סימן קריאה!!! ||| סיפורו של הסימן השמח ביותר במקלדת!!!!!!!!1

״פעם, לפני שהתמכרתי כמו רבים בציבור הישראלי, לספירת ה״פרשיות״ בסדרת האלפים (1000, 2000, 3000, 4000 ועוד ועוד), חשבתי לכתוב פוסטים ״מחקריים״ על כל הסימנים המיוחדים במקלדת. עסקתי כבר ב-www ובהצעה לשטרודל (כרוכית) חדש. הפוסט על סימן ה-₪, הוא עדיין הפוסט  הפופולארי ביותר בבלוג מיום פרסומו. ודווקא לסימן השימושי מכולם – סימן הקריאה לא הגעתי עד היום.
מה שמשך אותי לעסוק בו דווקא היום הן אותן פרשיות ״נכלוליות״ (לכאורה!) שהסימן הסימפטי השתרבב אליהן, בהיותו אלמנט בולט בלוגואים של כמה מהעסקים המעורבים (לכאורה! לכאורה בלבד!!) בפרשיות האחרונות.

     

יצאתי ל״מחקר״ האינטרנטי מצויד בלוגואים שמצאתי ברחבי הגוגל, ועם ידע ראשוני בנושא העליתי את חידון הסימנים הקבוע שלי. אני שמח להציג כאן את הפתרון המלא שהושג בעזרת משתתפי החידון הנאמנים. ובהזדמנות זו אני משתף את המידע על ה-״!״ שאספתי עבור הקוראים חובבי הסימנים. בתקווה שגם הפוסט הזה יביא תועלת ועניין כמו קודמיו בנושאי סימני המקלדת.

וזהו פתרון החידה המלא:
1. לוגו החינמון ״ישראל היום״
2. כותרת התקליט ״!Help״ של הביטלס.
3. ״מילה זו מילה!״ – קמפיין ישראל ביתנו לבחירות 2015
4. לוגו ״גוגל״ מ-1998
5. לוגו חברת "Yahoo"
6. תמרור אזהרה כללי: ״מקום מסוכן שלגביו לא נקבע תמרור מיוחד״
7. לוגו אתר ״וואלה!״
8. לוגו מוסף ״24״ הישן של ידיעות אחרונות (עיצוב דן רייזינגר)

סימן הקריאה זכה מאז המצאת האינטרנט והרשתות החברתיות(!) לעדנה מחודשת, והביטוי שולת!!!1 מובא אפילו בוויקיפדיה כדוגמא לשימוש עילג.
מקור הסימן ״!״ הוא במילה הלטינית "IO" – שהיא קריאת שמחה. הסימן התהווה כשהאות "I" החלה להיכתב מעל האות "O". ניסיתי לעשות המחשה קטנה המסבירה את הנושא.

כידוע, בספרי הקודש שלנו לא הופיע סימן הקריאה, אפילו לא באירועים הדרמטיים ובמקרים הקיצוניים ביותר, שהיום היו מקבלים לפחות שמונה סימנים כאלה!!!!!!!!

על פי מה שקראתי, ראשית הופעתו של הסימן היא במאה ה-15 בערך, כשהסימן הלטיני "IO" המבטא קריאת שמחה, הפך בתהליך מדורג לסימן המוכר של ימינו (כפי שמודגם באנימציה שהכינותי).
בחיפושים אחרי המקורות, בהערה מס׳ 2 בערך ״סימן קריאה״ באנגלית, מצאתי שאחד המקומות הראשונים בו הופיע ה-״!״ הוא הספר של יורשי אלדוס מנוציוס, איש הדפוס האיטלקי מונציה. אלדוס זה נקרא "הזקן" (הוא נפטר בגיל 66 !) כדי להבדילו מנכדו, אלדו מנוציו ״הצעיר״.
על שמו של אלדוס נקראה חברת התוכנות הגרפיות Aldus. כן, כן! זו שפיתחה, בין היתר את PageMaker ו-Aldus FreeHand שהיו התוכנות החביבות על המעצבים הגרפיים בראשית מהפכת ההוצאה לאור השולחנית (על הממציא המוכשר אלדוס כבר כתבתי פוסט כשגיליתי שהתמונה שעל הדיסקטים של התוכנה מייצגת אדם אמיתי ואיננה רק ״קישוט״ בסגנון ציור ימי-ביניימי עתיק).
בחיפושים שלי בתוך סריקות הספר משנת 1531 לא הצלחתי לאתר את הסימן קריאה החלוצי. אם מישהו מהקוראים דוברי הלטינית ימצא – אשמח לשתף את הקישור.

עוד כמה פרטים פיקנטיים בקשר ל-״!״ (מתוך ויקיפדיה):
באנגליה קרויה עיר בשם וסטוורד הו! (באנגלית: "מערבה!") על שמו של ספר בשם זה של צ'ארלס קינגסלי. בקוויבק ישנה עיירה הקרויה בשם סן לואי דו הא! הא!

אחרי שראיתי את התמונה היפה של העיירה הקנדית, ניסיתי להיכנס לאתר העירייה כדי לברר פרטים על העיירה בעלת השם הסימפטי. לצערי הם דחו אותי וקראו לי:
״You are a spammer, hacker or an otherwise bad person״.
אז אני אומר לקנדים הסימפטיים והחשדנים: לא צריך טובות, מויחעל טויבעס!!!!!

