לו הייתי ברוש (או אקליפטוס) בעוטף ||| חזרה ליער השרוף עם הופעתו של הירוק החדש

לפני חודשיים הבאתי כאן פוסט עם כמה צילומים מהשריפה בחורשה שקראתי לה ״יער הגמדים״. זו הייתה תזכורת לפוסט ישן מלפני שש שנים, בו תיארתי, באמצעות תמונות מדומיינות, דמויות של גמדים מספר ילדים ישן שהגיעו לרחבת היער הנמצאת לא רחוק מהכפר שלנו.
האיזור הזה נשרף בסבב השריפות של הקיץ האחרון, יחד עם ואדיות רבים בנגב המערבי. עכשיו הגיעה, כמקובל אצלנו, ההתחלה של שלב ההתאוששות. וכדי לשמור על מצב רוח אופטימי לקראת הסופ״ש החלטתי לפרסם את אלבום התמונות המעודכן של מצב היער בשבוע זה.

תחילה התמונה מלפני חודשיים:

מראה ״רחבת הגמדים״, אוגוסט 2020

וההדמייה מלפני שש שנים:

מראה ״רחבת הגמדים״, נובמבר 2014 (עם הנפשה מדומיינת)

השבוע עברתי שם שוב בהליכת הבוקר וראיתי, כמו שיודע כל תושב של איזורי ״סבבי השריפות״, שלאקליפטוסים יש כושר התאוששות מדהים. תכונה שהם למדו, כנראה, באוסטרליה מולדתם.
צילמתי אתמול כמה תמונות מעודכנות בשביל פוסט אוקטובר האופטימי הזה. על השטח האפור ומתחת לשלדי העצים השחורים השרופים מבצבצים עלים ירוקים טריים שמבשרים התחדשות המשמחת את הלב.

וקטע בסוגריים שלא ממש קשור לנושא:​דווקא עכשיו בסוף אוקטובר חוזר הזיכרון הלאומי (וגם הזיכרון האישי שלי) לשטחים שרופים אחרים במקומות הרבה יותר רחוקים – בגולן, בסיני וב״אפריקה״.
סידרת הטלוויזיה ״שעת נעילה״ שהפרק הראשון שלה שודר השבוע מחזירה את מי שהיה שם (ומטבע הדברים זה מיעוט קטן מבחינה סטטיסטית מאוכלוסיית ישראל של ימינו) לימים הנוראים ההם.
נדמה לי שמי שהיה שם יכול להתרשם שהשיחזור הפיזי של הטנקים די דומה למה שהיה במלחמה. גם לי יצא להיות חלק מחטיבת טנקי צנטוריון (שנקראו אז ״שוֹטים״) כמו אלה ששוחזרו בסידרה. אמנם לא ברמת הגולן המתוארת בפרק הראשון, אלא בחזית של סיני ובאפריקה. מבחינה ויזואלית המאורעות נראים די קרובים למה שהיה. אבל את התחושות הפנימיות שנושא איתו כל מי שהיה חלק מהאירועים ההם – קשה לבטא גם בסידרה מושקעת כמו זו.
לאן תתפתח העלילה עוד לא ברור. חלק מהדמויות, שנועדו כנראה ליצור סיפור מעניין, ממש לא מוכרות לי מהשטח (בניגוד לטנקים, כאמור). נשמור את ההתייחסות היותר מפורטת לסידרה לפוסט מאוחר יותר, אחרי עוד כמה פרקים, ובכל מקרה זו סידרה חשובה שמציגה דברים שרבים נוטים לשכוח.

בחזרה לצילומים השחורים־ירוקים של האקליפטוסים:
הלוואי שהנפשות של הלוחמים, היו יכולות לאמץ כמה מתכונות ההתאוששות של האקליפטוסים. העצים האוסטרליים האלה לא שואלים הרבה שאלות, שורפים אותם והם חוזרים ללבלב אחרי חודשיים, כאילו לא הייתה כאן מלחמה. לו הייתי ברוש (או לפחות אקליפטוס).

נקווה שנוכל לחקות במשהו את העצים ושיבוא בקרוב חורף עם גשמי ברכה ובלי מימטרים מסוג אחר.
(ושגם הנגיף יינגף כבר וייצא מחיינו). שיהיה סופ״ש אופטימי לכולנו.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, מלחמה ושלום, תמונות | עם התגים , , , , | 5 תגובות

״מגדיר הטבע הישראלי החדש״ לתקופת הקורונה ||| המסכות התכולות תופסות את מקום בקבוקי הפלסטיק והפחיות

באחד מפסטיבלי ״דרום אדום״ לפני שלוש שנים וחצי, אחרי סיורי שטח רבים באתרי הבילוי של עמישראל, התרשמתי מאוד מהאשפה שאנשי ״העם הנבחר״ בוחרים לפזר בשטח, מחוץ לפחי האשפה של קק״ל. פירסמתי את המדריך לחפצי הטבע של ארצנו כספר משלים למדריכי הצמחים והציפורים שפעם היו נמצאים על כל מדף בבית ישראלי.

