ספרי הזוהר 2020 ||| סידרת ה״ספרים״ שיצאו לאור בהשראת הנאום ההיסטורי של יו״ר "קואליצית הנאשם"

מיקי זוהר לא היה מאמין שנאום התמיכה הנלהב שנשא בשירות אדוניו יזכה לכזה רייטינג. והאמת שגם אנחנו כאן ב״קווים ונקודות״ קצת הופתענו איך הפכה הלצה סאטירית די סטנדרטית – אבל כנראה כזו שנוגעת בכמה עצבים חשופים בישראל של ״קורונת הנאשם 2020״ – הופכת ללהיט של שיתופים.
כך יצא ש״ספר״ הוביל ל״ספר״ ויחד נוצרה חבילה מכובדת של ארבעה ספרים(!!!!) שמנסים לתת המחשה גרפת לביטויים שיצאו מפיו של הח״כ הנכבד בנאום ההגנה ההזוי שלו.

ראשון היה כמובן ״הקמצן״. וריאציה מתבקשת על המחזה של מולייר שהוצגה כאן כבר באירועי קמצנות קודמים (לא שחסרים כאלה בכל שנה ובכל עונה).
הנה תמצית מויקיפדיה ומי שירצה יכול ללהק לתפקידים השונים את הדמויות האקטואליות שלנו:
״במחזה משתמש מולייר בקווי אופי שלקח מניסיונו האישי ומן המציאות של תקופתו… הרפגון הקמצן, גיבור המחזה, הוא טיפוס מלא חיים, עשיר ובורגני שקמצנותו גורמת למפלתו. שמו של הרפגון לקוח מהמילה הלטינית harpago, שפירושה שודד. פירוש שמות שני משרתיו של הרפגון הם: לה מרלוש, שמזכיר במידת מה דג אלתית, אשר בתקופת מולייר נמכר בצורה יבשה; וברנדאוואן, שפירושו "קנה שיבולת-השועל הדק". שני השמות, יחד עם שמו של הרפגון, רומזים לקמצנותו הגדולה של הרפגון״.

אחריו התבקש להביא את הספר על ״הקבצן״ – כשהתברר שראש הממשלה על כל בתיו, אחוזותיו והשקעותיו ״בקושי גומר את החודש״ כדברי דוברו הפעלתן.

משם כבר הובילה דרך ישרה אל ״החמדן״ ואל ״החמקן״.
וכך נשלמה הסידרה הראשונה ב״ספרי הזוהר 2020״.

וכתוספת לשבוע החדש והאופטימי צירפנו ספר שעדיין נמצא בכתובים. לא התאמנו לו עדיין שום פתגם של יו״ר הקואליציה, כי קשה לדעת איך תתפתח העלילה בעתיד הקרוב והרחוק.

סביר להניח שאחרי הצלחתם הגדולה של ארבעת הספרים הראשונים ייצאו לאור (או לחושך) עוד ספרים רבים, עד שנגיע לפרק הסופי החותם את "עלילות הנאשם־הקמצן־הקבצן־החמדן־והחמקן".

שיהיה שבוע טוב לכל אוהבי הספר העברי ב״חודש הספר״ שהתאחר והתמשך בגלל הקורונה הטרדנית הזאת, שאולי תישאר איתנו עוד כמה וכמה מבצעי ספרים (חס וחלילה ו״מה? מה־פתאום?!״).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, ספרים, פוליטיקה | עם התגים , , , , | 2 תגובות

גמר חתימה טובה ||| מה אומרות החתימות של מנהיגי העולם על האופי שלהם ועל עתידנו

חתימה של אנשים היא נושא מורכב ועמוק, גרפולוגים וחוקרי נפש יודעים לעשות מחקרים מדעיים מה אומרת חתימתו של האדם על אופיו. הנושא חשוב עוד יותר כשמדובר ב״מנהיגים״, אנשים שעל פי החלטותיהם ושגיונותיהם מתנהל העולם כולו.
כאן לא מתיימרים להיות מומחים לגרפולוגיה, אבל כבלוג שעסק הרבה בצדדים הויזואליים של החיים נרשה לעצמנו לעשות ניתוח קצר של כמה חתימות שעשויות לחרוץ את גורל האנושות במאה ה-21.

