה הזו לעומת ה״עיבוד״ הליכודי. האחד – הוא הפרשי הגובה האמיתיים שמתחדדים על רקע קווי תקרת הזהב בביתו של טראמפ. הפרשי הגבהים בולטים לא רק בגובה הראש, אלא בעיקר בכתפיים הקרובות זו לזו. בפוסטר החדש, אומני הליכוד הגביהו טיפה את כתפו של נתניהו, כראוי למנהיג משכמו ומעלה.

נתניהו וטראמפ בפגישה בביתו של המועמד לנשיאות, ספטמבר 2019 (צילום: לע״מ)

נושא נוסף הוא צבע השיער שבתקופה ההיא נטה לחילופים תכופים לפי יעד האירוח. בתמונת המקור התאים נתניהו את הזהב של בלוריתו להעדפות המועמד לנשיאות החדש. בפוסטר הליכוד חזרו לצבע הכסף הממלכתי.
העניבות האדומות תואמו בין מתכנני הביקור, אבל הקמט בעניבה הישראלית (בגלל אריזה רשלנית, כנראה) יוּשר בפוסטר החדש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים (פוטושופ).
בנושא החיוכים, שוב טראמפ מוביל עם חיוך רחב וצחור שיניים מולבנות, בעוד הרוה״מ מחייך את חיוכו המוכר והמבויש (נניח) ללא שיניים של ממש.

כשפורסמה התמונה המקורית ב-2016 התרשמתי כל־כך עד שפירסמתי כמה וריאציות שממש התבקשו. הנה שתיים מהן לתזכורת מהימים היפים ההם:

הזרזיר והעורב

ארה״ב וישראל הכריזו על החלפת פריזורות

ובשביל התיעוד ההיסטורי נוסיף את גירסת פוסטר נתניהו-סער, כשהפעם ביבי מוקטן קצת (או סער מוגדל, כפי שאכן יצא בפריימריס אמש).

עד כאן להבוקר. עוד רגע בטח נשמע על משהו חדש בפריימריס שמשגעים את הרשת.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה פוליטיקה, פוסטרים, שעשועים | עם התגים , , | 2 תגובות

צבע החאקי חוזר! ||| חלק ב׳ של סיקור צבעי הבחירות 2019

לצבע החאקי יש קונוטציות מוכרות. משחר ימי המדינה יודע כל ילד עברי שבהגיעו לגיל 18 (או כמעט 19 במקרה שלי) הוא ייסע לבקו״ם, שם  הוא (או היא) יקבלו מדי חאקי, בגודל שלא מתאים למידותיו, ואז הוא יתרום את שלוש השנים (לפחות) היפות של חייו לצבא הגנה לישראל.
כל מי ששירת בצבא – בסדיר, בקבע ובמילואים – יודע שלחאקי יש (או לפחות היו) כמה יתרונות וגם כמה חסרונות.
בראש וראשונה החאקי מסמל, כשאתה לובש אותו, שאתה עוד צעיר. כשאנחנו רואים לובש מדים בסביבתנו, מייד אנחנו חשים כלפיו רגשי תודה וגם רגשי הזדהות: הרי רק לפני רגע (נניח) גם אנחנו היינו שם, מחפשים את הטרמפ הגואל בדרך אל הבית הרחוק שלא ראינו שבועות.

  

החסרון העיקרי של צבע החאקי הוא האחידות הטוטאלית הנכפית על לובשי המדים: האנונימיות שהופכת אותך למספר אישי, עם דרגה סמלית, חלק מצוות/מחלקה/פלוגה/גדוד/חטיבה/אוגדה/גיס/פיקוד.
בגלל כל הסיבות האלה צבע החאקי לא שימש לייצוגים אחרים מעבר לזיהוי הצבאי. אפילו רשת חנויות לציוד צבאי כמו ״ריקושט״, שהייתה יכולה להתנאות בצבע חאקי, מעדיפה גווני ירוק בלוגו שלה. אף סמל, לוגו או מיתוג לא העז לגעת בחאקי. מי רוצה, אחרי שמילא חובתו (והרבה פעמים ממשיך למלא אותה עוד שנים טובות במילואים) להיזכר בימים שהיה חייל בטרמפים, בסיורים או במוצבים.