בספרדית יש להתחיל משפט קריאה או ציווי בסימן קריאה הפוך (¡) ולסיימו בסימן קריאה רגיל (!). אותו הדבר נכון לגבי סימן שאלה. המטרה היא שהקורא יוכל לזהות את סוג המשפט בטרם יקרא אותו. לדוגמה: !Estás loco¡ ("אתה משוגע!").
¡אם היינו מאמצים גם אצלנו את השיטה המעניינת הזו יתכן והיו נמנעות הרבה מאוד אי הבנות!

ובינתיים כל המרבה להשתמש בסימני קריאה – במשפטי הקריאה או הציווי, וגם בעילגות של הביטוי ״שולת!!!!!!!1״ – הרי זה משובח!!!

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה היסטוריה, טיפוגרפיה, לשון | עם התגים , , , | 2 תגובות

אלף בית של חקירות ||| שיר ההמלצות במהדורה מאויירת

זה היה כבר בפייסבוק, אבל למען החקירות הבאות כדאי שיישמר גם כאן. הרי לא לכולם יש זמן להסתכל ב״לוח המודעות״ של צוקרברג. חשוב שהדברים יישמרו גם בארכיון, למען המפכ״לים והיועמ״שים הבאים.

ולמי שלא זוכר את המנגינה – הנה המקור. אפשר לזמזם בשקט לפני כניסת השבת, או לזמר בקול גדול כדי שגם השכנים ישמעו.

ולסיום: אל תשכחו ש״המדינה זה אני״

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה פוליטיקה | עם התגים | כתיבת תגובה

יום משפחה שמח ♥ ||| סיפור לילדים (והורים): מתי גילינו את ״הלינה המשפחתית״

מזל שיש גוגל. חשבתי לעסוק (גם) היום בעוד סיפורים תפלים וטפלים של ״המשפחה המלכותית״ שלנו, ופתאום כשפתחתי את האינטרנט קפץ עליי הדודל (עם הקקטוסים דווקא?!) של גוגל להזכירני שהיום הוא ״יום המשפחה״ בישראל.
כידוע נקבע יום זה במקום ״יום האם״ בתאריך ל׳ בשבט שהוא (בערך) יום פטירתה של הנרייטה סאלד שכונתה ״אם הילדים״.
ויקיפדיה העברית המשפחתית מספרת כך: בשנות התשעים הונהג בישראל לקרוא ל"יום האם" "יום המשפחה". יום זה בא להדגיש את הקשר בין בני המשפחה, ואת מחויבותם ותרומתם המשותפת לתא המשפחתי״.
ולמרות שיש לי משפחה נהדרת (כמו כל המשפחות הנהדרות) בבלוג הזה אני משתדל לא לחשוף יותר מדי את בני המשפחה (״הגרעינית״). הבוקר נזכרתי שבחמש וחצי שנות ה״קווים״ וה״נקודות״ לא עסקתי כמעט בענייני הלינה המשפחתית. הבאתי לא מעט זיכרונות ילדות והרבה ספרי ילדים – אבל את הסיפור הדרמטי של המעבר מ״לינה משותפת״ ל״לינה משפחתית״ לא תיארתי.

כבוגר ״החינוך המשותף״ אני נוטה לערבב (באופו מודע פחות או יותר) את השימוש בגוף ראשון וגוף ראשון רבים (״אנחנו״). הרבה פוסטים כתבתי על הילדים שהיינו: היינו העתיד, ילדי השמש, נסענו אל השדה, האוטו שלנו, ילדי הטבע ועוד ועוד. זה נובע מכך שבילדותי (ילדותנו) – למשפחה היה מקום די שוּלי בתוך כל מערכת החינוך המשותף. הקבוצה הייתה קבוצת ההתייחסות העיקרית (וגם על זה כתבתי לא מעט) וכל המבנה הבלתי-משפחתי והלא-נורמלי הזה נראה לגמרי טבעי.

וכשגדלנו והקמנו משפחות ונולדו הילדים – פתאום, אי שם במאה שעברה, גילינו שזה לא ממש נורמלי. הפכנו עולמות כדי לעבור (באיחור) למה שקראו ״לינה משפחתית״. עצם המושג הזה נשמע מוזר היום, מה פירוש: ״לינה משפחתית״?, הרי ידענו (או ידעתי) כבר אז שאפילו התרנגולות בפינת-חי לוקחות תמיד את האפרוחים תחת כנפיהן (״הנה אמא הדוגרת, היא הולכת ומנקרת, ואיתה הולכים-הולכים יחד כל האפרוחים״ – ראו באיור מתוך ״בוא אלי פרפר נחמד״), כפי שהוכיחו תצפיות עם הנכדים שהגיעו מהר, לשמחתי (שמחתנו).

כשעברנו ללינה המשפחתית (ב-17 במאי 1985) עיצבתי את ההזמנה לטקס המעבר בהשראת ספרי הילדים שהכרתי (הכרנו) עם הילד מ״פעוטים היינו״, פו הדוב ושמוליקיפוד. הם החזיקו תחת ידיהם כריות פרחוניות, מה שאנחנו, חניכי הלינה המשותפת, לא זכינו מעולם להחזיק בחינוך הספרטני של פעם, שלא כלל גם מוצצים.