הנה כמה דוגמיות מהחפצים שהשתתפו ב״מדריך החדש של חפצי הטבע של ארץ ישראל״ של 2007:

אוסמית צהובה

אוסמית צהובה קטנה

%d7%98%d7%91%d7%a2-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99

בקבוקית נביעותית שקופה

%d7%98%d7%91%d7%a2-18

נסקפית קרטונית חומה

%d7%98%d7%91%d7%a2-4

קוֹלנית חטוּבה אדמדמה

בימים טרופים אלה, אחרי כמה סיורים ברדיוסים משתנים של קילומטר עד 6 ק״מ (הכל לפי הוראות הפרוייקטור), אני שמח להציג את המדריך החדש והמעודכן.
בעידן הקורונה, המלווה אותנו כבר שבעה חודשים, השתלטה המסכה התכולה לא רק על פניהם של מנהיגי ישראל והעולם, אנשי הטלוויזיה, השוטרים והגנבים (שלהם תמיד הייתה מסכה).  כיום ניתן למצוא אותה ברוב השטחים וcנופים הנשכחים, וגם לצידי הכבישים שעליהם נוסעים עדיין רכבים לא מעטים. המסכות החד־פעמיות מאיימות לדחוק את מקומם של הבקבוקים, הפחיות והניילונים למיניהם שממלאים את הנופים בימים כתיקונם.

כדי לתת ביטוי לשינוי שחל בנופים, עבור אלה שלא יוצא להם להסתובב יותר מדי, צילמתי כמה מסכות בשטח ה״טבעי״ שלהן. כך גם תוכלו לזהות את המסכות האופנתיות בין הבקבוקים והפחיות.

      

תוספת עבור מי שיקרא את הפוסט בעוד 1,000 שנים: החוקרים סבורים שהמסכה התכולה שכבשה את נופי ארצנו היא חפץ גמיש בעל גוון תכלכל, עם רצועות ארוכות, שהאדם בתקופה הקוֹרוֹנית הראשונה היה נוהג לעטות על פניו בעיתות משבר בריאותי, כמו זה שהתחולל בעולם בשנת 2020 (למניינם).

כדי להראות את התמונה המלאה, מצורפים כאן גם שני ממצאים נוספים מהתקופה הקוֹרוֹנית שנדחקו קצת לשולי הדרכים עם התפשטותה של המסכה התכלכלה.

 

הערת אגב אמיתית: החברה להגנת הטבע לא מתחברת להצעה שמסתובבת ברשת לגזור את חוטי המסכות לפני שמשליכים אותן בטבע, כדי להגן על הציפורים שעשוות להסתבך עם החוטים.
החברה מציעה (ואני מצטרף אל ההצעה), פשוט לזרוק את המסכות המשומשות אל הפח. ממש קלי קלות. אם רק תרצו.

שיהיה סוף סגר מוצלח לכל עמישראל, עם כמה שפחות מסכות מפוזרות בשטח.

__________
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, טבע ונוף, ספרים | עם התגים , , | תגובה אחת

״לֵך.״, ״אל תלֵך.״, ״מלך!״, ״למך?״ ||| על הלָמֶדֶּגֶל של לוגו הליכוד שמשגע עכשיו את הרשתות

לוגו המחאה ״לֵך.״ בן שתי האותיות והנקודה המסיימת (עם נקודות הצירה מתחת ה-ל׳) – משגע את הרשתות החברתיות ובעקבות זה גם אתרי החדשות נדרשים לו. זה כוחה של ויראליות, ואולי גם של תימצות של מסרים.

מאמר של נעמה ריבה ב״הארץ״ שסקר את גלגוליו של הלמד בלוגו הליכוד אפילו הכניס קטע מפוסט ישן שפורסם בבלוג הזה בראשית 2019. בפוסט ההוא עסקתי בנושא הלָמֶדֶּגֶל,​ מין הֶלְחֵם (צירוף שתי מילים למושג אחד, כמו כדורגל למשל) שהצעתי בפוסט ההוא ללמד בצורת דגל של לוגו הליכוד, שמשמשת גם כסמל המחאה האקטואלית. עיצוב ה״לֵך.״ בשלטי המחאה נעשה על ידי רוני דונביץ׳ שעיצב את רוב הגרפיקה של מחאת בלפור (Xין מצב ועוד הרבה כרזות, חולצות ועזרים אחרים).

מלבד אלפים, או רבבות ישראלים (סמולנים?), שהוסיפו לתמונת הפרופיל שלהם את הפס השחור עם ה״לֵך.״ בלבן, נוספו מיד גם הרבה וריאציות כמו ״לכו אתם״, ״מלך״, ״למך״ ו״בואי״.

