אטלס ישראל ה-מ-ג-נ-י-ב-ה-! ||| עדכונים למפת ישראל לקראת הסתיו והחורף שבפתח

מזמן לא עסקתי כאן בציור מפת ישראל. הקיץ הבוער כבר מסתיים ומפנה מקום לסתיו חם. עוד מעט יבואו הכלניות והטנקים ו״ישראל המגניבה״ ממשיכה להתפתח (למרות חסרונותינו): נבנים מחלפים ומסילות, הרכבות לירושלים נתקעות בנתב״ג, שגרירויות נפתחות ונסגרות, ונראה שנדרש כבר אטלס חדש עבור התקופה הסוערת (והבוערת, למי ששכח או בחר להדחיק).

תערוכת ״המפה – לקרוא בין הקווים״ במוזיאון ארץ ישראל עומדת להיסגר בסוף אוקטובר. בתערוכה הגדולה מוצגות – לצד מיטב אמני ישראל – גם כמה עבודות מהבלוג שאתם קוראים עכשיו. אם עוד לא ביקרתם שם – יש לכם בדיוק שבועיים. ועד שתיפתח תערוכה נוספת בנושא, בעוד עשור או חצי יובל – אני מוסיף כאן שתי מפות אקטואליות.
האחת פורסמה (נדמה לי) כבר בפייסבוק, והחלטתי לשים אותה כאן בשביל התיעוד ההיסטורי. אפילו אני כ״שרטט״־מפות־בלתי־נלאה כמעט שכחתי אותה, אחרי הקיץ הבוער שעברנו כאן בעוטף ישראל.
עיקרה של המפה המושגית הזו הוא ניסיון להמחיש איך היו מתפתחים ה״עניינים״ אם שמות הישובים בדרום היו: קיסריה, תל־אביב, חיפה, ירושלים והרצליה. ואילו הישובים כפר עזה, נחל עוז וכיסופים (ואולי גם בארי) היו מועברים בתהליך הובלה ״מגניב״ לשרון ולצפון.

המפה השנייה שטרם התפרסמה אפילו בפייסבוק, היא מפה סטריאוטיפית, דוגמת מפות העולם של Yanko Tsvetkov שאפשר לראות באינטרנט והצגתי כמה מהן בראשית ימי הבלוג.

מפה סטריאוטיפית של אירופה. עיצוב: Yanko Tsvetkov

נדמה לי שהגיע הזמן לעשות סקיצה גם למפה סטריאוטיפית של ישראל.
זוהי סקיצה ראשונית, ללא התחשבות בשותפים קואליציוניים. הערות, תיקונים ועידכונים יתקבלו בברכה, וכדרכו של האינטרנט הזורם – ניתן יהיה להכניס שיפורים בגירסאות הבאות.

כך נראית הסקיצה הראשונה של המפה לעיונכם ושיפוטכם
(הוספתי אפילו את השעמום האחרון והמעודכן בקרית שמונה):

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה ישראל, מפות, שעשועים | עם התגים , , | כתיבת תגובה

פסטיבל חנוּפּה תשע״ט ||| אוסף השירים המעודכן (נכון לאמצע אוקטובר)

עם תום חגי תשרי נערך עמישראל לאירועי חג החנוּפּה.
פרשנים של התקשורת הסמולנית עוד לא סגורים על עצמם אם הבחירות המוקדמות יערכו בפברואר או במרץ, או לקראת פורים, בחודש אדר ג׳ (השנה היא שנה מעוברת² עם תוספת למשתפן).

רוב האמירות שלי בנושא פורסמו בזמן האחרון בפייסבוק של הבלוג, אבל היות שמסתמן שבראי ההיסטוריה עוד יתייחסו לתקופה הזו כתקופה הבנימינית האחרונה, החלטתי לרכז את האמירות ואת שירי ההלל היפים שזימרו זמרי החצר הקיסרית למלך ולרעייתו, בפוסט היסטורי (ויש שיגידו גם היסטרי).

ליקטתי מבחר מהשירים היפים האלה, והוספתי לקינוח שיר אחרון שחיבר הוד־רוממותו הקיסר בעצמו.

ותחילה לעצרת האומות המאוחדות, עם השרים המשוררים שביטאו את הערצתם לגדול מנהיגי העם בעת החדשה ולרעיתו (הגדולה לא פחות):

מנהיגים חשובים אחרים מיהרו להוסיף דברי שירה וקילוסין משלהם, מרגשים לא פחות:

ומיד אחריהם הצטרף למקהלה מנהיג איזורי מבית שאן ששכח לנתניהו חסד נעוריו:

בעוד הרהמכה״ן נאבק על כבודה של רעייתו ועל חפותו שלו, בקרב הירואי המתואר בתרשים כאן למטה, התפרסם גם שירו של המנהיג עצמו: שיר זוגי לרעייה היקרה (פשוטו כמשמעו) ולשאר הקרובים האהובים – חובבי הצוללות הגרמניות, המשחתות האמריקאיות והחמגשיות הישראליות:

הנה השיר שמתאר את הרעיה כראש וראשונה לצמרת חילות הים – הישראלי והאמריקאי, לדורותיהם:

ואלה המילים המקוריות לשיר של להקת חיל הים הישראלי, שכתבו יורם טהרלב ודני ליטאי. גם הן בהחלט מתאימות לאירוע החשוב:

מביאליסטוק עד ווהלין / מליטא ועד פולין
כל העם כבודנו ימלל / איזה חברה יאט
יידישע פיראטען / שירבו כמותם בישראל!