היום, לשמחתי הגדולה, כולם כבר יודעים שמה שחשוב זה קודם כל המשפחה.
וכשהגיע היום תאריך ל׳ בשבט תשע״ח, נשאר לי רק לאחל לכל המשפחות: חג משפחה שמח!
תמשיכו ככה, ושנדע עוד הרבה חגים משפחתיים מאושרים.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה | עם התגים , , | 3 תגובות

״כלוּם״ או ״לא־כלוּם״? ||| קיצור תולדות הכלוּם – מעתה יש לומר: ״מר לא־כלוּם״! (לכאורה, כמובן)

מודה ועוזב ירוחם. טעיתי והטעיתי. מזל שלא רבים מדי קראו את כל מה שפרסמתי בסדרת מר כלוּם שהסתיימה אמש ב״לא־כלוּם״ (מפי הגבורה, לכאורה). מאז שהמילה ״כלום״ עלתה לכותרות והביטוי: ״לא יהיה כלום, כי אין כלום״ הפך לעיקר החדשות, לא עשיתי הבחנה מספקת בין ״כלום״ ל״לא כלום״.

  

וכך כותבת ומפרשת האקדמיה ללשון העברית באתר שלה, ברשוּמה שפורסמה ב-08/08/2012 ועודכנה ב-28/07/2017 (הנוסח המלא כאן)

כלום ושום דבר

המילה כלום והצירוף שום דבר מציינים בתודעתנו 'אַיִן' ו'אפס'. לפיכך יש התוהים אם בניסוחים כגון 'לא אכלתי כלום', 'לא ביקשנו שום דבר' אין שלילה כפולה ומיותרת.

למעשה גם כלום וגם שום דבר – שאותם ירשנו מלשון חז"ל – אין בהם שלילה כלל. כלום פירושו 'דבר מה', 'משהו מזערי' (something ,anything). על גיזרונה של המילה הועלו השערות שונות. למשל יש הסוברים שמדובר בגלגול של הצירוף 'כָּל מְאוּם' או של הצירוף 'כָּל מָה' (בציבור מהלך פה ושם ההסבר כי 'לום' פירושו גרעין של זית, אך הסבר זה משולל כל יסוד והמילה המשוערת 'לום' אינה ידועה ואינה מתועדת). יש הדוחים את כל ההשערות שניתנו עד כה, וגיזרונה של כלום נותר אפוא עלום.

השימוש הרווח בביטויים כלום ושום דבר בהקשרים שליליים הוליד שימוש בהם לשלילה גם בהשמטת מילת השלילה: 'כלום', 'שום דבר' ואף 'שום כלום' במקום 'לא כלום' ו'לא שום דבר'. כך למשל בביטוי הרווח 'הכול או כלום' המשמש לצד 'הכול או לא כלום' באותה משמעות. השימוש בביטויים אלו לשלילה רווח בעיקר בדו־שיח במתן תשובה על שאלה, כגון 'מה אכלת? – שום דבר', 'מה עשיתם שם? – כלום' (ככלל תשובות בדו־שיח מנוסחות לעיתים קרובות במבנים חסרים). אין פלא אפוא כי ביטויים אלו נתפסים בתודעתם של רבים כמציינים שלילה מיסודם.

כאמור בצירופים דוגמת 'לא כלום' ו'לא עשיתי שום דבר' אין שלילה כפולה, ועם זאת שלילה כפולה כשלעצמה איננה מנועה בלשוננו. מבנה כזה מצוי לעיתים בספרות חז"ל, כגון "אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב" (משנה סנהדרין ד, א). גם המילה כלום באה לעיתים קרובות בספרות חז"ל במבנה של שלילה כפולה – "לא עשה ולא כלום" (תוספתא דמאי ד, ה ועוד רבים) כמוהו כ"לא עשה כלום" (משנה תרומות ב, ב ועוד רבים).

אתם הבנתם את זה?
מעכשיו אל תאמרו: ״לא הבנתי כְּלום״, או ״לא עשיתי דבר״. אימרו: ״עשיתי לא כְלום״ או ״לא הבנתי שום דבר״. נראה שלאקדמיה ללשון העברית יש עוד כמה פוסטים חדשים לכתוב ולהסביר לציבור, למשל מהם: ״שוחד״, ״מרמה״ ו״הפרת אמונים״, מהן ״מתת״ ו״תמורה״. ומתי ניתן להסיר את הסיומת ״לכאורה״ מכל הביטויים שנזכרו כאן.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה לשון, פוליטיקה | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

אנחנו עם של קיץ! ||| למה לא צופים אצלנו באולימפיאדת החורף?

אנחנו, כידוע, עם של קיץ. כל הסיפורים על ״סערת שלגים בצפון״ ו״שטפונות בדרום״ הם בגדר ״פייק ניוּז״, וגם אם יורד קצת גשם אצלנו, כמו ב״מערכת החורפית״ הנוכחית – זה לא משהו רציני.
לכן לא פלא שהמשחקים של אולימפיאדת החורף בפיונגצ׳אנג שבקוריאה (הדרומית!) לא זוכים אצלנו כמעט לתשומת לב. אצל עמים קצת יותר ״חורפיים״ יש מעמד שווה לאולימפיאדה ה״אמיתית״ ולמשחקי החורף – בעוד שאצלנו יש התעלמות כמעט מוחלטת מהאחרונים. בגוגל הקדישו לאירוע הספורט הזה סידרת doodle מיוחדת עם אנימציות שובבניות של חיות חורף – ובישראל מפנים כתף קרה לאולימפיאדת 2018.