נתחיל בנשיא ארצות הברית הנוכחי דונלד טראמפ. רבות נכתב על החתימה הקוצנית והאימפולסיבית שלו שנראה שהיא מבטאת את אופיו העוקצני, האימפולסיבי והאגוצנטרי של מנהיג העולם החופשי. אבל הנה מגיע ג׳ו ביידן, המתמודד שנכון להשבוע מוביל בסקרים בפער גדול על ה״ידיד הגדול של מדינת נתניהו״ ומה שאנחנו רואים זה ניגוד גמור לסגנון החתימה הדוקרני: מין חתימה עגלגלה הנוטה משמאל לימין, שכמעט אפשר לקרוא את האותיות ממנה היא מורכבת, כולל ה-B המרווח ובעיקר הנקודה של ה-i שבורחת רחוק רחוק קדימה (לפי כיוון הקריאה הלועזי). עדיין לא ברור מה יהיו התוצאות בבחירות בנובמבר, אבל בהחלט אפשר להגיד שיש ניגוד עצום באופי של שני המנהיגים.
ביידן גם מבוגר בשלוש שנים וחצי מטראמפ ויתכן שזה מסמל מגמה חדשה: לתת ל״קשישים בסיכון״ לנסות להחזיר לעולם את השפיות.

 חתימת דונלד טראמפ (מימין) מול חתימת ג׳ו ביידן (משמאל)

פעם ניסיתי לערוך עוד השוואה מעניינת בין חתימתו של מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין לזו של טראמפ:

ואפילו ניסיתי לבדוק מה עלול לקרות אם משלבים את חתימות שני המנהיגים הדומיננטיים האלה:

לפני כמה פוסטים ריכזתי חתימות של כמה ממנהיגי העולם ההיסטוריים וניסיתי להבין, על פי אופי וסגנון החתימות, האם הן היו יכולות להצביע על האופי של בעליהן ועל כיווני ההיסטוריה העולמית. עכשיו התקשיתי קצת לזהות למי שייכת כל חתימה. נסו לנחש ולהשוות את הסגנונות, וליתר ביטחון רשמתי את הפתרון מתחת לחידון.

פתרון החידה: 1. יוסיף סטאלין (רוסיה); 2. בניטו מוסוליני (איטליה)י; 3. פרנסיסקו פראנקו (ספרד); 4. ניקולאה צ׳אושסקו (רומניה); 5. רג׳פ ארדואן (טורקיה); 6. מועמר קדאפי (לוב); 7. קים ג׳ונג-און (צפון קוריאה); 8. דונלד טראמפ (ארה״ב); 9. בנימין נתניהו (ישראל) חתימה באנגלית.
שימו לב כמה החתימות הרכות של קדאפי, ארדואן ופראנקו לא משקפות את אופי שלטונם.

ולסיכום ״פוסט החתימות ההיסטוריות״ הזה, הנה עוד מקבץ חתימות של ראשי ממשלת ישראל לדורותיהם (הכנסתי גם את הרצל) שריכזתי לדף אחד. גם כאן תוכלו להשוות את נטיות הכתב, את התוקפנות או הפייסנות המשתקפת מהחתימות, ובניתוח לאחור אולי אפשר להבין שאחת הדרכים הנכונות לבחור מנהיג היא לבחון את החתימה שלו ולאו דווקא להקשיב למלל השיווקי שהוא משדר ברדיו, בטלוויזיה וברשתות ה״חברתיות״.
הנה מקבץ החתימות הישראלי (שימו לב לתנועת הסיום הדומה בחתימותיהם של בן גוריון, בגין וברק):

זה הכל להפעם. הקדמנו קצת את ברכת החתימה הטובה, אבל מי יודע אם נוכל ונורשה לברך כשתגיע השנה החדשה, בתשרי תשפ״א (כנראה נצטרך לחכות לשנת תשפ״ט, 2029).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, פוליטיקה | עם התגים , , | כתיבת תגובה

הפורמט הוא המסר ||| הצהרת הנאשם מ-2008 מקבלת לבוש גרפי מעודכן

הפורמט הוא המסר.
מה שהופך אוסף מילים ומשפטים (תרתי משמע) לאמירה היסטורית, יודע כל סטודנט של תקשורת חזותית, הוא הלבוש הגרפי. אם למשל תגיד סתם מילים חסרות השראה ספרותית כמו: ״אין כלום, לא היה כלום ולא יהיה כלום״ ותשים את זה על שלט חוצות צבעוני עם אותיות מאירות עיניים, מייד יתקבל מסר נוקב שיתחבב על העם (או לפחות על חצייו של העם).

האמירה הישנה של ״הנאשם המכהן״ שנאמרה בקשר לקודמו בתפקיד, קיבלה בפייסבוק של ״קווים ונקודות״ כמה פורמטים שניסו לתת לה כוח מעבר למילים (הנכונות כשלעצמן). עכשיו הגיע הזמן לאסוף את כל הווריאציות לפוסט מרוכז. מומחי תקשורת ועיצוב דעת קהל משוכנעים שלפחות אחד הפורמטים ייקלט בתודעה של העם, על שני חצאיו.