גם אני הצעתי בפייסבוק גירסאות נוספות באותו כיוון, למשל אלה:

וגם את גירסת הפלמ״ח מ״ילקוט הכזבים״, הספר המיתולוגי לשעבר, שבימינו מעטים זוכרים אותו:

 
מה צריך לעשות כדי להיות בריא, על פי דן בן אמוץ וחיים חפר: ״כל, שן, תעמל וזהר מטומובילים״, ובתרגום לעברית: ״תאכל, תישן, תתעמל ותיזהר מאוטומובילים״

בפוסט הישן שכתבתי על הלמד של הליכוד צירפתי את הבאנרים של המתמודדים בפריימריז של 2019 וציינתי שבמקום הראשון, עם 3 לָמֶדֶּגֶלים, נמצאת גילה גמליאל (מעניין שהשרה מפרת הסֶגֶר התהדרה שם בסלוגן ״מנהיגות באחריות״).

אספתי מדף הפייסבוק של ״קווים״ שתי וריאציות ישנות שעשיתי עם הלמד המזוהה כל כך עם לוגו מפלגת הליכוד (או מפלגת הנאשם). .

וריאציות על לוגו הליכוד: מימין – עם צלליות ״המשפחה הלוחצת״; משמאל – בגירסת הפלונטר

עכשיו ניתן להשיג ברשת פונט חינמי עם הלָמֶדֶּגֶל כולל כל אותיות הא״ב שעיצב אוריה בן דוד. הורדתי אותו וניסיתי לעבוד איתו בגרפיקות האחרונות. תודה אוריה, על הגופן הנאה (נשמח אם בגירסה הבאה יהיה גם ניקוד כדי שאפשר יהיה לכתוב ״לֵך.״)

סקירה מעניינת של התפתחות הלָמֶדֶּגֶל אפשר לקרוא באתר "Prog – הבית של היוצרים" בפוסט של יצחק למפרט: "לך מלך בלפור: הל' של הליכוד הופכת לפונט", עם הדגמות של גילגולי ״הלמד הליכודי״ לדורותיו.

ולסיום, עוד כמה גרפיקות שעשיתי בימים האחרונים עם הפונט והלָמֶדֶּגֶל. חלקן ״אלטרנטיבות היתוליות״ לסיסמת ה״לֵך.״ ואחרות מנצלות את הלָמֶדֶּגֶל כמאפיין בולט של השלטון הנע כל הזמן בין בית הנבחרים לבית המשפט. בגרפיקות אחרונות אלה השתמשתי בפונט החדש של אוריה בן דוד.

זהו לבינתיים. בטח עוד נשמע ונראה את הלָמֶדֶּגֶל, עד שנצליח להיגמל ממנו.


_____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה טיפוגרפיה, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , | 2 תגובות

ולפעמים האלונקה נופלת ||| אוסף סיפורי האלונקות הכמעט־מלא (שלב ביניים)

הביטוי ״להיכנס מתחת לאלונקה״ הוא ביטוי ישראלי שכיח.
בימי הממשלות האחרונות הוא הפך, כידוע, לנפוץ ביותר. כמעט מתחרה ל״לא היה כלום כי אין כלום״.
בארץ כל כך ״צבאית״ ומגויסת כמו זו שלנו – בה לכל אדם (כמעט) יצא, בקורס כלשהו או בשדה הקרב ממש, לסחוב אלונקה אמיתית ולא רק סימבולית – הביטוי הפך לנחלת הכלל ומשתמשים בו כל פעם שרוצים לגייס מישהו למשימות שהוא לא בהכרח מעוניין להירתם אליהן.

בממשלת הקורונה האחרונה – זו שהצליחה לגייס כמה רמטכ״לים־לשעבר למודי קרבות ותרגילים צבאיים – הביטוי הלך והתחזק, עד שנשחק לגמרי, כפי שקורה לאלונקות שמשתמשים בהן יותר מדי.

כותב ומצייר ה״קווים והנקודות״ לא היה אף פעם חי״רניק, אלא ״פשוט שריונר״, ולכן יצא לי לסחוב אלונקות רק בכמה קורסים בשירות הסדיר, ובטקס הזכור לרעה של החזרת הציוד מהטנקים לאפסנאות בבאלי״ש או ביסל״ש. בהיותי בעת הגיוס בעל ״סעיף (חוסר) משקל״ יצא שבכמה תרגילים נבחרתי להיות זה ששוכב על האלונקה כ״פצוע המדומה״. ומה אומר לכם: עדיף להיות אחד מארבעת נושאי האלונקה ולא ה״פצוע״ המוקפץ שעליה. בכמה מקרים יצא ש״הפצוע המדומה״ אפילו נשמט מהאלונקה באחד הסיבובים החדים על גבעות הנגב.

במהלך שנות הבלוג, ובעיקר בימים של הרכבת הממשלות השונות פורסמו בפייסבוק של ״קווים״ כמה וכמה גרפיקות עם אלונקות. היום, באווירת סוף מסלול, כשמסתמן שעוד רגע מחזירים את האלונקה הממשלתית המרופטת לאפסנאות, החלטתי לאסוף את הגרפיקות לפוסט אלונקות עם ה״לוחמים״ שמעל ומתחת לאלונקה הישראלית.