מספיק להציץ במדורי הספורט של אתרי החדשות הישראליים ולהיווכח שלא רק חורף אין אצלנו, גם אולימפיאדת החורף (או בשמה הרשמי ״משחקי החורף האולימפיים״) לא זוכה אצלנו כמעט לסיקור. ואם כבר יש קצת סיקור בתחתית מדור הספורט – זה בנושאים ביזאריים לחלוטין, כמו ״מופע עידוד עם צבא היפהפיות של קוריאה" או חולצה שנקרעה לספורטאית בעת ריקוד (אל תיכנסו לקישור – זה סיפור הזוי ומפוברק).
העלייה הרוסית הביאה לארצנו קצת מתרבות ספורט החורף (עם סטנדרטים עולמיים) ולמרות זאת הסיקור של משחק הכדורגל של מכבי ת״א נגד עכו ושל עלילותיו של לברון ג׳יימס בקליבלנד – מעניינים את חובב הספורט הישראלי הרבה יותר מאולימפיאדת החורף. המשלחת הישראלית למשחקי 2018 כוללת עשרה ספורטאים בארבעה ענפי ספורט: החלקה אמנותית, החלקה מהירה במסלול קצר, מזחלות סקלטון(?) וסקי אלפיני(!). ועד השלב הנוכחי של המשחקים היא לא זכתה במדליות.

לדאבוני לא יצא לי לראות אפילו מקצה אחד מהמשחקים האלה (משדרים אותם בכלל?), ומזחלות סקלטון וסקי אלפיני מעניינים אותי כשלג דאשתקד – לכן בחרתי להתמקד בסמל המשחקים.
הסמל הזה נראה אולי במבט ראשון קצת חריג ומוזר, לעומת הסמלים של משחקי החורף הקודמים, אבל יש בו הרבה מקוריות.
כך מוסבר הנושא באתר ״מיתוג ערים ומדינות״: ״הסמל הרשמי למשחקים, מבוסס על האותיות הראשונות במילים פיונג ו-צ'נג באלפבית הקוריאני. הסמל משתמש בחמשת הצבעים האולימפיים, שיש להם גם משמעות תרבותית בקוריאה. ה- '(ㅍ'(P הוא העיצור הראשון במילה פיונג, ומסמל את הכיכר הפתוחה בה החגיגות יתקיימו. ה-'(ㅊ'(Ch הוא העיצור הראשון במילה צ'נג, ומסמל את הסביבה הטבעית של שלג וקרח, ואת הישגי הספורטאים באמצעות הכוכב״.
מצורפות כאן דוגמאות של סמלי אולימפיאדת החורף משנים קודמות – הסמל הקוריאני הכי מעניין!

סמל הטבעות של האולימפיאדה עוצב בשנת 1913 על ידי הברון פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה. חמש הטבעות מייצגות (ההערות בסוגריים שלי): תשוקה (כחול?), מוסר עבודה (צהוב!), ניצחון (שחור??), אמונה (ירוק$) ורוח ספורטיבית (אדום♥). דה קוברטן הסביר כך: ״הדגל האולימפי מייצג את חמשת חלקי העולם המאוחדים על ידי התנועה האולימפית, וששת צבעיו נותנים ביטוי לצבעי כל דגלי הלאום המתנופפים ברחבי העולם בן זמננו״.
בינתיים נוספו צבעים נוספים לדגלי האומות – אבל עקרון הרב-גוניות נשמר.

  
מימין: סמל האולימפיאדה, גירסת 2010 (נכון!); משמאל: סמל עם חלוקת צבעים לפי יבשות (לא נכון!

הסמל האולימפי מסמן את חמש היבשות המיושבות (אסיה, אירופה, אפריקה, אוקיאניה ואמריקה) ואת המפגש של ספורטאים ואתלטים מכל העולם במשחקים האולימפיים. אבל בניגוד לאמונה העממית, אין התאמה כלשהי בין יבשת לטבעת מסוימת (ויקיפדיה).

כזכור, ישראל וירושלים בירתה הנצחית לא זכו (עדיין) לארח משחקים אולימפיים – לא של קיץ ולא של חורף – אבל תמיד כדאי להיות ערוכים למשימה הלאומית הספורטיבית שאין חשובה ממנה. לכן החלטתי להציע כאן סמלים אפשריים לאולימפיאדת החורף שלנו. פרשני ספורט ודיפלומטיה משערים שלקראת האלף הרביעי או החמישי, בשנת 3048 או 4018, תתקיים האולימפיאדה בירושלים (המאוחדת). ואלה ההצעות, ברוח הלוגואים הקודמים – העולמיים והמקומיים:

  
מימין: הצעה ללוגו משחקי החורף ירושלים 3048. עובי המגן־דוד הוא כמו בדגל ישראל המקורי.
משמאל: סמל קליל יותר המתאים לשלג הירושלמי. מכיוון שלמגן־דוד יש 6 צלעות – נוסף צבע שישי: הזהב של ירושלים!