עד שבא גנץ ועשה את ה״פסטיגנץ״ עם כל ה״בלאגנץ״ שלו – והחזיר את החאקי לאופנה. במערכות הבחירות הראשונות צבעי המפלגות לא בלטו במיוחד. בימים שהדפסת צבע הייתה נדירה ויקרה הסתפקו רוב המפלגות בשחור־לבן. כשכבר אפשר היה להשתמש בצבע, השמאל לא התבייש גם באדום. הימין בחר כחול בדרך כלל. והירוקים היו ירוקים. אחר־כך הצבעים קיבלו קונוטציות נוספות: כתום סימל את ההתנתקות. ירוק – שמאלנות־נטו או דווקא ״מפסיקים להתנצל״ (בשילוב של כחול כהה וירוק בהיר). (ראו כאן עוד בנושא האבולוציה של צבעי המפלגות).
בימינו, רוב המפלגות הולכות על חמישים גוונים של כחול כשחלק מהן הרשו לעצמן להוסיף טיפת אדום לסיפור.
גנץ, חייל משוחרר וותיק מנסה לשנות את המוסכמות. הוא בחר צבע שמבחינתו – כמי שהלך את כל ״מסלול החאקי״ מטוראי עד רב־אלוף – הוא מובן מאליו. מעניין איך הציבור יקבל את הצבע החדש־ישן.

בלוגו המפלגה החדשה שמופיע באתר ״חוסן לישראל״ ובפייסבוק שלה יש לפחות שני גוונים של חאקי. אולי תזכורת למדי א׳ ומדי עבודה (דגמ״ח). היו שטרחו להגדיר את את גוון החאקי, Pantone 448C, כ״צבע המכוער בעולם״. אני לא בטוח שזה הגוון של מפלגת גנץ ובטח שזה לא צבע מכוער. ובכלל, כמו שאוהבים להגיד: אין צבעים מכוערים ואין אנשים מכוערים – יש רק אנשים שהסביבה המכוערת משפיעה עליהם.
על פי תוכנה ערכי צבעים  נראה שצבעי החאקי של גנץ הם בגוונים של Pantone 7748C ו-Pantone 7764C, כך שהם בטח לא הצבעים המכוערים, לא בעולם ולא בישראל.

דגימת גוון חאקי מלוגו ״חוסן לישראל״

ניסיתי למפות את צבעי המפלגות של בחירות 2019 (אלה שעוברות את אחוז החסימה לפי הסקרים, נכון להיום). תוכלו לראות שהכחול על גווניו השונים, שולט באחוזים גבוהים. האדום עדיין מנצנץ פה ושם. יש גם כמה מובלעות של שחור, ירוק וטיפה צהוב. והיום נוסף גם צבע חאקי.

לכו להצביע, לכל צבע שתבחרו, העיקר שמי שמוכר כל־כך בחילופי הצבעים והגוונים שלו – יסיים את המשמרת ויחזיר את מדי השרד לאפסנאות ההיסטוריה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, מיתוג, פוליטיקה, צבא וביטחון | עם התגים , , , , | 4 תגובות

50 גוונים של חאקי ושל תקווה ||| עוד כמה מילים על העיצוב של מפלגת גנץ

עברו כמה ימים מאז ההצגה הגרנדיוזית (והמוצלחת על פי כל הסקרים) של מפלגת גנץ ״חוסן לישראל״. הפרשנים הרבים התחרו ביניהם מי יותר שנון (ע. סגל?), ומי מיטיב לזהות את נסתרות העתיד בבחירות שנפלו עלינו בעקבות ענייני ה"שימוע עכשיו/אחר־כך".
מכל הפרשנויות רק רשימתה המעניינת של נעמה ריבה ב״הארץ״ נגעה לנושאים גרפיים־עיצוביים, שהוא תחום העיסוק העיקרי של הבלוג הזה. ברשימה ההיא נסקרו שני מוטיבים עיקריים בקמפיין הטרי: הראשון דיוקנו המאויר (או מצולם עם אפקטים) של מנהיג ״חוסן לישראל״, והנושא השני – צבע החאקי שנבחר למפלגה החדשה.
שני הנושאים הם שונים לגמרי ולכן נחלק את הדיון לשניים, ואת נושא החאקי, היותר מורכב, נדחה לפוסט נפרד.