אלונקת אפיריון ישנה, בימים שבנט עוד היה חלק מנושאי הכלים. לפני מלחמת הקורונה הראשונה

ואז הגיעה הקורונה והפכה את האלונקה מסימבול צבאי למשהו ממשי לגמרי. כל הפוסטים הבאים עוצבו בתקופות הסגר הראשון והשני של מלחמת הקורונה.

 

לפעמים קורה שאפילו רופאים (ופרופסורים!) צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולסחוב פציינטים, שלא ממש מקשיבים להוראות שלהם. הנה אחד המקרים האחרונים:

והנה, לקראת השנה החדשה ולאחר הסכמי ״השלום־תמורת־שלום־וסיפוח״, הפרסומים המעודכנים של מסע האלונקות הישראלי שהתיש גם את הפצועים וגם את נושאי האלונקות.

עד כאן בנושא האלונקות. נקווה שאחרי החגים נשתחרר ממסע האלונקות האינסופי הזה (וגם מהכבאיות, המכתזיות והפרשים בשירות הנאשם המאומת) ונגמור את המסע ואת הקורס המתמשך הזה… ואולי אפילו נשתחרר סופית ונצא לאזרחות שמחים וחופשיים. הלוואי.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מלחמה ושלום, פוליטיקה, צבא וביטחון | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

"נסיכות עזה החדשה" ||| פתרון נוסף לבעיית רצועת עזה הועלה בקבינט השלום והבידוּד 😉

עכשיו כשנכנסנו לעיסוק אובסבּיבּי בסֶגֶר 2.0, עוד עסקו כאן בשלום עם ידידינו החדשים מהמפרץ. קצת לפני זה עוד עסקנו בחידוש שיגורי בלוני התבערה וכמה טילי ״צבע אדום״ שהשכנים מעזה מתעקשים לשלוח לנו מדי פעם, למרות שאנחנו רק מבקשים שלום.

חזרנו, אם כך, לנושא פתרון הבעיות שיש לנו עם רצועת עזה. כזכור (או שלא) עלו כאן כבר כמה וכמה "הצעות" לפתרון המצב. חלק מהן היו דמיוניות ומופרכות, אבל כולם יודעים שכל שלום נראה דמיוני עד שהוא פתאום הופך למעשי.

עם גיבוש השלום ההיסטורי של קושנר-בן זיאד בין ישראל ל״אויבות״ מהמפרץ הפרסי, אנחנו מעזים להעלות את ההצעה הדרמטית החדשה שאולי עשויה להתקבל. מדובר על הזזת הרצועה למפרץ הפרסי, סמוך למדינות שאיתן חתמנו בחודש שעבר שלום: בחריין ואיחוד האמירויות.
אין הרבה חידוש בהצעה הזו, כבר הזזנו כאן כמה פעמים את ישראל, את תל אביב ואפילו את עזה. החידוש הוא כמובן ההסכם ההיסטורי החדש, וכמובן גם ההסכמה של סעודיה שמסלול הזזת הרצועה יעבור בשמיים של סעודיה, הממלכה הגדולה באיזור.

הנה הדמיית תוכנית העברת הרצועה למפרץ הפרסי. יתכן שנצטרך לעשות עוד כמה תיקונים קטנים בהמשך, כשהעניינים יתחילו להתקדם אחרי סגר 3.0 או 4.0. בינתיים מומלץ ללחוץ להגדלה ולצפות כיצד, בצורה די קלה, מועברת הרצועה ״הבעייתית״ לים הפרסי, סמוך לאי של בחריין, והופכת מאויב מר לנסיכות חביבה. ההרשמה לטיסות חופשת חנוכה בחוף של עזה ושיט משפחתי בים דיר־אל־בלאח כבר נפתחה בכל אתרי הבילויים.

במפה הזו תוכלו לראות מקרוב כיצד ייראה המזרח התיכון החדש:

מחברות התיירות נמסר שהמוני ישראלים כבר הזמינו כרטיסי טיסה לנסיכות עזה וייצאו לחופשה מייד כשייגמר סֶגֶר החגים.
לכולם נאחל חופשה נעימה, טוסו לשלום וחיזרו לספר חוויות.

😉 ולמי שנוטה לקבל ״דברי שטות סאטיריים״ כאלה, שהם בבחינת ספפ״ה (סאטירה, פרודיה, פארסה, הומור) מומלץ לעיין בפוסט הזה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה היסטוריה, ישראל, מלחמה ושלום, מפות, פוליטיקה, שעשועים | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

המדחום לא משקר ||| מעקב אחרי מגפת הבּיבּיוֹמטיזיס, ספטמבר 2020

כשיוצאים לבדוק את מידת החום של הארץ החולה שלנו רצוי להשתמש במדחום מיוחד שמוצג כאן לראשונה. בגלל מורכבות הנושא ייחדתי לו פוסט וראוי להסביר בקצרה מה בדיוק רואים במדחום הזה?