אז הנה הדוגמאות, תוכלו לבחור עם איזו מהן אתם מזדהים יותר.

טקסט בולד חזק על רקע מפה

טקסט אדום על רקע גרפיקה שרצה בטוויטר

טקסט בכתב יד אישי הנכתב בשידור ישיר על לוח בית ספר

טקסט רשמי בנוסח מגילת העצמאות עם חתימות המנהיגים

והנה עוד כמה עיצובים בפורמטים נוספים שמתפרסמים כאן לראשונה!

טקסט של פתגם שנוּן־לכאורה המופיע בכל מיני אתרי ״פסוקו של יום״

וכמובן שחשבנו גם על ילדי ישראל ודאגנו לעצב את הטקסט בפורמט של ספר הילדים הקלאסי בסדרת ״מר כלוּם״

ולסיכום, אי אפשר בלי מצגות – המומחיות העיקרית של הנאשם המכהן.
ברגע שטקסט כלשהו מקבל כמה ״בוּלטים״ (תבליטים בלשון מאבד התמלילים) נקודות ההדגשה האלה, המחלקות כל טקסט, סתמי ככל שיהיה, לסעיפים, מקנות לטקסט הזה חשיבות כאילו נערך כאן מחקר עומק.
המומחיות של הנאשם המכהן – אפילו יותר מההופעות ״הומוריסטיות״ ב-ולוג ה״משעשע״ שפתח באחרונה – היא עמידה לצד מצגת, רצוי עם גרף כלשהו, והדגמה בעזרת תנועות ידיים חדות של מסר, לא חשוב באיזה נושא: איראן, סיפוח, קורונה, שימוע ואפילו מצב החמגשיות.

אז הנה המחשה קטנה ברוח של מאות מצגות שחזיתם בהן בשעת השיא של שידורי החדשות בכל הרשתות הסמולניות:

ועבור מי שחושב שהציטוט המופיע בכל הפורמטים למעלה הוא בדוי ומומצא על ידי התקשורת הסמולנית מומלץ לצפות בראיון האמיתי שערך קושמרו עם הנאשם העתידי (שאז עוד היה באופוזיציה והיה המאשים)

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, פוליטיקה, שעשועים, תרשימים | עם התגים , , , | 3 תגובות

ימי המסכות, זווית אישית ||| ההיסטוריה של המסכות המשפחתיות בתולדות דור המדינה (שבסיכון)

מסכות הן לא דבר חדש בתולדות העם היהודי, ולא בתולדותיו של כל מי שגדל בישראל המודרנית. לכל אחד יש את הזיכרונות והקישורים למסכות משלו. יש מי שמתחבר בעיקר לחגיגות פורים עם ה״מסכות, רעשנים, שירים וריקודים״, ויש מי שנזכר במסכות אב״כ (אטומי, ביולוגי, כימי) מתרגילים צבאיים בשטחי צאלים. ומי שנמצא בגיל המתאים, זוכר גם את המסכות המפחידות של מלחמת המפרץ (הראשונה!).

ימי המלחמה ההזויה ההיא (כאילו שיש מלחמה שהיא לא הזויה) זכורים היטב למי שהיה כאן בעת ההיא: עם מסכות הגז המפחידות/מצחיקות ועם החדר האטום והניילונים, וערכות המגן עם מזרק האטרופין והברדס לקטנטנים. בתמונה המשפחתית ההיסטורית שלמטה נראים ילדי המשפחה מעל מסך הטלוויזיה של 1991 עם השדרן הפופולארי מנשה רז ועם כיתובי האזעקה המפורסמת שהקדימה בכמה שנים טובות את אתרעות ״צבע אדום״ של זמננו. ברקע נראים דגמי המטוסים מקרטון – התחביב האהוב על הבנים באותה תקופה.

והנה החבר׳ה המצחיקים של ״זהו זה״ לפני 29 שנה, מדברים על אותם נושאים, ומצחיקים ממש כמו שהם חזרו להצחיק בימים אלה. תגידו אתם מה השתנה, חוץ מסגנון המסכה.

היום, בימי הקורונה, הפכו מסכות הפנים על סוגיהן המגוונים לקוד לבוש רשמי – אביזר הכרחי על פי חוק ממשלתי.
לרגל הכרזת המסכה כלבוש לאומי, ואפילו בינלאומי, שלפתי ממגירות הנוסטלגיה המשפחתית כמה עשרות מסכות אחרות לגמרי שציירתי וגזרתי והדבקתי לפני הרבה שנים, במסגרת התא המשפחתי (227). חלק מהן היו יוזמה שלי, חלק הוזמנו על ידי בני המשפחה. הן נצבעו בכל מיני ״לורדים״, טושים צבעונים וארטליינים, בסגנונות חופשיים ובלי יותר מדי הקפדה אמנותית.