הנושא הקל יותר להצגה ולהשוואה הוא הפוסטר עם תמונת דיוקנו של גנץ, כוללל האפקטים הציוריים והחזרה על סיסמאות הבחירות (סלוגנים) בגוונים שונים שמקיפה את פניו הנאים של הרמטכ״ל לשעבר וגם עוברת מלפניהם ומאחוריהם.
נראה שהסיסמאות עצמן: ״ישראל לפני הכל״ ובעיקר ״כי צריך אחרת ונעשה אחרת״ מתכתבות יותר עם ה״אין כלום, לא היה כלום ולא יהיה כלום״ של נתניהו ופחות עם אלה של אובמה.

   

העיצוב הגנצי נראה שהושפע מקמפיין Hope המפורסם של אובמה שיצר האמן שפרד פיירי (Shepard Fairey) ב-2008 (עם הסלוגן הזכור לטוב: Yes, We Can). עיבוד התמונה המפורסמת ההיא היה עם צבעים מוגדרים של אדום, כחול־אפרפר וקרם. הוא היה כל כך ייחודי עד שהפך במהרה לאייקון של ממש. בחיפוש פשוט בגוגל תוכלו לראות עשרות דוגמאות לווריאציות על הנושא (לא כולן סימפטיות במיוחד). וגם אני ניסיתי פעם (אחרי סבב כלשהו), לעשות וריאציה (לא במיוחד מוצלחת ומוקפדת) עם הסלוגן המפקפק: "?Yes? He can" של אובמה כשהיא מחוברת ל״מנהיג חוסר־התקווה״ שלנו.

   

כשמניחים זה מול זה את הדיוקנאות הגרפיים של אובמה ושל גנץ אפשר לראות את מקורות ההשראה (בעיקר את המבט הצופה אל האופק הרחוק), אבל מיד רואים גם את השוני בגישה העיצובית.
האפקט של ״ציור שמן״ צבעוני, ובעיקר החזרה הבלתי נגמרת ה״מזמזמת״ סביב פניו הנאות של גנץ: ״ישראל לפני הכל״ ו״כי צריך אחרת״ יוצרים מין ״הילה״ לא סימפטית מסביב לפנים.
בחירת הצבעים הכמו־טבעיים (בניגוד לצבעי הפוסטר הייחודיים של אובמה) בעייתית עוד יותר בצילום החולצות שלבשו האוהדים בערב ההצהרה. במבט מרחוק – כל קישקושי הטקסט בגוונים השונים (כולל סגול, תכלת וצהוב!) מקלקלים קצת את דמות המנהיג החדש. וצבעי הדיוקן עצמו גורמים לתמונה, המודפסת על בטן חולצות האוהדים, להיראות כאילו יש עוד עשרות אנשים בקהל (ואולי זו הייתה הכוונה).

על הנושא השני – צבע החאקי  יש הרבה מה לכתוב וכאמור נייחד לנושא פוסט חאקי מיוחד. במאמר בהארץ הציעו את הגוון 448 pantone כחאקי של ״חוסן לישראל״. אני ראיתי לפחות 50 גוונים של חאקי בצילומים ובשידורים השונים. נדון בכך כשנגיע לשטחי ההיערכות בקרוב.

ועד שנגיע אל ״תחקיר החאקי״ שתהיה שבת ירוקה ואדומה ומלאת כל צבעי הפריחה. להמוני הישראלים ביערות קק״ל בנגב המערבי.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מיתוג, פוליטיקה, פוסטרים, צבא וביטחון | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

ארץ קטנה עם שלטים ||| איך כבשו השלטים את הטבע והסתירו אותו

בשבוע שעבר פרסמתי בפייסבוק שלוש תמונות של שלטים בטבע. רק שלט אחד, של אינסטגרם ומינהלת פסטיבל ״דרום אדום״ 2016, היה מקורי. שני האחרים היו שלטים בדויים לחלוטין – פייק-שלטים עם מסגרות של אפליקציות ״חברתיות״ נוספות (לכאורה). אפשר ללמוד מהשלט הישן משהו בנושא השפעת השלטים על הטבע הישראלי, וגם על האדם הארץ־ישראלי המצוי.