אל המסע יצאנו / את המצפן כיוונו
שנפליג ישר אל ארץ כוש ואל תרשיש
מילאנו את הפעקלאך / פסוליה וגם קרעפלאך
פח של צ'ולנט / פח של בורשט,
חבית גפילטע פיש [היום היו שרים: ״חמגשיות!״]

שבת שלום לכל אנשי הצפרדע, וגם לאלה שיאכלו את הצפרדע (מהחמגשית האחרונה)

___
חשוב להדגיש שכל הטקסטים בשירים כאן הם אמיתיים ולא פייק־מילים. הם נלקחו מאתרי החדשות ומהפייסבוק ורק העימוד שלהם הוא מקורי.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מוזיקה, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

מפות האטרקציות והשריפות ||| אלה הם חיינו בזמן האחרון (ובעצם בכל הזמנים)

לא מזמן מצאתי את אתר המפות הממשלתי ואני ממהר לשתף את המציאה עם הקוראים. זהו אתר המבוסס על צילומי אוויר של כל הארץ, ובאפשרותכם להוסיף שכבות כמעט בכל נושא שתבחרו. אם אתם נוסעים לאיזשהו מקום בארץ ואתם רוצים לברר כמה דברים: איפה יש אטרקציות? היכן עוברים הנחלים? איפה ממוקמים בתי הספר וגני הילדים? באיזה ״איזור התגוננות״ (15 שניות, 30 שניות וכו׳) הוא נמצא? ואפילו מיקומים של אוניות טבועות ומגדלורים. כמעט לכל נושא שתרצו יש שכבה להוספה. אני ממליץ מאוד לשמור את הכתובת במועדפים ולהיכנס מדי פעם לראות אם נוספו אטרקציה או נחל חדש.
(בהתאם למדיניות הממשלה באתר אין זכר לקו הירוק וגם עזה נראית מנותקת ממצרים בקו גבול כפול).

מפת הנגב המערבי עם איזורי התגוננות ואטרקציות; המרכז למיפוי ישראל: www.govmap.gov.il

אדם קרוב אצל עצמו (לפי תורת פייסבוק ואינסטגרם), לכן עשיתי צילום מסך של האיזור שלנו – שיש הקוראים לו בטעות ״עוטף עזה״ ושמו הישן הוא ״הנגב המערבי״ או עבור מי שרוצה להתחכם: ״עוטף ישראל״. האיזור הזה שנמצא עכשיו בחדשות מדי יום ולילה בעקבות מה שנקרא ״טרור העפיפונים (או הבלונים)״.

בגלל ה״מצב״ נכנסתי גם לאתר המענין של חברת ״תמה והראל דן״, ושם מצאתי מפה של אותו איזור עם דגשים אחרים לגמרי. במיפוי הזה מציינים דווקא את השריפות ש״התחוללו״ בקיץ האחרון. האתר המעניין של הממשלה המכהנת עוסק פחות בתחום הזה. כנראה שהממשלה מעדיפה שהציבור יתרכז בתחום האטרקציות: בטבע הישראלי היפה, בירושלים המאוחדת ובכנסת – שיופיה אינו ידוע.

מיפוי שריפות בעוטף עזה (הנגב המערבי לשעבר) מצילומי לווין; חברת תמה והראל דן

מיקוד על האיזור הנגב המערבי המרכזי במפת השריפות; חברת תמה והראל דן

באתר אחר, של חברת תמה והראל דן, דווקא טורחים לעקוב אחרי איזורי השריפה בנגב וממפים את כולם. לפי המפה הזאת, וגם לפי המצב בשטח, נראה שדווקא סביב ״הכפר״ שלנו (במפות ובחדשות קוראים לו ״יער בארי״) ריכוז השטחים האדומים (במפה) והשחורים (בשטח עצמו) הוא הגבוה ביותר. מי שלא מאמין במפות – יכול להיכנס לאלבומים האמנותיים שפירסמתי ולהתרשם מהוואדיות והיערות החרוכים. יש אולי אסתטיקה מסוימת בשילובי השחור והאפור עם הירוק המתחדש.

  

  

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, מפות, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

״בשבילנו זה בית״ ||| שיר שכתבתי ב־1976 ועדיין אני עומד מלפניו, מאחוריו ומשני צדדיו

השישי באוקטובר, בכל שנה – מאז 1946 (תאריך שעוד לא הייתי כאן, בעולם הזה) ו־1973 (שהייתי שם) מתחברים לשני אירועים מהחשובים ביותר בחיי (חוץ מאירועי המשפחה שהם מעל הכל, כמובן).

בשישי באוקטובר 1946 עלו להתיישבות – במסגרת עליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב – שלושים חלוצים וחלוצות. אחת מחמש ה״בחורות״ (ככה קראו אז לנשים) בקבוצת החלוצים הייתה אמא שלי שהייתה גאה על העובדה הכמעט־מקרית הזו כל חייה. אני לא השתתפתי באירוע, רק שנתיים וחדשיים אחרי זה הגעתי לאוויר הארץ (בגדרה – במחנה הזמני, כפי שסיפרתי לא מזמן, במוצאי כיפור).