לרגל יומולדת 3 של הנכדה המקומית, אליו הגיעו, אחרי כמה חודשי קורונה, כל הנכדים היותר גדולים ממרכז הארץ, הדבקנו את המסכות על הקיר, בתוספת מסכת קורונה אקטואלית משומשת וכך ציינו גם את חגיגות תחילת הסוף של חג הקורונה הלאומי (חק״ל).
בינתיים הסוף אומנם הולך ומתרחק, ובמקום מה שאהבו לכנות בהומור שחור אס״ק (אווירת סוף קורונה) אנחנו עוברים לקרכצ״ן – קורונה רב כרונית צמודת נגיף.

וזה אוסף המסיכות המשפחתיות ההיסטוריות שאף אחת מהן איננה מתאימה להגנה מפני טילי סאדאם ולא מפני קורונה מודרנית, אבל בהחלט אפשר להשתמש בהן כדי להעביר את הזמן בין האזעקות השונות של העולם המודרני.

וזו ילדת היומולדת בת השלוש עוטה כמה מהמסכות שבחרה בצילומים חפוזים בתאורה קצת מבלבלת.

 

 

מזל טוב לילדה המתוקה ולכל הילדים שחגגו יומולדת בזמני הקורונה המבודדים. מי ייתן ונישאר רק עם מסכות הקרטון הילדותיות ועם הצחוקים והשטויות שעושים איתן.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, מלחמה ושלום, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

על רווחים וציורים סמליים ||| האם מה שרואים בציור ובתמונה מסמל את המצב אליו נקלעה ״מדינת היהודים״?

בתוך שלל תמונות הממשלה החדשה, הרחבה והכמעט־היתולית, בלטה תמונה אחת בה נראים שני ראשי הממשלה: הנאשם והחלופי יושבים בטרקלין שאגאל בכנסת, מתחת לציור ״יציאת מצרים״ של מארק שאגאל ושומרים על רווח כפול ומכופל ביניהם. זוהי תמונת חדשות אמיתית, לא פוטושופ היתולי, ויש הרבה דברים שאפשר להסיק ממנה. אז החלטתי להקציב לה פוסט־שבת קצר.

על האולם בה צולמה התמונה, ״טרקלין שאגאל״ נכתב כך באתר הכנסת:
טרקלין שאגאל נמצא בקומה 4, ממערב לאולם המליאה, ובו נערכים טקסים ואירועים ממלכתיים. האולם נושא את שמו של האומן היהודי יליד רוסיה, שחי ויצר בצרפת במשך שנים רבות, מארק שאגאל (1887–1985), מכיוון שכל עבודות האומנות בו הם פרי יצירתו. העבודות שעיצב שאגאל לטרקלין, ואשר יוצרו בידי מומחים, הן שלושה שטיחי קיר ענקיים הרקומים כגובלנים, פסיפס קיר ו-12 פסיפסי רצפה. ​​

כיום, בגלל גודל הממשלה ה-35 ובגלל הקורונה נערכות הישיבות בטרקלין, עם שולחנות מרווחים שכבר הביאו לפרסום כמה תמונות מוזרות עם ווריאציות עליהן. למשל זו שהצגתי בפייסבוק (הלצה בלבד).

מה אפשר לראות בתמונה?
ראש ממשלה מכהן (ונאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים, ובקיצור: שמוה״א) וראש ממשלה חלופי ( בני גנץ, ובקיצור: ב״ג) יושבים ליד שולחן הממשלה ה-35 כשמאחוריהם הציור המפורסם של שאגאל ובו, בדיוק מעל ״הנאשם״, דמותו של משה רבנו נושא את לוחות הברית עם עשרת הדברות (עם ״לא תגנוב״, אבל לא מוזכר שם ״שוחד מרמה והפרת אמונים״). דמויות נוספות בציור הן גברים ונשים וילדים (ואפילו עז אחת), כשחלק מהנשים לא לבושות לפי הכללים החדשים של משרד החינוך. עוד בציור: אהרון הכהן ומנורת שבעת הקנים, עקדת יצחק, יעקב והמלאך, העיירה הבוערת ועוד מוטיבים מההיסטוריה היהודית.

״יציאת מצרים״, מארק שאגאל; טרקלין שאגאל בכנסת

מעל הדמויות של משה רבנו ודוד המלך מופיע (ככתוב באתר הכנסת): ״ענן המסמל את ההשגחה העליונה השומרת עליהם (על פי שמות י"ג, 21). מעל הענן מרחף מלאך התוקע בשופר, כמכריז על הגאולה״.