ולסיום, לא התאפקתי ועיצבתי גם סמל שמתאים יותר לקרנבל סמלי החגיגות הקרובות שהתרחש אצלנו בשנה האחרונה. הסמל משלב את סמלי חגיגות השבעים לישראל, 50 לירושלים המאוחדת, 70 שנה לצה״ל ולכנסת, בתוספת של קצת אבק כוכבים  מכרזות יום העצמאות הפיקטיביות. כך ייראה הסמל שיתאים לאולימפיאדת ירושלים 4018, בעוד מאתיים שנה:

איחולי הצלחה לכל ספורטאי החורף, במגלשות, במזחלות ובכורסאות. ובעיקר לספורטאים שלנו.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה ישראל, מיתוג, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

פוסט 700 חגיגי עם שלג דאשתקד ||| צילום נדיר(?) מהשלג של 1950(!)

זהו הפוסט השבע-מאות של הבלוג!
רציתי לציין את חגיגות ה-700, כמו שנהגתי לציין כל 100 פוסטים מאז פוסט המאה הראשון. וחשבתי שכבר אין טעם לחזור על הסטטיסטיקות היבשות (גם מונגוליה הצטרפה למפת הקוראים לפני כמה ימים!) ולרשימת הפוסטים הפופולאריים ביותר, בה עדיין הפוסט הכי מבוקש ב״קווים״ הוא ״גלגולו של סימן ₪״ (מעל 10,000 צפיות!).
ואז האסימון נפל לי (עוד יש דבר כזה?) כששמעתי אתמול בבוקר את החזאי של ערוץ 10 מספר על השלג של 1950 שהגיע אפילו עד לתל־אביב! (העיר הגדולה שאז עדיין לא נחשבה למדינה עצמאית) והחלטתי לחזור לאותו תאריך: 7 בפברואר 1950, היום בו סופת השלגים ההיסטורית הגיעה גם לכפר הנגבי שלנו. אני לא ממש זוכר את הימים הלבנים האלה, כנראה הייתי קטן מדי מכדי להבחין בין סופת שלגים לסופות החול.

  

זה היה בפברואר 1950 ובארכיון הכפר נמצאו רק כמה תמונות מטושטשות מהאירוע הדרמטי. בתמונות האלה אפשר לראות את הבית היחיד בכפר, שהיה גם הבית בו גרו הילדים (בלי ההורים, כמובן), עוד כמה אוהלי־משפחות ושממה אחת גדולה: ״לא ערער, לא דרדר, לא עץ״. גבעה אחת התכסתה בשלג ושלושה חברים צולמו יושבים עליה. בשל איכות הצילום קשה לזהות מי הם היו.

בתמונה אחרת נראה ילד חביב בן שנה־פלוס מנופף בידו לשלום על רקע נופי השלג, שאז איש עוד לא שיער שהם יהיו תופעה חד־פעמית בנגב המערבי (שלא תחזור ב-68 השנים הבאות). ודאי ניחשתם, שהילד הזה הוא אני!

טוב, לא באמת האמנתם לי. ברור שהפעלתי כאן פוטושופ רטרואקטיבי (כמו במקרה הדגל בהשבעת הנשיא הראשון). כלומר, הילד הזה הוא באמת אני והתמונה צולמה באמת בפברואר 1950 – אבל את החיבור בין הנוף המושלג לילד החייכן ביצעתי רק היום, ברוח תקופת ה-Fake News של ימינו ולכבוד חגיגות ה-700. ״מסורת של חרשנות״, כפי שכתבתי בפוסט הפייסבוק המקדים.

  

   

זה היה הפוסט ה-700 בבלוג. חלק מהפוסטים שהתפרסמו כאן הפכו לתוצאות מובילות בחיפושי גוגל, אחרים נכנסו כהערות בוויקיפדיה (¹ ² ³ – למשל). חלק גרמו לחיוך קטנטן, אחרים גרמו לכעס או לעצבים קלים. רבים היו בגדר השתטות וכמה מהם היו נוסטלגיים. נסחפתי יותר מדי לאירועים אקטואליים שישכחו (וכבר נשכחו). ככה זה כשיש מורשת של ״חרשנות״. אנסה לשמור על אותו מינוּן מקרי גם במאה הפוסטים הבאים. מי שרוצה שיישאר, ואפשר להביא גם את החבר׳ה (או החבריא) או הציבור, ואת כל מי שבא לכם.

להתראות בפוסטים הבאים.

    

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פורסם בקטגוריה היסטוריה, סיפורי הכפר, שעשועים | עם התגים , , | 4 תגובות

¡ אין כלום ! ||| סיכום כל ״תיקי הכלוּם״ לקראת ״שבוע הכלוּם הלאומי״ שיחול בשבוע הבא (לכאורה)

זכור, הכל התחיל מזמן־מזמן ב״ארץ כלוּם״ הרחוקה ומוקפת האויבים, הסמוכה לארץ להד״ם וממלכת ״לכאורה״.
המילים ״כלום״ ו״אין־כלוּם״ שודרגו בשנתיים האחרונות לדרגה של חג או מועד של ממש. מחקרים של האקדמיה ללשון (תרתי משמע), הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וגוגל טרנדס מצאו שעד שנת 2015 המילים ״כלוּם״ ו״אין־כלוּם״ היו בשימוש מועט עד כדי כמעט כלוּם, ואילו בשנתיים וחצי האחרונות הן שודרגו פלאים, בחסותו של מר כלוּם, והגיעו לצמרת המילים העבריות הפופולאריות.