שלט אמיתי כמסגרת לצילום: פסטיבל ״דרום אדום״ 2016

שלט־המסגרת עם החלון המדמה את אינסטגרם, איפשר למטיילי דרום־אדום להצטלם, בתוך תמונה ממוסגרת, על רקע הכלניות וכל הירוק שביער שוקדה. ברור שהכוונה הייתה הומוריסטית, כי הרי ממילא כל תמונה שתעלו לאינסטגרם תקבל את המסגרת המאפיינת את האפליקציה, אבל כאן נוצר אפקט של ״תמונה בתוך תמונה״, שיש הרואים בו ״קונץ״ משעשע.

  שלטים מדומיינים: מימין – שלט פייסבוק, התמונה קטנה יותר מזו של אינסטגרם; משמאל – שלט טוויטר, התמונה עוד יותר קטנה. אם תגדילו בלחיצה תוכלו לקרוא גם את האותיות הקטנות

מעבר ל״קונצים״ הפירסומיים, צריך לזכור שכל שלט נוסף שמוצב במרחב הפתוח מסתיר חלק מהנוף. אם השלטים נועדו לתת מידע על אתרים ואירועים ולעזור בהכוונה אל מקום חשוב – יש להם עדיין ערך מסוים. למרות שהיום אפשר לעשות את הכל באמצעות שלטים וירטואליים שנעזרים בקוד QR, שעל ידי צילומו ייחשף בסמארטפון כל המידע המבוקש.
בעתיד, יש להניח, מספיק יהיה שתכוונו מבטכם (באמצעות תוכנות מתוחכמות) לעבר פרח או עץ, או מבנה היסטורי – והתוכנה כבר תדע, על פי ניתוח גלי המוח שלכם, להעביר לכם את כל המידע הדרוש (אפילו איפה ממוקמים השירותים הקרובים).

בישראל לא מקפידים במיוחד על הסדרה המגבילה הצבת שלטי פירסום. רק לפני חודשים ספורים הסתיימו הבחירות המוניצפליות ועדיין חלק משלטי הבחירות תלויים ברחובות, וגם בשדות הפתוחים ליד הכבישים. והיום כבר מתמלאים הרחובות והטבע הישראלי בשלטי בחירות 2019. אלה מכסים כל חלקה טובה, ואפילו מחליפים את שלטי בר רפאלי הענקיים המוצבים דרך קבע בנתיבי אילון.

בינתיים, עד שיפותחו כל האפליקציות שהזכרתי, הוספתי כאן את פוסטר ״השלט הישראלי״ שעיצבתי לפני עשרות שנים, זה שממחיש את היחסים הבלתי פרופורציונלים בין גודל המדינה וגודל השלטים במדינת ישראל הקטנה והחכמה.

כדי לחתום את פוסט השילוט הזה במשהו אקטואלי, צרפתי כאן גם את שלט ה״אין כלום״ הבדוי שמתאים מאוד לימי הכלוּם האינטנסיביים שבין בחירות לבחירות:

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאןן

 

פורסם בקטגוריה ישראל, שילוט | עם התגים , | כתיבת תגובה

עדיין אנחנו מחפשים את הצפון ||| המפות שמבלבלות אותנו עוד נמצאות בשטח

נושא קביעת כיוון הצגת הצפון במפות (של ישראל ושל העולם כולו) כבר זכה להופיע בבלוג. גם על הדגשת המזרח מול המערב (״מערב ישראל״ זה מה שקוראים בחדשות ״עוטף עזה״) כבר נכתב כאן.
האפליקציה של וויז, החליפה מזמן את האטלסים של ״מפה״ ואת מפות הניווט 1:50,000, אבל כיוון הצפון נשאר נושא חשוב גם היום. ביטויים נפוצים כמו ״מחפשים את הצפון״ ו״איבדנו את הצפון״ מבטאים חיפושי דרך או אובדן של דרך ומשתשמשים בהם לא מעט אצלנו, כשהכוונה, בדרך כלל, הרבה מעבר לדרך הפיזית שבשטח.