נחזור לתמונת המצב: הדבר הכי חשוב וסימלי בתמונת ״ממשלת הגאולה״ הוא הרווח הכפול שבין שני ראשי הממשלה. לפי אומדן משוער יש לפחות שני מטר ביניהם! כנראה שהאהבה וההערכה ההדדית לא צריכות את כללי הקורונה כדי לשמור על רווחים גדולים.
עוד בתמונה: שלושה(!) דגלי ישראל, כולם אצל ביבי, אבל בציור שמאחורי ראשי הממשלה נראה כאילו כל בני ישראל צועדים דווקא מביבי לכיוון גנץ, כשמאחורי האחרון יש בציור שטח ריק (בעצם בור) ובו ״דמותו של קורח שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותו עם עדתו״ (בתמונת העיתונות גנץ מסתיר את קורח).

בישיבה הממשלתית נראה ראש הממשלה המכהן משלב אצבעות בנינוחות מתוחה ולידו בקבוק מים מינרליים ישראליים וגם בקבוק אלכוג׳ל סימלי ואקטואלי. לגנץ יש רק אלכוג׳ל ושליש כוס מים, אבל עם שלט: ״ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון״. גנץ משלב ידיים ולא נראה נלהב במיוחד, בלשון המעטה.
כזכור שני ראשי הממשלה הסתבכו קצת בהדגמת השימוש באלכוג׳ל ופתרו את המבוכה בדרכים אופייניות: נתניהו פתח את המכסה ושפך בנדיבות אופיינית את תכולת הבקבוק על הידיים וגנץ פשוט הזיז את הבקבוק הצידה בעדינות ובלי להיות מודע לעשרות המצלמות המתעדות את הרגע הסימלי.

עד כאן על ציורים ופוליטיקה היסטוריים. נקווה שההיסטוריה תלמד משהו מכל הציורים והסיפורים ותדע איך לצאת מכל הבלגן שנקלענו אליו.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , , , | 4 תגובות

בחזרה ל״הורה ממטרה״ 💦 ||| חג שבועות תש״ף בעידן קורונה 2020

חג ״מתן־תורה-שבועות-ביכורים-חג הקציר״ – כפי שקראה לו הנכדה המקומית בת השלוש, לפי מה שלמדה בגן שנפתח מחדש לא מזמן – היה השנה שונה מכל חגי הביכורים בכפר מאז שהגענו לכאן.
לא היו בחג הביכורים השנה ביתנים של ענפי החקלאות, התעשייה והשירותים, לא היה מצעד כלים חקלאיים, וילדי ״דור הקורונה״ לא חבשו מטפחות־חיתול לבנות עם זרי אספרגוס על הראש ולא ישבו על חבילות קש (או חציר) דוקרות כפי שתיאר יורם טהרלב לפני כמעט יובל שנים בספרו ״משק יגור טיוטה״.

כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, אנחנו בני דור הילדים הראשון, היינו ״ילדי השמש״ ובמובן מסוים גם ״ילדי המים״ (אחרי שקו המים שיזם ראש הממשלה לוי אשכול הגיע לנגב המערבי). וכשהיינו צריכים לחגוג, מה היה יותר עליז ומשמח עבור ילדי השמש והמים מאשר לקפץ ולרקוד עם סילון המים של הממטרה. ואם יש ממטרה שמסתובבת על הדשא(!) הגדול(!!) הרי השמחה הייתה מושלמת(!!!).

ילדי המים בנגב, 1950

נכון, הזמנים השתנו. היום יש ״מפעילים״ שבאים ברוב החגים והאירועים עם ״המתקנים המתנפחים״ שלהם ועם מערכות הטיפוס המתוחכמות, ולא צריך חבילות קש ולא זר דוקר ולא טנא מאולתר.
בעידן המודרני – לפני מגפת הקורונה – היה נראה קצת מיושן לפתוח, ככה סתם, ממטרה ולפזז מסביב לסילון המים שלה על רקע השיר של יחיאל מוהר:
״רון קילוח בצינור,
צינורות עורקי הנגב,
זה דרכו של המזמור
מן הברז אל הרגב
יעלו מימי תהום.
משאבה אומרת לחם!
נגב, נגב, מה מיום?
נגב, ממטרות עליך!״

ילדי המים בנגב, 2020

אבל זה בדיוק מה שהיה אתמול על הדשא הגדול! לא רחוק מהמקום בו צולמו ילדי 1950.
אחרי הטיפוס על המתקנים המשוכללים התאספו ילדי דור 3.0 של הכפר (אולי בעתיד יקראו להם ״דור הקורונה״) ופיזזו בדיוק כמו שאנחנו פיזזנו. ועין אחת לא נשארה יבשה (גם לא העין של האייפון המצלם שלי שספגה כמה קילוחים בדרך לתיעוד ההיסטורי).