בשישי באוקטובר 1973, חודשיים אחרי החתונה, יצאתי עם חיילי המילואים של השיריון לסיני, לתעלה ול״אפריקה״ כפי שהרביתי לספר ולצייר גם כאן.

בשישי באוקטובר 1976, כשאני כבר אבא לילד בן שנה, נערך ״חג ה־30 לעלייה להתיישבות״ ונתבקשתי, (או התנדבתי) לכתוב ״שיר״ או ״פזמון״ חגיגי. השיר שיצא לי היה אולי קצת רומנטי ונאיבי, אבל גם מעט ציני וסטירי. ולמרות שהיה מלא אהבה והזדהות עם המקום הזה – שקראתי לו כבר אז ״בית״ – מילות השיר ניסו להתנער מהסיסמאות הגדולות שחונכנו עליהן במסגרת האמונה של המייסדים ש״זה לא רק בית״ – זו דרך חיים, אידיאולוגיה! בקיצור ציונות בלי מרכאות (וגם סוציאליזם בלי להתבייש).

הייתי כמעט בן עשרים ושמונה, אבא לילד בן שנה, כשכתבתי את המילים האלה – אחרי לימודים בבית הספר המקומי הקטן, שנת שירות ב״נוער עובד״, שירות צבאי של שלוש שנים, תקופת מילואים קצרה אחת עם באלי״ש ותרג״ד, ומלחמה אחת לא קצרה בכלל. וחשבתי שלקרוא למקום בו גדלתי ואליו חזרתי, כמובן מאליו -״בית״, זו המחמאה הגדולה ביותר שיכול בן המקום לתת ל״כפר״ שלו.

לא כולם חשבו ככה, אבל ה״שיר״ נשאר, והולחן על ידי מימי והושר באירוע המרכזי של חגיגות שנת ה־30.
אתמול פירסמו אותו, כהרגל מובן מאליו, ב״יומון״ שלנו, שהוא מין מקומון עם הודעות, החלטות, דיווחים משקיים וכמה דברי ברכה שמוסיפים באירועים חגיגיים. אני לא יודע עד כמה המילים שכתבתי לפני ארבעים ושתיים שנה מדברות אל 1,209 תושבי הכפר: חברים, תושבים, מועמדים ובעיקר ילדים. בשבילי זה עדיין בית. לא פחות לא יותר. וזה בעצמו את הכל כבר אומר.

הנה דוגמה לביצוע מחודש של השיר הישן בחגיגות ה-70 עם זמרים בני כל הדורות:
https://youtu.be/F-cn4poBOb4?t=1750

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מלחמה ושלום, סיפורי הכפר, קיבוץ | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

״יש ילדים״, ״אצלנו בחצר״, ״קומסי קומסה״ ||| חמש דקות על מאה שנות שירי ילדים בישראל

כשנגמרים חגי תשרי – כולל הטיסות והנסיעות, הסוכות והקמפינגים – מגיע הזמן  להיערך לפסטיבלי חג החנוכה. ובתוך שלל אירועי החג המקדשים, כמו בכל חג, את גבורת היהודים (מול היוונים והפרסים והאנגלים ושאר האויבים) מגיע זמנו של פסטיבל שירי הילדים.

העוקבים הוותיקים ודאי זוכרים את מצעדי הפזמונים השונים שערכתי כאן. זה היה בימים אחרים כשלקוראים היה זמן להאזין לעשרה שירים ברצף. היום המצב אחר לגמרי (חלפו הרי כבר שש שנים מהקמת ה״קווים״ וה״נקודות״ שלי), לכן הסתפקתי בשלושה שירי ילדים, שמבחינתי מכסים את כל הקשת שעברה המדינה ושירי הילדים שלה, במאה שנה בערך.

שנות העשרים של המאה ה־20: ״יש ילדים״

מילים: אברהם ברוידס; לחן: דוד זהבי (1925-1924)

ילדי כיתת ״שיבולים״ מעין כרמל שרים את השיר ״יש ילדים״

לשיר הראשון (מתוך שלושה) לא מצאתי גירסת יוטיוב, אבל למזלנו יש את אתר ״זמרשת״ שמשמר מוזיקה שביוטיוב כבר אין לה סיכוי. זהו שיר ששרנו ב״פעולות התנועה״ בכיתות בית הספר היסודי. למדנו את מילות השיר במסגרת הפעולה על ״ילדי העולם״. תוכן הפעולה נקבע על ידי מנהיגי תנועת הנוער, שהייתה בימים ההם גורם חינוכי משמעותי. בשיר הזה סופר על ילדים (כמונו ילדי העתיד של הלינה המשותפת) ש״להם לא יחסר בבית מאום״ ומצד שני – ילדים אחרים, ״גלמודים באין גג לראשם״. אולי לא ממש הבנו אז את הפער הגדול בין שתי קבוצות הילדים, אבל הזדהינו מאוד עם המילים (וגם עם המנגינה העצובה). אני ממליץ לבחור את הביצוע של ילדי כיתת ״שיבולים״ (המופיעים בתמונה למעלה) מעין כרמל.