מפת ״ישראל ההפוכה״ ששרטטתי כאן לפני כמעט חמש שנים הוצגה בתערוכת ״המפה״ במוזיאון הארץ והיום היא תלויה מאחורי פינת המחשב שלי, כדי להזכיר לי שהצפון (או כיוון המחשבות) נמצא בראש שלנו ולא בסימון על המפה.

 
מימין: מפת ישראל ההפוכה – אילת למעלה, לבנון למטה. משמאל: ״עוטף עזה״ הוא ישראל המערבית

מפת העולם ההפוכה: אוסטרליה וארגנטינה למעלה, ארה״ב ורוסיה למטה

מפת העולם ההפוכה (Upside down) היא נושא מוכר ומי שרוצה לקרוא קצת על השתלשלות הדברים שגרמו למיקומו של הצפון למעלה (וכתוצאה מכך – הדרום למטה) מוזמן לקרוא את הפוסט הקצר והמעניין של מיכל שליו ״למה הצפון נמצא למעלה במפה?״ באתר ״אלכסון״ (או באנגלית את הפוסט הזה).

לרגל פסטיבל ״דרום אדום״, הפוסט הזה עוסק במפות השטח. מדובר על מפות התמצאות שהוצבו על ידי קק״ל ותפקידן לסייע למטיילים ולרוכבים למצוא את נתיבי ההליכה והנסיעה ליעדי התיירות המרכזיים. במפות האלה (ראו בדוגמא למטה) הצפון תמיד למעלה. וכך יוצא שמטייל שאיננו בן המקום ואינו מכיר את השטח בלי מפה, יכול בקלות למצוא את הצפון. אבל הוא יתקשה מאוד למצוא את הדרך. באופן טבעי אם אדם עומד מול המפה ורואה את נתיב התקדמות שמולו, הוא יבחר להמשיך לפי המצויר. אבל אם הוא מתעמק קצת יותר הוא רואה שבעצם חץ הצפון מכוון אותו לדרום!

כל מי שאי פעם אחז מפת ניווטים וחיפש את הדרך אל הקוד המסומן בשטח (כמו שפעם עשו בקורסים השונים בצה״ל) יודע שדבר ראשון צריך ״להצפין את המפה״, כלומר לסובב את הצפון המסומן עליה לפי המצפן שביד. אילו היו עושים כך גם במפות־השטח אפשר היה בקלות רבה יותר למצוא את הדרך ל״חניון הבאר״ שליד בארי  או ל״באר מרווה״ שליד עלומים.

סובבתי את המפה שצילמתי מהשלט ב-180º, כמו שעושים בניווטים וככה היא נראית כשהיא מתייחסת אל הכיוונים בשטח. עכשיו אין שום בעיה להגיע ל״חניון הבאר״ או למרכז הכלניות (לא סובבתי את כל הכיתובים, השארתי לאנשי קק״ל קצת עבודה)

פתרונות נוספים: באתר קק״ל (קרן קימת לישראל ב-י׳ אחד, כפי שהם כותבים) ניתן למצוא מפה באיכות גבוהה יותר ואז לסובב אותה בסמארטפון. בגוגל-מפ זה עוד יותר פשוט. יש סימן סיבוב משמאל למטה – ופשוט מסובבים. בשטח – ההצפנה תחייב עיצוב והדפסה מחדש, כך שלא נראה שמשהו יתהפך בקרוב.

כמובן שכל מה שתואר כאן היא זוּטוֹלוגיה קרטוֹגרפית קטנוּנית – רוב המטיילים פשוט זורמים עם זרם המכוניות ונהר המטיילים אל המרכז עם הדוכנים והשלטים. שם אפשר לרכוש שתיה וסנדוויצ׳ים, ואפשר גם לזרוק את כוסות הפלסטיק החד־פעמיות בצד הדרך (או אפילו באמצע).