לקראת רגע הסיום של המבוא לכניסה למסדרון הישורת האחרונה אספנו בשבילכם מבחר מפרסומי ה״כלוּם / אין־כלוּם״ שפורסמו בדף הפייסבוק של ״קווים״ (לכאורה) ו״נקודות״ (למעשה) במהלך השנתיים וחצי האחרונות.
אנחנו עדיין מקווים שלא יהיה כלוּם (כי אין כלוּם!). וגם אם היה כלוּם – ״אז מה קרה?״ כלשונו של המלך דוד (הראשון) שגם הוא נמצא בישורת האחרונה של ״הכלוּמיאדה הראשונה״ בארץ להד״ם.

    

  

  

  

בשנתיים האחרונות, או שלוש שנים, מי סופר כשכל כך נהנים (או סובלים, תלוי באיזה צד של מתרס הכלוּם אתם נמצאים) גבר השימוש במילת הסיוּג ״לכאורה״. כי הרי הכל נמצא תחת חקירה באזהרה ובדיקת ״תשתיות ראיתיות״ וניהול תיקים חסויים. אבל עכשיו אנחנו ב״ישורת האחרונה־האחרונה״. ועם ישורת לא מתווכחים.
בקרוב, ״קרוב לוודאי״, או ״רחוק מאולי״ – היועמ״ש יעביר את התיקים לגנזך המדינה. ובא לציון גועל.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

 

פורסם בקטגוריה ישראל, עיתונות, פוליטיקה | עם התגים , , , | 4 תגובות

אירלנד זה כאן! ||| מה זה בכלל ״גשר אירי״? ומה אפשר ללמוד מהאירים האלה (חוץ משתיית בירה)?

מדינת ישראל מתפתחת בקצב מדהים בשנים האחרונות. בעוד התקשורת החמוצה מתארת פקקים ומכשולים – נבנים כאן מחלפים ענקיים וגשרים מדהימים. ואם כבר מדברים על גשרים, יש סוג של גשר שלא זוכה למספיק דברי שבח והלל: הכוונה לגשר האירי (ששמו בעברית מַעְבָּרָה). מסתבר שה״מעברה״, כלומר הגשר האירי, נזכרת כבר בתנ"ך הרבה לפני המצאת אירלנד. בספר יהושע מסופר על אנשי יריחו שרדפו אחרי המרגלים של יהושע בן נון: ״וְהָאֲנָשִׁים, רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל, הַמַּעְבְּרוֹת; וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ–אַחֲרֵי, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם״ (יהושע ז׳, ב׳).

האיזור שלנו – שהפך בשבת האחרונה, כבמטה קסם תקשורתי, ליעד המועדף של כל המטיילים הישראליים הבאים למבצע ״דרום-אדום״ – משופע בכלניות אדומות, וגם בהרבה גשרים איריים.
תמיד הפליאה אותי התופעה המשונה הזו שה״שקע״ הקטנצ׳יק הזה בכבישי ארצנו, כולל בכביש ההקפי הצנוע של הכפר, זוכה לתמרור גדול ומכובד עם ההגדרה ״גשר אירי״. מה כאן גשר? ומה לאירלנד ולמעברון הצנוע, שלפעמים הוא קטן יותר מהתמרור המזהיר מפניו?

עשיתי ״מחקר״ קצר ב״אוניברסיטה של גוגל״ והסתבר לי ש״גשר אירי״ הוא מושג שבאמת הומצא באירלנד בזמן מלחמת אנגליה-אירלנד. האירים בנו גשרים שאינם בולטים מעל פני המים, וכך ניתן היה לשמור שנקודת החצייה הנוחה תיוותר סודית. אתמול בבוקר הלכתי לבדוק את המתחולל ביער שוקדה אחרי ״השבת האדומה״ האחרונה וגיליתי בדרכי כמה וכמה גשרים איריים. צילמתי אותם כדי שאם תתקלו בהם תדעו איך לעבור אותם בשלום.

ישראל זה לא אירלנד ואפילו לשמור על שלטי ה״גשרים האיריים״ אנחנו קצת מתקשים. כשהלכתי מגשר אל גשר, בדרך לכלניות, מצאתי כמה שלטים שה״מטייל״ הישראלי הרכוב על רכבי הקרב שלו (ג׳יפי 4×4, טרקטורונים, נגמ״שים, ואולי גם טנקים) לא התחשב בהם. הנה שתי דוגמאות אופייניות:

ואגב, אם כבר ״אירלנד״. אולי הגיע השעה ללמוד מהאירים לא רק את תרבות הגשרים, אלא גם איך מתפייסים. איך הופכים ״אויב לאוהב״. אחרי עשרות שנים של מלחמה קשה (מה שקראו שם: ״הצרות״, ובאנגלית: The Troubles) הגיע לפני עשרים שנה לאירלנד זמן הפיוס.
ה"צרות" נמשכו כשלושים שנה ובמסגרתן נהרגו אלפי אנשי צבא, לוחמים ו״בלתי מעורבים״. ב-10 באפריל 1998 ("יום שישי הטוב") חתמו בבלפסט נציגים של ממשלת בריטניה וממשלת אירלנד על הסכם בלפסט, שנועד ״להסדיר את עתידה של צפון אירלנד על פי רצון אזרחיה ובאופן דמוקרטי״. אדריכלי ההסכם זכו בפרס נובל לשלום לשנת 1998.
בקרוב (אולי) גם אצלנו, אם נדע ללמוד משהו מההיסטוריה של האירים, ולא רק מהגשרים שלהם.