יֵשׁ יְלָדִים בְּנֵי כְּפָר וּבְנֵי עִיר
עֵין שֶׁמֶשׁ תִּצְהַל לִקְרָאתָם וְתַזְהִיר.
לָהֶם לֹא יֶחְסַר בַּבַּיִת מְאוּם
עַל כַּפַּיִם הָאָב וְהָאֵם יִשָּׂאוּם.
כָּל יֶלֶד וָיֶלֶד וּכְלֵי שַׁעֲשׁוּעָיו
בָּהֶם יְשַׂחֵק וְיַרְנִין לֵב רוֹאָיו;

אַךְ יֵשׁ יְלָדִים נְזוּפִים בְּלֹא אָשָׁם
גָּדְלוּ גַּלְמוּדִים בְּאֵין גַּג לְרֹאשָׁם.
שְׂעָרָם לֹא סָרוּק וְגוּפָם לֹא רָחוּץ,
יְחֵפִים וּקְרוּעִים תּוֹעִים הֵם בַּחוּץ
יְלָדִים עֲזוּבִים לְלֹא אָב וּבְלִי אֵם
עֲלֵיהֶם הָרָקִיעַ קוֹדֵר וְזוֹעֵם.


שנות התשעים: ״אצלנו בחצר״

מילים ולחן: נעמי שמר

מכל מאות שירי הילדים שמחזיקים מעמד גם בזמננו בחרתי כמייצג דווקא את השיר היפה של נעמי שמר ״אצלנו בחצר״ – בגלל הקוסמפוליטיות שלו וגם האופטימיות שהוא משדר (״אצלנו בחצר / בצל אילן פורח / ילדי כל העולם / באים להתארח / אצלנו בחצר / ילדי העולם כולו /רוקדים במעגל / ואומרים שלום״).
וגם אם האנימציה של סרטון ה״ילדות ישראלית״ קצת מיושנת – הרוח הטובה נשמרת לאורך כל השיר.

אצלנו בחצר 
בצל עצי הזית 
באים בדרך כלל 
המון אורחים לקיץ 
לכל אחד מהם 
שפה משלו 
ודרך משלו 
להגיד שלום. 

בן מאיטליה אומר בונג'ורנו 
בת מצרפת אומרת בונז'ור 
קן מיפן אומר אוהיו 
כשהוא בא לביקור 
קיי מהוואי אומר אלוהה 
טניה מבריטניה אומרת הלו 
כל מי שבא אלינו הביתה 
יש לו שלום משלו. 


2018: ״קוֹמסי קוֹמסה״

מילים ולחן: סטפן לגר, דולב רם ופן חזות

השיר של ימינו, ימי המסכים והקופצניות העליזה וחסרת הדאגות לכאורה. עם הביצוע משובב הנפש בצרפתית מעוברתת של סטפן לגר (גיבור האינסטגרם שנולד בבת-ים להורים מטוגו ומשרת בחיל התיקשוב): ״איזראל פרובלמטיק״ – השיר מדבר על המציאות הישראלית בה התרגלנו לחיות ולהסתפק בדברים שלא עשויים עד הסוף, שהם "ליד", למשל הפרנסה, הפוליטיקה, הפקקים בכבישים וכדומה. (מתוך האתר ״פרוגי״).

Israël est magnifique mais un peu problématique
Chez nous on dit ze maspik

Comme ci comme ça ze ha trick
Par example sur Tel Aviv il y’a tout de tout sans deconner
Mais c’est toujours pas parfait
(Attends jvais tout t’expliquer ( Eeeeeyy

Pkakim Be Yom rishon
Comme Ci Comme ça
Vacances au ski sur le hermon
Comme Ci Comme ça
LES MADMOISELLES EN ISRAËL SONT OULALA
AVAL Ha NIMOUSSIM

COMME CI COMME ÇA
COMME CI COMME CI
COMME ÇA

נראה שגירסת השיר המועדפת על ילדי המילניום הוא גירסת פורטנייט הרחוקה מאה שנה בערך מ״הילדים הנזופים והגלמודים״ בשיר הראשון. אבל צריך להודות שזה מה שהולך היום: ״מוכרחים להיות שמח״ כמו שפעם שרנו.
אז בבקשה: תהיו שמחים, או לפחות תעמידו פנים עליזים – והשמחה כבר תבוא מעצמה. פחות או יותר. קומסי קומסה.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, חגים ומועדים, ישראל, מוזיקה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

הטיול השבועי ||| בחזרה לוואדי שהלכנו בו פעם עם עצי האשל, האקליפטוסים, האזדרכת… והספה הישנה

במסגרת טיולי הצילום היומיים שבחרתי לעשות כל בוקר (כמעט), רגע אחרי שהשמש עולה, הגעתי אתמול לוואדי פלמ״ח. זה לא השם הרשמי של הערוץ שמתחבר לנחל גרר ועובר רק כמה מאות מטר מהדשא שלנו (ושל השכן). לא הצלחתי למצוא את השם של הערוץ במפות גוגל או במפות אחרות, אבל אני זוכר אותו היטב מטיולי הטבע שהיינו עושים בכל יום שני (או שלישי, לך תזכור) עם המורה והמטפלת בכיתה ב׳ (ואפילו בכיתה ג׳). אנחנו קראנו לו גם ואדי סיסרא, מסיבה שכבר הספקתי לשכוח.

כן, פעם ילדים (וגם הרבה ״מבוגרים״) היו מחוברים יותר לטבע ולהיסטוריה של ארץ ישראל ופחות לסמארטפון. אבל אין טעם לחזור שוב לקונן על הזמנים שהשתנו לנו – נחזור לטיול ולתמונות. המרכיב של ״שריפות סבב קיץ 2018״ קיים, כמובן, גם בערוץ הזה – אבל לא זה הנושא העיקרי של הצילומים שעשיתי. מה שבולט יותר מכל הוא סבך הגזעים של עצי האשל הקדומים, שחלקם קרסו באופן טבעי, אחרים נשרפו ונחרכו, אבל כולם יישארו איתנו עוד שנים רבות.