%d7%98%d7%91%d7%a2-13  אוסמית צהובה

%d7%98%d7%91%d7%a2-8  %d7%98%d7%91%d7%a2-4

שיהיה סופ״ש מלא כלניות, בכל כיוון שתבחרו ללכת (ומי שארץ ישראל יקרה לו – ידאג לאסוף את השאריות לפחים הירוקים החדשים של קרן קימת לישראל).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כא

פורסם בקטגוריה היסטוריה, טבע ונוף, מפות | עם התגים , , , , | 4 תגובות

הלוגואים של בחירות 2019 ||| מחפשים צבע, פונט וזווית, נפטרים מסיסמאות שהתיישנו ומותחים קווים (ונקודות),

זאת כבר מערכת הבחירות השלישית שאנחנו מסקרים כאן בבלוג. ויש הרבה מה לסקר.
כמובן שכאן לא עוסקים במצעים (כאילו שאחרים מתעסקים בזה) וגם לא בדמויות מפתח, ואפילו לא בסקרי דעת קהל ובהפצת שמועות פייסבוקיות-טוויטריות ואיננסטגרמיות-טלגרמיות.
המנדט שלקחנו על עצמנו הוא לבחון את הלוגואים והקמפיינים הפוליטיים מהזווית הגרפית: שמות מפלגות, לוגואים, סלוגנים, פונטים וכיו״ב, ומסתבר שיש הרבה מאוד מה לבחון בנושא.
בפוסט הזה נעסוק רק בקצה קצהו של הקרחון המפלגתי שיושלם רק בעוד 79 יום. הקקפוניה הגרפית שאנחנו מתחילים להיחשף אליה אופיינית לפרטאצ׳יה הישראלית. אפשר לומר שהיא אחד מסימני ההיכר הידועים של ״מדינת הסייבר״ הלאומית-לאומנית, ימנית-מרכזית ודתית-חילונית שלנו.

אז הנה, על קצה המזלג, ניתוח ראשוני של חמש מפלגות שנמצאות בכותרות.

1. ״חוסן לישראל״ – מפלגתו המסקרנת של הרמטכ״ל כחול העיניים ובעל הכוונות הטובות, בני גנץ.
הלוגו הראשוני שגנץ אימץ, אחרי שתיקה ארוכה, מופיע בבאנר באתר הראשוני מאוד של המפלגה החדשה. הוא נראה כמו תוצר של ישיבת מטכ״ל חפוזה: צבעי חאקי-לבן על רקע קודר ועין תכלת אחת. הפונט הוא רענן רחב של הגילדה (שעיצב סטודיו הטייס), וכמובן יש את ״הנקודה הגנרית״ ההחלטית, שאף מפלגה לא יכולה בלעדיה, שבאה אחרי השם ״גנץ״ (נושא ה״נקודה״ מלווה את מערכות הבחירות לאורך המאה הנוכחית ועסקתי בו כבר פעם).
המגן־דוד, מוטיב נוסף הכרחי בימים אלה, מופיע בקטן אחרי ה״לפני הכל✡️״ וגם בתוך ה-ס׳ של ה"חו✡️ן לישראל״. אבל חשיבותו נראית משנית למדי, ממש כמו הנקודה. נמשיך לעקוב.

2. הליכוד. למפלגת השלטון יש זיהוי ברור (כמו למנהיגה הבלתי מעורער) – ה״בלורית״ או הדגל של האות ל׳. מאז שהומצא הלוגו הגאוני הזה מנסים חברי הכנסת של ״הליכוד״ לנצל את הצורה המזוהה כל-כך בפריימריס באופן שיתאים להם.למרבה הצער בנימין (ביבי) נתניהו לא זכה ששמו יכלול את האות  ל׳ ולמרות זאת, כ״מנהיג חזק״, הוא התגבר על המגבלה לא רע. מי שזכתה בגדול, בלי להתאמץ יותר מדי, היא השרה גילה גמליאל, שלמרבה מזלה מתהדרת בשלושה(!) למדים בשמה. השרה הנמרצת ידעה לנצל את זה עד הסוף (אם כי על צורת עיצוב של האות א׳ אפשר עוד להתווכח).