ולכל מטיילי ״דרום אדום״ – ברוכים הבאים לאיזורנו. בטיולי הפריחות של ״דרום אדום״ – תמצאו את שלל הבילויים וה״פינוקים״ המחכים רק לכם (ולכל עמישראל). אבל, כפי שכתוב בכל השלטים – ״נא לא לדרוך על הכלניות״ (ואם אפשר גם לא להשאיר שקיות זבל ליד העצים ובין הכלניות).

שיהיה ״דרום אדום״ חמים ונעים לכולם, בשוקדה, ברוחמה ובאירלנד.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, טבע ונוף, מלחמה ושלום | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

פרויקט גוטנברג ||| היום מלאו 550 שנה למותו של מחולל מהפכת הדפוס

יוהנס גנספלייש צור לאדן צום גוטנברג, ממציא הדפוס

היום לפני 550 שנה (3.2.1468):
הלך לעולמו האיש ששינה את העולם, יוהנס גנספלייש צור לאדן צום גוטנברג

וככה כתבו בדף של ״יום בהיסטוריה״ בפייסבוק:
״המצאת הדפוס היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות האנושות. המצאה זו איפשרה לכל אדם גישה למקורות המידע, והפכה את ההשכלה לנחלת הכלל. הדפוס הביא לגילוי מחדש של הקלאסיקות הרומיות והיווניות, שנתנו השראה להתפתחות הרנסנס.
עד לזמנו של גוטנברג היו רוב הספרים מועתקים ביד, ולעתים מודפסים מלוחות עץ חרוטים. המצאתו של גוטנברג כללה מסגרת שאפשר למלאה בטבלאות מתכת שבראש כל אחת מהן חרוטה אות יחידה, לשימוש רב-פעמי. כן המציא מסג מתכת מתאים ליציקת אותיות, מכבש דפוס מתקדם וצבע דפוס. כל אלה לא נמצאו בשיטת הדפוס הסינית, ולכן אין ממש בטענה שגוטנברג רק הפיץ את השימוש בה. ב-1455, ככל הנראה, הדפיס את ספרו הראשון, התנ"ך.
המצאת גוטנברג הפכה את הספר בהדרגה מחפץ יקר המציאות לנחלת הכלל. עם הספר נפוצה ידיעת קרוא וכתוב, התרחב השימוש בשפות לאומיות במדע, באמנות, ברפואה ובפילוסופיה, והעמיקה הזהות הלאומית בארצות אירופה השונות״.
על שמו של ״ממציא הדפוס״ נקרא פרויקט גוטנברג, שמטרתו יצירת ספרייה אלקטרונית חופשית של ספרים מתוך הקלאסיקה האנגלית והעולמית באינטרנט. נכון להיום המיזם מכיל כ-56,000 כותרים.

לכבוד האירוע, ולכבודו של גוטנברג, אבי מהפכת הדפוס, עשיתי וריאציה על השיר של רוטבליט (וסליחה אם החרוזים לפעמים קצת חורקים, היו לי סה״כ 550 שניות לכתיבת השיר)

יוֹהנס גנספלייש צוּר לאדן צוּם גוּטנברג

תשטוף את העופרת מן הידיים, יוהנס גוטנברג, ממציא הדפוס
תשטוף את אדי העופרת מן העיניים, וקפוץ אלינו, בלי היסוס
ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?
אני לוקח ספר מהמדף, מדפדף לי בנימוס
אני מביט היטב עליך, ממציא הדפוס
ממציא יקר כזה עם זקן עד החזה
ממציא כל כך רזה – מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

תביט אלי ישר אל העינים, יוהנס גוטנברג ממציא הדפוס
תביט אלי ישר אל העיניים, ותרד מן הסוס
ותגיד לי כמה רצית, כמה בכית, כמה שתית
אני לוקח ספר שהדפסת, מביט על הכריכה
אני מביט היטב עליך, נביא המהפכה
ממציא יקר כזה עם זקן עד החזה
ממציא כל כך רזה – מאיפה היה לו כח למסע הזה?

תשתה אתי כוסית אחת לחיים, הממציא יוהנס
תשתה אתי כוסית אחת לחיים, או כוס של נס
ותסביר לי איך לא נפלת, לא התבלבלת, איך לא כשלת
אני לוקח ספר שהדפסת, מביט על הדפים
אני מביט היטב עליך, בין כל המדפים
ממציא יקר כזה עם זקן עד החזה
ממציא כל כך רזה – מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

יוהנס גוטנברג, הספרים שלך כבר יורדים מן המדף
ובסמארטפון ובטאבלט מזפזף אפילו הטף
ומלאי כל הספרים הוירטואליים – מהאינטרנט נחטף
(רק דרך אגב כדי שתדע – ואם תרצה, אין זו אגדה)

תשטוף את העופרת מן הידיים, יוהנס גוטנברג, ממציא הדפוס
תשטוף את אדי העופרת מן העיניים, וקפוץ אלינו בלי היסוס
ותגיד לי, ככה ראית? ככה חזית? ככה רצית?
אני לוקח ספר מהמדף, מדפדף לי בנימוס
אני מביט היטב עליך, ממציא הדפוס
ממציא יקר כזה עם זקן עד החזה
ממציא כל כך רזה – מאיפה יש לו כח להיות חוזה?

וכמי שהוא דור שלישי לאנשי דפוס, אני מאחל לעולם ולעם הספר (וגם לעם הסמארטפון) – גם חמש מאות וחמישים שנה אחרי גוטנברג – שהספרים יישארו איתנו בכל המדיות: בנייר, בטאבלט, במדף ובענן.

קריאה נעימה (בספרים).

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מדע וטכנולוגיה | עם התגים , | 4 תגובות

משורר הפלמ״ח והרעוּת ||| ״היה היה פנס בודד בקצה שכונה והוא האיר את ילדותנו הקטנה״

חיים גורי בבית דרס, ערב מבצע עובדה 1948 (עמותת דור הפלמ״ח)

פנס בודד
מילים: חיים גורי ויוסף דר
לחן: סשה ארגוב

היה היה פנס בודד בקצה שכונה
והוא האיר את ילדותנו הקטנה
והוא האיר את משחקי המחבואים
ולאורו היו הקדרים באים.

כש"השוטרים" כמעט תפסו את "הגנב"
היה קולה של אמא רץ בתחנוניו:
"הביתה, בוא לארוחה, כבר מאוחר,
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר".
"רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לשחק מעט אפילו" –
אבל תחנונינו לא הועילו.

פנס בודד בקצה שכונת ״אשלים״

היה היה פנס בודד בקצה שכונה
ועל ידו גדר, ושער וגינה,
ושם אמרתי לה את שאומרים כולם
על מפתני כל הבנות שבעולם.
וכשידי, שכבר מיליון עלים תלשה,
רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה –
אמרה: "סליחה, יש לי בחינה בסמינר,
כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר".
"רק עוד רגע, רינה, רק שניה אחת,
את תמיד הורסת כשכבר כמעט
לא הספקנו לפטפט מעט אפילו" –
אבל תחנוני אז לא הועילו.

היה היה פנס בודד – חלפו שנים
ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים
והשכונות מצאו מקלט בפזמונים,
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים.
וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו
והחצר כולה מלאה בשריקותיו,
אני יוצא אל המרפסת וקורא:
"שמע ילד, לך הביתה או אני יורד".
"רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט
לא נורא, שחק קצת, צעק – אבל מעט".
אז רציתי להפחיד אותו כאילו –
אבל לא ירדתי אפילו.

כל מי ששמע על חיים גורי, שהלך לעולמו אתמול בגיל 94 בביתו בירושלים, שמע על ״הפלמ״ח״ ועל ״הרעוּת״ ועל ״באב אל וואד״. ואתמול והיום אי אפשר שלא לשמוע את השבחים המוצדקים שמגיעים לדור הפלמ״ח, ואת ההתרפקות על רוחו של ״דור תש״ח״. מעט מהרוח הזאת עוד נשאר בארץ הזאת – הארץ שהם בנו, לחמו עליה וחרשו את שביליה ואת אדמתה.
מי שהפלמ״ח הוא בשבילו זיכרון וצ׳יזבטים ומורשת של ההורים – וג׳וערה ובאב־אל־וואד הן עבורו ״אתרי מורשת״, לא פחות מהכותל והר הבית וקבר רחל – לא ישכח גם את השיר הבלתי-מלחמתי האהוב ״פנס בודד״ של חיים גורי ויוסף דר וסשה ארגוב.

מילות השיר מספרות על פנס בודד תל־אביבי (״בקצה שכונה״), אבל אותו פנס בודד בדיוק האיר גם את ״ילדותנו הקטנה״ שלנו, וגם של הרבה אחרים. בכל ישוב, כפר ועיר, ולכל ילד ישראלי (ואולי גם לא ישראלי) יש את ״הפנס הבודד״ שלו. שם הוא אמר לה ״את שאומרים כולם״. וגם אם היום כבר לא אומרים דברים ״על מפתני כל הבנות שבעולם״ – הבנות (והבנים) נשארו אותו דבר. רק ה״מפתנים״ התחלפו בקניונים או ב״מחלפים״.

כבר כשנכתב השיר היפה הזה ב-1963 היה למילים שלו טון נוסטלגי. השיר תיאר שלוש תקופות של ״המספר״: ילדות, נעורים ובגרות:
״היה היה פנס בודד – חלפו שנים / ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים
והשכונות מצאו מקלט בפזמונים / אבל אותם קולות ברחוב ובגנים״.

היום כבר לא אומרים ״פַסְפוּס״ ו״סמינר״ ואפילו ״הקדרים״ (או הַכַּדַּארִים) כבר לא באים. אבל הפנס הבודד ישאר תמיד, גם כשכל אורות הכרך ותאורת הגדר ייכבו – נישאר עם הפנס הבודד של חיים גורי.

רציתי לסיים בביטוי השחוק ״ולאור מילות שיריו נמשיך לצעוד״. אבל… לא ירדתי אפילו.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, ישראל, מוזיקה, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר | עם התגים , , | כתיבת תגובה