לקחנו (מוויקיפדיה) את הגרף המתאר את תקופות הכהונה של כל ראשי הממשלה של ישראל.
כל כהונה (לכמה מהם יש תקופות כהונה חוזרות) זכתה לפס המייצג את תקופת הכהונה של כל ראש ממשלה. ראשי הממשלה של השמאל (מפא״י, המערך, העבודה) קיבלו צבע כחול ואלה של הליכוד מופיעים באדום (קצת נוטה לחום בגירסת ויקיפדיה). כהונתו הקצרה של אולמרט מסומנת בסגול המייצג את מפלגת המרכז ״קדימה״.

כדי להדגיש את תקופת כהונתו הנוכחית של ״הנאשם המכהן״ בנימין נתניהו צבענו את התקופה בגוון צהבהב־כתמתם. כהונה זו משתרעת, על פי המעקב האובייקטיבי, על פני 11 שנים ו-175 ימים. וזה מצטרף לתקופת הכהונה הראשונה: 3 שנים ו־17 ימים. בסה״כ הנאשם המאומת מכהן כבר 14 שנים ו-192 ימים, שנה ו-65 ימים יותר מראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון.

אתם מוזמנים לעיין במדחום האינפוגרפי הזה. כנראה שאורך הכהונה הוא שגרם להרבה מהצרות אליהן נקלע הנאשם. הוא בעצמו צידד פעם בהקצבת תקופת כהונתו של ראש הממשלה לשתי קדנציות ואמר:
"לא אכהן יותר מ-2 קדנציות. מה שלא הצלחת בקדנציה השניה כבר לא תצליח בהמשך"

לזכותו ייאמר שהוא (כרגיל) ראה את הנולד והיה ״הראשון לזהות״ ש:
"ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי. הדבר הנכון לעשות הוא שהממשלה הזו תלך הביתה"

המדחום מוכיח שהוא באמת צדק.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, היסטוריה, ישראל, פוליטיקה | עם התגים , , | 3 תגובות

דגלי השלום וה"צבע האדום" ||| השלום אולי היסטורי אבל דגלי ישראל עדיין מעוותים והאזעקות כרגיל. זוּטוֹלוגיה בחדשות

טקס השלום עם ה״אויבות המרות״ מהמפרץ היה מרגש (למרות שצפיתי רק בחלק קטנטן ממנו). הטקס סוקר בכל הערוצים, עם מיטב הפרשנים שיודעים לשער או לנחש מה יקרה עכשיו (הפסקה לאזעקת צבע אדום באשקלון ובאשדוד).
לבלוג השוליים הזה, הנכתב מאיזורי הצבע האדום, לא נשאר אלא להיכנס (שוב) לדיון בדגלי ישראל השגויים, אותם מציבים שוב ושוב במדשאות הבית הלבן וגם באתרים רשמיים ולא רשמיים אצלנו.

ככה לא נראה המגן דוד בדגל ישראל! הוא דק מדי! וכבר כתבנו על זה כמה וכמה פוסטים בעבר.

טקס חתימת השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, הבית הלבן 15.9.2020 (מגן דוד דקיק)

הנה שוב הדוגמאות, למי שרוצה לראות המחשה ויזואלית.
ראשית, זה שרטוט הדגל התקני עם המידות, הפרופורציות והרווחים הנכונים בין הפסים והמגן דוד:

הסוגיה של עובי המגן דוד טופלה כאן בהרחבה ולמטה אפשר לראות את הגריד שמאפשר לבדוק עם המגן דוד תקין או עבה מדי, או דק מדי (לעניין גוון הכחול של הדגל לא ניכנס הפעם).

פעם, כשראינו שגם בישראל טועים שוב ושוב בהצבת דגלים לא תקניים, כתבנו על זה פוסט והצענו להוציא ספר עם הנחיות מחייבות בדבר צבעי ומידות דגל ישראל. ההצעה לא נתקבלה כי בדיוק פרץ איזה סבב, בדרום או בצפון, ולאף אחד לא היה זמן ל״שטויות״ ולקטנוניוּת כזאת (אצלנו זה נקרא זוּטוֹלוגיה).

 

ולסיום, עוד כמה תמונות של דגלים מהשלום המרגש עם המדינות העשירות שעומדות להפוך לאתרי הבילוי של הישראלים, אחרי שייגמר הסגר השלישי או הרביעי והסבב האינסופי.
ככה בחרו לשים את הדגלים המשולבים בחינמון ״ישראל היום״ – העיתון של המדינה 2020:

לעומתם, "חייזרים סמולנים" החליפו באישון לילה את דגלי האמירויות בדגלי פלסטין (אש״ף) המשוקצים:

הנה עוד דגלים מהאירוע המרגש:

  מימין: ״הדמייה נכונה״ שפורסמה לקראת האירוע. משמאל: הדמיית דגלים שפורסמה באתר של ״שלום עכשיו״ המתעקש לשים גם את דגל פלסטין, איתם לא נחתם אמש הסכם השלום.

ולסיכום תמונת הנשיא האמריקאי, רה״מ הישראלי ושרי החוץ הערביים הנרגשים מציגים את המסמך עם החתימה ההיסטורית (לאחר שאושר, בזוּם מרחוק, על ידי שר החוץ הישראלי, גבי אשכנזי שלא נכח בטקס בשל עיסוקים אחרים). שימו לב בפעם האחרונה למגן דוד הדקיק מעל כתפו האיתנה של הנשיא האמריקאי.

ובינתיים, כצפוי, גם ״האויבים האמיתיים״ – אלה שלא דחוף לחפש איתם הסכם שלום או לפחות הסדרה של נורמליות – שולחים לנו מתנות מיוחדות לאירוע ההיסטורי. השיגור ראשון באמצע הטקס והמשך השיגורים בתחילת הבוקר. ״שלום היסט(ו)רי״ כבר אמרנו?

 ״צבע אדום" באמצע השידור ההיסטורי ואזעקת הבוקר השגרתית בדרום אדום

כולנו (אני מקווה) מקווים שייחתמו הסכמי שלום עם מדינות נוספות, ואם אפשר לבקש, שיהיו ביניהן גם מדינות שיש לנו איתן גבול משותף וגם מלחמות חוזרות ונשנות.

שנה טובה, שנת שלום וסגר שמח – לכל מי שקורא כאן, מגיב, משתף או אפילו מדפדף הלאה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה ישראל, מלחמה ושלום | עם התגים , , , , | 5 תגובות

על משמעות ה"צבע אדום" 🛑🔴❤️ ||| ערים אדומות, ארץ אדומה, מנהיגים אדומים, פרחים אדומים, דגלים אדומים ועוד הרבה הרבה דברים אדומים

עבור תושבי העוטף, הצבע האדום הוא לא מושג חדש. התרעת "צבע אדום" (עם כל מיני אפליקציות שנוספו להתראה הטלוויזיונית ולאזעקת רמקולי הכריזה המפוזרים בכל ישוב אדום) היא גורם שיגרתי ב"חיים מסבב לסבב" שנגזרו על תושבי הדרום בעשורים האחרונים.
ל"צבע אדום" המוכר יש כמובן את ההדהודים החיוביים יותר כמו פסטיבל "דרום אדום" עם הכלניות האדומות (הפרח הלאומי!) שמגיע כל חורף אחרי הסבב.

תזכורת קטנה, למי ששכח: עד חודש יוני 2006 נקראה המערכת "שחר אדום", אך שמה שונה ל"צבע אדום" ב-9 ביולי 2006 עקב תלונות רבות של תושבים ששמם או שם ילדיהם הוא שחר (מקור: ויקיפדיה וזיכרון אישי עמום)

בימים אלה, עם התמשכות מגיפת הקורונה, המושג ערים אדומות וארץ אדומה מקבלים משמעויות חדשות ומאיימות על ציבור גדול הרבה יותר. בעצם על כל תושבי ישראל, ועל כל אוכלוסיית העולם!
אולי זו הסיבה שהפוסט האדום שפירסמתי לפני יומיים בפייסבוק זכה לתהודה גדולה הרבה יותר מהפוסטים הרגילים שאני מפזר מדי בוקר. בפוסט האדום הזה הצגתי את ״הזוג המלכותי״ – הנאשם והמורשעת – בבגדים אדומים שהכנתי מזמן בקשר לאירועים אחרים (עם שטיח אדום). הוספתי, כנדרש היום, את תווי האזהרה המקובלים.

בתמונה ממנה נלקח הזוג – שצולמה באנטבה בפברואר השנה, רגע לפני כל הקורונה – נראית ״רעייתי״ לבושה באדום אופנתי לצד רעיית ראש ממשלת אוגנדה בשמלה ססגונית. שתי הרעיות פוסעות לצד המנהיג האפריקאי על שטיח אדום, וראש הממשלה המתחשב, מפנה בצעד ג׳נטלמני, את השטיח לגברות.

בגירסת הצבע האדום הישנה שעשיתי, גם הנאשם הולבש בחליפה אדומה והרקע השתנה לרקע של שטחי העוטף, עם שיגורים ולהבות אש בקו השמיים (אל תדאגו, הכל הדמייה בלבד! הם לא באמת ביקרו בדרום ולא נפרש שום שטיח בין השדות הבוערים).

 

לצבע האדום יש, משחר ההיסטוריה, קסם גדול. בוויקיפדיה מסבירים שיש משמעויות רבות וסותרות לאדום: אהבה, כעס, סכנה, גבורה. האדום מסמל ערך שלילי במאזנים ובמניות, ומצד שני, השטיח האדום מסמל מתן כבוד לפוסעים עליו.

בגלל הדגל האדום המפורסם של 1 במאי, מסמל הצבע האדום את הקומוניזם, הסוציאליזם (והשמאלנים, לא עלינו), אבל אסור להתעלם מכך שגם בדגל ארה״ב, הידידה הגדולה ביותר שלנו וגם בדגל של הידידה החדשה מהאמירויות יש פסים אדומים בולטים.

בכלל, אדום נחשב לצבע בולט במיוחד, וכנראה זו הייתה הסיבה שהפוסט האחרון על "המדינה האדומה" זכה לרייטינג של מעל 70,000 צפיות (לראשונה בדף של קווים ונקודות!), יותר מ-1,200 שיתופים ויותר מ-2,900 לייקים. ואולי הצבע האדום, שתרם לרייטינג הגבוה, הוא שהביא לכמה תגובות תוקפניות של חסידי ״הנאשם האדום״ (ואפילו ל-11 הסתרות פרסום, כמסומן כאן בטבלת הסטטיסטיקה):

תוספת אדומה לסיום: כשהתחילו לדבר בסופ״ש האחרון על ערים ״אדומות־בוהקות־יותר״ וערים ״אדומות־קצת־פחות״, העליתי – בתור מי שחלק מעיסוקיו במקצוע הדפוס היה בחירת גווני צבעים מדויקים – את הפוסט עם ״50 גוונים של אדום״ (טוב, בשביל הזוטולוגים היו שם רק 49 גוונים. אחד שמרתי במגירה). למי שהפסיד, הנה הקטלוג האדום המלא:

עד כאן (בינתיים) על צבע אדום. נאחל לכל תושבי ״הארץ האדומה״ שהצבע־אדום ידהה קצת במשך השבוע הקרוב, ואם מישהו יוכל להוריד איזה עשר מעלות ממדחום מזג האוויר הכל יהיה בסדר (או בסגר).

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה מלחמה ושלום, פוליטיקה, צבא וביטחון, תמונות | עם התגים , , , , | 8 תגובות

ספר אחד שקצת נשכח בצד ||| לזכרו של אבנר כץ האמן, המאייר, המורה הנהדר, החכם והמצחיק

אתמול הלך לעולמו אבנר כץ, המאייר, המורה והאמן הייחודי כל כך.

כך כתב עליו אתמול  שמעון זנדהאוז:
״אבנר כץ היה מורה גדול ואהוב (לא מרצה, מורה במובן האמיתי של המילה). מורה שהעמיד דורות של סוטודנטים במח׳ לעיצוב גרפי בבצלאל, בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה ובמח׳ לתקשורת חזותית במרכז האקדמי לעיצוב ויצו חיפה. סטודנטים שזכו ללמוד אצלו, רכשו השכלה וידע שאין ביכולתם של שמרצים אחרים להעניק. תלמידיו נשאו עיניהם אליו, אהבו והוקירו אותו.
ככל מאייר גדול, אבנר כץ נחן בסיגנון ייחודי ומזוהה, בכישורי כתיבה נפלאים שזורים ביכולות המחשה מופלאות. בעשורים האחרונים, הפך העיסוק באמנות מנותקת מטכסטים בצידה, למרכז יצירתו אותה זכה להציג בתערוכות יחיד מוזיאליות במוזיאון תל אביב, במוזיאון הרצליה ובגלריות לאמנות.
חרף היותן נטולות טכסט, עבודותיו תמיד סיפרו סיפור. סיפור שההומור הדק שציפה אותו, כיסה על אמיתות נוקבות״.

בחרתי להביא לזיכרו של אבנר כץ סריקות של ספר מיוחד: גירסה אנגלית של המפוזר מכפר אז״ר, שפורסם כאן כבר לפני שבע וחצי שנים:
זהו ספר מקסים, שיצא לאור בהוצאת "שרון" ב-1972 עם תרגום של עמוס מיטשל ואיורים של אבנר כץ, אחד המאיירים והציירים הטובים ביותר שאני מכיר. אבנר כץ, שזכור, אולי, לחלק מכם בהופעה בתפקיד עצמו בסדרה "רחוב סומסום" (עבורה עיצב את הדמויות, של קיפי, למשל), הוא מאייר וירטואוזי שזכה לפרסים רבים (כולל על הספר שאני מציג כאן), לימד במקומות רבים והוא אפילו פרופסור, נוסף להיותו צייר מחונן. זכיתי ללמוד אצלו בקורס טרום-בצלאלי ואני יכול להגיד שהוא גם מורה מצוין.
ועכשיו כשמצאתי את הגרסה שלו ל"מפוזר מכפר אז"ר", באנגלית הוא נקרא "The Scatterbrain from Upper Maine", ואחרי שהמפוזר שלנו נסע ללנינגרד, למצרים ולירושלים – הוא נוסע ממקום מושבו Upper Maine – אולי "מיין-עילית" שכזאת – לבוסטון. (זאת אומרת אתם יודעים שהוא לא ממש נוסע, הרי הוא נשאר – ברוסית, בעברית ובאנגלית – בקרון שאיננו מחובר לרכבת). כמובן שאתם יכולים ללחוץ על התמונות ולהגדילן, כדי ראות את כל הפרטים

the scatterbrain from upper maine-Cover
The Scatterbrain from Upper Maine, הוצאת שרון, 1972. 

זהו ספר מקסים, שיצא לאור בהוצאת "שרון" ב-1972 עם תרגום של עמוס מיטשל ואיורים של אבנר כץ, אחד המאיירים והציירים הטובים ביותר שאני מכיר. אבנר כץ, שזכור, אולי, לחלק מכם בהופעה בתפקיד עצמו בסדרה "רחוב סומסום" (עבורה עיצב את הדמויות, של קיפי, למשל), הוא מאייר וירטואוזי שזכה לפרסים רבים (כולל על הספר שאני מציג כאן), לימד במקומות רבים והוא אפילו פרופסור, נוסף להיותו צייר מחונן. זכיתי ללמוד אצלו בקורס טרום-בצלאלי ואני יכול להגיד שהוא גם מורה מצוין.
ועכשיו כשמצאתי את הגרסה שלו ל"מפוזר מכפר אז"ר", באנגלית הוא נקרא "The Scatterbrain from Upper Maine", ואחרי שהמפוזר שלנו נסע ללנינגרד, למצרים ולירושלים – הוא נוסע ממקום מושבו Upper Maine – אולי "מיין-עילית" שכזאת – לבוסטון. (זאת אומרת אתם יודעים שהוא לא ממש נוסע, הרי הוא נשאר – ברוסית, בעברית ובאנגלית – בקרון שאיננו מחובר לרכבת). כמובן שאתם יכולים ללחוץ על התמונות ולהגדילן, כדי ראות את כל הפרטים.

the scatterbrain from upper maine-1

the scatterbrain from upper maine-2

the scatterbrain from upper maine-3

the scatterbrain from upper maine-4

צפו בדפים ואני בטוח שתרצו להשיג ספר כזה. אולי תמצא הדרך להוציא מהדורה חדשה של הספר (ואולי גם תרגום חוזר לעברית)

the scatterbrain from upper maine-5

the scatterbrain from upper maine-6

the scatterbrain from upper maine-7

וכך אפשר לומר על "המפוזר" שנולד ברוסיה ועלה לארץ בעלייה החמישית, דרך היאחזות הנח"ל בהור-ההר, עבר להתיישבות קבע בכפר אז"ר, וסופו שכדרכם של יהודים רבים הגיע לאמריקה והתיישב בבוסטון ומעניין איפה הוא היום.

אולי הוצאת הספרים תוכל להוציא את הגרסה המאוירת הזאת בעברית – ואז תוכלו ליהנות גם אתם מהאיורים המשובחים, כשתיסעו ברכבת מתל-אביב לירושלים או למצרים או ללנינגרד או לבוסטון (או אפילו לפריז, כפי שהצעתי כאן פעם). קריאה ונסיעה נעימה.

the scatterbrain from upper maine-8

the scatterbrain from upper maine-9

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה איורים, ספרי ילדים, ספרים, עיצוב גרפי, תחבורה | עם התגים , , , | תגובה אחת

מפת כל הקיבוצים ||| סתם כדי שתדעו על מה ואיפה מדברים (עם קישורים בלחיצה אחת קטנה 🔍)

זאת מפת הפריסה של הקיבוצים בישראל.
לפני כמה שנים השקעתי כמה שעות כדי לעשות את המפה המורכבת הזאת. במפה סימנתי את כל הקיבוצים בכל האיזורים – מצפון ועד דרום. בלחיצה על שם הקיבוץ תוכלו (באמצעות הקישור שהוספתי)  לקרוא את הפרטים העיקריים על כל קיבוץ בוויקיפדיה.

אני לא מוצא טעם להתייחס כאן לכל ההשמצות: מהבריכה של מנרה ועד האסי בניר דוד. לכל אחד שמורה הזכות לחשוב מה שהוא רוצה. המפה רק מציינת עובדות גיאוגרפיות, שמהן נגזרות גם כמה תובנות היסטוריות וביטחוניות מהעבר ומההווה.
אבל לא ניכנס לזה. פשוט, אם שמעתם בחדשות על שם של קיבוץ  – סתם לדוגמא: מנרה, ניר דוד, מסילות, עלומים, נחל עוז (צבע אדום…  צבע אדום), נירים או רביבים – תלחצו על המפה להגדלה 🔍 ואז – אם תרצו לדעת עוד קצת פרטים – לחצו על שם הקיבוץ כדי לקבל עוד כמה עובדות יבשות (או רטובות).

הערת טל״ח: קיבלתי כמה הערות על חוסרים ותיקנתי אותם. מי שמעיין ומוצא שגיאות או חוסרים נוספים – מוזמן לכתוב לי בתגובות בבלוג או בפייסבוק. תודה לכל המתקנים ומוסיפים.

מפת הקיבוצים

ואם תרצו תוכלו לשתף גם את החברים (ואת התושבים שאינם חברים) כדי שפשוט יקראו קצת עובדות.

תודה ולהתראות בחגים.
אגב, איפה אתם בחגים? נוסעים לקיבוץ? או ליוון? או אומן? הכל פתוח (או סגור).
שיהיה חג שמח לכל עם ישראל, בקיבוץ ובמושב. וגם בערים. זהו זה.

_____
לנוחיות הקוראים:
 ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, בדפי הארכיון, הכוללים כל אחד 200 רשומות.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן

פורסם בקטגוריה בשדה ובניר, היסטוריה, ישראל, צבא וביטחון, קיבוץ | עם התגים , | 2 תגובות