  

3. העבודה. מפלגת העבודה ידועה בלוגו הדינמי שלה. השם ״העבודה״ עוצב, במערכות הבחירות השונות, כל פעם בפונט אחר. וחשוב יותר – בזווית הטייה שונה. פעם הטייה אחורה, פעם קדימה (כמו הליכוד ו״קדימה״ ז״ל) והיום, אצל גבאי, הלוגו התיישר ללא כל הטייה.
לא ברור אם הכוונה הייתה להמחיש גמישות והתאמה להלכי הרוחות בציבור או סתםםם. פרטאצ׳יה כבר אמרנו?
(דוגמאות תוכלו לראות כאן וכאן וכאן. וגם לעיין בפוסט הישן על צורות ההטייה וסיבותיהן)

אבי גבאי, המנהיג המבטיח (שלא בטוח שיזכה גם לקיים) מקפיד להופיע בהופעה חברמנית שאולי עוד תעזור לו. הוא מתחייב לשינוי בישראל! אבל לא מצליח להתחייב על פונט אחיד: בבאנר אופקי – פונט אלמוני הפופולארי מאוד בימינו, ובבאנר האנכי יש פונט בלתי מזוהה (שני הצילומים לקוחים מהפייסבוק הרשמי של מפלגת העבודה).
הערה קטנה וקטנונית: בפייסבוק הקישור לאתר המפלגה כתוב עדיין: ״mahanezioni.org.il״ מנוחתו עדן, אבל אחרי מחשבה קלה הוא מוביל לאתר ״העבודה״.

  

4. הימין החדש. הוא מפלגה חדשה ולכן עוד לא לגמרי סגורים שם על הלוגו. צבעי התכלת/כחול (כמו של בנק לאומי) החליפו את הירוק/כחול־אפרפר של הבית היהודי. אולי גם הסלוגן ״מפסיקים להתנצל״ עוד יחזור, ובינתיים קצת הסתבכו עם המגן־דוד ועוד לא החליטו על התמונה של שקד. הסיסמה ״ישראל חוזרת לנצֵח!״ היא בעייתית מבחינה לשונית והיו חייבים לנקד אותה כדי שלא יחשדו שהיא חוזרת לנֶצַח.

5. יש עתיד. מוזר שזו המפלגה הכי יציבה עם הלוגו שמחזיק מעמד הכי טוב. מי היה מאמין שדווקא ״מפלגת אווירה״, אם שם אוורירי ובלתי מחייב, תהפוך להיות דבר כל כך יציב.
השם ״יש עתיד״, שככל הנראה הומצא ברגע קופירייטרי חפוז כדי שיתחרז עם שמו של ראש המפלגה, תפס חזק ויש אומרים שאולי אפילו יאפשר מהפך (לפחות באיזור השמאל-מרכז).
הפונט בלוגו הוא ״דרום מערב״ של מיכל סהר. הוא מוטה, כמובן, קדימה ומופיע בכחול גנרי כמו של רוב לוגואי המפלגות. הפסים הלא מזוהים משמאל – ספק רמז לפסי דגל ישראל, ספק עקבות של ג׳יפ 4×4 אופנתי – הם משהו לא ממש מחייב, אבל עם רמז לקצת עבר והרבה עתיד. (כמה עתיד? את זה צריך לשאול את מינה ומנוֹ מהסקרים).

הנה ההשוואה והעימות מבחירות 2015:

ו״פייק-לוגו״ אחרון: מבוסס על הצעה למפלגה מאוחדת שפעם כבר הצעתי כאן. אולי בעזרת ה״לוגו״ הזה נצליח סוף־סוף להחליף את ה״בלורית״ של נתניהו:

מסתבר שהרעיון לאחד את ״גוש המרכז־שמאל״ הוא לא לגמרי מופרך, לפחות לא מבחינת לוגואים עם מגני־דוד. הנה קמה ברשת תנועה שנקראת ״בלי איחוד הקול אבוד״. כמובן בפונט מוטה קדימה ועם מגן־דוד שבור ומסובב.

  

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

״מבצע״ שלג 2 ||| שלג דאשתקד (בריבוע) – הפעם בצבע מלא!!!