עוד תוכלו לראות באלבום החדש גם את האקליפטוסים שמתעקשים ללבלב, אחרי שהשריפה השחירה את כל הענפים ואת הגזע שלהם. בעיקול השביל גיליתי גם אזדרכת ירוקה בוהקת שגם היא עמדה יפה בפגעי תקופת ״הכחשת האש״.
אם מעיינים בסיפורי ספר בראשית בהחלט יתכן שבוואדי העתיק הזה הלכו לפנינו אברהם אבינו ואנשיו, כשהגיעו לדון עם אבימלך מלך גרר בשותפות בחלק הארץ הזה שהיום נקרא משום מה ״עוטף עזה״.

צילמתי כמה שרידים מתקופות הרבה יותר מאוחרות מימי אברהם: ספה ישנה שהונחה באמצע עיקול הוואדי למנוחת רועי הצאן של 2018, מזרוני ספוג שנכרכו סביב גזעים, אולי כדי למנוע התחככות של המטיילים (מי מטייל שם בימינו?) ורוכבי האופניים. והמוזר מכולם – שרידי פלסטיק ממחלקת הכרטיסים של הדפוס, אחרי שמכונת השטנץ הוציאה מהם את הכרטיסים עצמם. אני לא ארכיאולוג מקצועי, אבל יצא לי לעשות כמה מהעיצובים של הכרטיסים האלה – והתפלאתי למצוא אותם פתאום מפוזרים ומחבקים גזעי עצים שנפלו בוואדי הישן. מעניין מה אברהם אבינו היה חושב על שרידי הפלסטיק האלה, אם היה חוזר לברר מה קורה בממלכת גרר.

עשיתי אלבום נוסף – שאפשר יהיה לדפדף בו ולהיזכר, כשיבוא השלום (או המלחמה, תלוי מה יחליטו יחיא ואיסמעיל, ובנימין ואביגדור) לחבל הארץ התנ״כי שלנו. יש סך הכל 32 עמודים באלבום הוירטואלי שלי ואפשר לעצור בכל עמוד, או לעשות דפדוף אוטומטי (הכל תודות לאפליקצייה החינמית FlipHtml5).
דפדפו להנאתכם, ותרגישו כאילו הלכתם בערוץ וואדי עצמו. לדפדוף – לחצו על תמונת האלבום.

לדפדוף באלבום ״ואדי פלמ״ח ואברהם״ – אפשר ללחוץ גם על הקישור הזה.
לחובבי הקרטוגרפיה הישנה צילמתי כאן מאתר המפות הממשלתי (המומלץ!) את מיקום הערוץ. באתר תוכלו לבחור לכם עוד רבבות ערוצים, שלכל אחד יש ודאי סיפור היסטורי משלו.

שיהיה סוף חגי תשרי שמח לכולם וחזל״ש לכל בני אברהם.

פורסם בקטגוריה היסטוריה, טבע ונוף, תמונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

אתם בוחרים! ||| לקראת חג ה-40 מוזמנים לבחור את גיליון השנה של החינמוֹן ״פייק ניוּז״

בראש השנה ערכו בידיעות אחרונות משאל מעניין, בו הקוראים והגולשים התבקשו לבחור את הגיליון שבו הופיע ״שער השנה״. נחשפתי למשאל אחרי שמצביעים רבים כבר סימנו את בחירתם וקצת השתוממתי לגלות שהגיליון שהיה במקום הראשון של הסקר באותו זמן, היה זה המתאר את הזכייה הגדולה של נטע ברזילי (וישראל!) באירוויזיון 2018. נכון שזו הייתה חדשה משמחת ומרנינה בתוך שלל אירועי שנת תשע״ח שהייתה גם שנת ה-70 לישראל. אבל בכל זאת, חשבתי לעצמי: קצת פרופורציות, ומייד הצבעתי לגיליון שסיפר על חיים גורי שנפטר השנה ותיאר את מורשתו.
גם בגמר ההצבעה (אם באמת כבר נסתיימה) גורי, משורר הפלמ״ח, נשאר במקום העשירי והאחרון, נטע אומנם ירדה למקום השלישי (״ניצחה!״ – עם 2.2K מצביעים) ומחאת הדרוזים (״זעקת האחים״ – 5.1K) וטרור ההצתות (״ארץ האש״ -2.6K) דורגו במקום הראשון והשני.

חשבתי לעצמי שגם לנו בבלוג יש עיתון (חינמון!) שמופץ ברבבות עותקים במשך השנה, ומגיע לו בהגיעו לגיליון ה-40, ולקראת חג סוכות השני, לערוך משאל דומה.
מתוך ארבעים הגיליונות, שאת כולם תוכלו לראות בארכיון המסודר של ״קווים״, בחרתי עשרה שערים חשובים ואני מצרף כאן את המשאל החגיגי. מעניין מה תהיה בחירת הגולשים.
לצערי, בגלל מגפת הביביומטיזיס (או הביביופוביה) שמשתוללת בדרום הארץ – במקביל למגפות העכברת וקדחת הנגב המערבי – רוב השערים הוקדשו לראש הממשלה המכהן. אני מבטיח שבעתיד הקרוב, כשנתניהו יירד מסדר היום – גם שערי העיתון הנפוץ ביותר של ״קווים ונקודות״ יתגוונו ויכילו גם אירוויזיונים ושעשועים אחרים.

אלה הגיליונות שעומדים לבחירתכם. כל מה שצריך לעשות זה לבחור אחד ולהצביע בסקר האינטרקטיבי המופיע למטה. התוצאות מתעדכנות בצורה שוטפת, והמנגנון המתוחכם מאפשר לכם רק הצבעה אחת (שלא כמו בבחירות לכנסת, על פי תיאוריות קונספירציה שונות).
גשו להצבעה וזיכרו: הערבים כבר נעים בכמויות לקלפי של הבלוג. לנו אין ידיעות אחרונות, מקור ראשון או ישראל היום – יש לנו רק את ״קווים״ (וקצת ״נקודות״). הצביעו בהמוניכם, לפי טעמכם.

גיליון 1

גיליון 2

גיליון 9

גיליון 20

גיליון 25

גיליון 33

גיליון 35

גיליון 37

גיליון 38

גיליון 40

הצביעו בהמוניכם:

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה סקרי דעת קהל, עיתונות, פוליטיקה | עם התגים , | כתיבת תגובה

״ספטמבר השחור 2018״ ||| הקטלוג המלא של צילומי ערוץ הוואדי השרוף

אתמול שוב מצאתי לי ערוץ ללכת בו ולנסות לתעד את המראות המשתנים של הוואדי שנשרף בקיץ האחרון. לפני חודשיים פירסמתי כאן תמונות מערוץ שמתחבר לוואדי של אתמול. התמונות דומות וגם קצת שונות. הירוק כבר תופס יותר מקום, וחלקו אפילו הצהיב באופן טבעי. ראיתי וצילמתי גם כמה פרחים צבעוניים (עוד לפני שהיורה הגיע), וכמובן החצבים הלבנים מרככים את המראות האפורים והשחורים.
מצאתי כמה מקומות מעניינים במיוחד, כמו שלד העץ השחור העומד זקוף ושרוף כמו פסל סוריאליסטי, על צלע הוואדי ממש מול רצועת עזה.

למעלה: ״ואדי שרוף״; ספטמבר 2018
משמאל: ״ספטמבר השחור״;
פחם שחור על בד כותנה בהיר; 42

ואחרי שיצאתי מהערוץ מלא בצילומים פסימיים-אופטימיים, מכוערים-יפים – פתאום גיליתי שהפחם השחור מהוואדי השרוף שירטט על מכנסיי מין סוג של ציור יפני, או סיני, יפה ועדין שממש חבל היה לכבס אותו. אז צילמתי אותו למען ״האמנות השימושית״ ושלחתי אותו לכביסה – למען הטיולים הבאים.

הנה הקטלוג המלא של התמונות, למען אלה שלא הלכו בוואדי. כולם מוזמנים לדפדף. הפעם הצלחתי לפתור את סוגיית הדפדוף מימין לשמאל ולכבוד חג הסוכות התקבל אלבום עברי כשר לסוכות.

חג שמח וצפייה נעימה. לחצו על עטיפת הקטלוג ודפדפו להנאתכם,
ואל תשכחו שיש לנו ארץ נהדרת, גם אם קצת שרופה בפינות.

קישור נוסף לאלבום (ליתר ביטחון)
וזו תמונת ה״פסל״ למי שאין לו/לה יותר מדי זמן לצפות ב-32 הצילומים שב״קטלוג״.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

 

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, סיפורי הכפר, תמונות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

רכבת לילה לעזה ||| קו הרכבת מלפני 100 שנים שאף אחד לא חושב עליו היום

זה סיפור מתגלגל, שמתחיל בכביש 232 ונגמר בעזה, או אפילו בקהיר (ולמי שיש תוכניות מרחיקות לכת עוד יותר – אולי במדריד, או פריז).
כידוע, ישראל מזרימה בין ״סבב״ ל״סבב״ חומרים וציוד רב לרצועת עזה. כל זה נעשה במסגרת הצעדים ה״הומניטריים״ שנועדו לשמור את עזה החמאסית כ״כלא הגדול בעולם״, או כ״סיר בישול״ ששומרים עליו שלא יעלה על גדותיו יותר מדי.

משאיות בחניון כרם שלום (צולם בימי ה״סבב״ כשהסגר על עזה עוד היה בתוקף)

הצד ה״הומניטרי־לכאורה״ זוכה מדי פעם למאמרים מלומדים המדברים בגנותו (או בשבחם וחוכמתם של אלה שמתחזקים את המצב). הרבה פחות מדברים על הפיכתו של כביש כמעט שוּלי, בקצה הפריפריה (״שוּלה״ בעברית) לאוטוסטרדה קטלנית. כביש 232 שנועד לחבר את ישובי העוטף – בעיקר מהמועצה האזורית אשכול – אל מרכז הארץ, הפך מזמן לנתיב נסיעה של אלפי משאיות וסמיטריילרים שמעבירים ״סחורות״ למעבר כרם שלום, בין הסבבים התכופים.
המשאיות הרבות דוהרות במהירות רבה ומסכנות, כבר שנים, את הנוסעים ואת הולכי הרגל שמנסים לחצות את הכביש בצמתים השונים. עשרות תאונות, חלקן קטלניות, כבר קרו ועדיין הרחבת הכביש מתעכבת, כמעט כמו בניית קו הרכבת ירושלים-תל־אביב שנחנך טרם זמנו אתמול.

אתמול הזכירה לי רעייתי היקרה שאולי אפשר היה אחרת. אולי אפשר לחדש את קו הרכבת ת״א-אשדוד-עזה. הקו הזה פעל בימי המנדט, וגם בימים שבין סוף מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. המסילה קיימת כבר מזמן, יש רק לתקן ולהשמיש אותה – ואז הרכבת לעזה יכולה לצאת לדרך מדי לילה ולהוביל את כל הסחורות הנדרשות מבלי לסכן נפש אחת בישראל ובעזה.

זה כל־כך פשוט, ולכן גם לא סביר שזה יקרה. אצלנו נהוג הרי לתכנן את קווי הרכבת בעיקר עבור טקס חנוכתם – לפי מועדי הבחירות, ולא בהכרח לפי הצרכים. מי היה מקבל קרדיט על חנוכת קו אשדוד-עזה? מה היה יוצא לשר התחבורה והאסטרטגיה ולשר החוץ והטקסים, אם במקום אלפי המשאיות המסוכנות הייתה נוסעת בלילה רכבת עמוסה לעזה ופורקת את הסחורות בביטחה בתחנה שאחרי מעבר ארז, או בעזה עצמה, ואפילו בחאן יונס?
למי שזה נראה דימיוני מומלץ להיכנס לוויקיפדיה ולקרוא על הרכבת המנדטורית שפעלה כאן כבר לפני מאה שנים והובילה נוסעים וסחורות בקו חיפה-קנטרה ומשם לקהיר. (כאן תוכלו למצוא את לוחות הזמנים של הרכבת ההיסטורית הזו, וצירפתי מוויקיפדיה גם את כרטיס הנסיעה לקנטרה, למי שאין לו רב־קו).

הרכבת היא כלי תחבורה זול, מהיר ובטוח הרבה יותר ממשאיות חסרות מעצורים. באופן אישי זכורים לי שני אירועים הקשורים ברכבת של קו עזה. האחד הוא תמרות העשן מהרכבת בעזה (כנראה קו קהיר-עזה) שהיינו רואים בילדותנו בטיולים בוואדי הקרוב. קראנו לנחל הזה ״ואדי חביות״, בגלל שורות החביות השוכבות ששימשו כמחסומים (נגד מה? כבר שכחתי) שהיינו רוכבים עליהן ומדמים שאנחנו על הרכבת.

הזיכרון השני הוא הרכבת שלקחה את הטנקים שלנו (ואותנו) עם סיום מלחמת יום כיפור מנקודת ההעמסה באל־עריש ועד ללוד, ומשם לימ״חים לתיקונים ושיפוצים ואיחסון עד המלחמה הבאה. עברנו אז דרך עזה, בנסיעה איטית מכיוון דרום, הטנקים ניצבו על רכבת המשא, וילדי עזה בירכו (או קיללו) אותנו בשמחת ילדים שרואים מחזה מוזר ונדיר.

נעזוב את הזיכרונות. כמומחה לקווים (של רכבות ושל אותיות) ולנקודות (של ישובים ושל רשתות דפוס) אני קורא לשר המתאים שירים את פרויקט רכבת הלילה לעזה. אני בטוח שהוא ייזכה לתשואות רמות ואולי יוכל להתמנות בממשלה הבאה לשר הרכבות וההיסטוריה. הרכבת הזו תוכל להמשיך מקהיר לטריפולי ומרוקו (לטיולי שורשים), ומשם דרך גיברלטר למדריד ואפילו לפריז (פעם תיארתי כאן את נתיב הרכבת הצפוני שיכול לחדש את החיבור מתל־אביב ואפילו משדרות לראש הנקרה, ביירות, איסטנבול ומשם לוונציה ופריז). גם בנתיב הדרומי לא נשאר הרבה מה לעשות: קצת תיקוני פסים והוספת שלטים ואפשר לצאת לדרך. ואם הטיול עד קהיר ומדריד נראה קצת פנטזיונרי – לעזה אפשר לשלוח רכבת כבר מחר. ואם לא מחר אז מחרתיים.
[מומחים מהשטח מדווחים לי שקו הרכבת לעזה כבר קיים, ואפילו התחנות והמסופים כבר נמצאים בצפון הרצועה. הסיבה היחידה לאי קיום החזון המתואר כאן היא פוליטית וביורוקרטית. הלוואי שבעקבות הפוסט השוּלי הזה ״מישהו״ יתעורר ויעשה ״משהו״. אולי לקראת הבחירות הקרובות. אשרי המאמין].

בתור ליווי מוזיקלי לפוסט התנגן לי, כמובן, השיר של משינה: ״רכבת לילה לקהיר״. עיינתי קצת בוויקי וגיליתי להפתעתי שקיים גם ביצוע הומוריסטי לשיר הקלאסי עם גדולי שחקני ישראל: השמוליקים – רודנסקי וסגל, רפאל קלצ׳קין, אלכסנדר יהלומי ועם המלחין דוד קריבושי – בתוכנית הנוסטלגית של מני פאר. צפו צפו ותוסיפו עוד כמה צפיות למניין הצנוע, זה שלפני עידן היוטיוב של המילניום הנוכחי.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, מפות, תחבורה | עם התגים , , , | 2 תגובות

מוצאי כיפור תש״ז – תשע״ט ||| ביקור מאוחר במחנה בגדרה בו ביליתי את שנתי הראשונה

יצאנו השבוע לבקר במקום שלא הייתי בו מסוף 1949.

הלילה, לפני 72 שנה לפי התאריך העברי, יצאו 30 חלוצים, מתיישבים בני עשרים בערך להקים את הכפר שלי. יחד איתם במבצע שנקרא ״עליית 11 הנקודות״ היו עוד עשרה קיבוצים ומושבים: אורים, בארי, גלאון, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה.

הישובים האלה קבעו את העובדה שהנגב הצפוני והמערבי יהיה חלק ממדינת ישראל. אם ננסה לשער מה היה קורה אם מוסדות הישוב לא היו מחליטים על ההתיישבות הזאת, סביר שאירועי ״הסבב״ של הקיץ האחרון היו מתרחשים הרבה יותר קרוב ל״מוסדות הישוב״ הנוכחיים בתל־אביב ובירושלים.

המשאיות פורקות את קירות הצריפים בנקודה שהוקמה במוצאי כיפור תש״ז, 6.10.1946.

הישוב כפי שנראה בזמן מלחמת העצמאות, 1948

על האירוע ההיסטורי הזה כבר כתבתי כאן. בית הביטחון והמגדל של נקודת היישוב הישנה ההיא ניצבים עד היום בקצה הנגב המערבי, קרוב מאוד לגבול רצועת עזה.

שנתיים וחודשיים אחרי האירוע ההיסטורי ההוא, הגעתי לעולם בגדרה (למעשה נולדתי, כפי שסיפרו לי, בבית היולדות ברחובות). במחנה הזמני בגדרה, שברוח הימים הביטחוניים ההם קראו לו ״פלוגת בארות״, ישבו חלק מחברי הקבוצה, בעיקר הנשים עם הילדים הראשונים. שם למדתי להגיד את ההברות הראשונות שלי ולשחק עם מעט הצעצועים שהיו אז. על לגו, פליימוביל ומשחקי סמארטפון – אף אחד עוד לא חלם.

  
והילד הזה בגדרה (ככתוב מאחורי התמונה) הוא אני

בקיץ 2018 במחנה-אולפנה בגדרה, הנדנדות הן עדיין העניין (אבל הן עשויות מפלסטיק כמובן)

השבוע נסענו, בפעם הראשונה, לחפש את המחנה הזה בגדרה. ידענו שכיום שוכנת באיזור ה״מחנה הזמני״ אולפנה לבנות ומצאנו את המקום (בעזרת גוגל מפ) די בקלות. וגם את הבית המפורסם המופיע בצילומי הארכיון, זיהינו מיד.

הבית של הקבוצה במחנה בגדרה, 1944-1949

הבית בגדרה כפי שצולם השבוע, ספטמבר 2018

חשבנו שיהיה קשה להיכנס ולבקר במקום והופתענו לטובה. השער היה פתוח ובנות האולפנה (ואחר כך גם המורות, והמנהל והעובדים) קיבלו את פנינו באדיבות ובסקרנות וענו בשמחה לכל שאלותינו. הם שמעו משהו חלקי על הסיפור ההתיישבותי שקרה באתר בו הן גרות ולומדות. מבחינתן של התלמידות הצעירות זה אירוע מתקופת נביאים ראשונים, או מלכים א׳ – אבל הן שמחו להפנות אותנו אל השלט שמתאר את האירוע. ואפילו התנדבו לצלם אותנו (בסמארטפון!) על הדשא בו זחלתי את צעדי הראשונים.

  
ילדים עם מטפלת על עגלה בגדרה 1948 (והילד הזה הוא לא אני)
ושלט מ-2018 ״שער הנגב״ שמספר על עליית כפר סאלד וקצת שוכח להזכיר את מי שהלך באמת לנגב 

  חדר אוכל בגדרה: מימין – 1944; משמאל – 2018 (אחרי שהגג העגול הוחלף בגג מודרני)

  מימין: חברים מציצים בחלון המזכירות ב-1946 כשהגיעה ההודעה על ההתיישבות: ״הולכים לנגב!״
משמאל: ביקור השבוע ב״מחנה״ הפלוגה בגדרה (תודה לבנות האולפנה שהתנדבו לצלם)

הביקור באולפנה-״מחנה״ רק מחזק את ההכרה שאנחנו יכולים להיות עם אחד: דתיים וחילוניים, צעירות ו״מבוגרים״. שיש לנו הרבה מן המשותף, ושאם רק יימצא מי שיידע להפנות את תשומת הלב להרגשת השותפות הזו – ישראל יכולה לחזור לתחושות שהיו כאן בימי המדינה הראשונים. ואולי גם להתקרב לימים בהם איזורים שמחוץ לתחום ״גדרה-חדרה״ זוכים להכרה ובעיקר להזדהות מצד ההנהגה הפייסבוקית.

אולפנת בהר״ן כפר אליהו, גדרה 2018 

שיהיה חג עלייה שמח לכל מתיישבי וצאצאי־המתיישבים של 11 הנקודות,
וחג סוכות שמח לכל עמישראל מגדרה עד חדרה וגם מדן ועד אילת.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בית ומשפחה, היסטוריה, סיפורי הכפר, קיבוץ | עם התגים , | 2 תגובות