כשיישבו המומחים והמחנכים וההורים והסבאים־שבסיכון לסכם את התקופה המשונה הזו, בין יתר הדברים ודאי יזכירו ש(לפי ״שיר הממטרה״ של מוהר ווילנסקי, בביצוע שושנה דמארי האחת והיחידה):
״המרחב כולו נצוד / צינורות פרשו הרשת,
והנה סימן ואות/ בטיפין נראית הקשת,
ברית הפרח והניר / ברית השקט והזמר,
ממטרה, שירך הוא שיר / רנניהו, עד אין גמר״.

שבוע טוב, שיהיו עוד כמה חגי מים שמחים ושנסיים כבר עם הקורונה הזאת…

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, חגים ומועדים, סיפורי הכפר | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

פלישת החלזונות ||| בימים אלה מתרחשת תופעת טבע מדהימה שלא רבים מתייחסים אליה

עכשיו כשקצת התחלנו להתפנות מענייני הקורונה והפודלים, הגיע הזמן לדבר על החלזונות והשבלולים.

בוויקיפדיה מספרים על השבלולים דברים מעניינים שלא הספקנו לקרוא בגלל הזמנים הטרופים:
״קבוצת שבלולי היבשה התפתחה עוד בקרטיקון ושרדה עד ימינו אנו והפכה לאחת הקבוצות המצליחות בקרב הרכיכות. שבלולי היבשה חיים במגוון אזורים ואקלימים שונים הנעים בין סביבות ממוזגות לבין סביבות יבשות למחצה…
האדם התפעל ממגוון הקונכיות הספירליות, הסליליות והבורגיות (Helix) של השבלולים, והניסיון לסווגם ולקטלגם היה מבין הראשונים למיין את עולם הטבע ולחקרו באופן מדעי. חקר הרכיכות הוא מחקר פעיל המתמשך גם בימינו אנו״.

אז יצאנו לחקור ובאמת איך אפשר שלא להתפעל מ״מגוון הקונכיות הספירליות״ שבשלהי האביב האחרון, בעצם מגיפת הקורונה כבשו כל חלקה טובה, כאן אצלנו בכפר, ואני משער – למרות שבגלל הסגר שהוטל על ״קבוצת הסיכון״ שלי לא יצאתי מהכפר כבר כמה חודשים – שגם בכפרים וערים נוספים.

אפשר לתהות על התופעה ולדמיין חלומות דיסטופיים בהם החלזונות, ״אחת הקבוצות המצליחות בקרב הרכיכות״ משתלטים על העולם בחסות נוהלי הקורונה הקשוחים והופכים אותו לעולם מרוכך ונזיל יותר, או לחילופין – עולם מסוגר יותר בו כולם מצטופפים ביחד בלי שום רווחי ביטחון וכל אחד מסתגר בקונכיותו ומחכה ליום בו יפתחו שוב המסעדותֿ החופים ובעיקר הקניונים.

במקום תהיות בלתי־מדעיות־בהחלט ולא־מתקבלות־על־הדעת החלטתי פשוט לצרף כאן כמה מהצילומים שמשקפים את התופעה שטרם הגיעה למהדורות חדשות החירום, ואפילו לא לפינות הטבע.
תחליטו בעצמכם אם משהו השתבש בעולם, האם זו תופעה מדהימה ויוצאת דופן שקורית רק פעם במיליון שנה? מאז שהופיעו החלזונות בתקופת הקרטיקון (לפני כמאה מיליון שנה) או מאז שהאדם המודרני (ההומו סאפיינס, כלומר אנחנו!…) התחיל לנדוד מאפריקה לשאר חלקי העולם בתקופת הפלאוליתית התיכונה (לפני כ-100,000 שנה).

ניתן לתמונות לדבר.

 

 

אולי באמת הגיע הזמן להגיד לשבלולים ולחלזונות ״עצור!״​

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בעלי חיים, בשדה ובניר | עם התגים , | 4 תגובות

ממשלה כחול-לבן עם הומור שחור ||| אפילו אפרים קישון לא חשב להמציא כזאת ארץ נהדרת ומצחיקה

עקב התמשכות אירועי הקורונה המשפטית נמשיך לעדכן ולהוסיף לפוסט הזה באנרים שפורסמו בפייסבוק במהלך האירועים השוטפים

הממשלה שקמה אתמול, על 34-6 השרים שלה, היא הממשלה המגוחכת בתולדות המדינה.
נכון שכל פעם שקמה ממשלה יש כמה חמוּצים שמעקמים את האף, אבל נדמה שהפעם הגענו לשיאי גיחוך חדשים. אפשר (וראוי) להתייחס למצב בכעס, אבל הכעס יכול לגרום למיחושים בבטן התחתונה (באיזורים שבאחריות שר הבריאות הפנימית והשר לסיפוח הנגב והגליל). לכן בחרנו להביא בפעם ה-1000, או ה-2000 וה-4000 את אוסף הגרפיקות שהעלינו לפייסבוק במרוצת ימי המגעים הקדחתניים להרכבת ״ממשלת החילופין״.

 

 

 

 

 

 

 

דווקא האיש הזחוח והמלא מעצמו, זה שההומור שלו יכול להצחיק רק אוהדים שפוטים, התעלה הפעם על עצמו ובסידרת מינויי השרים החדשים הצליח להמציא דברים שכל כותבי ״ארץ נהדרת״ ואפילו אפרים קישון (ראו כמה ציטוטים מההומורסקות שלו בפוסט ישן), גדול ההומריסטנים הישראליים, לא חשבו להציג בקטעים הכי משוגעים שלהם.

אז אל תגידו שאין ל״נאשם המכהן״ סוג מסוים של הומור. ויפה שכל עדת התנים וסגני־התנים שמייללים מאחוריו שמרו על ארשת רצינית ולא פרצו בצחוק באמצע השידור. כי הרי העניין במערכונים והומורסקות הוא לשמור על פרצוף רציני ולהגיע לפואנטה המצחיקה רק בסוף.
והסוף של המהתלה של קיץ 2020 יתחיל רק בעוד חמישה ימים ב-24.5. במועד זה, אלה שנשבעו אמונים ימשיכו להפר אמונים, בתוספת של קצת שוחד ומרמה.

הכל לכאורה, לכאורה, עד שיתקבל פסק דין חלוּט (או חבוּט).
שיהיה לכולנו יום חמים (48 מעלות) ונעים.
_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, פוליטיקה, שעשועים | 2 תגובות

אווירת סוף קורונה ||| מצעד שירי היציאה מ״פסטיבל הבידוד וההפחדה״

כשרק נכנסנו לימי הקורונה הצגנו כאן את מצעד שירי הבדידות לטובת האזרחים הוותיקים שבסיכון. היום כשלכאורה הקורונה עשתה את שלה (בעיקר היא השפיעה על האלונקה ועל אלה שמתחתיה ומעליה) אנחנו יוצאים לדרך חדשה.
זוהי דרך עם כיוון מסוים (כלומר אותו כיוון ישן) שתיגמר, על פי ״גורמים־בסביבתו־של״ בדיוק בערב ה-24.5.
אז מתוכננת הקורונה לחזור בגדול במסגרת ״הגל השני״ שתוזמן על ידי ״ממשלת חירוף הנפש״ בתיאום עם בית המשפט המחוזי וצוות ל״ו השרים הצדיקים, סגניהם ועוזריהם.

חשבנו – כדי לעודד את ״אוכלוסיית הסיכון״ של הסבים והסבתות, שנמנע מהם להתראות עם הנכדים מחוץ לזוּם – שהגיע הזמן לפרסם את מצעד הניחומין שיוציא את הבדידוּת לחל״ת, עד שהיא תחזור לתעסוקה מלאה בעוד שבועיים.

עורכי ״מצעד היציאה מהבידוד״ החליטו לכלול בו שלושה שירים עבריים ושלושה לועזיים כדי לשמור על האיזון ועל הבינלאומיות המאפיינת את ״קווים ונקודות״ (הרי יש לנו קוראים מסין ועד קנדה, וממשולש ברמודה ועד העיגול של נהלל).

נפתח בשיר שהתנגן לי בראש כל ימי ״בידוד הקורונה״, למרות שאין לו שום קשר מלבד ההברות הדומות:

1. העלמה יוֹרוֹנה מטוֹרוֹנה (לסבאים כבדי־שמיעה זה נשמע ממש ״יוֹרוֹנה מקוֹרוֹנה״) בביצוע דני בן ישראל

 

2. אגדת דשא – שלום חנוך הלחין ושר למילותיו של חברו לקיבוץ משמרות מאיר אריאל את השיר שהפך לקלאסיקה: ״יש ערימה של חבר׳ה על הדשא״ וכל בן־משק מהסיקסטיז ידע על מה מדובר. הערימות האלה על הדשא היו היום מקימות עליהן את כל הברבשים וההברסימנטובים, יחד עם הצבא, השב״כ ויתר גורמי האכיפה. אבל אז היו ימים אחרים: ואפילו היה ״אומץ לפעמים להתערבב״

 

3. הורה – אבי טולדנו הביא לאירויזיון 1982 שהתקיים בבריטניה, הרבה לפני בוריס ג׳, את השיר הישראלי עם הריקוד האולטימטיבי שהגיע למקום השני(!). היום אף אחד לא היה מאשר לכל כך הרבה רקדנים ורקדניות לשלב ידיים במרחק של פחות מ-2 ס״מ ולרקוד ולקפץ בעליזות כזאת סביב כוכב שנות ה-70.

 

4. Sealed With A Kiss – Brian Hyland
להיט מהסיקסטיז כשעוד מותר היה לחתום כל פגישה בנשיקה של ממש, לא נשיקה באוויר דרך המסכה.

 

5. I Want To Hold Your Hand – The Beatles
הביטלס (״חיפושיות הקצב״ כפי שנקראו במצעדי גל״צ של שנות השישים) הסתפקו בלחיצת יד מינורית, שגם היא כנראה לא הייתה עוברת היום. מקסימום היו מאשרים להם לחכך מרפק של אהבה בשיר אלטרנטיבי: ״I want to touch your elbow״

ולסיום,

6. Runaround Sue – Dion
הזמר דיון שר על ״סוזי המסתובבת״ (היום היו מגדירים אותה בצורה קצת יותר בוטה) שהסתובבה עם כל בחור בשכונה, בלי שום הגבלות בידוד וריחוק.

אם הגעתם עד כאן סימן שאתם שייכים לקבוצת הסיכון (או לתומכיה) עוד מעט תוכלו לנוע חופשי עם תו ירוק של גילה, השרה לשוויון חברתי היוצאת (מקודם: המשרד לענייני גימלאים והמשרד לאזרחים ותיקים).

שיהיה לכולם חופש שמח, אבל חכו לגל השני. אל תזרקו את כל המסכות ואל תצטרפו לשום ערימה של חבר׳ה. לא על הדשא, לא בים ואפילו לא בהר מירון.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מוזיקה, שעשועים | עם התגים , | 4 תגובות

ספרי הילדים במהדורת הקורונה ||| ילדי כיתות א׳-ג׳ חוזרים לכסאות הלימוד המרווחים

ההחלטה נפלה, ואז נפלה עוד קצת הצידה וקמה ושוב נפלה: חוזרים (חלקית) לספסל הלימודים ולגנים! היום, או מחר ואם לא מחר אז מחרתיים.
החלטות הממשלה בימים אלה הן ​קצת מבלבלות (כרגיל). ההורים לא יודעים בדיוק מה כדאי לעשות ומאילו הנחיות להתעלם. בינתיים סוכם שילדי כיתות א׳-ג׳ יחזורו ללמוד בימים ב׳-ד׳ וילדי ד׳-ו׳ ילמדו בשבוע הבא. ילדי הגנים יחזרו לפעילות חלקית בהמשך עד יום שלישי או חמישי.

החלטנו כאן שצריך להפיק ל״ילדי הקורונה״ וריאציות של כמה משירי הילדים הקלאסיים במהדורות קורונה מרווחות יותר. חלק מהווריאציות כאן כבר פורסמו בפייסבוק שלנו. עכשיו ריכזנו אותן לפוסט מסודר שכל התלמידים וההורים יוכלו למצוא אותם בסמארטפון, בטאבלט ובזוּם.

גירסה אקטואלית עם שני גמדים־ענקים ״יחידי סגולה״ שמקפידים על רווחים של שנה וחצי ביניהם

והנה ״בוקר טוב״ (גירסת 2020) – שיר הילדים האהוב של ע. הלל, עם הקטנים שהולכים בבוקר לגן בשירה ובשמחה, מקפידים על רווחים של שני מטר ביניהם. בפוסט ישן נושן עשיתי להם גם מסדר זיהוי (ראו בתמונה השנייה). אפשר ללחוץ להגדלה ולעיין בכל הפרטים.

אפילו החברות של יונתן הקטן והשובבאוי ואבוי לו לשובב / חור גדול במכנסיו״) מקפידות היום לשמור ממנו מרחק בטוח. הילדה השמאלית אפילו נשארה מחוץ לכר הדשא בגלל הרווח הנדרש.

זהו זה להיום. במשך הזמן נוסיף ספרים נוספים, ככל שהקורונה והממשלה ירשו.
שבוע טוב לכל הילדים בגנים, בכיתות, בבית, בים ובאיקאה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ספרי ילדים, שעשועים | עם התגים , , | 2 תגובות