פעם בשנה, לפעמים אפילו כמה פעמים, עוזבים במדינה המזרח־תיכונית שלנו את כל ענייני היום ואת פרשות השבוע (עם השקדים המרים) ומתמקדים לרגע בשלג.
יש ארצות בעולם שהשלג הוא אצלם תופעה חורפית יומיומית, ויש מדינות עוד יותר מושלגות שהיו בשמחה מתחלפות עם השמש המזרח־תיכונית שלנו (אם כי ברור שעל הבלגן וטירוף המערכות אצלנו הן היו מוותרות בקלות).

ידוע שכל אחד מתרגש ממה שאין לו, ותמיד ב״אירועי השלג״ הקצרצרים והדי־מגוחכים, כל השידורים וכל החזאים מתמקדים בירושלים בירתנו הנצחית והאהובה – שאולי תקבל כמה זרזיפים של הלבן־לבן הזה ו"בואו תראו, בשידור ישיר מעל גג מערכת החדשות החדשה שלנו, איך הבירה נערכת לאירוע, עם כל מפנות השלג וטרקטורי העירייה (ועם ראש העיר החדש)".

ובכל ״אירוע שלג״ קצרצר כזה יש מי שזוכר (למשל אני) להזכיר את השלג של פברואר 1950 שהגיע לכל הארץ כמעט. אפילו לנגב המערבי, שאז עוד לא חלם להיות ״עוטף עזה״. את ״סבב השלג״ ההוא כבר המחשתי בפוסט עם כמה תמונות שחור־לבן־לבן ואפילו בעבודת פוטושופ יפה שבה שילבתי תמונה של הפעוט שהייתי על רקע האפור־לבן של השלג ההיסטורי (דאשתקד²).

היום – אחרי שכבר גיליתי לכם את האפליקציה האון־ליינית Colorize-it המאפשרת להוסיף צבע גם לתמונות השחור־לבן ההיסטוריות – אני מציג כאן את התמונה ההיסטורית בצבע!
נכון שהצביעה שהתוכנה מוסיפה לתמונה היא לא ממש טכניקולורית, אבל צריך לזכור שכל האירוע היה מזמן ובאיזור שהוא קצת מרוחק מהאירועים ה״דרמטיים״ של מדינת ישראל.

אז קבלו את שלג 1950 בעוטף עזה בצבע! עם הילד הזה (שהוא אני). האוהלים ברקע הם אוהלי המגורים (כן, כן, ככה חיו כאן בראשית שנות החמישים) של המשפחות הצעירות (כולל של הוריי). והבית הוא בית האבן היחידי (היום ״בית האומנים״ שעדיין עומד על תילו) בו גרו הילדים הראשונים של הכפר. הם (כלומר אנחנו) גם ישנו בו בלילה, בלי ההורים, כמובן (ואפילו בלי ״השומרת האלקטרונית״ המפורסמת).

אם אתם רואים ״הילה״ מסוימת סביב ראשו של הפעוט מהנגב, יתכן וזהו אפקט ה״הוט ספוט״ (Heiligenschein) אותו תיארתי בפוסט הקודם עם הצילומים הירוקים זוהרים.

לצערי, את השלג עצמו אני לא זוכר. לכן אני טורח מדי פעם לנסות לשחזר אותו עם כל האפליקציות החדשניות של ימינו. אולי בשנה הבאה יומצא גם הסרטון שיציג את האירוע בתמונות צבעוניות וזזות.

בינתיים בנפלאות היוטיוב מצאתי את הסרטון (האמיתי!) מארכיון כפר מנחם, הכי קרוב שאפשר לנגב המערבי. נראה שהסרטון האמיתי לגמרי, עבר גם הוא ״צביעה״ ונוסף לו פסקול עם השיר הקלאסי ״מלכות החרמון מ-1968. צפו ותתרשמו לא פחות משידורי חדשות 13 אמש:

לירושלמים, לצפונים ולכל עמישראל, בכל מזג אוויר – אל תשכחו שאחרי הכל(?) יש לנו ארץ נהדרת (עם מזג אוויר נפלא)!!!

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.

קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, תמונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה